כיום, על פי החוק שני ההורים אפוטרופוסים לילדם (אלא אם כן בית המשפט קבע, ובמפורש, אחרת).
הכוונה היא לסמכות שיש לשני ההורים להחליט בעניינים מהותיים הנוגעים לילדיהם, לרבות קביעת מקום מגורים, חינוך, בריאות ודת.
על פי החוק, החלטות עקרוניות ומהותיות הנוגעות לילדים צריכות להיעשות בידיעת ובהסכמת שני ההורים. הגדרת הורה כמשמורן יחיד אינה מקנה לו זכות לקבל החלטות אלו על דעת עצמו.
"גם משעה שחייהם של ההורים עולים על שרטון ואחד מן ההורים מקבל משמורת פיזית על הילד, עדיין נתונים שאר ענייני האפוטרופסות להורים במשותף. בהחלטות עקרוניות, הנוגעות לזכותו חובתו הכללית של ההורה כלפי הילד, על ההורים לפעול בהסכמה ואם לא עלה בידם הדבר עוברת ההכרעה לבית המשפט." סעיף 12 לפס"ד של בית המשפט העליון בע"מ 5710/05 פלוני נ' פלונית ואח'.
"קשה לגדור את קו הגבול בין אותם נושאים שהם טפלים ונגררים אחר המשמורת, לבין הנושאים שההכרעה בהם נותרת בידי שני ההורים, אך נראה כי ניתן להכליל ולומר שמדובר בהחלטות עקרוניות הנוגעות לזכותו-חובתו הכללית של ההורה כלפי הילד: דאגה לחינוכו הכללי והדתי של הקטין, פיקוח על רכושו, דאגה לבריאותו של הקטין. בכל הנושאים הללו על ההורים להחליט תוך שיתוף פעולה והסכמה, ולעתים כרוכה הפעולה באישור בית המשפט (ראה סעיף 20 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות)." (ע"א 2266/93 פלוני, קטין ואח' נ' פלוני מט(1) 221, 237).
כבוד השופט זגורי, בפסיקתו מיום 23.10.11 בתמ"ש 5782-08-09 ובתמ"ש 23346-04-10 מסביר היטב נושא זה:
לפנינו פסק דין הדן ארוכות בהגדרות של "משמורת" מול "חזקה", ובהבדלים בין "משמורת פיזית משותפת" ל"משמורת משפטית משותפת".
אלא שהמציאות מראה כי בחיי היום-יום, ההורים עצמם כמו גם בעלי תפקידים כגון מנהלי בתי ספר, עובדי מחלקת הרישום לגני הילדים ולבתי הספר בעירייה או פקידת הרישום לקייטנה, אינם מכירים ואינם מיישמים את החוק. מרבית האנשים מכירים את המונח "משמורת משותפת" המגדיר את ההורים במונחים הוריים שווים ולא מכירים את הדקויות בין המינוחים השונים ולכן כאשר הורה משמורן יחיד מבקש לרשום את ילדו לבית הספר, לגן או לקייטנה ומראה פסק דין המגדיר אותו כמשמורן, הרישום יבוצע.
מאחר ובתי המשפט למשפחה לרוב אינם כופים את החוק, שכן הפניה לבית המשפט היא בדרך כלל לאחר מעשה, לאחר שהילד כבר עבר מקום מגורים, רשום בבית הספר או הגן וכבר התחיל את שנת הלימודים או את הפעילות בקייטנה, ומאחר ובית המשפט אינו רוצה לטלטל את הילד ולהעמיס על כתפיו את תוצאות התנהלות הוריו, הרי שלא נוצר תהליך למידה אצל נותני השרות בציבור.
טובת הקטין היא בדיוק מה שמוגדר כיום בחוק, כלומר, ששני ההורים יהיו מעורבים בחייו ושכל החלטה מהותית תתקבל במשותף. ההורים יכולים כמובן להחליט ביניהם שבנושא מסוים הורה אחד אחראי באופן בלעדי, אך כל עוד אין ביניהם סיכום על כך, ברירת המחדל היא החלטה משותפת.
כבוד השופטת אלה מירז: קביעת לימודיו של קטין, תמ"ש 11897-06-08 ו 15583-03-09 מתאריך 12.06.20111
כבוד השופטת שטופמן – פסיקה (טרם פורסם) כנגד מעבר בית ספר בעקבות מעבר האם. 28.03.2011
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4055696,00.html
כתבות בנושא:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3838560,00.html
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3793302,00.html
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000599872
שמי גיא רוה, אב גרוש, פעיל לקידום חלוקת האחריות ההורית המשותפת בחקיקה ובחברה. במהלך השנים האחרונות כתבתי מספר רב של מאמרים בנושא; יזמתי והצלחתי לקדם בכנסת את חוק "מסירת מידע להורה"; משרד הבריאות הוציא שני חוזרים חדשים בעקבות פנייתי, ואני בקשר מתמיד עם גופים שונים כמו משרד החינוך, משרד הבריאות ועיריות שונות. באתר תקראו על הישגים שונים, כמו על דרכי פעולה הפתוחות בפניכם, אך הדרך עוד ארוכה, ואני מזמין כל אחד ואחת מכם להצטרף, אם על ידי הפצת המסר, אם על ידי שיתוף פעולה, כמפורט בדפי האתר.