מעבר מקום מגורים פסקי דין

מעבר מקום מגורים פסקי דין: למקום המגורים של שני ההורים חשיבות עליונה לשמירת הקשר עם הילד. מרחק גדול בין ההורים ימנע מאחד ההורים, לרוב האב, קשר רציף ועקבי עם ילדיו ומהווה פגיעה חמורה בטובתו של הילד.

כבוד השופט זגורי, תלה"מ 22342-05-17, פס"ד דן בסוגיית העתקת מקום מגורי ילדים ושינוי מסגרת חינוכית, מיום 23.07.2017.

כבוד השופט זגורי קובע :

  1. בית המשפט דחה תביעה של אם להעתיק מגורי וחינוך ילדיהם הקטינים של הצדדים.
  2. הילדים חיים במסגרת הסדר של משמורת ואחריות הורית משותפת באופן שוויוני מזה 3 שנים (לאחר שהילדים כבר עברו מעבר אחד מאזור ירושלים לאזור הצפון ובעקבות מעברם עם האם, גם האב שינה מגוריו לצפון כדי להיות נוכח בחייהם).
  3. אין מדובר בתביעה ראשונה (וגם לא שניה או שלישית) והיא באה לעולם לאחר שכבר נכרת בין הצדדים הסכם בגדרו מקום שאין הסכמה על שינוי המסגרת החינוכית, המסגרת הקובעת תהיה המסגרת הנוכחית.
  4. מקום שמוגשת תביעה בגין "שינוי נסיבות" בעניין משמורת והסדרי שהות/חינוך לאחר שכבר נכרת ואושר הסכם בין הורים, ראוי לסגל קווים מנחים בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי אשר יגשימו תכליות הפסיקה, אינטרס ההסתמכות, סופיות הדיון ומנגד לא יחסמו בירור של טובתם של הילדים. בית המשפט מציע את הקווים המנחים הבאים:

א.         תחול "תקופת צינון" של שנתיים ממועד הסכם/פסק דין, במהלכה לא ניתן יהיה לעתור לשינוי ההסדר המוסכם אלא אם כן הדבר עלול להסב נזק לקטין ; תקופת שכזו מגדילה הוודאות ומחזקת אינטרס הסופיות מחד גיסא, אך מותירה פתח להתדיינות עתידית, אלא שזו תתחיל רק כעבור שנתיים.

ב.         יש להחיל קריטריון מחמיר של תם לב (הנשאב מהליך המו"מ לקראת כריתת הסכם וכן ביצועו של הסדר משמורת שהוא הסכם מתמשך – סעיפים 12, 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973). אי גילוי נתונים או עובדות רלבנטיות לעניין כוונות עתידיות של מי מההורים להעתיק מגוריו, חייב להילקח בחשבון בהקשר זה.

ג.          יש לבחון בהתאם לפסיקתו המנחה של בימ"ש המחוזי במרכז, האם במסגרת ההסדר המקורי, נלקחו בחשבון רצון ועמדת הקטין בין אם בהליך שיתוף ילדים (תקנה 258לג לתקסד"א, התשמ"ד – 1984) ובין אם בדרך אחרת (הבאתה בתסקיר או בעמדת מומחה שנפגש עם הילדים או מפגש שופט עם הילד). ככל שהתשובה היא בחיוב וככל שבמועד ההסדר המקורי, היה הילד בוגר יותר, כך יש להקשות בדרישת הוכחת שינוי נסיבות מהותי.

ד.         יש לבחון האם במסגרת ההסכם הקודם לקחו הצדדים בחשבון אפשרות של שינוי נסיבות – ככל שהמענה בחיוב, הנטייה צריכה להיות צמצום במתן אפשרות להתערבות שיפוטית.

ה.         האם ההסדר הקודם הוא הסדר עצמאי אך ורק בענייני קטין (למשל במסגרת תביעה בעניינו), או שמא מדובר בהסדר פשרה כולל ובו איזונים והסדרים נוספים (ובפרט התחייבויות כספיות, רכושיות וענייני גירושין לפי דין אישי). ככל שההסדר הקודם הוא עצמאי ונדרש לענייני הילד גרידא, יש מקום להחמיר עם דרישת שינוי הנסיבות המהותי. ככל שההסדר הוא כוללני, יש להתחשב במציאות הישראלי של הכפפת מתן גט לרצון מי מהצדדים ולעניינים רכושיים שיכולים לבוא בהסכם על חשבון טובת הילד).

  1. יישום הכללים מעלה, כי אין לדחות התביעה על הסף, אך קיים חוסר תם לב מצד האם בהגשת התביעה הואיל והסתירה מידיעת הנתבע ובתי המשפט העובדה שהיא בונה בית ביישוב צפוני אחר אליו תתעתד להעביר מגוריה ומגורי וחינוך הילדים.
  2. בחינת טובת הילדים מצריכה את בית המשפט לשוב למתח בין הגישה "הטהורה" של טובת הילד ללא שיקולים מתערבים לבין "גישת המעשה העשוי". בית המשפט מבכר את "הגישה הטהורה של טובת הילד" על פני גישת המעשה העשוי וקורה להימנע משימוש ברטוריקה של עימותי זכויות אלא לעשות שימוש ברטוריקה של חובות הורים כלפי הילדים.
  3. במסגרת הבחינה הקונקרטית של הנסיבות, מוצא בית המשפט, כי העתקת מקום המגורים ושינוי מסגרת החינוך עלולים לערער היציבות בחיי הילדים לאחר שרק לפני 3 שנים עברו לצפון מאזור ירושלים ואין הצדקה לכך ולא בכדי גם לא ניתנה המלצה על ידי העו"ס לסדרי דין.
  4. לפיכך ובכפוף להצהרת האב כי ישכור דירה באותו יישוב שיאפשר המשך לימודי הילדים באותה מסגרת, דוחה בית המשפט את התביעה.

