פסקי דין מקום מגורים: למקום המגורים של שני ההורים חשיבות עליונה לשמירת הקשר עם הילד.
מרחק גדול בין ההורים ימנע מאחד ההורים, לרוב האב, קשר רציף ועקבי עם ילדיו ומהווה פגיעה חמורה בטובתו של הילד.
כמי שקוראים את מרבית פסקי הדין המפורסמים בנושא מעבר מגורים (משפחה ורבני כאחד) לצד פסקי דין נוספים שאנחנו מקבלים מעורכי דין והורים גרושים, אנו רואים שבעוד שבבתי המשפט המשפחה אכן כל מקרה ומקרה נבדק בהתאם לטובת הילד, וההוכחה לכך היא שיש גם פסקי דין בהם המעבר מאושר, אך יש גם פסקי דין בהם המעבר של האם עם הילדים לא מאושר ונפסק שעל האם לחזור עם הילדים למקום המגורים הקודם עקב מעבר מגורים לא חוקי, בבתי הדין הרבניים רושמים ("על הקרח") שבוחנים את טובת הילד, אך התוצאה הסופית, מלבד מקרים מאוד בודדים, אחידה היא. המעבר מאושר.
לפיכך, גם בנושא זה, בדיוק כמו בנושא המזונות, ברמה הכללית, האם תעדיף את הרבני והאב את בית המשפט למשפחה.
לכן, ההמלצה היא למנוע מראש מעברים שכאלו ולא להגיע למצב שצריך להחזיר את האם בצו בית משפט. בבתי הדין הרבניים המצב שונה, ולרוב יאפשרו לאם לעבור כרצונה.
כבוד השופט אריאל ממן, תמ"ש 47474-07-23, האם מבקשת לעבור לצפון לגור עם בעלה ובשלב ב' מסכימה להישאר במרחק 60 ק"מ, מיום 07.08.2024.
מקרה מאוד מעניין לזמני שהות זמניים. בהסכם של ההורים מותר לעבור עד למרחק של 60 ק"מ, ונטל הנסיעות הוא רק על האב. לטעמי מרחק גדול מידי והיה צריך להוסיף גם זמן נסיעה, ונושא נטל הנסיעות לא הגיוני. לא ברור מדוע האב הסכים לכך.
בכל מקרה, האם מבקשת לעבור לצפון שם גר בן זוגה החדש. בהמשך האם מוותרת על בקשתה זו, ומוכנה לגור בשני בתים. בימים שהילדים אצלה היא תתגורר בבית חדש במרחק של 60 ק"מ בהתאם להסכם (לא ברור למה כה רחוק), ובימים שהילדים עם האב היא תתגורר בצפון עם בעלה. ולכן, האם מבקשת להרחיב את זמני השהות של האב עם הילדים.
כאשר האם רצתה לעבור לצפון, האב ביקש להרחיב את זמני השהות עם הילדים, כנראה מתוך מטרה למנוע את המעבר. לאחר החלטת האם לעבור למרחק של 'רק' 60 ק"מ ובקשתה להרחבת זמני השהות של האב עם הילדים, האב מעדיף פחות ימים…
כבוד השופטת ורד ריקנטי-רוסהר, י"ס 14536-09-24, קבלת צו מניעה של האב להחזרת האם לאחר מעבר לא חוקי, מיום 26.09.2024.
פסק דין בנושא מקום המגורים של הילדה, בת 4 וחצי שנים. ההורים גרו בסמיכות, בשני קיבוצים שונים. האם קיבלה הודעה שעליה לעזוב את הדירה. ההורים התכתבו בנושא מעבר לדירה חדשה, אך בסופו של יום האם החליטה לקחת את החוק לידיה ועברה עם הילדה למרחק של 170 ק"מ!!
כבוד השופט ריקנטי-רוסהר מסבירה שהאם פעלה בדרך לא חוקית, שגם לאב יש זכויות כהורה, וקובעת שעל האם לחזור ולגור עד למרחק של 40 ק"מ מבית האב תוך 30 יום ושהילדה תחזור לגן הקודם שלה, כל זה עד למתן החלטה סופית בתיק לאחר שההורים יגישו תביעות מתאימו לאחר סגירת תיק הי"ס.
כבוד השופט ירון אלטרזון, תלה"מ 10453-05-24, קבלת בקשת האב לצו מניעה למעבר האם והילדים, מיום 20.08.2024.
להורים 3 ילדים ועוד אחד בדרך. משום מה לא רשום לנו גיל הילדים. האם מבקשת לעבור מקום מגורים. לא סגורה עדיין לאן, העיקר לעבור. הסיבה היא הרצון לשלם שכירות נמוכה יותר. זהו.
בתסקיר נרשם שעדיף שההורים ימשיכו לגור במקום המגורים הנוכחי, אך אם האם לא תמצא דירה זולה אז…מוזר מאוד וכבודו אף מציין זאת.
כבוד השופט (חדש) אלטרזון מסביר שכיום יש 2 דרכים לבחון מעבר מגורים, ובמקרה זה בו האם לא החלטית לאיפה היא רוצה לעבור, לא הגישה פרטים מלאים, ושהמעבר הוא רק בגלל נושא שכר הדירה, הוא מקבל את בקשת האב לצו מניעה למעבר.
יחד עם זאת, כבודו ממליץ (מוזר…ממתי שופט ממליץ?) על חלוקת זמני שהות בה האב יהיה קצת יותר עם הילדים – עדיין חלוקת זמני שהות מאוד מצומצמת – ואם הוא לא יקבל אותה האם יכולה לפנות פעם נוספת בבקשה לאישור המעבר.
כב' השופטת ענת אלפסי, תלה"מ 17390-06-24, דחיית בקשת האם לעבור עם הילד מהדרום למרכז, מיום 13.08.2024.
משמח לראות שההחלטה האם לאשר את מעבר האם עם הילד מהדרום למרכז נקבעת רק לפי טובתו של הילד.
מרגיז לקרוא את עמדת העו"סית. במקום להמליץ מהי טובת הילד, היא ממליצה על שתי חלופות די סותרות, כאשר ברור שהשנייה לא פועלת לטובתו של הילד. אז למה? נראה מגוחך.
כב' השופטת ענת אלפסי, י"ס 2199-04-24, אישור מעבר האם והילדים למרכז בהתאם להסכם ההורים, מיום 07.08.2024.
האב חותם על הסכם בו הוא מאשר את מעבר האם והילדים בשנת 2024 ואף ידע על המעבר מבעוד מועד ואף שיתף פעולה בבחירת מסגרות החינוך ואז…קצת מוזר.
האב טוען שבגלל שהיה שינוי בזמני השהות וכיום הילדים יותר זמן איתו, מדובר על שינוי מהותי ולכן מבקש למנוע את המעבר. מדובר על מעבר של 38 ק"מ ו 40 דקות נסיעה כאשר אין עומסי תנועה. קצת מגוחך והרי אין לזה משמעות. החשוב הוא זמן הנסיעה בבוקר, למוסדות החינוך, כאשר כן יש פקקים!
כבודה מאפשרת לאב להיות עם הילדים פעם בשבועיים ביום חמישי, וכך ביום שישי כשהוא מחזיר אותם יהיו פחות פקקים. משום מה, אולי כי ההורים חתמו והסכימו על המעבר, אין השתתפות של האם בנטל הנסיעות.
הלוואי ויישמר הקשר של הילדים עם האב. לאור זמן הנסיעה בבקרים נראה מאוד מורכב. והכל על האב.
כב' השופט תומר שלם, תלה"מ 5330-11-23, האב מוציא צו מניעה למעבר אך בסוף מסכים/נכנע, מיום 22.07.2024.
שופט חדש בתל אביב. נאחל לו בהצלחה. לפי ההחלטה הזו כבודו רואה בשני ההורים שווים ולא מושפע ממגדר ההורים כפי שמנסה כאן האם לטעון. נמשיך ונעקוב. אך השאלה החשובה היא האם אכן נעשתה כאן טובת הילדים?
האב הגיש צו מניעה למעבר מגורים של האם עם הילדים למרחק של 20 ק"מ. כבודו מסביר את מה שאנחנו מסבירים שוב ושוב, צריך להסתכל גם על זמן הנסיעה. כאן זה 45 דקות. במהלך הדיונים האב שינה את דעתו והסכים למעבר לאחר שזאת הייתה המלצת העו"סיות. אז נשאר רק להחליט על הזרם החינוכי, נטל הנסיעות ולינה אצל האב באמצע השבוע כי לטענת האם האב אלים כלפי הילדים (מה חדש?) לצד חלוקת הימים עצמם.
