מהי משמורת משותפת

משמורת משותפת הינו הסדר בו שני ההורים "זוכים" לקבל הגדרה הורית שווה.

לרוב, הסדר כזה נקבע בהסכמת שני ההורים המבינים את חשיבותו לטובת ילדיהם, אך בשנים האחרונות, בעיקר לאחר פרסום דו"ח הביניים של ועדת שניט בשנת 2008, הסדר שכזה, גם באותם מקרים בהם האם מתנגדת להסכם שכזה, נעשה יותר ויותר נפוץ גם בבית המשפט.

ראוי להזכיר כי עד שנת 2008 לא נפסקה בישראל משמורת משותפת ללא הסכמת האם. בשנים האחרונות החל תהליך חברתי מבורך, הנובע בעיקר מרצונם של האבות הגרושים לקחת חלק משמעותי ושווה בגידול ילדם גם לאחר גירושים ומסקנות הביניים של ועדת שניט, שדנה באחריות ההורית לאחר גירושין, אשר פורסמו בשנת 2008 אשר קובעות שיש לבטל את חזקת גיל הרך ולא לקבוע הגדרות מפלות בין ההורים, גם כאשר ישנו קונפליקט  ביניהם, מאחר שהסדרי משמורת לא סימטריים רק מנציחים את הקונפליקט, את תחושת הקיפוח של הורה אחד ואת תחושת העליונות של ההורה האחר, והכל על חשבון טובת הילד.

עוד ועוד פסיקות על משמורת משותפת נפסקות מאז, והן מעידות כי באיחור של 50 שנה השופטים בישראל מגלים את חשיבותה של חלוקת האחריות ההורית. זהו תהליך חברתי, המשולב יחד עם תהליך חקיקתי שייקח כמה שנים, תהליך שיואץ בעקבות מסקנות הדו"ח הסופי של ועדת שניט שפורסם בתחילת שנת 2012.

כאמור, זו תחילת התהליך ואין דבר שיעצור אותו. קצב השינוי יהיה תלוי בכמות התביעות שיוגשו ובתהליך אישורן על ידי המחוקק.

מנתוני משרד הרווחה ניתן לראות שבשנת 2007 אחוז ההמלצות למשמורת משותפת היה רק 4.5% ואילו בשנת 2010 כ 17%. 

משמורת מתחלקת לשתיים – משמורת משפטית (אפוטרופסות), ומשמורת פיזית, הדנה בעיקר במקום המגורים (מען) וזמני השהות של הילד אצל כל אחד מהוריו. במהותה, כיום, משמורת משותפת משמעה בעיקר חלוקת זמני שהות של הילדים עם הוריהם באופן שווה או כמעט שווה, אך לא בהכרח. חלוקת הזמנים, גם במשמורת משותפת, תעשה בכל מקרה על פי צרכי ויכולות המשפחה המסוימת.

בפועל יש להגדרה הורית זו חשיבות עצומה. המציאות מראה כי בחיי היום יום של ההורים הגרושים, הורה משמורן יכול בעצם לעשות ככל העולה על רוחו, ללא התחשבות בהורה האחר. גם בתי המשפט, במידה וההורים מגיעים אליהם במחלוקת זו או אחרת, יתנו חשיבות מכרעת להגדרת המשמורן.

היתרון הגדול שיש לקביעת הסדר של משמורת משותפת (גם אם, למשל, נקבעה חלוקת זמני שהות רחבה) הוא עיגון המשמורת המשפטית המשותפת בחיי היום יום, על ידי הענקת סטטוס זהה לשני ההורים, הן תפישתית והן מעשית, ומתוך כך מתן אפשרות לשני ההורים לשמור על קשר הדוק עם ילדיהם אף לאחר הגירושין, זאת להבדיל ממצבים בהם הילדים נמצאים במשמורת אחד מההורים ועם ההורה השני נפגשים בהתאם לחלוקת זמני שהות  קבועה, וכתוצאה מכך הילד תופס את אותו הורה כהורה "אורח". המשמורת המשותפת יוצרת שוויון בין ההורים, הן בעיני עצמם והן בעיני הילד, בכך ששניהם כאחד מהווים דמויות משמעותיות בחיי הילדים, ללא חלוקה בין הורה "מגדל ומחנך" לבין "הורה של סופשבוע" המרעיף פינוקים על הילדים במטרה לפצותם על הזמן שאינם נמצאים איתו.

הדבר תורם לתחושת האחריות והמעורבות של האב, שרואה עצמו במעמד שווה לזה של האם ביחס לילדים. זאת ועוד, ילדים יוצאים נשכרים כאשר מערכת היחסים בין ההורים בנויה על שיתוף פעולה וכאשר אין מאבקים משפטיים מיותרים. כאשר ההורים שבעי רצון במידה סבירה מהסדרי המשמורת, הסיכוי שהם ישתפו פעולה ביניהם במגוון נושאים הקשורים לילד, גבוה יותר. מעורבות גבוהה של שני ההורים בחיי הילדים, בהתאם לכל המחקרים הפסיכולוגיים העדכניים, תורמת להסתגלותם החיובית של הילדים.

האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה, הארגון הפסיכולוגי הגדול בעולם, ממליץ על הסדר משמורת משותפת להפחתת קונפליקטים בין הורים מתגרשים. כמו כן הם ממליצים שילד יראה את אביו לפחות שלוש פעמים בשבוע כדי לפתח התנהגות נפשית ורגשית בריאה. בבריטניה, הורה שלא מאפשר להורה השני הסדרי ראיה תקינים נקנס ואף עלול להישלח לכלא.

מחקרים מראים שגברים הם בעלי יכולת הורית טובה בדיוק כמו האם. הבעיה היא שגברים רבים, אם מבחירה אישית ואם מבחירה של האשה, אינם מפתחים יכולות אלו, תהליך ההתקשרות שלהם עם הילד אינו מתפתח, ובמקרי פרידה נוצר צורך להתחיל ולבנות מערכת יחסים חדשה עם הילד.

משמורת משותפת היא הכרזה בפני הילדים, המשפחה והחברה כולה, 'אני אב לילדי'. החברה, בעקבות הכרזה זו מכירה בכך שהורותו של האב חשובה לא פחות מזו של האם. הדימוי העצמי של האב עולה והקשר שלו עם ילדיו מתחזק.

