איתי חמוד שלי

    איתי חמוד שלי, אתה עדיין קטן, רק בן שנתיים וחודשיים, ועל אף שאתה חכם מאוד, יש דברים שתבין רק שתגדל.

    גם אבא לא יודע להסביר כל דבר שמתרחש במדינה או בחיים הפרטיים שלנו, אבל היום רציתי להסביר לך דבר אחד חשוב.

    רציתי להאמין שאנו חיים במדינה נאורה, שאין בה אפליה בין אדם לאדם, אך לצערי המציאות שונה – בעולמנו גבר לא שווה לאישה, בוודאי שלא בכל הנוגע לגידול הילדים.

    בני היקר, אמך ואני החלטנו בהחלטה משותפת לא לחיות יחד. שנינו אוהבים אותך בעוצמה כזו שמילים אינן מספיקות לתאר את אהבתנו. שנינו רוצים לדאוג לך, לטפל בך ובעיקר ליהנות מהיותך כה חמוד ומתוק.

    מאז ההחלטה, אמך ואני מנסים להגיע להסכם, אבל לצערי עד עכשיו לא מצליחים. אבל מה שמתברר פתאום זה שאבא שלך לא יכול להיות הורה שווה זכויות וחובות במדינת ישראל. אבא יכול לנסות, לבקש, להסביר – אבל לצד אמא עומד חוק המדינה שנותן לה כוח לאיים, ומאפשר לה לגרור את אבא לבית המשפט, "לנצח" אותי ולגרום לי להפסיד אותך.

    במדינה שלנו החוק קובע כי טובת הילד היא להישאר עם אמו. לחוק לא משנה שאני אוהב אותך בדיוק כמו אמא. לא משנה לו שגידלתי אותך תשעה חודשים כשהיית תינוק ואמא חזרה לעבוד לאחר חופשת לידה. (אני, לשמחתי הרבה, הייתי מובטל וזכיתי לבלות הרבה זמן בחברתך ולראות אותך גדל מיום ליום) .לא משנה גם שאני נשאר איתך בבית שאתה חולה, או שאני קורא לך סיפורים, מקלח אותך, משכיב אותך לישון, מלמד אותך לבעוט בכדור ולעודד את הקבוצה שלנו בקריאות "מכבי מכבי." לא משנה שאני יושב איתך בכל פעם חצי שעה ליד השירותים, כי הילד החמוד שלי התחיל את תהליך הגמילה מחיתולים. לא משנה שהפסיכולוגית, שלקחנו כדי שתסביר לנו כיצד להקל עליך את הפרידה, אמרה שאני אב נהדר וטובת הילד היא שתהיה אתי מחצית מהזמן.

    במדינת ישראל האם יכולה תמיד להשתמש בחוקי המדינה ולאיים על האב, כדי שיתפשר על זכויותיו כהורה. כולי תקווה שיום אחד יבוא מישהו ויצעק בקול רם וברור: "גם לגבר שנפרד מאשתו מותר – וזוהי אף חובתו – להמשיך להיות אב במשרה מלאה, עם כל החובות והזכויות הכרוכות בכך".

    היום אנחנו עומדים במצב, שאבא יצטרך כנראה לוותר על "להיות צודק" ולעמוד על עיקרון השוויון בין המינים. אבא יהיה חייב להתפשר עם אמא, שכן באוויר ישנו איום להגיע לבית המשפט, שלצערי עלול לפסוק שאראה אותך עוד פחות ממה שכרגע מציעים לי, והרבה פחות מהצרכים שלך ושלי.

    בני היקר, חשוב לי להגיד לך שאמא אולי לא אשמה במצב. מי שנתן לה יותר זכויות, ובעצם סייע לה להשתמש בהן, הוא האשם. יכול להיות שגם אבא, אילו היה יכול היה עושה זאת בשביל להיות איתך יותר.

    איתי חמוד שלי, אני מקווה כי כאשר תגדל, טבעי יהיה בשבילך, ממש כמו הידיעה שהאינטרנט והטלוויזיה הצבעונית היו כאן מאז ומתמיד (והם לא – רק שתדע…) כך טבעי ומובן באותה מידה יהיה בשבילך גם קיומו של שוויון מלא בגידול הילד בין אישה לגבר גרושים (והיום זה לא כך, רק שתדע…)

    * המכתב נכתב בשנת 2004