קבלת מידע הנוגע לילד

קבלת מידע הנוגע לילד: נפרדתם ועכשיו עכשיו אתם גרים בשני בתים.

המידע נשלח לבית אחד בלבד

מען הילד רשום אצל הורה אחד בלבד, לרוב אצל ההורה המשמורן – האמא, ולכן היא זו שתמשיך לקבל את כל המידע באופן שוטף וקבוע. ומה עם ההורה השני, האבא? לצערנו, מרגע שאתם מתגוררים בכתובות שונות, מוסדות המדינה "מנתקים" את ההורה הלא משמורן, לרוב האבא, ממידע הקשור לילדיו – למרות שעל פי החוק שני ההורים הם אפוטרופסיים טבעיים של הילדים ושכל החלטה מהותית בעניין הילד חייבת להיעשות בידיעת ובהסכמת שני ההורים (רישום לבית ספר, טיפול רפואי, וכד').

במידה ומען הילד רשום בכתובתו של האב, המידע יגיע לכתובתו והאם היא זו שלא תקבל את המידע לגבי ילדיה.

אותה בעייתיות קיימת גם במקרים של משמורת משותפת.

קבלת מידע הנוגע לילד מהגופים השונים

המצב הקיים פוגע בילד

קבלת מידע הנוגע לילד: מאחר והמידע מגיע רק לכתובת אחת, חלה על האם חובת ידוע של האב – אחריות לא הגיונית ולא סבירה שנופלת על כתפיה. אין כל סיבה שהאמא תשמש כ"מזכירה" של האב ותהיה אחראית להעביר לו מידע, ואין סיבה שהאב יהיה תלוי בנכונותה של האם לשתף ולהעביר לו את המידע הנוגע לילדו שלו, מה עוד שהאם יכולה, בתום לב, לשכוח לעדכן, ועל לא כלום נוצרה עילה לויכוח מיותר בין ההורים.

מצב זה אינו פועל לטובת הילד. דואר רשמי המגיע בעניין הילד לרוב עוסק בעניינים מהותיים – אם רישום ושיבוץ לגן או לבית הספר, אם זימון ליום ההכרות לקראת עליית הילד לכיתה א' ואם לטיפול רפואי. אסור שהאבות לא יקבלו מידע חשוב זה.

בנסיון להתמודד עם הקושי יזמה עמותת הורות משותפת = טובת הילד וקידמה שני חוקים בנושא קבלת מידע הנוגע לילד:

חוק "מסירת מידע להורה"

חוק "מסירת מידע להורה" הוגש, לבקשתנו, על ידי ח"כ יריב לוין וח"כ דב חנין, ואושר בכנסת במרץ 2010. על פי חוק זה:

"גוף המנוי בתוספת ומחויב על פי הוראות כל דין למסור מידע בכתב להורה בעניין ילדו הקטין, קיבל מהורהו של הקטין הודעה בכתב על רצונו לקבל עותק מהמידע בנפרד מהמידע שנמסר להורהו האחר של הקטין, ימסור את המידע גם לאותו הורה".

כלומר על ההורה לפנות בכתב לכל גוף מהגופים המצויינים בלשון החוק (מוסדות פיננסיים, מוסד חינוך ומוסד רפואי) ממנו הוא מעוניין לקבל את המידע.

החיסרון הברור בלשון החוק הוא רב פנים

  1. ההורה נדרש לפעולה אקטיבית, נפרדת, ביחס לכל אחד מהגופים המצויינים ברשימה.
  2. אין להורה דרך זמינה ופשוטה לדעת על עצם קיומו של החוק, ומתוך כך על הגופים המנויים בו (והגופים שאינם מנויים).
  3. הורה אשר מסיבות כאלה ואחרות לא יפנה לקבל את המידע לא יקבלו, בעוד זאת חובתו, כאפוטרופוס לילדיו, לקבל את כל המידע לגביו כדי שיוכל לדאוג לו.

מאחר ונוסח חוק זה לא נתן מענה ראוי לנושא קבלת מידע הנוגע לילד, קידמה העמותה חוק נוסף:

חוק "כתובת נוספת למשלוח דואר לקטין"

חוק "כתובת נוספת למשלוח דואר לקטין" הוגש, לבקשתנו, על ידי ח"כ מאיר שטרית, אושר בכנסת בינואר 2012 ונכנס לתוקף בחודש יוני 2012. על פי חוק זה:

"הורהו של קטין אשר מענו הרשום במרשם האוכלוסין אינו המען הרשום של ילדו הקטין, רשאי לבקש מפקיד הרישום לרשום את מענו הרשום במרשם האוכלוסין או את כתובתו למשלוח דואר ככתובת נוספת למשלוח דואר לקטין".

כלומר ההורה אמור לעדכן במרשם האוכלוסין (משרד הפנים) את כתובתו שלו ככתובת נוספת למשלוח דואר לקטין. ארבעת הגופים הרשומים בתוספת לחוק זה (עיריה והרשות המקומית, הביטוח הלאומי, רשות המיסוי, משרד התחבורה – כיום רק הרשות המקומית שולחת מידע הנוגע לילד) יקבלו את הכתובת הנוספת ישירות ממרשם האוכלוסין, וכל מידע ישלח לשני ההורים גם יחד.