"משמורת: כשאין מלחמה, משתפים פעולה"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4091931,00.html

פסקי דין למשמורת משותפת:

אני מצרף הקדמה קצרה, אשר נכתבה על ידי שותפים לדרך, למספר פסקי דין בהם נקבעה משמורת משותפת ללא הסכמת האם:

• כבוד השופטת חנה ריש רוטשילד תמ"ש 56651/04 מתאריך 23.04.2012.

כבוד השופטת רוטשילד, אשר הייתה גם חברה בועדת שניט, פסקה על משמורת משותפת לשני ההורים, למרות שההורים נמצאים בסכסוך קשה מאוד, בקשת האם להגירה לחו"ל ותביעות במשטרה, הוצאה לפעול וכו'.

כבוד השופטת חנה ריש רוטשילד תמ"ש 56651/04 פסק דין בנושא משמורת משותפת והגירה 23.04.2012

• כבוד השופט צבי ויצמן תמ"ש 33770-08 (לא פורסם) מתאריך 29.11.2011

כבוד השופט ויצמן מציין בסעיף 7 לפסק הדין: " כפי שהבעתי דעתי לא פעם, הביטוי "משמורת משותפת", תוכנו, לא מולא על ידי המחוקק ואין לדבר הגדרה משפטית ברורה. עיקרו של ביטוי זה, הינו במתן מעין הצהרה כי שני ההורים אחראים לקטינים, במיוחד בזמן אחזקתם של הקטינים בפועל ברשותם ובביתם. לפיכך, ובנסיבות הענין דנן, לא מצאתי כל מקום שלא לקבל את בקשת ב"כ התובע, ולקבוע כי משמורתם של הקטינים הינה משמורת משותפת, נוכח חלוקת הזמנים האמורה".

כבוד השופט צבי ויצמן תמ"ש 33770-08 (לא פורסם) מתאריך 29.11.2011

• כבוד השופט זגורי, בפסיקתו מיום 23.10.11 בתמ"ש 5782-08-09 ובתמ"ש 23346-04-10.

* אמנם לא פסק דין למשמורת משותפת אך כבוד השופט זגורי מסביר היטב מהם לטעמו הקריטריונים למתן משמורת משותפת ומה ההבדל בין משמורת פיזית משותפת למשמורת משפטית משותפת:

מתוך פסק הדין ראויה לציון קביעתו של המומחה בעניין המשמורת המשותפת:

"ניתן להפחית כליל את נקודות החיכוך הנוגעות להסדרי הראייה, באם ייקבע (כהמלצתו), כי האב ייקח הקטין היישר ממסגרת הלימודים וישיבו אליה למחרת והכל במסגרת הסדרים קבועים של חלוקת הזמן ההורי. לכן לשיטתו, אין בהסדר של משמורת משותפת ככזה, דרישה מיוחדת לרמה גבוהה יותר של תקשורת ושיתוף פעולה ואין מדובר בתנאי בלעדיו לא יתקיים הסדר של משמורת משותפת."

ועוד הדגיש והוסיף כי "באשר לשאלה, מדוע יש להשיג את אינטרס עיבוי הקשר בין הקטין לבין האב באמצעות "משמורת משותפת" ולא באמצעות הרחבת הסדרי הביקורים השיב המומחה, כי לכותרת משמורת משותפת יש משמעות פסיכולוגית ומשפטית והוא סבור שהיא תגרום לשניהם להיות מחויבים יותר. בכך יינתן מסר משותף להורים ולקטין."

המומחה מציין כי למרות הסדרי הראיה המצומצמים יחסית (אחר צהרים אחד במהלך השבוע וכל סוף שבוע שני, קצר), "גם במסגרת הסדרי הראייה הנוכחיים, ניתן לקבוע, כי הקטין מצוי במשמורת משותפת של שני ההורים."

וראויה לציון מיוחד התייחסות כבוד השופט לכל נושא המשמורת:

"האם מדובר במטבעות לשון שאבד עליהם הכלח? האם יש לזנוח הדיבור "החזקה" ו"משמורת" לטובת מושגי שסתום מודרניים בדמות "אחריות הורית". שאלה זו עולה על הפרק לאור דיוני ועדות מקצועיות שונות בתחום המעמד המשפטי של יחסי הילד והוריו והצעת חוק האחריות ההורית המשותפת שהוצגה על ידי ועדת רוטלוי."

"עם חלוף העיתים ושינוי פריזמת ההתייחסות אל הקטין מאובייקט לסובייקט, מייצור חי המוחזק "כנכס" או "קניין" בידי הוריו הרשאים לקבוע את גורלו, זכויותיו ותנאי חייו, לעבר ייצור אנושי אוטונומי בעל זכויות עצמאיות משלו, הוטמעה בפסיקתנו דוקטרינת זכויות הילד (ע"א 2266/93 פלוני נ' פלוני, פ"ד מט(1) 221, 251 ואילך). דוקטרינה זו השוותה זכויות הילד לזכויותיו החוקתיות של בגיר (ראה גם יחיאל ש' קפלן, "מטובת הילד לזכויות הילד – ייצוג עצמאי של קטינים", משפטים לא 623, תשס"א)."

"לאור הטמעת הדוקטרינה הנ"ל, ראתה הפסיקה לנהוג משנה דיוק במושגים משפטיים אנאכרוניסטיים כגון "החזקה", "משמורת" "אפוטרופסות" ו"קטינות", שכן הם אינם מתיישבים עוד עם המציאות המשפטית ועם השיח בדבר זכויות הילד."

ראוי לשים לב במיוחד להצהרתו כי "אילו היה מתוקן חוק הכשרות או מוחלף בהצעת חוק אחריות הורית, והיה מוטמע בשגרת הלשון והפסיקה מונח השסתום "אחריות הורית", לא היה כלל צורך בתביעה הנוכחית, שכן לא ניתן היה ליתן צו למשמורת קטין או לפסוק בחזקת איזה הורה הקטין יהיה. אך לא זה המצב המשפטי הנוכחי כאמור."