כבוד השופט זגורי, תלה"מ 22342-05-17, פס"ד דן בסוגיית העתקת מקום מגורי ילדים ושינוי מסגרת חינוכית, מיום 23.07.2017.

כבוד הדיינים הרב יצחק אושינסקי – אב"ד, הרב דוד גרוזמן, הרב אברהם דב זרביב, תיק ‏882974/4, מניעת מעבר מגורים של האם יחד עם הילד עקב חשש לניתוק הילד מהאב, מיום 11.07.2017.

מדובר על תא משפחתי בו האם עושה כל שביכולתה לנתק את האב מילדו. בפסק הדין סקירה נרחבת ליחסי ההורים, להתנהלות האם, הכל כחלק מדיון ראשון לקביעת ההורה המשמורן, כאשר בשלב זה הדיינים אינם מאפשרים לאם מעבר מגורים למרחק נסיעה של 25 דקות מחששם שמטרתו של המעבר היא ניתוק האב מילדו לקראת קביעת ההורה המשמורן.

כבוד הדיינים הרב יצחק אושינסקי – אב"ד, הרב דוד גרוזמן, הרב אברהם דב זרביב, תיק ‏882974/4, מניעת מעבר מגורים של האם יחד עם הילד עקב חשש לניתוק הילד מהאב, מיום 11.07.2017.

כבוד השופט מנחם הכהן, תמ"ש 24751-05-16 מניעת מעבר הקטינה יחד עם האם עקב התנגדות האב, מיום 27.02.2017.

להורים ילדה אחת בת 9. הסדר של אחריות הורית משותפת (משמורת משותפת) שתמיד עוזר בפסקי דין בנושא מעבר מגורים. חלוקת זמני השהות היא 8 ימים אצל האמא ו 6 ימים אצל האבא. האמא, עקב זוגיות חדשה, מעוניינת לעבור מאזור ירושלים לאזור הבקעה, מרחק של כ-70 קילומטר.

כבוד השופט כהן בוחן את טובת הילדה ובהתאם להמלצת פקידת הסעד והתנגדות האב דוחה את בקשת האם עקב חשיבות המשך הקשר של הילדה עם שני ההורים, גם עם האב.

את האב ייצגה עו"ד רחלי אייבס-אלמודאי.

כבוד השופט מנחם הכהן, תמ"ש 24751-05-16 מניעת מעבר הקטינה יחד עם האם עקב התנגדות האב, מיום 27.02.2017.   

כבוד השופט ארז שני, י"ס 38572-08-16, אי אישור מעבר הקטינה יחד עם האם עקב התנגדות האב, מיום 19.08.2016. 

כותב כבוד השופט שני:

"אומר בשלושה: ראשית, כי גם אם היתה המשמורת בקטינה נתונה לאם, לא היתה היא רשאית להעביר, ללא הסכמה, את הקטינה לטווח של כ- 70 קילומטר כדבריה ולהעבירה מ—– ל—-, שהרי יש בכך כדי להכביד עד מאוד על ביצוע סדרי ראיה ושהות, קל וחומר כאשר מדובר במשמורת משותפת.  

 

שנית, הדרך להתיר מה שאנו מכנים הגירה פנימית, היא בפניית הצד המבקש להגר לבית המשפט וצד אינו יכול להכשיר את ההגירה על-ידי עשיית דין עצמית ומשעה שהצד הנפגע טוען לאיסור על ביצוע העוול, רק אז תתקיים בדיקה ובינתיים ישתנה המצב הקיים, מן הקצה אל הקצה ולא זה כללו של דין. הכלל הוא, כי המבקש את ההתרחקות הוא הוא צריך לתבוע ולהסביר עילותיו.  

 

שלישית, באין הסכמה או באין, לחילופין, היתר מבית המשפט, אוסר הדין על ביצוע פעולות פוזיטיביות לשינוי מקום המגורים. 

 

במילים אחרות, הדין הישראלי הרואה את שני הצדדים כאפוטרופסים בקטינה, מסרב כעניין של מדיניות שיפוטית, לנטילת כל החלטה מהותית הנוגעת בקטין על-ידי צד אחד ובלא הסכמתו של הצד האחר.

 

די בכך כדי שאסבור כי האם התיימרה לכפות על האב את המעבר, בוודאי לא נועצה עמו זמן מספיק מראש, התעלמה ממחאותיו הבאות לידי ביטוי במסרונים, התקשרה בחוזה ונהגה כאילו כל מה שנותר לאב הוא להתמקח על מה שנקרא סדרי ראיה, משל חילוט לעצמה של משמורת בלעדית והותרת האב, ליטול סדרי ראיה.

סוף דבר:

אני קובע כי אכן, מדובר בניסיון פסול להרחיק את הקטינה ממקום מגוריה ואני אוסר על האם להרחיק את הקטינה מתחומי העיר —- או טווח של 10 קילומטר סביבה.

 

מובן מאליו כי האם רשאית לגור בכל מקום שתחפוץ, הקטינה נתונה ממילא למשמורת משותפת ואולם, מקום מגוריה של הקטינה לא ישונה, אלא כפי שקבעתי לעיל או בפסק-דין אחר, ככל שיינתן בתובענה שתוגש כדין.

*את האב ייצגו עוה"ד יעל גיל ואור פינקלשטיין.

כבוד השופט ארז שני, י"ס 38572-08-16, אי אישור מעבר הקטינה יחד עם האם עקב התנגדות האב, מיום 19.08.2016. 

כבוד השופטת ענת אפלסי, תמ"ש 31163-06-16, מניעת מעבר מקום מגורים של האם עם שני הקטינים מקריית מלאכי לירושלים, מתאריך 20.07.2016.