כבודו משאיר את זמני השהות בהתאם לתסקיר, לא מקבל את בקשת האם לשנות את חלוקת הימים, מטיל עם האם נטל נסיעות גבוה, וקובע שהילדים ילמדו בזרם ממלכתי דתי תורני (אין כזאת הגדרה וכבודו מסביר).
מצד אחד, גם אחרי המעבר הילדים יהיו עם שני ההורים. אין חשוב מזה. אך הנסיעות הן של 45 דקות לכל כיוון. המון שעות בדרכים. למרות חלוקת נטל הנסיעות נשאלת השאלה האם זה טוב לילדים? מדוע זאת הייתה המלצת העו"סיות? האם הסידור יחזיק מעמד לאורך זמן? אני מניח שלא.
כבוד השופטת רונית גורביץ, תלה"מ 65998-03-24, קבלת בקשת האם למינוי מומחה לבחינת בקשתה למעבר מגורים עקב עבודה לא מספיק מקצועית של העו"סית, מיום 06.08.2024.
לעמדת האם העו"סית (כולל ועדת תסקירים!) עשתה עבודתה לא בצורה מלאה, ולכן היא מבקשת למנות מומחה לבחינת בקשתה למעבר מגורים עם הילדות. כבוד השופטת רונית גורביץ מקבלת את בקשתה.
כב' השופטת אורית בן דור ליבל, תלה"מ 48031-06-23, דחיית בקשת האם למעבר מגורים עם הילד למרחק של 60 ק"מ, מיום 14.07.2024.
פסק דין בנוגע למעבר מגורים של האם והילד (בן 2.2). נכון להיום לאב זמני שהות מצומצמים עם הילד. האם רוצה לעבור למרחק של 60 ק"מ, מרחק שכמובן יפגע בקשר של האם עם הילד. העו"סית ממליצה לא לאשר את המעבר למרחק שכזה, אלא למרחק של עד 20 ק"מ. ושוב נציין, יותר חשוב כמה זמן נסיעה זה.
כבודה מקבלת את ההמלצות אך לא רושמת מה תהיה חלוקת הנסיעות אם האם אכן תעבור למרחק של עד 20 ק"מ. חבל.
כבוד השופט מחמוד שדאפנה, תלה"מ 2745-11-23, דחיית בקשת האם למעבר עם הקטין מהצפון לדרום, מיום 29.07.2024.
האם רוצה לעבור מהצפון לדרום הארץ. בהתחלה יש 'שלל סיבות' למעבר, בסוף מתברר שהרצון למעבר הוא כי הבן זוג מתגורר בדרום. לגיטימי כמובן, אך יותר חשוב לשמור על הקשר של הילד עם האב. תמיד מדובר על החלטה לא קלה לשופטים. בקשת האם נדחית.
כבוד השופטת גילה ספרא-ברנע, א"פ 58800-05-23, אישור בקשת האם למעבר מגורים של 25 ק"מ, מיום 25.07.2024.
האם מעוניינת לעבור עם הילדים למרחק של 25 ק"מ, שם מתגוררים בני משפחתה. 25 ק"מ יכולים להיות נסיעה של 45 דקות+ ויכולים להיות 20 רק דקות. לכן רצוי לרשום ולבחון את המעבר גם לפי זמן הנסיעה. בבקרים למוסד החינוכי. וממנו הביתה.
לאב יש קשיים רפואיים וזמני השהות שלו עם הילדים מאוד מצומצמים, ולא תמיד הוא עומד בהם. כל הנטל על האם.
פסק הדין בא"פ 58800-05-23 ותלה"מ 50390-03-24
כבוד השופטת לירון זרבל – קדשאי, תלה"מ 16510-03-24, אישור מעבר מגורים לאם והילד למרחק נסיעה של כשעה בפקקים, מיום 29.05.2024.
להורים ילד בן שנה ו 10 חודשים. גרים בכפר. האם חוששת מהאב ויש גם צו הגנה הדדי.
לאחר בדיקה מעמיקה של כבודה ושל העו"סיות לסדרי דין הוחלט לקבל את בקשת האם למעבר לעיר למרות שזמן הנסיעה בפקקים הוא כשעה ו 10 דקות. כבודה אף מצטטת פסק דין דומה בדרום הארץ בו המרחק היה 112 ק"מ.
האם זאת טובת הילדים? האם נסיעות ארוכות שכאלו ימשיכו גם כאשר הילד יגדל? קשה לדעת.
האב עובד במשמרות, עד היום לא השכיב את הילד לישון ונקבעו לו זמני שהות מצומצמים שכנראה יורחבו בהמשך הדרך.
כב' השופטת לורן אקוקה, תלה"מ 43568-05-22, הילד יישאר ללמוד במקום מגוריו של האב למרות מעבר האם, מיום 03.03.2024.
הילד יישאר ללמוד במקום מגוריו של האב למרות מעבר האם.
פסק דין יפה מאוד של כבוד השופטת אקוקה. אין מה לעשות, מקרים של מעבר מגורים הם תמיד קביעת "הרע במיעוטו" כפי שנרשם בפסק הדין.
במקרה שלנו להורים יש בהסכם סעיף שקובע שבמשך 9 השנים מיום חתימת ההסכם הם יגורו בסמיכות. כבודה מסבירה שיש להתחשב בסעיף זה, אך כמובן שתמיד חשוב לבחון מהי טובת הילד הספציפי, בכל מקרה ומקרה. עמדה חשובה וראויה. עמדה הפוכה למה שקורה (בפועל) בבתי הדין הרבניים.
כבודה דואגת לבדוק היטב טובת הילד מהי, ללא דעות מוקדמות או מגדריות כפי שהיה מקובל בעבר, כנ"ל הבדיקה של העו"ס לסדרי דין, ובסופו של יום נקבע שלמרות שהאם כבר עברה מקום מגורים, ואף יש לה עוד 2 ילדים חדשים מבן זוגה החדש, טובת הילד המשותף היא להמשיך וללמוד במקום המגורים הנוכחי, ליד בית האב.
שמחתי לראות שאין שימוש במונחים מיותרים ומלחמתיים כמו האב יהיה המשמורן, הבית העיקרי וכו'. אין צורך לפגוע באם.
ההורים יחלקו את נטל הנסיעה בסופי השבוע בראייה של טובת הילד.
כבוד השופטת גילה ספרא-ברנע, י"ס 38959-09-23, החלטה להחזרת האם לאזור המגורים בו גדל הילד, מיום 02.11.2023.
החלטה בבקשת סעד דחוף לחידוש קשר. יום אחד מחליטה האם לקחת את הילד בן ה 3 ולעבור למרחק של 150 ק"מ לבית הוריה. לא מעניין אותה הילד והקשר שלו עם האב. לא מעניין אותה שזה לא חוקי. עוברת. האב ועורכת דינו פעלו מהר, דבר חשוב מאוד בנושא מעבר מגורים.
כבודה מסבירה שזה מעשה לא ראוי, וקובעת בהליך הסעד הזמני שעל האם לחזור לגור במקום המגורים הקודם.
כבוד השופטת שירלי שי, תלה"מ 50984-06-22, מעבר מגורים של האם שהפך למאבק אימים בין ההורים, מיום 10.01.2024.
פסק דין מאוד מורכב ועצוב עם מאבקים קשים מאוד בין ההורים על גבם של הילדים 🙁
אין ספק שהמערכת המקצועית עדיין מתקשה בטיפול כאשר מדובר באמהות העושות מה שבא להן, אך אנחנו רואים שלאט לאט יש שינוי גם בזה, ובתוצאה הסופית בהחלט רואים שניסו לשמור על טובת הילדים. האם אף חטפה הוצאות על התנהלותה המאוד לא ראויה.
כבוד השופטת שירלי שי פוסקת ששלושה ילדים יהיו באחריות בלעדית של האב, וילדה אחת תהיה באחריות בלעדית של האם 🙁
עמדתי ידועה: אחריות הורית היא תמיד משותפת! זאת ברירת המחדל. המונח דומה למונח אפוטרופסות הטבעית של שני ההורים (אלא אם כן היא בוטלה ואלו מקרים נדירים).
האם קביעת אחריות הורית רק להורה כזה או אחר מקדמת את טובת הילדים? כמובן שלא! היא רק מעצימה את מאבקי ההורים בדיוק כפי שהיה בעבר עם המונח משמורת.
