ועדת שניט ממליצה לשר המשפטים לבטל את חוק חזקת הגיל הרך ולאמץ  את עיקרון האחריות ההורית המשותפת.

ועדת שניט מונתה בשנת 2005 על ידי שרת המשפטים ציפי לבני לבדוק ולהמליץ בכל הקשור להיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין.

הוועדה פרסמה דו"ח המלצות אשר משרטט את הרפורמה הנדרשת בתחום האחריות ההורית בישראל וממליצה על גישה חדשה המבוססת על אחריות הורית משותפת אשר נשענת על מחקרים פסיכולוגיים עדכניים והאמנה הבין לאומית לזכויות הילד, כ"שיקול ראשון במעלה".

הצעת חוק זו מבוססת על ביטול חזקת הגיל הרך, אי קביעת כל חזקה חלופית על הילד, ושותפות –  יחד ולחוד –  באחריות ההורית למימוש זכויות הילד.

הוועדה ממליצה על ביטול מונחים מיושנים כגון: "חזקת הגיל הרך", "משמורת", "משמורן", "הסדרי ראיה" או כל הגדרה אחרת המקבעת מעמדות מפלים בין ההורים וזאת במטרה לקדם שוויון הגדרתי בין ההורים, הן בעיני ההורים עצמם והן בעיני הילדים.

לפי החוק המוצע ההורים יהיו במעמד הורי שווה, על קרקע אחת, ללא קשר למשך הזמן שכל הורה מטפל בילד.

הוועדה מפרידה לחלוטין בין נושא הגדרת ההורים אשר לגביה הוועדה ממליצה שתמיד תהיה שווה בכך שלא יהיו יותר כל הגדרות מלבד אמא ואבא, לבין חלוקת זמני השהות אצל כל הורה.

הוועדה ממליצה על חלוקת זמני השהות של הילד כחלק מזכותו לקשר ההורי. הוועדה מדגישה שעל כל הורה להבטיח את מימוש זכות הילד לקשר אישי, ישיר ורציף עם ההורה האחר. לא עוד מצב אבסורדי של "רשאי" ו"זכאי" לאב, ו"חובה" לאמא. הפרת הסדר או הסכם הורות תאפשר להורה או לילד לפנות לבית המשפט בבקשה לחייב את ההורה המפר לממש את אחריותו ההורית ואף בפיצויים בשל אי מימושה.

נקודת המוצא החדשה היא ששני ההורים, ברוב רובם של המקרים, הם הורים נורמטיביים הראויים לגדל את ילדם. לכן חלוקת הימים ביניהם צריכה להיות שוויונית ככל הניתן, ומבוססת על יסוד כישוריהם, יכולתם ונכונותם לשתף פעולה עם ההורה האחר למימוש זכויות הילד. נקודת מוצא זו הפוכה לנקודת המוצא כיום האומרת שהילד יהיה אצל אמו 100% מהזמן בעוד שלאב מוענקים, לאחר בחינה קפדנית, הסדרי ראיה. לפי המלצת הוועדה, יש לבחון כל תא משפחתי ואת המורכבות שלו, את הצרכים והרצונות של החברים בו, ובהתאם לכך לקבוע את חלוקת זמני השהות של הילד עם כל הורה.

חזקות כמו חזקת גיל הרך בוטלו מזה זמן בכל מדינות המערב ולכן ממליצה הוועדה שמדינת ישראל תסדיר בחקיקה את מימוש האחריות ההורית באותו האופן בו נעשו הדברים במדינות אחרות ותקבע קריטריונים דומים לבחינת טובת הילד.

מעבר לעיקרון טובת הילד, השארת חוק חזקת גיל הרך מהווה המשך פגיעה באמהות כנשים מעצם כך שהחוק והחברה כאחד רואים באם כמטפלת העיקרית בילד ולא מאפשרים את קידום השוויון בין המינים. אישה היא אמא אך לא רק. השארת חזקת הגיל הרך מקבעת את ההסתכלות החברתית לגבי תפקידם של הגבר והאישה בחברה.

הכנו נייר עמדה מפורט לנושא המלצות ועדת שניט:

ההמלצות המלאות של ועדת שניט -קובץ להדפסה.

בארגון "הורות משותפת=טובת הילד", לצד חשש כבד* מסעיף 9ג' והשימוש שיעשה בו על ידי גורמים שונים, מאמינים כי שר המשפטים יאמץ את מסקנות הדו"ח ואת המלצותיו, המבוססות על האמנה הבין לאומית לטובת הילד ועל מחקרים פסיכולוגיים עדכניים, ויקדם את הצעת החוק מתוך ראיית שלומם ורווחתם של ילדינו – דור העתיד.

* לטעמנו סעיף 9(ג) מיותר שכן סעיף 9(ב) נותן את כל הכלים הנחוצים לבית המשפט לקבוע את חלוקת האחריות ההורית גם במקרים של מחלוקות חריפות בין ההורים, מה גם שסעיף קטן 6 מדבר על הטיפול שהעניק כל אחד מההורים לילד.