פסק דין בתביעה לצו מניעה שהגיש אב בבקשה למנוע העתקת מגורים של אם משמורנית עם שני ילדיהם (6 ו-13) מקריית מלאכי לירושלים וכן למנוע שינוי במסגרות הלימודים של הילדים. העוסית המליצה שלא יבוצע מעבר, בעיקר לטובת הילד (לוקה באוטיזם).

בהתאם לטובת הקטין, עם אזכורים של כבוד השופטת אלפסי להצעת החוק "הורים וילדיהם", התביעה התקבלה כאשר האם חויבה בהוצאות (5,000 שח) וזמני השהות של האב אף הורחבו בהמלצת התסקיר.

* את האב ייצגה עו"ד ליאת לסקה.

כבוד השופטת ענת אפלסי, תמ"ש 31163-06-16, מניעת מעבר מקום מגורים של האם עם שני הקטינים מקריית מלאכי לירושלים, מתאריך 20.07.2016.

כבוד השופט ארז שני, תמ"ש 4962-02-16, החזרת האם והילד מאשדוד חזרה לאזור גוש דן עקב מעבר דירה ללא הסכמת האב, מיום 04.05.2016.

החלטה בבקשה בהולה לצו עשה, שהוגשה על ידי אב תוך כדי ניהול תיק משמורת ומזונות, לאחר שנודע לאב בהודעת סמס כי האם עברה עם הילד מרמת גן לאשדוד.

כבוד השופט ארז שני מתל אביב מסביר שכל נושא מהותי מחייב את הסכמת שני ההורים ואסור להורה (בלי קשר למשמורת והרי מדובר על נושא הנמצא תחת אפוטרופסות ההורים) לקבוע או להחליט בנושא שכזה לבדו ללא אישור ההורה האחר, ולכן הוא מורה לאם המשמורנית (ילד בן שני וחצי) לחזור לאזור המגורים הקודם תוך 21 יום. בהחלטה מצוין כי נושא ההוצאות יוכרע בהמשך – בסוף ההליך האם חויבה עבור בקשה זו ב 5,000  שח.
 
* את האב ייצגה עו"ד ליאת לסקה.
 

כבוד השופטת ורד שביט פינקלשטיין, החזרת האם למרחק מגורים של 30 ק"מ מבית האב עקב מעבר מגורים לא חוקי (ילד בן 2.5), מיום 15.05.2016.

מדובר על זוג הורים להם נולד ילד מקשר רומנטי. האם עברה לגור בסמיכות להוריה, מרחק רב מבית האב.

כבוד השופטת ורד שביט פינקלשטיין, החזרת האם למרחק מגורים של 30 ק"מ מבית האב עקב מעבר מגורים לא חוקי (ילד בן 2.5), מיום 15.05.2016.

כבוד השופט איתי כץ, תמ"ש 60163-07-13, מניעת מעבר מגורים של האם עם הקטין מירושלים לקריות, מיום 29.12.2015.

להורים ילד אחד בן 3.5. האם מבקשת לעבור מירושלים לאזור חיפה עקב הצעת עבודה חדשה. פקידת הסעד ממליצה בראייה של טובת הילד למנוע את מעבר האם ובית המשפט מקבל את המלצתה.

* את האב ייצגה עו"ד יעל גיל.

כבוד השופט איתי כץ, תמ"ש 60163-07-13, מניעת מעבר מגורים של האם עם הקטין מירושלים לקריות, מיום 29.12.2015.

כבוד השופט ע' פוגלמן, 8416/15 בע"ם, ביטול פסק הדין של בית המשפט המחוזי (רמ"ש 54665-08-15 בנצרת כב' השופט ע' טאהא) והחזרת התיק לבית המשפט לענייני משפחה, מתאריך 14.01.2016.  

להורים 5 ילדים. מתוכם 3 קטינים ואחד מתחת לגיל 6. לאחר יציאת האם והילדים ממקלט לנשים מוכות התכוונה האם לעבור מהצפון למרכז מבלי ידיעת והסכמת המבקש וללא אישור בית המשפט אשר מצא כי זו עולה כדי חוסר תום לב. האמא ערערה למחוזי שביטל את ההחלטה ואיפשר לאמא לעבור למרכז ללא קבלת המלצות הרווחה. האב ערער לעליון אשר בחר לקבל תסקיר מעודכן אשר נכתב על ידי עו"ס ארצית לסדרי דין שציינה כי טובת הקטינים נפגעת במצב הקיים שבו הם מתגוררים במרחק פיזי רב מהמבקש שאינו מאפשר להם לקיים שגרת חיים נורמטיבית תוך שמירה על קשר משמעותי עם אביהם.

הודגש כי אף שפסק הדין של בית המשפט המחוזי התבסס על קביעות במישור טובת הקטינים, הן לא נשענו על עמדת גורמי הרווחה שלא הובאה לפניו. בתסקיר המליצו גורמי הרווחה כי על הצדדים להתגורר במרחק סביר זה מזו, ואין מניעה שתהא זו המשיבה שתעבור עם הקטינים לאזור מגוריו של המבקש אף שהדבר ייאלץ את הקטינים לשנות את מקום מגוריהם פעם נוספת.

בית המשפט העליון בחר לבטל את פסק הדין של המחוזי ולהחזיר את התיק לבית המשפט למשפחה אשר יקבע מהם זמני השהות (בפסק הדין יש שימוש נרחב במונח הישן "הסדרי ראיה") המתאימים לתא משפחתי זה ויקבע האם יש להחזיר את הילדים לגור בסמיכות לאב.

את האב ייצגו: עו"ד מאיה הר ציון אטיאס ועו"ד אורי נחמני

כבוד השופט ע' פוגלמן, 8416/15 בע"ם, ביטול פסק הדין של בית המשפט המחוזי (רמ"ש 54665-08-15 בנצרת כב' השופט ע' טאהא) והחזרת התיק לבית המשפט לענייני משפחה, מתאריך 14.01.2016.

כבוד השופט אלון גביזון, תמ"ש 36016-09-15, החזרת הילדים מאשדוד לדימונה עקב מעבר דירה לא חוקי של האם, מתאריך 08.11.2015.