גם בתוספת חוק זו רבים החסרונות:

  1. החוק אינו מכסה את כל הגופים, ובולטים בחסרונם משרד החינוך ומשרד הכלכלה (האחראי על מעונות יום) המלווים את הילד ביום יום ולמשך שנים ארוכות.
  2. אין להורים דרך זמינה ופשוטה לדעת על עצם קיומו של החוק, איזה גופים הוא מכסה, איזה גופים מכוסים על ידי חוק "מסירת מידע להורה", ומידע מאיזה גופים כלל אינו נגיש להורה.

לאחר דיונים ארוכים והתנגדות של משרדי הממשלה השונים הוחלט שהמידע לא ישלח, כפי שרצינו וקידמנו, לשני ההורים באופן אוטומטי וכברירת מחדל, אלא שניתן לרשום במרשם האוכלוסין כתובת שנייה אליה ישלח המידע הנוגע לילד, אך רק מ- 4 גופים.

מדובר במידע טריוויאלי ושוטף לגבי הילד וחייו. מידע על מועדי רישום לבתי ספר וגנים, מידע רפואי, וכו'. המסר המטלטל משני חוקים אלו הוא התייחסות שונה בעליל לכל אחד מההורים, ולמעשה חתירה תחת אפוטרופסותו (המעוגנת בחוק!) של אחד ההורים.

אין זה מפתיע, אם כך, שמרבית הגופים לא "התנדבו" לעמוד בלשון החוק.

מהלך משפטי במטרה לחייב את קיום החוק

העמותה יצאה במהלך משפטי נגד חלק מהגופים מתוך מטרה לחייבם לקיים את לשון החוק.

כמובן שבמקרים שבהם האפוטרופסות של אחד ההורים נשללה או הוגבלה בהחלטת בית המשפט, לא יימסר מידע כאמור לאותו הורה. לאחר הרישום נשלח על כך מכתב לאם, זאת על מנת שבמקרים בהם בית המשפט שלל מהאב את האפוטרופסות או את הזכות לקבל מידע, האם תוכל לדעת על הרישום ולפנות למשרד הפנים עם פסק דין מתאים ולבטלו.

נוהל משרד הפנים לחוק "כתובת נוספת למשלוח דואר לקטין" כולל טופס רישום הפרטים. מומלץ, ליתר בטחון, לקחת את הנוהל איתכם כאשר ניגשים למשרד הפנים.

הפעולות אותן יש לבצע כדי לקבל חלק מהמידע הנוגע לילד

  1. על מנת לקבל מידע מהעירייה/רשות מקומית (טפסי רישום ושיבוץ לגנים ולבתי הספר ולעיתים מידע על חוגים),  רשות המיסים (נדיר) או משרד התחבורה (כיום לא שולחים מידע הנוגע לילד) עליך לרשום במשרד הפנים את כתובתך ככתובת שנייה למשלוח דואר לקטין. מידע מגופים אלו ישלח (או אמור להישלח) אליך באופן אוטומטי בהתאם ל "כתובת נוספת למשלוח דואר לקטין" אולם חובה עליך לבדוק ביצוע – לודא שהכתובת אכן הועברה לעיריה/רשות מקומית. כיום כ-150 רשויות (מתוך 260) עומדות בלשון החוק.
  2. עליך לשלוח מכתב למנהל/ת בית הספר (מכתב מוכן) ובו עדכון שאתם גרים בכתובות שונות ושאתה מבקש לקבל מבית הספר כל מידע הנוגע לילדיך. במקביל חשוב מאוד לבקש ממזכירות בית הספר להכניס את פרטיך האישיים למערכת המחשב (מנב"ס). מומלץ להיפגש עם המורה לשיחה אישית בנושא. דף הדרכה לקראת פתיחת שנת הלימודים. יש צורך לבצע סעיף זה בכל מעבר לבית ספר חדש.
  3. עליך לפנות לקופת החולים בה חבר הילד כדי לקבל כרטיס מגנטי עבורו וכדי לקבל סיסמא משלך לחשבון הילד באתר האינטרנט של הקופה. כמו כן ניתן לפנות בכתב ולבקש לקבל בדואר כל מידע הנשלח לאמא. (נכון ליוני 2015 אנחנו יודעים שזה עובד חלקית בקופת חולים מכבי. מוזמנים לבדוק ולעדכן אותנו האם גם בשאר קופות החולים מקיימים את לשון החוק).

נקודה למחשבה

גם אם לא לכך התכוון המחוקק, ההורה אשר צריך לפנות ולבקש את המידע למעשה הוגדר כהורה סוג ב'! מדוע ששני ההורים לא יקבלו אוטומטית וכברירת מחדל את כל המידע הנוגע לילדם? האם זו הדרך לשמר את הקשר של הילד עם שני הוריו לאחר פרידתם? מדוע הורה אחד צריך לפעול, ולבקש, ולשלוח מכתב? כיצד הורים גרושים אמורים לדעת על קיום החוק? כמה הורים אכן יפנו, גם אם הם יודעים? למי יש כוח לבירוקרטיה מול כל הגופים – לבקש, לחזור ולבקש, להתעקש? והרי בירוקרטיה, כדרכה של כל בירוקרטיה, תידחה ותידחה עד שתישכח.

יתרה מזאת, בעצם מתן הרשות והפיכת הליך קבלת מידע הנוגע לילד להליך בירוקרטי הכרוך בהגשת בקשה, מאותתת המדינה לאבות (בעיקר) ש"מותר" להתחמק ולהשתמט.