כבוד השופט שוחט הסביר כה יפה מדוע חשוב להימנע משימוש במונח "משמורת", והנה לשופטת שי לא נפל האסימון – או שבלי לשים לב רשמה את ההמלצה המיושנת של מכון טריאסט שריג – והיא פשוט משתמשת במונח החדש "אחריות הורית" ככלי לקבוע מעמדות הוריים, במקום לקבוע "אחריות הורית משותפת" כמקובל, לצד קביעה מהי חלוקת זמני השהות המתאימה, איפה יגור כל ילד וילד, מה שיקבע איזה הורה יקבל את קצבת הילד, המוסד החינוכי וכו'.
כאשר כבודה קובעת "אחריות הורית" להורה אחד בלבד היא בעצם 'אומרת' לאם (לגבי שלושה ילדים) שאת כבר לא הורה שלהם L וכנ"ל לגבי האב במקרה של הילדה. מיותר. חבל.
שני דברים נוספים:
א. אפילו השופטים כבר מבינים שבמסגרת המריבה על מקום המגורים יש לעיתים תלונות שווא על אלימות מתוך מטרה 'לעזור' באישור המעבר…
ב. נרשם שהאם איימה על ד"ר קיבנסון שמונתה על ידי בית המשפט, וכבודה לא עשתה דבר מול האם. לא קנסות, לא עונשים אחרים, פשוט שום דבר. מאוד בעייתי.
כבוד השופטת יפעת שקדי שץ, תלה"מ 21463-07-21, קביעת מקום מגורי הילדים והמוסד החינוכי, מיום 01.08.2023.
כבוד השופטת שקדי כץ מסבירה, בצדק כמובן, כמה הכרעה בנושא קביעת מקום המגורים של הילדים קשה היא, עושה עבודתה נאמנה בהתאם לטובתם ורצונם של הילדים – יחד עם התערבות המחוזי… – בודקת לעומק את עמדת התסקיר ולא מקבלת אותו כדבר משמיים, בוחנת לעומק את המלצות המומחה וגם אותו לא מקבלת כדבר משמיים, ואף נפגשת עם הילדים שעמדתם היא זו שהכריעה בסופו של יום. בצדק? לאור גילם שאלה טובה. על כך כל הכבוד.
ועדיין, חבל שכבודה משתמשת בסופו של יום במונחים של הכרעת מאבק, וקובעת "בית מגורים עיקרי". שימוש מיותר במונח מיותר, שייתכן ובהמשך הדרך רק יעצים את מאבקי ההורים. אפשר היה לכתוב זאת במילים נעימות יותר, ולא מלחמתיות: הילדים יהיו בחלוקת זמני שהות כזו וכו…הילדים ילמדו בעיר ג'. פשוט, קל, ונעים יותר.
כנ"ל לגבי השימוש במונחים בהם משתמש המומחה ד"ר גוטליב. "משמורת משותפת". "הורה מוביל". מיושן ומיותר 🙁
הילדים רוצים אהבה וקשר עם שני ההורים. אמא ואבא. לא אכפת להם מכל המריבות על גבם, רק שייגמר כבר. והשופטת, והצדדים, מושכים זמן, רבים ורבים, ונראה שלאף אחד לא ממש אכפת מהילדים.
כבוד השופטת, סגנית הנשיאה ו.פלאוט, כבוד השופט צ. ויצמן, כבוד השופטת י. מושקוביץ, עמ"ש 56839-05-23, קבלת ערעור האם להחזרתה למקום המגורים הקודם, מיום 23.07.2023.
האם עברה עם הילד הקטן מרחובות לקריית מוצקין. ללא אישור האב או בית המשפט. בית המשפט קבע שעל האם לחזור לרחובות. האם מגישה ערעור על ההחלטה.
הערעור מתקבל לאור זאת שבית המשפט למשפחה לא עשה את מלוא עבודתו, למשל לא קבע מה תהיה חלוקת זמני השהות והמזונות, בעיקר לאור שהעובדה שהאם גרה כיום אצל ההורים. נקבע שעל בית המשפט למשפחה לבקש תסקיר מקיף.
מצד אחד יש הגיון בטיעונים ובהחלטה. מצד שני, תסקיר שכזה ייקח עוד 6 חודשים לפחות, לאחריו דיונים, מה שמהווה פגיעה חמורה בקשר של הילד והאב. לזה השופטים לא נותנים את דעתם וחבל!!
החלק המעניין לדיון בפסק הדין הוא האם יש לתת כוח כה רב לעמדת האפוטרופוס לדין? בעיקר שעמדתה מנוגדת לעמדת הרווחה?
כבוד השופטת פאני גילת כהן, מחוזי באר שבע, רמ"ש 50773-06-23, דחיית ערעור האב להחלטה לאשר לאם את מעבר המגורים, מיום 03.08.2023.
האם עוברת מהמושב לעיר. לא רשום לנו המרחק שזה קצת מוזר, אך רשום שמדובר על רדיוס לא גדול. להורים שני ילדים גדולים בני 15 ו 17. האם התחייבה שהילדים ימשיכו ללמוד באותו מוסד חינוכי, ונראה שאין פגיעה בזמני השהות של הילדים עם האב בעקבות המעבר, אז לא ממש ברור מדוע האב הגיש את הבקשה למניעת המעבר ועוד הגיש ערעור למחוזי.
הרב צבי בן יעקב – אב"ד, הרב משה בצרי, הרב בן ציון הכהן רבין, תיק 1405072/1, בקשת האם לעבור מקום מגורים למרחק של 45 דקות, מזונות ועוד, מיום 04.06.2023
לאחרונה פרסמנו שני פסקי דין בהם בתי הדין הרבניים האזוריים לא אישרו לאם מעבר עם הילדים לאזור מרוחק, בשל כך שהדבר לא פועל לטובת הילדים ושמירת הקשר שלהם גם עם האב. דבר מאוד חריג בבתי הדין. שינוי מגמה? הלוואי. החלטה בתיק 1162310/12 ו פסק הדין של כבוד הדיינים אושינסקי, קאהן ושטיינהויז.
במקרה שלנו האם רוצה לעבור לגור בשומרון ליד בני משפחתה שיוכלו לעזור לה. מרחק של 32 ק"מ וכ 45 דקות נסיעה, כולל נסיעה באזור מסוכן. גם במקרה הנוכחי, בראייה של טובת הילדים והקשר שלהם עם האב (וכל הכבוד לרווחה על ההמלצה), לא מאשרים לאם את המעבר, אך שומרים על כך שלאם יהיה "מספיק" כסף להמשיך ולגור במקום הנוכחי (אין לנו מושג מה שכר האם או האב..) ולכן יש תנאי לאב שהוא ישלם את המזונות שקבע בית הדין הרבני. כלומר יסכים לסמכות ולא יערער על סכום המזונות. מה שנקרא "הצעה שלא ניתן לסרב לה"…. 🙁
חבל שהעו"סית שפעלה כה יפה לטובת הילדים בתיק, וכל הכבוד לה על כך כמובן, לא מחקה בתסקיר את הכותרת המיותרת "משמורת": ובכך גרמה לבלבול אצל הדיינים לגבי ההגדרה להורים. כמו כן, לא מובנית ההמלצה לנושא הלינה ביום שבת. חבל.
כב' השופטת אורית בן דור ליבל, תלה"מ 66112-03-22, דחיית בקשת האם לעבור עם הקטין מירושלים לראשון לציון, מיום 24.01.2023
האם רוצה לעבור מפסגת זאב לראשון לציון. האב לא מסכים. למרות שחלוקת זמני השהות של האב עם הבן יחסית מצומצמת, כבודה לא מאשרת את המעבר שהיה מצמצם עוד יותר את הקשר של הילד עם האב.
כיום יש שתי גישות שונות לבחינת נושא מעבר מגורים, וכאן כבודה, בצדק רב, בוחרת הגישה של טובת הילד לפני המעבר: "האחרת היא גישה הבוחנת את טובת הקטין טרם המעבר. קרי, על ההורה המבקש לשנות מקום מגוריו להוכיח שהמעבר המבוקש עולה בקנה אחד עם טובת הילד, וכי התועלת מן המעבר גדולה מן הנזק"
כב' השופטת הילה גלבוע, תלה"מ 12496-09-22, בקשת האב למנוע מהאם לעבור לגור עם הילדה בעיר מעורבת, מיום 04.01.2023.