להורים שלושה ילדים. פסק הדין דן רק לגבי שני ילדים שכן ילדה אחת בפנימיה.

במסגרת הסכם הגירושין הסכימו הצדדים כי: "הילדים יישארו במשמורת האם ובטיפולה, זכות האב לראות את ילדיו בכל עת שיחפוץ בתיאום מראש עם האם". מבחינתנו הזוי!

האם עברה עם שני הילדם מדימונה לאשדוד, האב פנה לבית המשפט וכבוד השופט גביזון קובע שעל האם לחזור עם הילדים לדימונה ואם לא תשוב הילדים יעברו למשמורת האב. כמובן שלאם נשמרת הזכות להגיש בקשה מסודרת למעבר המגורים.

כבוד השופט אלון גביזון, תמ"ש 36016-09-15, החזרת הילדים מאשדוד לדימונה עקב מעבר לא חוקי של האם, מתאריך 08.11.2015.

כבוד השופטת אילת גולן תבורי, תמ"ש 18545-07-15, החזרת הילדים מאשדוד לראש העין בעקבות מעבר דירה לא חוקי של האם, מתאריך 26.7.2015.

להורים שני ילדים. האמא עברה לבית אמא באשדוד ללא הסכמת האב וללא אישור בית המשפט, כלומר בניגוד לחוק. כבוד השופטת גולן-תבורי קובעת שעל האמא להחזיר את הילדים לראש העין ושם הם ירשמו למוסדות החינוןך.

מדובר על הורים בתחילת הליך הגירושין, האמא ביקשה משמורת במעמד צד אחד. השופטת לא הסכימה וביקשה את תגובת האב. בזמנו הגיש אחד האבות תלונה לנציב תלונות השופטים כנגד השופט שילה שקבע משמורת בלעדית לאמא ללא שמיעת עמדת האב ותלונתו התקבלה. ייתכן והדברים קשורים.

כבוד השופטת אילת גולן תבורי, תמ"ש 18545-07-15, החזרת הילדים מאשדוד לראש העין בעקבות מעבר לא חוקי של האם, מתאריך 26.7.2015.

כבוד השופטת ענת אלפסי, תמ"ש 22549-06-15, החזרת הילדה מחיפה לאזור אשדוד בעקבות מעבר מגורים של האם והילדה ללא הסכמת האב, מתאריך 28.07.15.

זהו סיפורו של אב גרוש שבתחילת שנת הלימודים (שנת 2014) בא לבית הספר בו היתה אמורה ילדתו להתחיל את לימודיה וגילה שהילדה עברה עם האמא לחיפה.

האב פנה לבית המשפט, הוגש תסקיר שקבע שהמעבר למרחק כה גדול אינו פועל לטובת הילדה. סוכם בבית המשפט שהילדה תסיים את כיתה א' בחיפה ואז האמא תחזור עם הילדה לאזור אשדוד כך שיוכל להישמר הקשר בין האב לילדה.

האמא בחרה לא לחזור, האב הגיש בקשה נוספת, האמא ניסתה לטעון לאלימות פיזית ואף ניגשה למרכז למניעת אלימות במשפחה. כבוד השופטת אלפסי לא מצאה בטענות אלו דבר ופסקה שעל האם לחזור לאזור אשדוד כפי שהוסכם. במידה ולא תחזור הילדה תעבור לגור עם האב שקיבל אישור לרשום את הילדה למוסד חינוכי באזור מגוריו.

האמא חויבה בהוצאות לאב על סך 10,000 שח" + מע"מ.

* את האב ייצג עו"ד אורי זמברג.

כבוד השופטת ענת אלפסי, תמ"ש 22549-06-15, החזרת הילדה מחיפה לאזור אשדוד בעקבות מעבר מגורים של האם והילדה ללא הסכמת האב, מתאריך 28.07.15.

כבוד השופט חגי ברנר, עמ"ש 24547-02-14 השתתפות האם בנטל הנסיעות בעקבות מעבר מגורים, מתאריך 04.02.2015.

בקשת ערעור של האם על תמ"ש 8652-10-13. בהסכם הפרידה של הצדדים נרשם שכאשר האם תעבור מאור יהודה לחיפה ההורים יבחנו את נושא זמני השהות (כאן הטעות של האב!).

האם עברה, ההורים לא הגיעו להבנות ובית המשפט קבע שחלק מנטל הנסיעות יהיה על האם. האם ערערה ובית המשפט המחוזי הפחית את מספר הנסיעות על האם.

החשוב והעקרוני בפסק הדין הוא שישנה הבנה שגם אם כבר בוצע מעבר, שני הצדדים צריכים לשאת בנטל הנסיעות, גם אם לא במידה שווה. חשוב שהנושא יוטמע באופן כללי, כולל לנטל הנסיעות להורים הגרים בסמיכות.

לנושא זה ראו נושא הנסיעות בפרק בניית הסכם גירושין.

כבוד השופט חגי ברנר, עמ"ש 24547-02-14 השתתפות האם בנטל הנסיעות בעקבות מעבר מגורים, מתאריך 04.02.2015

כבוד השופט ארז שני, תמ"ש 54777-02-14, קבלת צו מניעה למניעת מעבר האם למרחק מהותי אשר יפגע בזמני השהות של האב עם הבת מתאריך 10.03.2014.

להורים בת אחד. האם שקלה לעבור מאזור השרון לישוב קטן מעבר לקו הירוק, מרחק אשר בהכרח היה מביא לשינוי זמני השהות של האב עם הבת.

האב הגיש צו מניעה למעבר (הדרך הנכונה כמובן) ובקשתו התקבלה. בפסק הדין יש אמירות חשובות מאוד של כבוד השופט שני לנושא מעבר מקום מגורים והחובה של שני ההורים כאפוטרופסים לקבל יחדיו החלטות מהותיות כגון זו. לאחר מתן פסק הדין הצדדים נשלחו לקבל חוות דעת מקצועית של מכון טל אשר המליץ אף הוא לא לאפשר לאם את המעבר.