סעיף 9(ג) הינו סעיף שייתכן ובעתיד יהיה מאוד בעייתי. הבעיה האמיתית היא מעצם כך שאפשר לפרש את לשון הסעיף במנעד רחב. מאחר ויש כאן הדגשה, גם אם הכוונה היא רק למקרי הקיצון, של סעיף קטן (6) המופיע בסעיף 9(ב) יש בכך כדי לתת משקל יתר לסעיף זה והחששות בהתאם. תמיד יהיו גורמים שידעו להביא למלחמות בין ההורים על חשבון הילד גם אם לא זאת היתה כוונת הוועדה.

נדגיש, במידה ובעתיד, בעת הדיונים בכנסת לאישור הצעת החוק של הוועדה או לאחר מכן הלכה למעשה בבתי המשפט ובתי הדין, אכן סעיף זה יתקבל כסעיף של הורה עיקרי, יש בכך להפוך לחלוטין את ההסתכלות על הדו"ח. יהיו גורמים שינסו לקדם דרך סעיף 9ג' את נושא חזקת ההורה העיקרי או סימון ההורה העיקרי, הצלחתם תהווה כישלון נחרץ לעבודת הוועדה ולקידום טובת הילד. בנושא זה אני ממליץ לקרוא את ההסתיגות שהגישו לסעיף 9ג' פרופסור אבי שגיא, ד"ר תרצה יואלס וד"ר פרץ סגל המביעים חשש כבד מהשלכות סעיף זה, לצד ביקורת קשה על עבודת הוועדה בחלקה השני.

שלום רב,

האתר מוקדש לילדים שלנו, ילדים להורים אשר חיים בנפרד, אשר חוו פרידה קלה או קשה, חולקים את חייהם בין שני בתים, שתי סביבות חיים, שתי משפחות חדשות ועוד. מדוע שלא נקל עליהם …ועל עצמנו?

מטרת האתר היא לקדם את חלוקת האחריות ההורית המשותפת. הורות משותפת פירושה חלוקת האחריות ההורית בין שני ההורים, כך שכל אחד מהם שותף ונושא בחלק משמעותי בכל תחום הקשור לגידול הילדים.

באמצעות אתר זה, דרך תפוצת מייל אליה אני מזמין כל אב ואם גרושים להצטרף ובאמצעות קבוצת הפייסבוק שלנו , אני מנחה ומעדכן מאות אבות (וגם אמהות) גרושים בנתיב הגירושים, כמו גם בזכויותיהם – שחלקן הושג בעמל רב, הרבה סבלנות ועיקשות, בעוד רבות אחרות עדיין בעבודה, כאשר חלק נכבד מההצלחה תלוי בשיתוף פעולה ובעזרה שלך הקורא. אבות גרושים, כפי שתקראו בהמשך, ברגע שהתגרשתם המדינה כבר לא מכירה בכם כהורים. אתם תצטרכו ללמוד את הזכויות שלכם ולהתעקש לקבלן. כיום, החוק עדיין מפלה את האב הגרוש ולא תמיד הוא זכאי לקבל את כל אותן זכויות בסיסיות המגיעות לכל הורה, זכויות אותן מקבלת האם כברירת מחדל ובאופן אוטומטי. לפיכך, מרבית הנושאים יוקדשו לזכויות האבות הגרושים.

חשוב לי להדגיש – אני מאמין שאב ואם צריכים להיות שותפים מלאים בגידול ילדיהם הן בזמן שהם נשואים והן לאחר הגירושין. מחובתה של המדינה, בניגוד למצב הנוכחי, לקדם ולעודד שותפות זו, שכן לכל ילד זכות בסיסית לקשר רציף, עקבי ומשמעותי עם שני הוריו. שני ההורים צריכים להיות מעורבים בחיי ילדם וחובתם לעמוד באחריותם ההורית כלפיו.

כחברה, המטרה שעלינו לראות לנגד עינינו היא שני הורים, גם אם בחרו שלא לחיות יותר יחדיו, החולקים את האחריות ההורית על ילדם. כשלב ראשון למימוש חלוקת האחריות ההורית, תפקידה של המדינה הוא להוריד את החסמים, ברובם בירוקרטיים – אותם חסמים המונעים מהורים גרושים לממש את זכותם וחובתם ההורית לילדיהם.

כמובן שכל אם גרושה מוזמנת לשתף בחומרים את אבי ילדיה, שהרי המטרה היא שלילד יהיו שני הורים החולקים את האחריות ההורית כלפיו במשותף.

כמו כן תוכלו למצוא באתר מדריך להורים המתגרשים, מעודכן לחודש מרץ 2011 שכתבתי יחד עם רותי דניאל.

בברכה,

גיא רוה

* תודה לרותי דניאל על העזרה הרבה בכתיבת ועריכת מרבית מאמרי

 

"מהיום רק אמא ואבא, אבא ואמא"

גיא רוה 14.09.2011

הישגה הגדול ביותר של ועדת שניט – שמונתה ב-2005 על ידי שרת המשפטים ציפי לבני לבדוק את ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית במצב של גירושין, ולהגיש המלצות בעניין – הוא יישום עקרון טובת הילד, בהתאם לאמנה הבינלאומית לזכויות הילד, כ"שיקול ראשון במעלה". 