ובכך הוא מרמז כי הטמעת המונח "אחריות הורית" היתה מייתרת תביעות ומקילה על בית המשפט.

כבוד השופט מסכם את הנושא באמירה כבדת משקל:

"בעשורים האחרונים, מתפתחת התפיסה המשפטית והרעיונית המתבססת על מודל של "אחריות הורית משותפת" (ראה דו"ח רוטלוי ודו"ח שניט). גישה זו מבקשת לדחוק את התפיסה המשפטית העוסקת בהחזקת קטינים ובקביעת "הורה משמורן". הגישה מתבססת על ממצאי מחקרים שהצביעו על חשיבות תפקידם של שני ההורים בהתפתחות ילדיהם. חשיבות שהופכת למשמעותית עוד יותר כאשר ההורים חיים בנפרד. מסקנותיהם של אותם מחקרים היו שככל שאבות היו מעורבים בחיי ילדיהם והיה סיפק בידיהם להעניק להם תמיכה רגשית, בטחון וסייעו במתן מענה לצרכיהם הלימודיים, התפקודיים והחברתיים, אותם קטינים תפקדו ברמה חברתית טובה יותר והסתגלו למצב שנוצר בעקבות הגירושין טוב יותר מאלו שלא זכו בשני הורים תומכים ושותפים לגידולם. עוד נמצא שמתן עדיפות להורה אחד על פני האחר על ידי קביעתו כהורה המשמורן מעניקה לאותו הורה יתרונות ביכולת ההשפעה על הילדים, ביחס שלהם כלפי ההורה האחר עד כדי יצירת ניכור בין הילדים להורה האחר."

23.10.2011 תמ"ש 23346-04-10 ו 5782-08-09 כבוד השופט אסף זגורי: משמורת בלעדית או משותפת של קטין והבחנה בין משמורת משותפת עובדתית למשפטית

• בפסק דין מרתק, קבע כבוד השופט צבי ויצמן מבית המשפט למשפחה בכפר סבא משמורת משותפת לשני ההורים. עד כאן, כמעט דבר "שבשגרה", אלא שהמשמורת המשותפת נקבעה על אף שהסדרי הראיה מעוטים מהרגיל…

מדובר בשתי בנות, בנות 16, ו- 12, שמשמורתן אצל האב. זמני השהות אצל האם הם פעמיים באמצע השבוע, אחת מהן בלבד עם לינה, וכל סופ"ש שני, עם לינה ביום שישי בלבד.

בקריאת פסק הדין ברור כי מעייניו של כבוד השופט בטובת הבנות ובמתן אפשרות נוחה להידוק וחיזוק הקשר שלהן עם אימן.

סדר הדברים בהם דן השופט הוא א. זמני שהיה עם האם. ב. שאלת המשמורת.

בהתאם לרצון הבנות, בעקבות שיחה אישית של השופט עמן, והתרשמותו כי "מתכונת הסדרי הראיה הקיימת כעת, מתאימה ונוחה להן הן מבחינה פיזית והן מצד הנינוחות הנפשית" השאיר כבוד השופט את הסדרי הראיה על כנם. אשר לבקשה להוסיף לינה במוצ"ש כותב כבוד השופט: " תוספת יום הלינה בעניין דנן אינו מהותי, ככלות הכל טיב הורותו של הורה אינו נמדד בהכרח בזמני ההורות אלא בעיקר באיכות הקשר,  וכפייתו על הבנות עלול דווקא לחזור ולחדד היחסים בינן לבין אימן." (כל ההדגשות מכאן ואילך, שלנו).

אשר לקביעת המשמורת, כותב השופט במפורש, ומחמת חשיבות הדברים נצטט באריכות: "גם ל"תוית" ול"כותרת" יש את חשיבותן שלהן שעיקרה בתחושה שהיא מעניקה להורים ולקטין" וכל כך מאחר ו"הכתרת מַתְכּוֹנֶת ההחזקה והסדרי הראיה עם הקטינים כ"משמורת משותפת" יש בה להעביר מסר מחנך לקטין באשר לנוכחותם של שני ההורים בחייו נוסף למתן תחושה נוחה יותר לכל אחד מההורים כי הורתו לא נפגמה או "הופקעה" על אף הפרידה מבן זוגו".

כבוד השופט מדגיש כי במתן משמורת משותפת ניתן מענה לצרכי כל הנוגעים בדבר: "במעשה זה נמצא כי כיבדנו בנדון שְנַיִים – הן את הקטינות שרצונן בכל הקשור למתכונת הסדרי הראיה וההחזקה והשהיה אצל הוריהם קוים במלואו והן את תחושת ההורות של האֵם אשר כעת תהא שלמה יותר. ובמה נפגע מכך האב ? – במאומה !"

ובמיוחד ייטיב הדבר עם הקטינות מאחר ו"מתן משמורת משותפת לשני ההורים בענין דנן, יש בו בכדי לרמוז לקטינות כי בכל עת שרצונן יהא בכך, הן תוכלנה להרחיב את הסדרי הראיה עם אמן וזאת מבלי שיש מי הלוחץ וכופה אותן לנהוג כך. הדבר יחליש או יעמם את קונפליקט הנאמנויות בו הן מצויות כיום ויש בו בכדי לחזק ולתמוך בקשר שנרקם עם האם מבלי לפגוע כהוא זה ברצונן, או באינטרס כזה או אחר של האב."

כבוד השופט ויצמן תמש 11657/03 משמורת משותפת כאשר זמני השהות אינם שווים מתאריך 16.06.2011

http://www.local.co.il/kfar-saba/85292/article.htm

* התקציר נערך על ידי רותי דניאל.

• טובת הילדים עדיפה על טובת האם – ביהמ"ש העדיף הסדר של משמורת משותפת.

כבוד השופט זגורי מבית המשפט לענייני משפחה בטבריה תמ"ש 12148-04-10 מתאריך 28.04.2011 פסק על משמורת משותפת ודחה את דרישת האם למשמורת יחידנית שנכרך בה הרצון לעבור עם הילדים מאזור הצפון לאזור השרון.