כבוד השופט ארז שני, תמ"ש 54777-02-14, קבלת צו מניעה למניעת מעבר האם למרחק מהותי אשר יפגע בזמני השהות של האב עם הבת מתאריך 10.03.2014.

כבוד השופט יהורם שקד, תמ"ש 1711-08-13 החזרת האם עם שתי הבנות מבת ים לגבעתיים עקב מעבר דירה לא חוקי, מיום 17.07.2014.

החלטות בעניין מקום מגוריו של קטין צריכות להתקבל על ידי שני ההורים בהסכמה. בלית הסכמה, על ההורים לפנות לבית המשפט. במקרה דנא בקשה לא הוגשה והסכמה לא נתבקשה, תוך שהאם ביכרה לעשות דין עצמי, לעקוף את חובתה לקבל את הסכמת האב או את הסכמת בית המשפט, והכל בניגוד לטובתם של הילדות. לפיכך ביהמ"ש הורה לאם להשיב את הקטינות לעיר מגוריהן המקורית.

להורים שתי בנות והם התגוררו בגבעתיים. הילדות אצל האב ביום שני (לינה) ורביעי (ללא לינה) וכל סוף שבוע שני עד מוצאי שבת. יש צו שיפוטי שאוסר על האמא לעבור ללא אישור האב או בית המשפט (אסור בהתאם לאפוטרופסות אך לרוב לא אוכפים זאת ולכן טוב עשה האב שדאג לנושא מראש) אך האם מחליטה בכל זאת לעבור לבת ים שם יש לה משפחה.

כבוד השופט שקד קובע שעל האם לחזור עם הילדות לגבעתיים. לא תעשה כן? הבנות יעברו לגור עם האב עד למתן המלצות אנשי המקצוע.

כבוד השופט יהורם שקד, תמ"ש 1711-08-13 החזרת האם עם שתי הבנות מבת ים לגבעתיים, מיום 17.07.2014.

האמא החליטה לא לחזור לגבעתיים (הקטינות עברו לגור אצל האב בהתאם לפסק הדין) והגישה ערעור למחוזי על פסק הדין של כבוד השופט שקד. כבוד השופט שוחט דחה את הערעור ומסביר בסעיף 5(ב) לפסק הדין שאסור להורה להחליט עד דעת עצמו על מעבר מגורים הכולל את הילדים והרי שני ההורים אפוטרופסים לידם וכל החלטה מהותית חייבת להתקבל במשותף ובאין הסכמה יכריע בית המשפט.

כבוד השופט שוחט, רמ"ש 61664-07-14 על החלטת כבוד השופט שקד בתיק תמ"ש 1711-08-13 דחיית ערעור האם, מתאריך 03.09.2014.

כבוד השופט יהורם שקד, תמ"ש 1781-11-13 ותמ"ש 1745-11-13 למשמורת משותפת לילדה בת 3 וחצי, מניעת מעבר מגורים של האם עם הילדה לצפון וקביעת מזונות בהתאם להכנסות שני ההורים וחלוקת זמני השהות, מתאריך 17.08.2014.

להורים ילדה בת 3 וחצי. בתחילת הדרך האמא הוציאה כנגד האב צו הרחקה מהדירה המשותפת. זמני השהות הם 2 ימים באמצע השבוע וכל סוף שבוע שני מלא אצל האב, כאשר בסוף השבוע שהילדה לא אצל האב הוא רואה אותה גם בימי חמישי עד לשעה 19:00.

האם ביקשה לעבור לצפון, שהילדה תהיה במשמורתה ומזונות. פקידת הסעד המליצה שהאם לא תורשה לעבור עקב חשיבות שמירת הקשר עם האב, אך משום מה בחרה להמליץ על משמורת לאם עקב חזקת גיל הרך.

כבוד השופט שקד כמובן יוצא נגד המלצה זו וקובע הסדר של משמורת משותפת ומסביר שתפקידה של פקידת הסעד הוא להמליץ בהתאם לטובת הילד הספציפי בלבד!

* את האב ייצגה עו"ד עינת סיני.

כבוד השופט יהורם שקד, תמ"ש 1781-11-13 ותמ"ש 1745-11-13 למשמורת משותפת לילדה בת 3 וחצי, מניעת מעבר מגורים של האם עם הילדה לצפון וקביעת מזונות בהתאם להכנסות שני ההורים וחלוקת זמני השהות, מתאריך 17.08.2014.

כבוד השופט טפרברג, תמ"ש 40628-03-13 מניעת מקום מעבר מגורים מתאריך 26.05.2014

כבוד השופט מנחם הכהן, תמ"ש 17041-05-14 (לא פורסם) מניעת מעבר מגורי האם עם הבת תאריך 10.07.2014

כבוד השופטת ענבל קצב-קרן, תמ"ש 53265-10-13 (לא פורסם) החזרת הילדה מאזור המרכז עקב מעבר ללא הסכמת האב, מתאריך 05.12.2013

להורים ילדה קטנה. האם החליטה לעבור יחד עם הילדה לאזור המרכז עקב מציאת עבודה חדשה. כבוד השופטת קצב-קרן פסקה שהאם עברה ללא הסכמת האב, שיש חשש ממשי לפגיעה בקשר של הילדה עם האב ולכן היא אוסרת על האם להעתיק את מקום מגורי הילדה ומורה על השבת הילדה תוך 30 יום. הוגש ערעור על יד האם על פסק הדין וניתנה החלטה לעכוב ביצוע והאמא לא חזרה לחיפה.