האם מעוניינת לעבור למקום מגורים טיפה קרוב יותר לאב אך לעיר מעורבת, האב לא מסכים ועמדתו נדחית כמובן.
מדוע האם עברה עוד לפני כן למרחק של 108 ק"מ מבית האב? לא ברור. אולי בזמנו האב לא התנגד. גם כאן רשום שהמרחק לא ממש משנה לו.
פסק דין חלקי בתלה"מ 12496-09-22
כבוד השופטת אפרת שהם דליות, תלה"מ 60256-11-20, הכרעה לגבי מעבר האם עם הילדים למרחק של 170 ק"מ, מיום 22.08.2022
מקרה קשה להכרעה. האם רוצה לעבור למרחק של 170 ק"מ לגור על בן זוגה החדש. להורים 5 ילדים, (חלקם בפנימייה). מצבו הרגשי של האב לא טוב. נראה שהוא לא בתפקוד מלא עקב משבר הגירושין. בשל כך גם לא עומד בזמני השהות שלו עם הילדים. בנוסף משכיר קומה בביתו לגברים זרים, דבר המביא לכך שלילדים אין מקום מגורים מתאים.
יש המלצה גם של העוסית וגם של ד"ר גוטליב. מעניין לקרוא את הדומה והשונה בהשקפות שלהם. כבודה מציינת בנושא:
למעשה ההנמקות והדילמות שהעלו המומחה והעו"ס מתיישבות האחת עם השנייה. המומחה והעו"ס אף תמימי דעים כי מסוגלותה של האם עדיפה וכי אין ביכולתו של האב לתן לקטינים את המענה היומיומי לו הם זקוקים, אלה שהפתרון שהוצג על ידי כל אחד מהם למצב שהוא בעייתי ומורכב הוא שונה וחסר.
המעבר אושר, נראה שבצדק, אך רק בסוף שנת הלימודים. נראה שכבודה עשתה עבודה יפה וניסתה למצוא את הפתרון הטוב ביותר במצב כה קשה. אהבנו לקרוא את סעיף 69.
הרב יהודה שחור – אב"ד, הרב יאיר לרנר, הרב ירון נבון, תיק 1162310/12, דחיית בקשת האם למעבר מגורים יחד עם הבן למרחק של כ- 115 ק"מ בה גר בעלה החדש, מיום 13.06.2022.
החלטה נוספת (ראו גם פסק הדין של כבוד הדיינים אושינסקי, קאהן ושטיינהויז) בה בית הדין הרבני לא מאפשר באופן אוט' מעבר של האם למרחק מהותי אשר הלכה למעשה היה פוגע אנושות בקשר בין האב לילדו.
אציין שעל שתי ההחלטות הוגש ערעור לבית הדין הרבני הגדול. האם סוף סוף יגיע השינוי ובתי הדין הרבניים יבחנו גם הם, כמו בתי המשפט למשפחה, כל תיק ותיק לפי טובת הילד הספציפי? הלוואי. נמתין בתקווה.
החלטה בתיק 1162310/12. בתיק 1379015/1 בית הדין הרבני הגדול קיבל כמובן את ערעור האם.
כבוד הדיינים אושינסקי, קאהן ושטיינהויז, החזרת האם והבן למקום המגורים הקודם, מיום 18.09.2022.
פסק דין די נדיר מהרבני בנושא מעבר מקום מגורים. אושינסקי כמובן. היחיד שבאמת בודק בתיקי הגירה פנימית מהי טובת הילד.
האם עברה לגור בעיר אחרת, אך הילד (על הרצף) לא עבר מוסד חינוכי. האם עשתה את הנסיעות. בהתאם לעמדת המומחים בתיק, הוחלט שאסור לאם לעבור, על מנת לא לפגוע בקשר העתידי בין האב לילד. האם עברה בכל זאת. נקבע שמחובתה לחזור תוך 72 שעות ולהמציא לבית הדין רבני אישור על כך.
האם נקנסה ב 18,000 ש"ח (15,000 ש"ח בשל הטרחת המערכת לחינם + 3,000 ש"ח הטרחת האב פעם אחר פעם).
את האב ייצגו עו"ד לורית גרון גלבוע ועו"ד שני זכר גבאי. על פסק הדין הוגש ערעור לרבני הגדול.
פסק הדין של כבוד הדיינים אושינסקי, קאהן ושטיינהויז
כבוד השופט רן ארנון, תלה"מ 42169-01-22, דחיית בקשת האם למעבר מקום מגורים עם הילדה למרחק של שעה ורבע, מיום 22.09.2022.
להורים ילדה קטנה בת כשנתיים וחצי. האם רוצה לעבור לגור ליד משפחתה, מרחק של שעה ורבע נסיעה. העו"ס מסביר שזאת לא טובת הילדה ועמדתו מתקבלת.
כב' השופטת הילה גלבוע, י"ס 67619-06-22, החלטה על החזרת הילד לאחר מעבר לא חוקי של האם למרחק ל 209 ק"מ, מיום 29.08.2022.
עוד מקרה עצוב 🙁
האם עברה למקום מגורים מאוד רחוק (209 ק"מ), יחד עם בעלה החדש שמייצג אותה בתיק, דבר שהביא לנתק בין הילד לאב. האם לא מוכנה לעשות דבר על מנת לשמר את הקשר, ורק מנסה לחבל בו.
כבודה מסבירה ומפרטת, ומחליטה להורות על החזרת הילד למקום המגורים הקודם עד פתיחת שנת הלימודים (פסק הדין ניתן בחודש אוגוסט).
לאם נשמרת הזכות להגיש תביעה מסודרת למעבר לצפון. מצד אחד הגיוני והשופטת כנראה חייבת לציין זאת, מצד שני בעיה בראייה של טובת הילד. אי אפשר להעביר אותו כמו חפץ כל הזמן.
כבוד השופטת לירון זרבל- קדשאי, י"ס 34075-07-22, דחיית בקשת האב, במסגרת הליך י"ס, להורות על השבת האם והקטינים להתגורר במקום מגוריהם האחרון, מיום 11.10.2022.
החלטה המראה כמה חשוב לרשום בהסכם גירושין סעיף לנושא מעבר מקום מגורים!
בית המשפט דחה בקשתו של אב, במסגרת הליך י"ס, להורות על השבת האם והקטינים להתגורר במקום מגוריהם האחרון. לטעמנו, במקרה זה בצדק.
כבוד השופטת שירלי שי, תלה"מ 9731-03-21, בקשת האב לצו מניעה למעבר של האם והילדים למרחק של כ 100 ק"מ, מיום 25.08.2022.
האם עברה עם בעלה החדש למרחק של 100 ק"מ + ממקום המגורים הקודם. למרות זמני השהות המאוד מצומצמים של הילדים עם האב נקבע, לאור רצון הילדים (בני 14 ו 15) והיחסים הלא טובים שלהם עם הבעל החדש, שהילדים יעברו לגור עם האב.
בסעיף 90 מציינת כבודה: "הילדים יעברו לאחריותו וירשמו למסגרות החינוך ב"XXX יפה. לא למשמורתו, לא לאחזקתו, לא מילים מיושנות שיכולות לפגוע באם! אך גם לא לאחריותו!! שני ההורים תמיד אפוטרופסים לילדים, תמיד אחראיים על הילדים, ללא קשר לחלוקת זמני השהות!! הילדים פשוט עוברים לגור אצל האב. פשוט וקל. לא צריך לחפש מילים של מאבקים ודרגות הוריות לדבר כה בסיסי.
כבוד השופטת מורן ואלך-ניסן, פסק הדין בתמ"ש 18021-03-22, בקשת האם לחזור עם הילדים למקום המגורים הקודם של ההורים, מיום 23.08.2022.
פסק דין מאוד מעייף. ארוך שלא לצורך, הדברים חוזרים על עצמם פעם אחר פעם. מיותר.
ההורים גרו במקום מסויים, ועקב משבר בזוגיות (בגידה של האם) החליטו לעבור למקום אחר על מנת לנסות ולשקם את הזוגיות. גרו במקום החדש 9 חודשים. הילדים בני 7 ו 5. הויכוח בין ההורים הוא האם האם יכולה לחזור לגור יחד עם הילדים במקום המגורים הקודם של ההורים.
