אפוטרופסות

אפוטרופסות מקנה להורה סמכות להחליט בעניינים מהותיים הנוגעים לילדיו.

על פי החוק ומתוקף האפוטרופסות, החלטות עקרוניות ומהותיות צריכות להיעשות בידיעת ובהסכמת שני ההורים.

הגדרת הורה כמשמורן יחיד אינה מקנה לו זכות לקבל החלטות אלו על דעת עצמו.

הקו המפריד בין החלטה מהותית להחלטה שבשגרה אינו תמיד ברור וחד, אך בתי המשפט קבעו בעבר שבכל החלטה עקרונית, כגון קביעת מקום מגורים, חינוך, בריאות ודת, על ההורים להחליט תוך שיתוף פעולה והסכמה – ובאין הסכמה יכריע בית המשפט.

  הורים גרושים: אפוטרופסות הורה

 

פסקי דין לנושא אפוטרופסות בבתי המשפט העליון:

 

ע"מ 5710/05 פלוני נ' פלונית ואח', סעיף 11:

"גם משעה שחייהם של ההורים עולים על שרטון ואחד מן ההורים מקבל משמורת פיזית על הילד, עדיין נתונים שאר ענייני האפוטרופסות להורים במשותף.

 

בהחלטות עקרוניות, הנוגעות לזכותו וחובתו הכללית של ההורה כלפי הילד, על ההורים לפעול בהסכמה ואם לא עלה בידם הדבר עוברת ההכרעה לבית המשפט."

ע"א 2266/93 פלוני, קטין ואח' נ' פלוני מט(1) 221, 237 כבוד הנשיא שמגר:

"המשפט הישראלי אינו מעניק זכות יחיד להורה המשמורן על כלל ענייני האפוטרופסות, והענקת החזקה למי מן ההורים משיירת זכויות עודפות המוסיפות להיות נתונות לשני ההורים גם יחד.

 

קשה לגדור את קו הגבול בין אותם נושאים שהם טפלים ונגררים אחר המשמורת, לבין הנושאים שההכרעה בהם נותרת בידי שני ההורים, אך נראה כי ניתן להכליל ולומר שמדובר בהחלטות עקרוניות הנוגעות לזכותו-חובתו הכללית של ההורה כלפי הילד: דאגה לחינוכו הכללי והדתי של הקטין, פיקוח על רכושו, דאגה לבריאותו של הקטין. בכל הנושאים הללו על ההורים להחליט תוך שיתוף פעולה והסכמה, ולעתים כרוכה הפעולה באישור בית המשפט (ראה סעיף 20 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות).

 

הגיונה של גישה זו נעוץ בכך שחובותיו וזכויותיו של הורה כלפי ילדיו אינן מתמצות אך בזכות להחזיק בו, ואינן מסתיימות משנמסרת החזקה בו להורה האחר, ולהפך.

 

גישה המעניקה מונופול להורה המשמורן פוגעת לא רק בזכויותיו של ההורה האחר אלא גם בילד."

הורים אינם מיישמים את החוק

אלא שהמציאות מראה כי בחיי היום-יום, ההורים אינם מכירים ואינם מיישמים את החוק. מרבית ההורים אינם מודעים או מבינים את ההבדל בין משמורת לבין אפוטרופסות. (ראו כאן).

במידה וזה קורה, רצוי כשלב ראשון לקיים שיחה בין ההורים – לא פעם הדברים נעשים בתום לב, והבאה למודעות יש בה כדי להבטיח הקפדה והתחשבות ברישום דומה בשנים הבאות, או בכל נושא מהותי אחר הקשור לילד.

נציין שכיום לגופים השונים, כמו המוסד החינוכי, הרשות המקומית וכו' אין כל אחריות לקבל את הסכמת שני ההורים גם אם מדובר על נושא מהותי כגון רישום למוסד חינוכי.

ישנה הנחה (חזקה) בחוק (סעיף 18א לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות) שאם הורה אחד ביצע דבר מהותי הקשור לילד הרי ההורה האחר הסכים לכך.

להורה האחר שמורה הזכות לערער על ההחלטה בבית המשפט.

לכן, בנושאים חשובים מאוד כמו מעבר מקום מגורים, רישום למוסד חינוכי וכו' חשוב מאוד להכיר את החוק ובמידת הצורך לפנות לבית המשפט להוצאת צו מניעה למעבר מקום מגורים או רישום למוסד חינוכי במקרים המתאימים.

הליך ביטול רישום

במידה ולהורה שהרישום נעשה ללא ידיעתו הסתייגות אמיתית מהבחירה שנעשתה (כמו שינוי זרם חינוכי, טיפול רפואי שאינו מקובל עליו, וכד') והנושא לא נפתר בהידברות בין ההורים, ניתן לפנות בכתב לגוף המטפל – למחלקת הרישום ברשות בה נרשם הילד, לגוף המעניק את הטיפול, וכד', להסביר את המצב ולבקש את ביטול ההליך עד להגעה להסכמות בין ההורים או החלטת בית המשפט בנושא. לא תמיד זה עובד אך אפשר לנסות.

מאחר ובתי המשפט למשפחה לרוב אינם כופים את החוק, שכן הפניה לבית המשפט נעשית בדרך כלל לאחר מעשה, לאחר שהילד כבר עבר מקום מגורים, כבר רשום בבית הספר או הגן, וכבר התחיל את שנת הלימודים או את הפעילות בקייטנה, ומאחר ובית המשפט אינו רוצה לטלטל את הילד ולהעמיס על כתפיו את תוצאות התנהלות הוריו, הרי שלא נוצר תהליך למידה. 

טובת הקטין לפני הכל

טובת הקטין, כפי שמוגדר כיום בחוק, היא ששני ההורים יהיו מעורבים בחייו ושכל החלטה מהותית תתקבל במשותף.

ההורים יכולים כמובן להחליט ביניהם שבנושא מסוים הורה אחד אחראי באופן בלעדי, אך כל עוד אין ביניהם סיכום על כך, ברירת המחדל היא החלטה משותפת.

הכרת החוק וקיומו, קבלת החלטות מהותיות על ידי שני ההורים יחדיו, שמירת הקשר של שני ההורים עם ילדם – אלו אבני היסוד לשמירה על טובת הילד. על כולנו כחברה לדאוג להבנה זו ולקדם אותה.

מכתב לרשות המקומית ביטול רישום למוסד חינוכי