כבוד השופטת ענבל קצב-קרן, תמ"ש 53265-10-13 (לא פורסם) החזרת הילדה מאזור המרכז עקב מעבר ללא הסכמת האב, מתאריך 05.12.2013

מניעת מעבר מקום מגורים

כבוד השופטת שלי אייזנברג, תמ"ש 714-03-2013, מניעת מעבר מגורים לאם על מנת לשמור על הקשר של הילדים עם האב, מתאריך 24.07.2013.

השופטת שלי אייזנברג אסרה על אם לשלושה ילדים, בגילאי 7-18, להעתיק את מקום מגוריהם לעיר אחרת במרחק העולה על 10 ק"מ ממקום המגורים הנוכחי. מומחה (הפסיכולוג נדב ויינטראוב) שמינה ביהמ"ש קבע כי המעבר יגבה מחיר רגשי והתפתחותי שאותותיו יצרבו בילדים. נפסק כי האם איננה מייחסת חשיבות למקומו של האב בחיי הילדים, צורכיהם נסוגו מפני צורכיה היא, ו"יש למנוע את המעבר, מאחר והעדר שיתוף הפעולה בין ההורים ורמת הקונפליקט ביניהם יסכנו את המשך קיומו של הקשר בין האב לילדים, לאחר המעבר".

כבוד השופטת שלי אייזנברג, תמ"ש 714-03-2013, מניעת מעבר מגורי האם מתוך מטרה לשמור על הקשר של הילדים עם האב מתאריך 24.07.2013.

כבוד השופט זגורי, בעקבות מעבר מגורים של האם (באופן חד צדדי) ובחינת טובתו של הילד פסק כבוד השופט זגורי על העברת המשמורת לאב.

"מדובר בשני הורים ראויים, אשר עד למעבר האם (באופן חד צדדי) מהצפון למרכז, חלקו למעשה משמורת משותפת. בעקבות המעבר, לנוכח המרחק הרב, נדרש ביהמ"ש להכריע עם מי יתגורר הקטין (כבן-4) ובאיזה יישוב יתחנך. בסופו של יום התקבלה המלצת המומחה כי הקטין יתגורר עם האב בצפון. זאת בעיקר בשל העתקת מקום המגורים של האם שלא נמצא לטובת הקטין. בין היתר, ביהמ"ש סבור כי יש ליתן משמעות רבה במימוש ההורות והחובות ההוריות על ידי ההורים עצמם ולא ידי צדדי ג'. כאשר במקרה דנא, האם עובדת משעות אחה"צ עד הערב והטיפול בקטין נעשה ע"י הסבתא". (אתר נבו).

לעמדתנו אכן הגיע הזמן שמעבר של האם יחד עם הילד לא יהיה אוטומטי ושיש לבחון בכל מקרה ומקרה את טובת הילד. לאמא תמיד מותר לעבור מקום מגורים אך זה לא אומר שבהכרח זה יהיה יחד עם הילד.

הגדרה הורית

לעומת זאת ההגדרה ההורית של שני ההורים טוב אם תמיד תהיה שווה, גם במקרה זה ניתן היה להשאיר להורים את ההגדרה של משמורת משותפת כאשר במסגרת חלוקת האחריות ההורית מרכז החיים של הילד, עקב מרחק המגורים בין ההורים, יהיה במקרה זה אצל האב בהתאם לטובת הילד בהתאם להמלצות המומחים.

כבוד השופט זגורי, משמורת אב בעקבות מעבר האם למקום מגורים מרוחק ובחינת טובת הילד, תמ"ש 23494-01-10 מתאריך 29.08.2013

בית המשפט המחוזי בנצרת, עמ"ש 38844-10-13 מתאריך 10.02.2014, ביטל את פסק הדין והעביר את המשמורת לאם.

האב הגיש בקשת ערער לבית המשפט העליון וזה החליט לא לקבלה. בע"מ 1858/14 מתאריך 03.04.2014.

תיק זה הגיע לבית המשפט העליון: מאמר של פרופ' אבי שגיא-שורץ ופרופ' דן שניט על פסק הדין:  חזקת הגיל הרך – פרשנות בית המשפט העליון סותרת את טובת הילד.

כבוד השופט סילמן, תמ"ש 6832-01-13, מניעת מעבר מגורים למרחק העולה על 35 ק"מ בהתאם להסכם הצדדים מיום 01.09.2013.

להורים ילדה אחת בת 4.5. לפי ההסכם עליו חתמו ההורים כאשר נפרדו מותר לאם לעבור כרצונה אך למרחק של עד 35 ק"מ כאשר מעבר למרחק גדול יותר יעשה רק באישור האב.

פקידת הסעד כמו תמיד המליצה לאשר לאם לעבור, אך המליצה גם שעיקר נטל ההסעות יהיה על האם.

בית המשפט מינה את ד"ר נדב וינטראוב כמומחה מטעמו והוא המליץ שהעתקת מקום המגורים של האם תהיה מינימלית ככל שניתן.

כבוד השופט סילמן מפרט באריכות שיקולים רבים לנושא המעבר, מצטט פסקי דין נוספים בנושא מעבר מגורים ובסופו של דבר לא מאשר לאם לעבור למרחק העולה על 35 ק"מ.

כבוד השופט סילמן, תמ"ש 6832-01-13 מניעת מעבר מגורים של האם עם הילדה למרחק העולה על 35 ק"מ בהתאם להסכם ההורים מתאריך 01.09.2013

מניעת מעבר מגורי האם

כבוד השופט סילמן, תמ"ש 10428-03-10, מניעת מעבר מגורים של האם מיום 25.05.2013

להורים 3 ילדים והאם מעוניינת לחזור לגור ליד הוריה במרחק גדול ממקום המגורים הנוכחי בו גר האב והמעבר יביא בסופו של דבר לניתוק האב מילדיו. עד כה היה צו מניעה זמני למעבר האם.

האב נכה וסובל מתסמונת "אשר" וזקוק לעזרה בנסיעות ובטיפול בילדים. האם משמורנית והוכח שלעיתים היא מרביצה לילדים.