מגוחך שכאשר זה נושא פסק הדין, לא רשום לנו המרחק בין שני המקומות… הבנתי שמדובר על זמן נסיעה של כ- 45 דקות +. האם ההסדר שנקבע יחזיק מעמד לאורך זמן? קשה לדעת. הגיוני שלא לשנים רבות.
בסופו של יום המעבר אושר. העירו לי שלאחרונה מאשרים לאם מעבר שכזה בכל פסקי הדין שאני מפרסם. לא יודע להגיד אם זה מקרי או שינוי חשיבה אצל השופטים. מקווה שנקודתי ושטובת הילד תיבחן בכל מקרה ומקרה.
חבל שלאורך פסק הדין כולו עדיין יש שימוש במונחים חזקה ומשמורת, מיותר ומיושן, אך לפחות ההחלטה מתאימה לימינו אנו. "אחריות הורית משותפת" ולצידה חלוקת זמני שהות.
כבוד השופטת נאוה גדיש, תלה"מ 50026-10-21, אישור מעבר האם עם הילדים מהמרכז לדרום, מרחק של 120 ק"מ, מיום 10.08.2022.
אישית אני אוהב לקרוא פסקי דין של כבוד השופטת גדיש. מהראשונות שהבינה כמה ההגדרה ההורית השווה חשובה ללא קשר לחלוקת זמני השהות, ופסקי הדין תמיד בראייה של טובת הילד ותמיד נבונים.
כאן מדובר בפסק הדין אשר מאשר מעבר מגורים לאם ושני הילדים למרחק של 120 ק"מ מהאב. האם ההחלטה צודקת? נכונה בראייה של טובת הילדים? בכזאת קלות ננתק אב מילדיו? אני מניח שלכל אחד דעה שונה.
על מנת לשמר את הקשר של הילדים עם האב, חלוקת סופי השבוע (חמישי עד שבת בערב) היא 1:3, והנסיעות הן על האם. במידה וזמני השהות של האב עם הילדים היו יותר רחבים, האם זה היה מונע את אישור המעבר? לא יודע. האם ההורים והילדים ימשיכו בסידור זה לאורך זמן? כנראה שלא!
האם "מקסימה": ביום 31.8.21 בשעה 21.40, פחות מ-12 שעות לפני תחילת שנת הלימודים, הודיעה האם לאב במסרון כך: "כפי שידוע לך יצאנו לחופשה ב-Y. נראה שהמקום היטיב עם הילדים והם מאוד מאושרים כאן ואף מבקשים להישאר. לטובת הילדים, בהחלטה מהירה החלטנו להעתיק את המגורים ל-Y. לאור הנ"ל נשמח לשוחח ולהגיע להסדר חדש בהסדרי הראייה לטובת כל הצדדים"
כבוד השופט ארז שני, תלה"מ 1542-08-22, בקשת האב לביזיון בית המשפט בעקבות מעבר לא חוקי של האם, מיום 30.08.2022.
החלטה נאה של כבוד השופט שני. האם, למרות שידעה שאסור לה לעבור מקום מגורים למרחק של מעל 30 ק"מ עשתה זאת למרות הכל. יש דיון איך למדוד את ה 30 ק"מ, קו אווירי או נסיעה על הכביש… רדיוס/ק"מ זה דבר מיושן. רצוי לעבור לזמן. מהו זמן הנסיעה בבוקר מבית כל הורה למוסד החינוכי. אפשר גם לשלב בין השניים.
על נושא המעבר הלא חוקי אין ויכוח. לזה מצטרף הנושא של אם חרדית ואב חילוני. "שהמתח בין ההתנהלות החילונית לבין ההתנהלות הדתית גם החל מושך של הקטנת השהות עם האב".
הוחלט שעל האם לחזור למקום מגורים המוגדר בהסכם תוך 45 יום. בזמן זה האם יכולה למצות את האפשרויות שלה בבית המשפט. לאור התנהלות האם נפסקו גם הוצאות. כראוי.
כבוד השופטת לירון זרבל- קדשאי, י"ס 1139-05-22, בקשת האב למתן צו מניעה זמני ו/או צו עשה זמני, להשבת הקטינה המשותפת למקום המגורים הקודם, מיום 30.05.2022.
האם עברה עם הילדה (בת 2.5) למרחק של 90 ק"מ באופן לא חוקי. ללא הסכמת האב וללא אישור בית המשפט. מוסבר באופן יפה מדוע מעשה לא ראוי זה לא יהווה חלק מההחלטה והרי בוחנים רק מהי טובת הילדה ואין להעניש את הילדה על מעשי האם.
במידה ולאב היו זמני שהות רחבים יותר עם הבת, האם הפסיקה של כבודה היתה שונה?
חלק מהטיעונים של כבודה נאים הם, חלקם מיושנים ובאים להצדיק את החלטה.
כבוד השופט אריאל ממן, תלה"מ 54338-05-21, בקשת האם לעבור עם שתי הבנות למרחק של 112 ק"מ (שעה ו 10 דקות), מיום 12.08.2022.
יפה לראות את העבודה הרבה שעושה כבוד השופט ממן על מנת לנסות ולהעריך מהי טובת הבנות.
הלוואי ויכולתי לכתוב זאת גם על בתי הדין הרבניים אשר בהם יש אישור די אוטומטי לכל מעבר של האם עם הילדים.
האם רוצה לעבור עם הבנות לגור עם בן זוגה החדש במרחק של 112 ק"מ. זמן נסיעה של שעה ו 10 דקות. המסגרת החינוכית הנוכחית (דתית) אינה מתאימה עוד לבנות.
כבוד השופט ממן באמת מנסה לפעול בראייה של טובת הבנות. האם הוא מצליח? שאלה של השקפה. אבל מעניין לראות שגם באישור מעבר של 112 ק"מ מנסים לשמור על זמני שהות סבירים בין האב לבנות. האם יחזיק מעמד זמן רב? שאלה טובה.
הסעיף החשוב בפסק הדין הוא 68. מכיוון שלכל אחד מהצדדים בן/בת זוג חדש ולהם ילדים, כנראה ואין אפשרות שהאב יעבור לגור לצד הילדים או שהאם תישאר לגור במקום הנוכחי. ולכן, כל מקרה לגופו!
המונח "מרכז חיים" אותו מציעה המומחית רעות אבן- טוב הרבה יותר ראוי ונעים מהקביעה של השופט על "בית עיקרי"!
כבוד השופטת יפעת שקדי שץ, י"ס 65353-05-22, בקשת האב למתן צו למניעת מעבר מגורי המשיבה ובתם הקטינה של הצדדים, מיום 07.08.2022.
האם מבקשת לעבור למרחק מהותי עקב מציאת עבודה חדשה. הבת תינוקת, ובשלב זה לאב זמני שהות מאוד מצומצמים.
הסעיף החשוב בהחלטה הוא סעיף 16.
בקשתה של האם בשלב זה נדחית.
כבוד הרב ציון אשכנזי, הרב אליהו עמאר, הרב שמואל דומב, רבני רחובות, תיק 1234262/2, איפה יהיה מרכז החיים של הילד כאשר ההורים גרים במרחק זה מזה, מיום 18.07.2022.
בתחילת הדרך, שנת 2019, הדיינים אישרו לאם לעבור מרחובות למעלה אדומים. נראה שכאן שורש הבעיה, ומכאן מגיע מאבקם המר של ההורים על גבו של הקטין.
אפשר להבין את תסכולו של האב מאישור המעבר ללא בחינת טובת הילד! אך כך זה עובד ברבני. ואולי הגיע הזמן שכל מקרה יבחן לגופו, תבחן מהי טובת הילד, ולא אישור אוט' לאם לעבור?
ומה נפסק? הפתעה! חידוש! בהתאם להמלצת האפוטרופוס לדין עו"ד יעקובוביץ' נקבע שמרכז חייו של הילד יהיה במודיעין! באמצע הדרך. חשיבה מחוץ לקופסא המוכרת, העיקר לדאוג לטובת הילד. כל הכבוד!!
נשאלת השאלה, אם האב מוכן לעבור מרחובות למודיעין, מדוע לא עבר כבר בתחילת הדרך למעלה אדומים להיות קרוב לילד? לא מוסבר בפסק הדין.
כבוד השופטים סארי ג'יוסי, עפרה אטיאס וניצן סילמן, מחוזי חיפה, עמ"ש 7317-07-22, ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בעניין מעבר מקום מגורי אם וקטינים, מיום 25.07.2022.