ההורים נפרדו שנתיים לאחר שהחליטו לעבור מאזור השרון לאזור הצפון, קרוב לבית הורי האב. בתביעת המשמורת שהגישה, ביקשה האם כי בית המשפט יורה כי משמורת הקטינים תהא בידה וכי יתיר לה לעבור עמם חזרה לאזור השרון, בסמוך לבית הוריה וקרוב יותר למקום עבודתה. לטענתה, הסכימה לעבור לצפון באופן זמני על מנת לנסות להציל את נישואי הצדדים, וכי משאלה נכשלו, ומאחר ואין לה כל תמיכה באזור הצפון, היא שרויה במצוקה נפשית קשה וזקוקה לעבור לאזור השרון, שם משפחתה, חבריה וסביבתה התומכת. המעבר, לטענתה, יאפשר לה לשקם את מצבה הנפשי, הרגשי, האישי והחברתי.

האב התנגד למעבר וטען, כי המשפחה עברה להתגורר בסמוך לבני משפחתו בצפון בהחלטה משותפת לטווח ארוך, על מנת שמשפחתו תוכל לסייע לו בטיפול בקטינים מאחר והאם עבדה בשעות לא שגרתיות, ורוב עול הטיפול בילדים הונח לפתחו של האב.

מספר נקודות ראויות לציון בפסק הדין (ההדגשות שלי):

א.      מחויבותו של השופט, מתוך התחשבות בטובת הילדים, שבין היתר קבע מראש "כי פסק הדין בתביעה זו יינתן עד לתחילת חודש מאי 2011, כך שכל צד יוכל לערער על פסק הדין בטרם פגרת הקיץ ולפני שנת הלימודים הבאה". פסק הדין ניתן ב- 28.4.11

ב.       נקודת המוצא: "משמורת משותפת "כדרך המלך" מקום שהדבר אפשרי"

נקודה מעניינת שמעלה השופט בהקשר זה היא "הסדר של משמורת משותפת מחייב גמישות מחשבתית, פיזית, טכנית ומעשית של שני ההורים. בכל הנוגע לגמישות המחשבתית או הרגשית למען הילדים, ההתרשמות של בית המשפט היא, כי האם נוקשה יותר מאשר האב וכי נוקשות זו הכשילה מהלך של הסכמה להשארת המצב הנוכחי על כנו ללא צורך בהכרעה משפטית."

ג.        התייחסות למצבה הנפשי של האם כשיקול בקביעת המשמורת:

"…הגם שברור לבית המשפט, כי יש לעשות מאמץ כי האם לא תהא שרויה במצוקה נפשית, בתחושת עוינות ופגיעות רגשית, הרי שמצבה הנפשי והרגשי של האם, אינו שיקול העל. טובת הקטינים היא השיקול המרכזי והיא גוברת על טובת האם."

ד.       דיון מעמיק ברכיב התקשורת הבין-הורית ושיתוף הפעולה ביניהם כתנאי מרכזי (סעיפים 60-84):

השופט מצטט מדבריו של כבוד השופט סילמן, האומר "היעלה על הדעת כי צד אשר אינו חפץ במשמורת משותפת, יחבל בעצמו בתקשורת, יחטא בפגיעה בטובת הקטינים ואף יזכה לפרס??" וממשיך ואומר "כב' השופט סילמן סבור עוד, שיש לחדש בעניין זה של תנאי התקשורת ושיתוף הפועלה ההורי ואין לייחס משקל רק לתקשורת בעת הקונפליקט, אלא בעיקר יש ללמוד מהתנהגות הצדדים קודם לסכסוך. שכן, בסופו של יום, דיונים משפטיים מסתיימים, אך המשפחה ממשיכה להתנהל. מכאן הקביעה הנכונה בעיני, כי בהיעדר סכסוך, כך יפחתו המתח והמדון."

מעבר לבחינת התקשורת בין ההורים אגב הליך, לפניו ואחריו, כבוד השופט זגורי ממשיך לפתח את הנושא, ומחלק את שיתוף הפעולה ההורי והתקשורת ביניהם לשניים:

"רכיב פעיל (אקטיבי) של שיתוף פעולה, החלפת מסרים, גילוי גמישות בכל הנוגע לטיפול בקטינים, שינוי חלוקת זמן הורי במידת הצורך, יידוע הדדי אודות הקטינים וכיו"ב.

רכיב סביל (פאסיבי) של הימנעות מיצירת מתחים, הימנעות מחשיפת הקטינים לקונפליקט הזוגי, הימנעות מניהול ויכוחים בין ההורים בנוכחות הקטינים והימנעות מהבאת שדה הקוצים הזוגי לגן השושנים ההורי."

השופט מסכם ואומר: "בעיני לפחות הרכיב הסביל הינו התנאי ההכרחי (אך אולי אינו מספיק) להצלחת הסדר של משמורת משותפת."

ובהרחבה: "כך למשל, סבורני כי ייתכן בהחלט שכל עוד לא מתקיימים ויכוחים בנוכחות הילדים, לא מתקיים מתח מיוחד בין ההורים ושניהם מסוגלים למזער חשיפת הילדים לקונפליקט נשוא סכסוך הגירושין, כך מצביע הדבר על גרעין של פוטנציאל הידברות ושיתוף פעולה ועל קיומה של אפשרות להורות משותפת, אף אם הרכיב הפעיל של דיאלוג אינו מתקיים במלואו. הדברים נאמרים בייחוד שעה שבימינו בעידן הטכנולוגי, ניתן ליישם את התקשורת בין ההורים באמצעים שלא יצריכו אותם "ממש לדבר" זו עם זה ועדיין המידע הנדרש אודות הקטינים יוחלף ביניהם."

בין השיטין ניתן לקרוא כאן אמירה בזכות ההורה הידידותי. בנוסף יש כאן תובנה כי ברגע שהופכים משהו לתנאי בל יעבור, הרי שנוצר אינטרס אצל אחד מבעלי העניין לחבל באותו תנאי:

"תקשורת ושיתוף פעולה ברמה גבוהה הפכו לתנאי הדגל של הסדר המשמורת המשותפת. יחד עם זאת, כאשר מדובר בגירושין העוברים דרך היכלי בתי המשפט או בתי הדין שלא בנתיב ההסכמה, כי אז נהיר כי מדובר באידיאל כמעט בלתי ניתן להשגה. האם בשל כך בלבד יש להימנע מקביעת הסדרים של משמורת משותפת? ברור שלא…"

"גישה שכזו לא רק תסייע לבית המשפט להגיע להכרעה אודות סיכויי הצלחת הסדר משמורת משותפת, היא אף "מוציאה את הרוח ממפרשי" מי מההורים המבקש להימנע מהסדר משמורת משותפת בכך שמונע שיתוף פעולה ו/או לא מקיים תקשורת עם בן הזוג האחר בשל ההליך המשפטי (ביודעו, כי שיתוף פעולה ותקשורת הינם תנאי הכרחי להסדר משמורת משותפת)."