עקב רגישותו הרבה של הנושא נתגלעו, אכן, בדיוני הוועדה ויכוחים מקצועיים, – המרכזי שבהם, כפי שפורסם אתמול, נוגע לסעיף 9 ג', שקודם בעיקר על ידי חברי הוועדה, המתנגדים לביטול כל חזקה הורית. אין ספק שהוויכוחים שהתעוררו לאחר דו"ח הביניים של הוועדה (שהופך עכשיו לחלק מהדו"ח הסופי) – בשאלה אם יש לבטל את חוק חזקת הגיל הרך – יימשכו ואולי אף ביתר שאת, שכן דו"ח הוועדה יוגש בימים הקרובים לשר המשפטים, ולאחר מכן לאישור הכנסת, כהצעת חוק של הממשלה.

עם זאת, אין כל בסיס לטענה המגמתית של חלק מארגוני הנשים, שלפיה עבודת הוועדה עלתה על שרטון. כפי שאומר מרכז הוועדה, עו"ד פרץ סגל, "עמדתה של הוועדה בעניין ביטול חזקת הגיל הרך לא השתנתה והיא משקפת את עמדתה הסופית". לאחר כשבע שנים, שבהן שמעה הוועדה עשרות מומחים, כולל סקירות מקצועיות, שלפיהן בכל מדינות המערב כבר מזמן בוטלו חזקות אלו – היא חתמה, בדעת רוב, את דיוניה בהמלצות מכובדות ומקצועיות.

הוועדה ממליצה לשר המשפטים על נוסח חוק חדש, אשר יחליף את רוב סעיפי הפרק בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, העוסק בהורים ובילדיהם הקטינים – ובעיקר את סעיף 25 לחוק: "חזקת הגיל הרך". הצעת החוק החדשה מבוססת על שותפות באחריות ההורית בכל הנוגע למימוש זכויות הילד, כאשר השיקול המנחה והמכריע בקביעת אחריות זו הוא טובת הילד.

המגמה של ביטול חזקת הגיל הרך בכל מדינות המערב התבססה במיוחד על האמנה הבינלאומית לזכויות הילד. מן הראוי שישראל, שאישררה את האמנה, תסדיר בחקיקה את מימוש האחריות ההורית באותו האופן שבו נעשו הדברים במדינות אחרות, ותקבע קריטריונים דומים לבחינת טובת הילד.

נקודת הפתיחה בהמלצות הוועדה היא שותפות שווה באחריות ההורית. שני ההורים שותפים בכל החלטה מהותית הנוגעת לילדם, ללא קשר לחלוקת זמני השהות של הילד עם מי מהם. הורה אינו רשאי לקבל כל החלטה מהותית לבדו בלי הסכמת ההורה האחר, משום שבכל עת ההורה האחר שותף לאחריות ההורית.

המינוח "אחריות הורית" בחוק המוצע מחליף את המינוח "החובה והזכות" של ההורים כלפי ילדיהם. בהתאם לכך, להורים אין זכויות ביחס לילד אלא חובה וסמכויות לממש את זכויותיו, לפי אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד.

הוועדה מציינת, שמאבקי ההורים כיום על הגדרתם ההורית עלולים לפגוע בילד, הואיל ובגינם לעתים מעמיק הקרע בין ההורים והילדים עלולים להיחשף לקונפליקט ולניכור שביניהם. לכן ממליצה הוועדה, להוציא מהלקסיקון את המושגים "חזקת הגיל הרך", "משמורת", "משמורת משותפת" או כל הגדרה אחרת, הקובעת מיהו ההורה בעל הזכויות העודפות לגבי הילד, ההורה העיקרי, כנובע מ"חזקת הגיל הרך", ומיהו ההורה המשני, שלו פחות זכויות לגבי הילד.

מהיום רק אמא ואבא, אבא ואמא – לפני הגירושים וגם אחריהם.

החידוש הוא בכך שלא יהיה יותר הורה בעל משמורת והורה בעל הסדר קשר. מאחר ואף אחד מההורים לא יוגדר כמשמורן, ההנחה המשתמעת שכאילו אחד ההורים הוא האחראי לילד, או לפחות אחראי "יותר", תתבטל מאליה. ביטול מונחים מיושנים אלו יוצר שוויון הגדרתי בין ההורים. ההגדרה ההורית היא בעלת חשיבות עצומה הן לילד, שבעיניו לשני הוריו מעמד זהה, והן מבחינת ההורים שאיש מהם לא יראה עצמו כבעל סמכות עליונה.

כאשר שני ההורים מודעים לכך שהם שותפים באחריותם לילד, הסיכוי שהם ישתפו פעולה בעניינים הקשורים אליו גדול יותר.

הכותב הוא אב גרוש, פעיל לקידום חלוקת האחריות ההורית המשותפת בחקיקה ובחברה, מייסד אתר הורות משותפת = טובת הילד

http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1473082

ההמלצות המלאות של ועדת שניט