ועדת התסקירים המליצה כמובן לאפשר לאם המשמורנית לעבור. לאור חשיבות הנושא החליט השופט לקבל גם חוות דעת מקצועית מד"ר וינטראוב אשר המליץ, לאחר בחינה מדוקדקת של המצב של תא משפחתי זה,  לא לאפשר לאם לחזור לגור על יד הוריה ובכך בעצם לנתק את הילדים מהאב.

לאחר דיון ארוך עם הפניות לפסקי דין בנושא מעבר מגורים והפנייה למאמרים של אנשי מקצוע קובע השופט שהצו הזמני למניעת מעבר האם הופך עכשיו לקבוע.

את האב ייצגה עו"ד טל איטקין.

התקציר נכתב על ידי גיא רוה

כבוד השופט סילמן תמ"ש 10428-03-10 בנושא מניעת מעבר מקום מגורים מיום 25.05.2013

צו מניעה זמני למעבר דירה

כבוד השופטת ג'מילה ג'בארין כליפה, תמ"ש 489-01-13 צו מניעה זמני להעתק מקום מגורי קטינה מתאריך 10.02.2013.

העתקת מקום המגורים לדרום, בשלב זה, בטרם נקבעה המשמורת ונקבעו הסדרי ראיה ובטרם הוגשו חוות דעת מקצועיות לעניין המשמורת הסדרי הראיה, אינה מתיישב עם טובת הקטינה.

למותר לציין, כי מעבר לטובת הקטינה, יש בכך גם מסר חינוכי להורים המבקשים לבצע מחטפים תוך כדי הליכים משפטיים וללא הסכמת ההורה האחר או אישור בית המשפט.

מדובר בצו מניעה זמני כאשר בסופו של הליך, לאחר קבלת חוות דעת של גורמי מקצוע שונים, אין מניעה להגיע לתוצאה אחרת.

כבוד השופטת ג'מילה ג'בארין כליפה, תמש 489-01-13 מניעת מעבר זמני והחזרת האם עד לקבלת החלטה מתאריך 10.02.2013.

כבוד השופטת תמר בזק-רפופורט, עמ"ש 35652-07-12 המחוזי דוחה ערעור של האם למעבר מגורים מתאריך 09.12.2012

כבוד השופט סילמן מסביר היטב נושא זה בתמ"ש  11425-08-12

כבוד השופט סילמן, תמ"ש 11425-08-12 אסור לאמא לשנות אזור מגורים ומקום לימודים ללא אישורו של האב או בהחלטת בית המשפט מתאריך 19.08.2012

בנושא זה יפים דבריו של כבוד השופט סילמן גם בתמ"ש 4212-12-09:

כבוד השופט סילמן תמש 4212-12-09 מעבר מקום מגורים 09.07.2010

מבחינתנו, כמי שמקדמים את חלוקת האחריות ההורית המשותפת, יש כאן עוד צעד חשוב קדימה בעיקר בהבחנה שלאם משמורנית אין כל יתרון בנושא קביעת מקום המגורים!

שני ההורים הם האפוטרופסים לילדם (אפוטרופסות) ומכך לשני ההורים זכות, כמו גם חובה, לקבוע יחדיו בכל נושא מהותי הקשור לגידול ילדם.

מעבר דירה חד צדדי

בתמ"ש 39564-08-10 דן כבוד השופט פיליפ מרכוס בשאלה איפה יגורו הילדים בעקבות מעבר חד צדדי של האם עם הילדים. להורים שני בנים בני 6 ו 5.

"בקיץ 2010 לקחה האם את הילדים בהסכמת האב לבית הוריה באזור מגורי הוריה בעיר …, כאשר הכוונה הייתה שהם ישהו שם פרק זמן מסוים וישובו, עם תחילת שנת הלימודים, לירושלים"

"כנראה ללא ידיעת האב, האם פרשה מעבודתה ב…. בירושלים ביום 14.8.10, יום לפני הנסיעה ל…, ורשמה את הילדים למסגרות חינוך והם התחילו כבר הלימודים במקומות אלה עם תחילת שנת הלימודים".

בהתאם להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב- 1962, סעיף 15 ו- 17:

"15. תפקידי ההורים אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח יד, ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו.

17. קנה מידה לחובת ההורים באפוטרופסות לקטין, חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין".

כותב כבוד השופט:

"לענייננו, קביעת מקום מגורי הילדים הוא תפקיד משותף של הורים לילדים, אף אם הם פרודים, ופעולה חד צדדית של אחד ההורים והעתקת מקום מגורי הילדים אינה כדין אלא אם קדם לה הליך בפני בית המשפט על פי סעיף 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות".

" כמובן אם או אב רשאים לעבור ממקום מגורים אחד למקום אחר, ולהורה השני סמכות מאוד מצומצמת להגביל זאת. אך הדבר אינו יכול להעשות בנוגע לילדים. לכן צודק ב"כ האב, שאם האם לא הייתה שבעת רצון עם מערכת הנישואין, יכלה לעבור לכל מקום שהוא, אך הייתה חייבת לפנות לבית המשפט לקבלת הכרעה בדבר מקום מגורי הילדים, לפני המעבר ולא לאחריו".

ההחלטה:

"בנסיבות אלה, אין מנוס מהמסקנה כי הילדים חייבים לחזור לירושלים. אם האם תסכים לחזור לירושלים, ולגור בשכונה בה מתגורר האב, כי אז ניתן להגיע להסדר הקובע את חלוקת הזמן בין ההורים, בהתאם לצרכים של הילדים והאילוצים של ההורים, מבחינת עבודה והמחויבויות האחרות שלהם.

אם האם תודיע כי אין בכוונתה לחזור לירושלים, כי אז הילדים יגורו עם האב, ובית משפט יקבע הסדרי קשר בינם לבין האם, שוב בהתאם לכל הצרכים והאילוצים האמורים".