* התקציר נערך ע"י רותי דניאל.

משמורת משותפת ומניעת מעבר מגורים תמ"ש 12148-04-10 כב' השופט אסף זגורי מתאריך 28.04.2011

• "…הקניית משמורת בלעדית להורה אחד עלולה להתפרש על ידי הקטינות כשלילת דמותו של ההורה האחר, ויש להימנע מכך אלא במקרים חריגים ביותר."

תמיכה חזקה ביותר לשיטת המשמורת המשותפת מגולמת בפסק דינו (תמ"ש 23723-05) המרתק אך המעט ארוך ומסובך של כבוד השופט פיליפ מרכוס (מביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים) שניתן בפברואר 2011.

להלן תמצית פסק הדין וניתוח משמעותו.

מר ר"ס , ערבי ישראלי מירושלים, התחתן בשנת 2001 עם הגב’ ה"ס ונולדו להן שתי בנות. בעקבות הליכי הגירושין נוצר חשש שהאם תחויב לעזוב את ישראל לשטחי הרשות, והאב חשש שהאם תעשה כן אף מרצונה-שלה כדי לנתקו מהבנות. הוצא צו מניעה זמני האוסר הוצאת הבנות מישראל. האם הייתה המטפלת העיקרית בבנות לפחות ב-5 השנים הראשונות מאז לידת הבת הבכורה. אולם במהלך 3 שנים של הליכי גירושין ומאבקי משמורת האב חזק מאוד לתמונה והתגלה כאב מיטיב חם ואוהב. ישנן עוד הרבה נסיבות קונקרטיות בתיק ספציפי זה אך חשיבותן מועטה עבור מי שמתעניין בפסק דין זה רק מההיבט של משמורת משותפת. קיצורו של דבר השופט מרכוס, ולא בפעם הראשונה, מתגלה כשופט התומך ללא סייג בשיתוף אמיתי של שני ההורים בגידול ילדיהם המשותפים, ומתגבר על כל מכשול אמיתי או מלאכותי הניצב בדרכם של הילדים בדרך למימוש זכותם לשני הורים נוכחים ושווים במעמדם.

להלן ציטוטים נבחרים מפסק הדין:

"…הקניית משמורת בלעדית להורה אחד עלולה להתפרש על ידי הקטינות כשלילת דמותו של ההורה האחר, ויש להימנע מכך אלא במקרים חריגים ביותר."

"לגישת ביהמ"ש נכון לפרש את הוראות חוק הכשרות והאפוטרופסות, כך שההורות – האפוטרופסות הטבעית – היא משותפת: להורים החובה לגדל את הילד לטובתו. חובה זו הם חייבים להפעיל בדרך שמקדמת את הצרכים של הילד בכל עניין ועניין, ולהימנע מכל דבר הפוגע בילד. החובה היא משותפת לאב ולאם. משום כך אסור להורה לעשות דבר אשר מונע מההורה האחר למלא את תפקידו ולקיים את חיוביו. כל אחד מהם יכול להביע את עמדתו בעניין הנוגע לילד. בכל המקרים ניתן יהיה להגיע למילוי נכון של החובה הזו, תוך שמביאים בחשבון את טובת הילד, גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך, אם תוך חלוקת תפקידים וסמכויות החלטה בין ההורים, ואם בדרך אחרת. "

"בקשת האב לקבוע את האפוטרופסות המלאה על הקטינות בידו הרי זו שלילת אפוטרופסות האם, אשר אין לה יסוד חוקי…"

"פקידת הסעד אמנם המליצה לקבוע את המשמורת בידי האב. ואולם, לגישת ביהמ"ש, ישנם טעמים כבדי משקל לסטות מהמלצתה. זאת, הן מכיוון שחלק מהנימוקים כבר אינם רלוונטיים והן מכיוון שבחלק מהטענות ביהמ"ש סבור כי האחריות בעניין מוטלת על שני ההורים."

" …טענת האב, כי רק הוא מסוגל לתת לקטינות בטחון שהאם אינה מסוגלת לתת, היא טענה צינית ואינה בתום לב. האב אינו מפנים שחלק מהביטחון שהוא יכול וצריך להעניק לבנותיו הקטינות הוא שהן תוכלנה לעמוד בקשר רצוף, קבוע ותכוף עם האם. "

"לא יכולה להיות מחלוקת שישנה חשיבות רבה לדמות אם ראויה ומיטיבה עבור קטינות רכות בשנים – והאם היא מיטיבה וראויה לקטינות על פי קביעת פקידת הסעד. לכן ביהמ"ש מודאג מטענות האב כנגד האם שחלקם הגדול לא הוכח/נמצאו כקנטרניות, תפיסותיו אותה ועמדותיו כלפיה.טענות אלו חלחלו אל הקטינות וקיים חשש להתפתחות של ניכור הורי מצד הקטינות כלפי האם בעטיו של האב, אם תקבע המשמורת הבלעדית של הקטינות בידי האב"

"…קביעת משמורת בלעדית על הקטינות אצל האם [במקרה זה . א. ש.] עשויה להתפרש על ידי האם כמתן לגיטימציה לפגיעה בהסדרי הקשר של האב עם הקטינות."

"לפיכך נקבע כי המשמורת הקבועה, מבחינת ההורות והאפוטרופסות, על הקטינות תהיה לשני הצדדים…..

"… לצרכים פורמאליים בלבד, כגון הכרה כמשפחה חד הורית והטבות אחרות, ובענייני חינוך ובריאות, "המשמורת" תהיה לאב, בשל העדר מעמד של האם" [ומטעם זה בלבד א.ש.];

* התקציר נערך ע"י עו"ד אמיר שי שמשרדו מתמקד מזה שנים במשמורת משותפת.