האב מערער למחוזי על מנת למנוע את מעבר האם והילדים. העו"ס המליץ לאשר את המעבר רק לאחר שהאם הסכימה לעבור למרחק קרוב יותר ושזמן הנסיעה יהיה עד 20-30 דקות. סביר ואין בעיה.
בערעור למחוזי האב מסביר שמדובר במרחק של לפחות 40 דקות. החלק המוזר הוא שהמחוזי בכלל לא מתייחס לטענה זו שהיא לב הערעור ולב ההחלטה בראייה של טובת הילדים!
לפחות כיום קיימת ההבנה שיש לחלוק את נטל הנסיעות בין ההורים.
כבוד השופטת מירה רום פלאי, תה"ס 63501-03-18, האם, יחד עם בעלה החדש, גורמים לניכור בין הילדים לאב ועל כך האם תשלם, מיום 05.04.2022.
עוד מקרה עצוב בו ההורים רבים על גבם של הילדים. כאן זה מקרה קיצון. האם, יחד עם בעלה החדש, עושים כל שביכולתם לנתק את הקשר בין האב לילדיו. ומצליחים. קשה לקרוא.
האם תשלם לאב 100,000 ₪ בגין הנזק במעשיה שהביאו לניתוק הקשר של הילדים עם האב, ועוד 100,000 ₪ הוצאות משפט.
ראו גם את ההחלטה המעניינת בנושא המזונות.
פסק הדין בתה"ס 63501-03-18
כב' השופטת סגלית אופק, תלה"מ 69247-06-21, ויכוח בין ההורים על מקום המגורים של שתי הבנות הקטנות, מיום 29.05.2022.
לעמדת כבוד השופטת סגלית אופק, במקרה זה האם הכניסה את עצמה למקלט לנשים מוכות ללא כל סיבה. לאחר 11 חודשים יצאה ובחרה לגור במרחק של 78 ק"מ מהאב!! לנתק אותו מהבנות.
לאחר בחינה מעמיקה של המקרה כבודה מחליטה שעל הבנות לחזור לגור בגוש דן.
כבוד השופטת, סגנית הנשיא רותם קודלר עיאש, תלה"מ 46176-06-21, בקשת האם לעבור עם הילד מהדרום למרכז, מיום 17.05.2022.
לרוב אנחנו רושמים שבבתי המשפט, בניגוד לרבני, בודקים לעומק מהי טובת הילד בנושא הרגיש של מעבר מגורים למקום רחוק. כאן ההתרשמות שונה. בשורה התחתונה האם רוצה לעבור בגלל בן הזוג החדש. כנראה שהמעבר אושר בגלל זמני השהות המצומצמים של האב עם הילד. אמנם רשום שזה 8/6 אך כנראה שהרוב ללא לינה. לא בטוח.
לפחות יש חלוקה של נטל הנסיעות בין ההורים. אך זה בעקבות הצעת האם על מנת שיאשרו לה את המעבר.
ההחלטה שהילד יהיה אצל האב סוף שבוע ארוך, מיום חמישי, קצת "מרמה". זמנית. לא חושב שכאשר הילד יעלה לכיתה א' יוכלו להמשיך בזה.
נורא לקרוא כמה זמן לוקח ההליך.
כבוד השופט אריאל ממן, תלה"מ 7679-12-21, בקשת אב להשבת ילדיו א' וב', קטינים כבני 5 ו-3 וחצי לעיר מגוריהם, מיום 02.05.2022.
לא קל לקרוא את עמדת הרווחה. לא עוסית אחת אלא ועדת תסקירים. כה לא מקצועי, כה לא הגיוני. חבל. מזל שיש לנו כאן שופט חכם שמבין עניין. הרווחה פשוט נכנעו לאם ולא עשו את עבודתם בראייה של טובת הילד.
האם עברה למרחק של 132 ק"מ, ועדת תסקירים המליצה לצמצם את המרחק ל 82 ק"מ (מה ההבדל?) והשופט קבע עד 20 ק"מ.
כבוד השופטת ליאת דהן חיון, תלה"מ 33832-02-21, אישור בקשת האם למעבר מגורים עם הבת, מיום 10.04.2022.
הכרעה בנושא מעבר מקום מגורים כאשר שני ההורים מממשים את הורותם לילד זאת תמיד החלטה לא קלה.
בסופו של יום הוחלט לאשר את המעבר למרחק קצר יותר (כ- 36 ק"מ) ממה שרצתה האם בהתחלה, אך לא ברור מדוע כבודה קבעה 36 ק"מ כאשר האם כבר הסכימה בדיונים ל 20 ק"מ, מרחק בו ההורים יכלו בקלות לחיות עם חלוקת זמני שהות של 8/6 לטובת הקשר של כל אחד מהם עם הילדה.
עצוב לקרוא את עמדת העו"סיות. הגב' הלוי וגב' דהן. כאילו חזרנו אחורה בזמן.
כולי תקווה שהאב יכול ויבחר לעבור לגור קרוב לילדה ושתיקבע חלוקת זמני שהות רחבה.
כבוד השופטת ג'מילה ג'בארין כליפה, תלה"מ 45464-09-21, בקשת האם לעבור מקיבוץ בצפון ליישוב מעבר לקו הירוק, מיום 10.04.2022.
בקשת האם מתקבלת. נראה שבצדק. לאב זמני שהות מאוד מצומצמים עם הבת שלא בפנימייה, והם לא יפגעו מהמעבר. טענת האב שמדובר במקום מסוכן כי הוא מעבר לקו הירוק נדחית כמובן. אנחנו לא מכירים פסיקה שקיבלה טיעון זה. מישהו מכיר? והחשוב מכל, המעבר נבחן בראייה של טובת הילדים!
כב' השופט הבכיר, אסף זגורי, תלה"מ 62786-11-21, בקשת האם לעבור עם הבנות הקטנות מבית שאן לחריש, מיום 21.03.2022.
בפסק הדין נקבע שיש לאפשר לאם לעבור עם הבנות מבית שאן לחריש. כשעה נסיעה. נראה שהעוס"ית עשתה עבודתה נאמנה וגם ההחלטה, גם אם אינה קלה היא, הגיונית.
כב' השופטת אורית אביגיל יהלומי, תלה"מ 46331-01-21, החזרת האם והבת (2.5) לירושלים בעקבות מעבר לא חוקי, מיום 20.06.2021.
האם פנתה לבית המשפט בבקשה לאשר לה לעבור מקום מגורים יחד עם הבת המשותפת, ואז החליטה לקבוע עובדות בשטח ופשוט עברה ללא הסכמת האב או אישור מבית המשפט. מעשה לא חוקי כמובן. כבודה מחליטה שעל האם והבת לחזור לירושלים תוך 7 ימים! האם חויבה בהוצאות בסך 7,500 ש"ח.
ציטוטים חשובים מתוך פסק הדין:
על כך ניתן להוסיף שמעיקרון זה, לפיו זכויותיו של הורה כאפוטרופוס על ילדיו אינן תלויות בשאלת המשמורת, נגזר הכלל לפיו חזקת הגיל הרך, אשר עוגנה בסעיף 25 לחוק האפוטרופסות ובה נקבע כי ברירת המחדל היא שילדים מתחת לגיל 6 יהיו בחזקת אמם, איננה מהווה שיקול מכריע בקביעת טובתו של קטין, עת זו נבחנת בהקשר של העברתו לעיר מגורים אחרת
אם עד היום ראינו בחלק מהמקרים שופטים שבוחרים בדרך הקלה (והלא מקצועית) ומחליטים בנושא מעבר מגורים לפי חזקת הגיל הרך, הרי כבוד השופטת יהלומי מסבירה שאת טובת הילד חובה לבחון בכל מקרה לגופו ללא כל קשר לחזקה המיושנת שאינה קשורה כלל לטובת הילד.
כן יצוין כי כפי שציינתי בהחלטה נוספת מיום 19/6/2021 הרי שהמושג "משמורת" אינו קיים עוד בתקנות החדשות, ולא בכדי, משעה שהנטייה כיום היא להתעלם מסוגיית המשמורת ולדון אך ורק בסוגיית חלוקת זמני השהות של כל אחד מההורים וזאת גם לגבי קטינים שטרם מלאו להם 6, שכן עיקר זכיותיהם וחובותיהם של ההורים עולות מעצם אפוטרופסותם על הקטינים.
כב' השופט הבכיר, אסף זגורי, י"ס 71706-11-21, צו להשבת קטין לצפון כדי שתוכל להיווצר התקשרות לאור גילו של הילד (5 חודשים), 15.01.2022.