כבוד השופט פיליפ מרכוס, תמ"ש 39564-08-10 החזרת הילדים לירושלים מתאריך 26.06.2011

כבוד השופט בן ציון גרינברגר בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, בבש"א 054727/09  ניתח בפסק דינו מיום 2.10.09 את המצב הכללי והספציפי למקרה בו דן וקבע כך:

הנושא של שינוי מקום מגורים של קטינים מעסיק רבות את בתי המשפט, ואם כי קיימות גישות שונות ומגוונות, הרי שכל בתי המשפט וכל המלומדים שעסקו בשאלה זו תמימי דעים במסקנתם כי מדובר בהחלטה קשה במיוחד. מצד אחד, אין לפגוע יתר על המידה בשאיפת ההורה המשמורן להתקדם בחייו, לעבור למקומות עבודה חדשים אשר פותחים בפניו אופקים חדשים וגם מביא לשיפור כלכלי בהכנסותיו, ובחיי העולם המודרני אכן מקובל כדבר שבשגרה שאנשים עוברים מגורים ממקום למקום, ואף ממדינה למדינה, בהתאם להזדמנויות חדשות הנפתחות בפניהם בהמשך החיים. הנתק המוחלט שאמור ללוות את הגירושין, אמור גם לשחרר את ההורה המשמורן מלהיות כבול ותלוי בהורה השני, לא רק בחיי הזוגיות שלהם אלא אף בכל הקשור למקומות מגוריהם.

מצד שני, אין להתכחש לעובדה שגם לאחר גירושין ממשיכים להתקיים יחסים הדוקים בין הילדים לבין ההורה הלא משמורן, וכי יש למנוע כל צעד או פעולה מצד ההורה המשמורן אשר גורם לצמצום או לפגיעה בהמשך המגעים התקינים והחיוביים שבין הילדים לבין ההורה השני. אין מחלוקת בעובדה שהמשך קשר בריא ותקין בין קטינים ובין ההורה הלא משמורן הינו מרכיב חיוני בהתפתחותם הנפשית, ועל כן פועלת המערכת המשפטית בכל הקשור ליחסי קטינים- הורים לשמירה ועידוד של הקשר הזה. הסתירה המוחלטת שבין שתי המגמות הנ"ל בבקשות לעקירת מגורי קטינים – מצד אחד, שחרור ההורה המשמורן להמשך התפתחותו וקידומו, ומצד שני, שמירה על קשר בריא בין הקטינים לבין ההורה השני – מעמידה לפעמים את בית המשפט בפני דילמה אשר קשה במיוחד לפותרה.

ובהמשך:

במקרה דנן, כל השיקולים אשר פורטו לעיל הם רלוונטיים: המעבר לצפון אכן יטיב עם האם, גם אישית וגם כלכלית, ולכן גם ייטיב עם הקטינים במובן זה שחייהם ישופרו ככל שמצב הכלכלי של האם ישתפר וככל שהאם תהיה רגועה יותר ומרוצה בחייה. אין ספק ששיפור בחיי האם מקרין ומשליך גם על חיי הקטינים המתגוררים עימה. אין גם להתעלם מכך שרצונה של האם לעבור לצפון מוגן עקרונית כחלק מזכויות היסוד שלה על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. מצד שני, אין גם כל ספק כי המעבר המבוקש יפגע פגיעה חמורה בקשר השוטף והחם הקיים היום בין האב לילדים, וגם בפעילות הרחבה יותר של האב בכל הקשור לילדים, במוסדות החינוך וכדומה.

מלאכת האיזונים המתבקשת במקרה מהסוג הזה מחייבת את בית המשפט ליחס את המשקל הראוי לכל אחד ואחד מהטיעונים ולהגיע למסקנה האם לצעד זה או אחר השפעה משמעותית ומכרעת בהשוואה ליתר הצעדים הנשקלים, בכל הקשור לטובת הילדים בנסיבות הספציפיות של משפחה זו. מאמצי הצדדים לגייס תמיכה לעמדותיהם תוך הפניה לפסקי דין שניתנו לכאן ולכאן יועילו רק מעט בהכרעה המתבקשת במקרה שבפניי, מאחר שהנסיבות הרלוונטיות של כל משפחה ומשפחה המתדיינת בסוגיה זו שונות ומגוונות, וקשה להשליך מהחלטה אחת על חברתה. לאחר ששקלתי את כל הטיעונים, מסקנתי היא ששמירה על היחסים המיוחדים הקיימים בין האב לילדים מחייבת כי בית המשפט ייענה בחיוב לבקשת האב להשאיר על כנו את צו המניעה הזמני שניתן נגד המעבר לצפון. (בהמשך הדיונים, ראה פסק דין מצורף, שינה כבוד השופט את החלטתו ואפשר לאם את מעבר המגורים).

כבוד השופט בן ציון גרינברגר שינוי החלטה ואישור מעבר מקום מגורים לצפון. בשא 54727/09 מתאריך 05.09.2010

פסקי דין נוספים:

פסק דין של כבוד השופט אריאל בן ארי הדן ארוכות ביתרונות מתן משמורת יחידנית בידי האב דווקא (משמורת ילדים לאב), כשהוא מסתמך על מחקרים בנושא. בנוסף פוסל כבוד השופט בצורה מנומקת ומוסברת את הטענה כי עדיף לילד לגדול אצל הורה מאותו מין.

כבוד השופט אריאל בן ארי החזרת האם מחיפה לרמת גן תמש 36000/06 מתאריך 15.07.2009

פסק דין בו אישרו את מעבר האם ללא הסכמת האב אך ניתן ללמוד ממנו על הנושא:

כבוד השופט סארי ג'יוסי תמש 43185-05-10 אישור מעבר מקום מגורים 15.05.2012

מעבר מקום מגורים פסקי דין