משמורת משותפת כבוד השופט פיליפ מרכוס 22.02.2011 תמ"ש 23723-05

• פסיקתו של כבוד השופט סילמן (תמ"ש 07\17120) מתאריך 22.08.2010  המעניקה להורים שהתגרשו משמורת משותפת, היא סמן דרך חשוב ומעודד לאבות גרושים הרוצים לקחת חלק פעיל בגידול ילדיהם.

כבוד השופט סילמן מתמודד עם שאלת איכות התקשורת בין ההורים ומשקלה בעת מתן פסק הדין, ונותן מענה לנושא שהפך לנושא כה אקוטי ככלי למניעת משמורת משותפת. הוא מתאר את השינויים שחלו בנושא זה בשנים האחרונות, תוך הסבר מאלף ושימוש במחקרים עדכניים על המתרחש בתחום בארץ ובעולם ומסביר מדוע משמורת משותפת היא הפתרון הנכון בימינו.

משמורת משותפת ניצן סילמן תמ"ש 0717120 מתאריך 22.08.2010

מצורפים מאמר שלי על פסק הדין וראיון בהשתתפותי בתכנית של גבי גזית:

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/154/438.html?hp=1&loc=29&tmp=9879

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FDMFEJ&c41t4nzVQ=EE

• בפסק דינה של כבוד השופטת מקייס,תמ"ש 28102.05 מתאריך 14.02.2010 פסקה השופטת על משמורת משותפת וחלוקת שהות שווה בין ההורים. בנוסף לכך, בפעם הראשונה בבית המשפט לענייני משפחה ובניגוד לדין האישי, קבעה השופטת שבתיק זה אין צורך במזונות קבועים וכל צד ישא בהוצאות עבור הילדות כאשר הן אצלו. עידן חדש החל בבתי המשפט למשפחה. אכן, במקרים בהם ההורים חולקים את הסדרי הראיה באופן שווה או קרוב לכך וחולקים את מכלול האחריות ההורית יחדיו ולשני ההורים משכורות נאות ו\או אמצעים כספיים אחרים להוצאות הילדים, אין כל סיבה שיהיו מזונות מהאב לאם.

* התקציר נערך ע"י גיא רוה.

משמורת משותפת ללא מזונות מקייס תמ"ש 28102/05 מתאריך 14.02.2010

• הורות שווה של שני ההורים הביאה את השופטת לפסוק על משמורת משותפת: פסק דין של סגנית הנשיא לענייני משפחה במחוז ירושלים, נילי מימון תמ"ש 016422/08 ניתן בתאריך 21.10.2009 .

פסק דין למשמורת משותפת של כב' השופטת נילי מימון מצטרף לעוד פסקי דין דומים, בהם נקבעה משמורת משותפת בניגוד לעמדתה של האם שתבעה משמורת בלעדית.

פסק הדין במקרה זה מרחיק לכת. מלכתחילה, האב לא ביקש כלל משמורת משותפת, אין עדיין הסדרי ראיה בין ההורים,  ויחסים בין ההורים, הנמצאים בתהליך פרידה, "לא ידידותיים" בלשון המעטה.  ועם זאת, המערכת - קרי השופטת ופקידת הסעד - דוחפות ופוסקות על משמורת משותפת, פשוט כי זה הדבר ההגיוני והנכון לעשותו.

אחד השיקולים המרכזיים בפסק הדין היה רצונם של הילדים הגדולים והשופטת אף מציינת, שחזקת גיל הרך אינה חלה על הילדים הגדולים (בני ה-8 וה-11). לכן, בלי הרבה פלפולים משפטיים מיותרים, בלי ניסיונות להביא לתחרות מיותרת והרסנית בין הצדדים, נקבעה משמורת משותפת. השופטת נילי מימון קובעת בפסק הדין שכל עוד יש חלוקת אחריות הורית משותפת, טובת הילדים היא משמורת משותפת.

וכך נאמר בפסק הדין: "אכן, משמורת משותפת תקבע ברגיל כאשר קיימת הידברות סבירה בין ההורים בכל הקשור לטיפול בילדיהם. אכן במקרה דנן היחסים בין הצדדים קשים מאוד… עם זאת משיפרדו הצדדים ולא יתגוררו תחת קורת גג אחת ממילא מפלס הריב והסכסוך יונמך בהעדר התחככות יומיומית זה בזה… מהנסיבות שהובאו עולה כי כל אחד מהצדדים הינו הורה טוב ומבקש את טובת הילדים. מהנסיבות שהועלו עולה, כי כל אחד מהילדים קשור אל כל אחד מההורים ומקבל יחס הורי מיטיב. מהנסיבות שהתגלו בפני עולה שהיה תפקוד הורי דומה מצד כל אחד מההורים כלפי הילדים. מרצון הילדים ברור כי מבקשים קשר עם כל אחד מההורים ואין מצידם העדפה לאחד ההורים דווקא ולא להורה האחר… בנסיבות בהן לא תפקד אחד ההורים כהורה מיטיב יותר מההורה האחר, ובהעדר נסיבות המצדיקות זאת, אין סיבה להעדיפו וליתן בידיו את המשמורת הכורכת בחובה העדפה מסוימת הנוגעת להחלטות שונות באשר לגידול הילדים. בנסיבות בהן ההורים שניהם תפקדו כהורים ראויים בתפקוד הורי שווה, מילאו מטלות הוריות באופן שווה, אין מקום להעניק משמורת לאחד מהם, תוך נישול ההורה האחר מהזכות והחובה להיות ההורה המשמורן…"

ועוד נאמר:  "רצון הילדים ליהנות מהורות שווה של הוריהם, הינה בעלת משקל רב ומשמעותי בקביעת משמורת בידי אחד ההורים או שניהם. מתן משקל לרצון הילד מתאים ומשתלב עם האמור באמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד משנת 1991…".

* התקציר נערך ע"י גיא רוה.