כבוד השופט זגורי בפסק דין תקדימי וכה חשוב! ההסתכלות היא "לא רק בהעתקת מקום מגורים אלא גם בקביעת מקום מגורים"
"בשבועות הראשונים לחיי הילד, תינוקות מגיבים לגירויים באופן שיעלה את הסבירות למגע וקשר מתמשך עם בני אדם ללא הבחנה בין מטפלים. במהלך השלב הזה נדרשת אינטראקציה פיזית דחופה על מנת להמשיך את תהליך ההתקשרות. כתוצאה מכך הורים עלולים להיחשב במהירות כזרים לתינוקות שלהם אם הקשר והטיפול הרגילים אינם מתאפשרים. לכן הגירה של תינוק בשלב זה הרחק מאחד ההורים תהפוך את ההורה המרוחק לאדם זר לחלוטין ביחס לתינוק. כתוצאה מכך אותו הורה לא יהיה דמות התקשרות לילד ולכן הגירה בשלב זה אינה מומלצת מנקודת המבט של תיאוריית ההתקשרות".
בנוסף
כבוד השופט זגורי מציין: "בכל הנוגע לשיקולי "חזקת הגיל הרך" ודיון במשקפי מושגי "משמורת" עליהם השלום" כבוד השופט זגורי מחליף אותי 🙂 אני ציינתי משמורת ז"ל, כבודו מעדיף "עליהם השלום". כולי תקווה ששופטי בתי המשפט למשפחה אכן ימנעו מההתחלה את המירוץ אחר התואר משמורן. לא מגישים תביעות למשמורת, לא דנים בו, לא מבקשים לגביו תסקיר מהרווחה.
הרב מאיר כהנא, הרב שלמה צרור, הרב דניאל גודיס, תיק 1229122/2, בקשת האם לעבור עם הילדה מאשקלון לאילת, מיום 20.09.2021.
להורים ילדה בת 3. יש ויכוח האם לפני הגירושין ההורים רצו להמשיך לחיות באשקלון או לחזור לאילת. בית הדין הרבני בכלל לא מתייחס לטובת הילדה ומאשר לאם לחזור לאילת.
כבוד השופטת אביבית נחמיאס, תה"ס 29583-12-21, בקשת האב למנוע העתקת מגורי בנותיו הקטינות בפעם השנייה, על רקע מעבר קודם של האם שנעשה בתחילת השנה, באופן חד צדדי, מעבר שאושר בדיעבד במסגרת הליכים משפטיים שנוהלו, מיום 30.12.2021 .
האם עברה מקום מגורים למרחק מהותי ללא הסכמת האב. ואז עשתה זאת בפעם השנייה….בית המשפט עמד על הגישות השונות בעניין העתקת מקום מגורים של קטין, כאשר נקבע כי גישתה של האם הינה גישה של דין עצמי ולא של "מעשה עשוי" שאם לא כן, יוכל כל הורה לעשות מעשה, לשנות מקום מגוריו של קטין על דעת עצמו, ולהסתמך על כך שממילא בית המשפט יבחן כעת את טובתו של הקטין לאחר המעבר.
בית המשפט, לכאורה, משמיע את עמדתו נגד מעשה לא חוקי שכזה, אך בשורה התחתונה מלמד הורים ועורכי דין שעדיף לעשות מעשה לא חוקי שכזה באין ענישה.
כב' השופט מרדכי (מוטי) לוי, י"ס 69766-10-21, בבקשה דחופה של האב להשבת קטינה לאילת, מיום 28.12.2022.
האם עברה מאילת לירושלים. ללא אישור האב. כבוד השופט לוי מורה לאם לחזור עם הילדה לאילת, כאשר האב ישלם את מלוא הוצאות הדירה ובמקביל יוגש תסקיר לבקשת האם לעבור מקום מגורים.
קל וחומר נכוחים הדברים במקרה שלפני שבה טרם נידון כלל נושא האחריות ההורית ואנו במסגרתו של תיק י"ס. יוער בהקשר זה שיש לדחות את טענת באת כוחה של האם שמאחר ועסקינן בתיק י"ס יש לשמר מצב קיים: משעה שהאם עברה להתגורר בירושלים זהו המצב הקיים שיש לשמרו, ולא היא!
כבוד השופט נפתלי שילה, מחוזי תל אביב, רמ"ש 63553-08-21, קבלת ערעור האפוטרופה לדין להחזרת הילדים לגור עם האם, מיום 04.10.2021.
בשל מצבם הלא טוב של הילדים לאחר המעבר לכתובת האב, לצד ההתנהלות הלא מרשימה של האב, האפוטרופה לדין היא זו שמגישה את הערעור בשם הילדים עצמם. הוחלט שהילדים יחזרו לגור בצפון בבית האם, אך משום מה התעלמו באפשרות נוספת לפתרון למקרה זה. חבל.
כבוד הדיינים אהרן דרשביץ, עובדיה חפץ יעקב, אברהם צבי גאופטמן, תיק 1280465/5, מקרה בו האם עברה מאילת לצפון בעקבות אלימות של האב (לטענתה), מיום 27.07.2021.
אם שעברה מאילת לצפון עם הקטינה טרם אישור בית הדין לכך. המעבר אושר.
הערה כללית שלא קשורה בהכרח לפסק דין זה: לנו, כמי שקוראים את כל פסקי הדין המפורסמים בנושא מעבר מגורים (משפחה ורבני כאחד) לצד פסקי דין נוספים שאנחנו מקבלים מעורכי דין והורים גרושים, יש הרגשה שבעוד שבבתי המשפט המשפחה אכן כל מקרה ומקרה נבדק בהתאם לטובת הילד (לפחות מנסים), וההוכחה לכך היא שיש גם פסקי דין בהם המעבר מאושר, אך יש גם פסקי דין בהם המעבר של האם עם הילדים לא מאושר לצד פסקי דין בהם נפסק שעל האם לחזור עם הילדים למקום המגורים הקודם עקב מעבר מגורים לא חוקי, בבתי הדין הרבניים רושמים ("על הקרח") שבוחנים את טובת הילד, אך התוצאה הסופית, מלבד מקרים מאוד בודדים, אחידה היא. המעבר מאושר.
כבוד השופטת רונית גורביץ, תלה"מ 51576-09-20, תביעה להעתקת מקום מגוריי הקטינים עם האם מהצפון למרכז, מיום 19.09.2021.
האם מעוניינת לעבור עם הילדים מעפולה לפתח תקווה או ראש העין. האם הציגה תוכנית לשמירה על זמני שהות הנהוגים כיום והתחייבה להסיע הקטינים הלוך וחזור למפגש באמצע השבוע ובסופ"ש לסירוגין – הלוך. יפה. האב לא ניסה להרחיב את זמני השהות עם הילדים, לא בקשר עם בית הספר וכו'. לאחר בחינת טובתם של הילדים אושר המעבר.
פסק הדין בתיק תלה"מ 51576-09-20
כב' השופטת ענת אלפסי, סגנית הנשיא, תלה"מ 36168-09-20, קביעת מקום מגורי הילדים והמוסד החינוכי, מיום 24.08.2021.
פסק דין יפה בו נבחנת טובת הילדים באופן מעמיק.
להלן עיקרי פסק הדין, אשר במרכזו שאלת קביעת מסגרת החינוך של שני קטינים העולים לחטיבת הביניים, מתוך בחינת טובת הילדים:
נקבע, בין השאר, כי טובת הילדים דורשת תיאום בין הוריהם, תוך כיבוד הסכם הגירושין.
אין כל מקום לכך שאחד ההורים יעבור עם הילדים לעיר אחרת (גם אם אינה מאוד רחוקה) ויחליף מסגרת חינוך, מבלי לתאם את הדברים עם הורה השני ומתוך הנחה כי הילדים יעדכנו אותו בכך.
עוד נקבע כי טובת הילדים דורשת רצף חינוכי וחברתי, אשר במרכזו המשך הלימודים בחטיבת הביניים עם חבריהם מבית הספר היסודי.
בנוסף נקבע כי טובת הקטינים ללמוד בבית הספר הנמצא בקרבת מקום מגוריו ועבודתו של ההורה אשר מסוגל להפעיל את סמכותו ההורית כלפי הילדים, בעיקר כאשר מתעוררים קשיי התנהגות בבית הספר.