משמורת משותפת נילי מימון תמ"ש  016422/08 מתאריך 21.10.2009

• משמורת משותפת היא דרך המלך:

פסק דין של כב' השופטת מרינה לוי מבית המשפט לענייני משפחה קריות. תמ"ש (קריות)  10440/07 ניתן בתאריך 28.9.08.  עירעור על פס"ד זה נדחה בביהמ"ש המחוזי בחיפה על ידי השופט יצחק יעקבי-שווילי.

במקרה הנוכחי נפסקה משמורת משותפת, הכוללת חלוקת זמני הורות לפי מפתח של 6 לינות אצל האב בכל מחזור של 14 יום, וחלוקה שוויונית של חופשות וחגים. פקידת הסעד, היא שהמליצה על חלוקת זמני ההורות כאמור לעיל, אולם ככל שניתן להבין מפסק הדין את ההחלטה אם לכנות זאת "משמורת משותפת" או "משמורת אם עם הסדרי ראיה נרחבים לאב בתוספת אחריות הורית משותפת" השאירה פקידת הסעד להחלטת בית המשפט.

השופטת לוי קבלה בקשת האב ובא כוחו לפסוק משמורת משותפת רשמית וגלויה במקרה זה, תוך שהיא מנמקת החלטתה בנימוקים שחשיבותם חורגת הרבה מעבר לתיק הספציפי: "סבורה אני כי משמורת משותפת היא דרך המלך. מקום בו ניתן להותיר על כנה אחריות הורית משותפת, ממקום של שוויון, אכפתיות ומעורבות שוה, על אף הפירוד  הזוגי, מן הראוי לעודד להתיר זאת… לדידי אין צורך להוכיח כי טובת הקטינים היא לגדול במסגרת של משמורת משותפת. אדרבא, הטוען כי מן הראוי שלא לאפשר במקרה קונקרטי משמורת משותפת, על אף שמתקיימים התנאים המוקדמים של תקשורת תקינה וקרבה פיזית בין ההורים, עליו הנטל להוכיח זאת"

* התקציר נערך ע"י עו"ד אמיר שי שמשרדו מתמקד מזה שנים במשמורת משותפת.

משמורת משותפת מרינה לוי תמ"ש 10440-07 מתאריך 28.09.2008

קונפליקט אינו מכשול בדרך להורות משותפת:

פסק דין בנושא משמורת משותפת של כב' השופט בן ציון גרינברגר תמש019660/07; תמש019661/07; תמש 019662/07 ניתן בתאריך 3.9.08

פס"ד של שופט בית המשפט לענייני משפחה  בירושלים, בן-ציון גרינברגר, עוסק בהיבטים השונים של חלוקת האחריות ההורית בראייה עכשווית ובכלים המותאמים למוסד המשפחה בן זמננו.

בפני בית המשפט מובא סכסוך בין שני הורים שנפרדו, ולהם שני ילדים: בת חמש וחצי ובן שלוש. שני ההורים ניהלו חיי משפחה שוויוניים, אימצו הדדית את שם המשפחה של שניהם ונשאו במשותף באחריות ההורית על כל צדדיה. עם פרידתם ניהלו מו"מ ויישמו הסדר של הורות משותפת תוך שהם מסכימים כי "סידורי המשמורת, הראיה והשינה של הילדים… ייעשו מתוך שאיפה לשוויון בין הצדדים, ולהקמת שני בתים מתפקדים, בסמיכות ככל שניתן האחד לשני". אולם לאחר מכן האם נמלכה בדעתה והגישה תביעת משמורת לילדים. מנגד תבע האב הסדר משמורת משותפת.

הטיעונים שהציגה האם היו בעיקרם שהילדים "הגיבו לא טוב" להסדר חלוקת הלינות, ושנדרשת להם יציבות. הטיעונים של האב היו שהסדר המשמורת המשותפת הוא לטובת הילדים, אשר התרגלו היטב לחיים בשני בתים וכי הוא אף התאים את שעות עבודתו כך שיהיה זמן נוסף עם הילדים. עמדת פקידת הסעד היתה שיש מקום להורות על משמורת משותפת עם 5/14 לינות אצל האב.

נקודת מפתח היתה שיתוף הפעולה בין ההורים. האם טענה כי לאור חוסר שיתוף הפעולה ביניהם אין מקום למשמורת משותפת. נקודת מפתח שנייה היתה מידת תקפותה של חזקת הגיל הרך במקרה זה. נקודת מפתח שלישית היתה תחושותיה הסובייקטיביות של האם, שהובילו אותה להתנגדות להסדר הורות משותפת מלכתחילה.

בית המשפט שם את טובת הילד בראש השיקולים וקבע כי אם יוכח, שמשמורת משותפת היא לטובת הילדים, כך יפסק. השופט גרינברגר ציין: "אין להתעלם מכך, שהאווירה החוקתית של המשפט הישראלי המודרני יצרה לאחרונה פתיחות חדשה לרעיון של המשמורת המשותפת בשל השאיפה לשמירה על שוויון מהותי גם בתחום המשפחה כי אם יהיה זה לטובת הקטינים."

עם זה קבע בית המשפט תנאים מוקדמים להוראה על משמורת משותפת: מסוגלות הורית טובה של שני ההורים; רמה טובה של שיתוף פעולה בין ההורים; תפיסת הילדים את שני הבתים כמרכזים בחייהם; מרחק גיאוגרפי קטן בין בתי ההורים והערכה הדדית.

איך ניתן לדבר במקרה כזה על שיתוף פעולה טוב בין ההורים הניצים? ובכן, פקידת הסעד העידה, שההורים מקיימים הידברות שוטפת טובה והעריכה שאין מדובר בקונפליקט גבוה. היא ציינה כי יש ניסיונות של האם ליצור עימותים באופן מלאכותי וכי רמת הקונפליקט תרד לאחר סיום ההתדיינות. בית המשפט קיבל גישה זו, שרואה בקונפליקט עניין חולף ולא בהכרח מכשול.

כיום קיימים בפסיקה כלים להסדרת שיתוף פעולה גם במצבי סכסוך בין הורים, וזאת כדי שלא לאפשר להורה המתנגד לטרפד הסדר חלוקת אחריות הורית לטובת הילדים.

בסוגיית חזקת הגיל הרך קבע בית המשפט שהיא אינה מוחלטת ובמקרה זה אינה מחייבת אותו. שלושה נימוקים שימשו את כב' השופט גרינברגר: חזקת הגיל הרך היא שיקול אחד מיני רבים ולא שיקול בלעדי והיא כפופה לטובת הילד; עצם נחיצות החזקה מוטלת כיום בספק; וכן – מדובר כאן בבקשה למשמורת משותפת ולא למשמורת אב, בקשה שאינה סותרת בהכרח את חזקת הגיל הרך.

באשר לתהליכים הנפשיים שעברו על האם, ציטט השופט מדבריה: "איזו אם נאלצת להיפרד שעות כה רבות מילדיה הרכים בשנים?" הוא העיר שהדבר תואם קביעה של החוקרת ד"ר דפנה הקר לפיה "העלבון המלווה אמהות לא-משמורניות נעוץ בהבניה של הזהות המגדרית הנשית… נתפסות על-ידי אחרים, וברוב המקרים גם על-ידי עצמן, כפגומות מבחינת אישיותן". עם זה קובע השופט: "לא ניתן אך בשל נימוק זה, המתייחס לתחושותיה של האם עצמה, ליתן את המשמורת הבלעדית בידה."

בפסק דינו קובע השופט: "במקרה דנן קיימות נסיבות המצדיקות משמורת משותפת כפי שהמליצה פק"ס: ניכר כי הילדים קשורים לשני ההורים באופן שווה, ויוכלו להפיק את המיטב משהייה עם שניהם באופן שוויוני." חשוב להבחין כי השופט אינו מסתפק באופטימיות בלבד, ומכונן מנגנון להבטחת ההסדר: "אם יתברר שאין יכולת לקיים שיתוף פעולה בריא וזורם בין ההורים… תוטל בספק יכולתו של אותו הורה (האחראי לכך) להמשיך כמשמורן, וניתן יהיה להגיש תביעה חדשה על בסיס הנסיבות כפי שתהיינה באותו מועד."

* התקציר נערך ע"י טל שחף חבר עמותת הורות=שווה.

משמורת משותפת בן ציון גרינברגר תמ"ש 019660/07 מתאריך 03.09.2008

• בתמ"ש 28951/08 ו – 28953/08, פסקה כבוד השופטת, ד"ר ורדה בן שחר, מבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, כי תהיה משמורת משותפת לשני ההורים, על שני התאומים הקטינים. האב היה המטפל העיקרי בתאומים, בטרם פרידת הצדדים. התאומים היו כבני קצת פחות מ 3 שנים במועד מתן פסק הדין.

השופטת חקרה את הצדדים בעצמה, קיבלה 3 תסקירי סעד ושמעה עדויות משני מומחים, אשר המליצו על משמורת משותפת בתיק זה. המומחים אשר הגישו חוו"ד בתיק היו פרופ' אבי שגיא שוורץ וד"ר תרצה יואלס שהגישו חוו"ד אחת ופרופ' ארי רימרמן, אשר הגיש חוו"ד שנייה.

כבר בדיון השני, פסקה השופטת משמורת משותפת לשני ההורים, אבל לאחר תסקיר הסעד הראשון, אשר המליץ על משמורת אם, בלי שהייתה לכך כל סיבה טובה, פסקה השופטת משמורת אם.

האב הגיש בקשה לשינוי המשמורת, למשמורת אב או למשמורת משותפת. בדיון הוכחות ארוך נחקרה פקידת הסעד בעיקר ע"י ב"כ האב וכן נחקרו, פרופ' רימרמן ופרופ' שגיא שוורץ, ע"י ב"כ האישה וכן, ע"י ביהמ"ש ועי"י ב"כ הבעל.

הסדרי הראיה שהומלצו ואותם קיבלה השופטת הנם כדלקמן : האב מטפל בילדים בשבוע אחד יומיים ובשבוע השני ארבעה ימים וכך לסירוגין, כאשר הילדים לנים בביתו והוא לוקח ומחזיר אותם לגן. בשאר הימים, הם לנים אצל האם.

השופטת ד"ר ורדה בן שחר, פסקה, כי על פי עקרון טובת הילד, שהנו עקרון על במדינת ישראל, יש לקבוע משמורת משותפת על שני התאומים. שכן, מדובר בשני הורים נורמטיביים, אשר מטפלים במסירות בשני ילדיהם, יש ביניהם שיתוף פעולה והם מתגוררים בסמוך זה לזו. את הסדרי הראיה השאירה השופטת כהמלצת פקידת הסעד, עם הנחיה שיוגש תסקיר נוסף, חצי שנה לאחר מתן פסק הדין.

* התקציר נערך ע"י עו"ד יעל גיל.

משמורת משותפת ורדה בן שחר תמ"ש 28951/09 מתאריך 07.01.2010

הכרעה בתביעת משמורת קטינים עפ"י חוו"ד המומחה, לשני ההורים מסוגלות הורית טובה, אולם מסקנתו הסופית, כי לאב כישורים טובים יותר להיות ההורה המשמורן.

השיקול הבלעדי המנחה את בית המשפט בדונו בסוגיית משמורת ילדים הינו עקרון 'טובת הקטין'. עקרון זה, עניינו הקונקרטית של הקטין שעניינו נדון בפניו, כאשר חוו"ד המומחים הן ההופכות את "טובת הילד" ממושג ערטילאי ואמורפי, לבעל ממשות ותוכן קונקרטי. בעת קביעת טובת הילד ישקלו מכלול הזכויות והצרכים של הילד. וכן יינתן משקל לעמדת הקטין, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד.

משמורת משותפת אבירה אשקלוני תמ"ש 001701/05 מתאריך 12.02.2008

• להישאר אבא ואמא

"מתחזקים באחרונה הקולות הקוראים לשוויון הורי לאחר גירושים. מהו אותו שוויון? במה הוא מתבטא בחיי היום יום של ההורים הגרושים?"

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1219115
 

• תחרות אגו מיותרת

"למרבה הצער, במציאות המשפטית והחברתית השוררת בישראל כיום, כשהחוק בנושא עדיין מיושן ואינו תואם את המתרחש בעולם המערבי, אין מנוס מהדרישה לחלוקת המשמורת בין שני ההורים (משמורת משותפת)".

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1116291.html