נקבע כי הואיל והילדים עוסקים בפעילות ספורטיבית מספר ימים בשבוע בשבוע, טובתם ללמוד בבית ספר הנמצא בעיר בה מתקיימים אימוני הספורט, המספקים מילדים מסגרת חיובית משמעותית.
לצד אלה, נקבע כי האחריות ההורית משותפת לשני ההורים וזמני השהות יהיו שווים, תוך שמירת רצף הלינה בביתו של כל אחד מהורים.
כבוד השופטת, סגנית הנשיא רותם קודלר עיאש, תלה"מ 35198-02-21, מניעת מעבר המגורים של האם והילדה ללא אישור האב, מיום 22.08.2021.
היפה בפסק הדין הוא האמירה הבסיסית, החשובה, שכל עוד האב לא מסכים למעבר המגורים ואין החלטה שיפוטית, מעבר שכזה אינו חוקי ולכן נקבע צו מניעה למעבר.
תקציר שהכינה דוברות בית המשפט:
"במסגרת ההחלטה ניתן צו מניעה האוסר על מעבר מגורי קטינה, פעם נוספת, ללא אישור האב כאשר תלוי ועומד הליך בעניין מעבר מגורים שבוצע ע"י האם לפני שנה וטרם אושר בהליך העיקרי.
ביהמ"ש קבע כי שיקולי נוחות, זמני נסיעות ומרחקים אינם חזות הכול. האם אינה יכולה להסתמך על שיקולי נוחות כשהיא אינה מבררת את עמדת האב ביחס למעבר המגורים של הקטינה.
ביהמ"ש קבע כי אחריות הורית כוללת בחובה גם את העיקרון של מעורבות הורית ויש לשמר את העיקרון כי שני ההורים צריכים להיות מעורבים בעניינים הנוגעים לגידול ילדיהם הקטינים. כאשר הורה מתנהל בצורה חד צדדית ומחליט לעבור מקום מגורים, גם אם זה שינוי דירה ולאו דווקא מעבר מעיר אחת לעיר אחרת, או מעבר שאין בו כדי להכביד בנסיעות, עדיין – לא יכול להיות שהוא יפעל על דעת עצמו מבלי לפעול בדרך מקובלת וסבירה לעדכון ההורה האחר, קבלת הסכמתו או לכל הפחות בירור עמדתו בעניין זה.
נקבע כי טובתה של קטינה צריכה להבחן על ידי שני הוריה. לאם אין ולא יכולה להיות כל בלעדיות בידיעת "טובת הקטינה".
נקבע כי האם לא נקטה בדרך הסבירה ביותר של עדכון ישיר של האב ושיתופו בטרם קבלת החלטה להעתיק מקום מגורי הקטינה. הצדדים מיוצגים ולא הייתה כל מניעה כי בא כוח האם יצור קשר בצורה מסודרת, עם בא כוח האב ויודיע לו על כוונות האם. הבחירה להתעלם מייצוג הצדדים, להתעלם מערוץ התקשורת התקין והלגיטימי בין באי כוח הצדדים, משמעו, נוכח התנהלות האם, כי האם חפצה להסתיר את התהליך וביקשה לנסות ולהעמיד עובדה מוגמרת בפני האב ובפני ביהמ"ש. התנהלות שלא ניתן לקבל או להכשיר".
כב' סגן הנשיא, השופט מרדכי (מוטי) לוי, תלה"מ 56785-09-20, דחיית בקשת האם לעבור עם הילדה למרכז, מיום 25.07.2021.
היפה בפסק דין זה הוא שהמבחן למעבר הוא רק טובת הילדה. גם אצל כבודו וגם ברווחה.
כבוד השופטת פלאוט, כבוד השופט ויצמן וכבוד השופטת כהן, עמ"ש 33666-01-21, דחיית בקשת האם שלא לחזור לגור עם הילד באזור המרכז, מיום 31.05.2021.
להורים ילד אחד. האם עברה מראשון לציון לצפון, למרחק של 100 ק"מ, על מנת לגור ליד הוריה. בית המשפט למשפחה הורה לה לחזור לגור במרכז, הוגש ערעור למחוזי שדחה את הערעור.
נקודה אחת חשובה בפסק הדין: נקבע שעל האם לחזור לאזור המרכז, ולגור במרחק של עד 20 ק"מ מראשון לציון. החלטה זו בעייתית היא! מגורים במרחק של 20 ק"מ צפונית מראשון לציון אומר זמן נסיעה מאוד ממושך בבקרים, למוסד החינוכי. ראוי היה, לצד המרחק בק"מ, להגביל אותו גם בזמן נסיעה. חבל שהשופטים עובדים על 'אוטומט'. בהסכם גירושין שלנו כך זה רשום.
- הורה לא יעתיק את מקום מגוריו (עם או ללא הילדים) למרחק העולה על רדיוס של ________ק"מ ו/או זמן נסיעה בבוקר למוסד החינוכי העולה על_____דקות (לבחירתם אם לקבוע סעיף זה לפי רדיוס/זמן נסיעה/שניהם יחדיו), על מנת לאפשר את המשך קיומה של התוכנית ההורית כפי שפורטה לעיל.
כב' השופטת כרמית חדד, י"ס 59576-02-21, לאחר מעבר מגורים לא חוקי, האם תחזור למקום המגורים הקודם תוך 7 ימים, מיום 17.03.2021.
האם (מדובר על תיק בו יש שתי אמהות) עברה עם הילד לבית הוריה ללא הסכמת האם השנייה וללא אישור בית המשפט, מעשה לא חוקי, ולכן קבעה כבודה שהיא תחזור למקום המגורים הקודם תוך 7 ימים.
כבוד השופט בן שלו, תלה"מ 53896-07-20, הסבר מדוע הגדרה הורית שווה כה חשובה + אישור מעבר מגורים לאם והילדים למרחק בינוני, מיום 27 אפריל 2021.
פסק דין יפה המסביר מדוע כה חשובה הגדרה הורית שווה. בנושא מעבר המגורים היינו מצפים לנימוק לאישור המעבר.
כבוד השופטת ג'מילה ג'בארין כליפה, תלה"מ 39377-08-18, אישור מעבר האם עם הילדים מהצפון לדרום, מרחק של 205 ק"מ, מיום 08.07.2020.
את עמדתנו על פסק הדין רשמנו בקובץ עצמו.
כבוד השופטת קרן גיל, תלה"מ 42525-07-20 החזרת הילדים מכפר סבא לבת ים עקב מעבר בניגוד לחוק, מיום 12.08.2020.
הבקשה להשבת הקטינים לבת ים
16. כמפורט לעיל ניתנו החלטות מפורשות שהאם אינה רשאית להודיע על המעבר. ואכן האם הגישה תביעה להתיר לה לעבור עם הקטינים לכפר סבא ולרשום אותם למסגרות החינוך שם, זאת בהעדר הסכמת האב. עם הגשת התביעה הוזמן תסקיר ונקבע דיון ליום 17.09.2020. למרות זאת, האם בחרה לפעול על דעת עצמה ועברה עם הקטינים לכפר סבא מבלי שבית המשפט התיר לה לעשות כן ועתה מבקשת, הלכה למעשה, שבית המשפט יכשיר את התנהלותה הפסולה.
17. אין להשלים עם התנהלות האם, שפעלה, במודע ובמכוון בניגוד להחלטות מפורשות שניתנו כבר לפני חודשיים שעליה לקבל אישור בית המשפט למעבר וכל זאת כשהיא מיוצגת על ידי עו"ד מטעמה. לבטח שאין מקום להכשיר בדיעבד את התנהלותה.
18. זאת ועוד, גם אם לא היו ניתנות החלטות ברורות בעניין זה לא היה מקום להשלים עם אופן התנהלות האם. שהרי היא אינה רשאית לקבל החלטות בעניינם של הקטינים על דעת עצמה בלבד עת האב לא הסכים למעבר. האם רשאית כמובן להתגורר היכן שתבחר ללא אישור בית המשפט, אך רשות זו היא ביחס אליה בלבד ואינה מקנה לה לקבוע לבדה את מקום מגורי הקטינים או את המקום בו יתחנכו.
19. אין ממש בטענת האם שהמעבר תואם את טובת הקטינים משזו לא נבחנה כלל. כפי הפסיקה אליה בחרה להפנות בסיכומיה, נדרשת חו"ד של גורמים מקצועיים על מנת לבחון האם טובת הקטינים היא לעבור למקום מגורים אחר, עת הצדדים מקיימים משמורת משותפת מלאה וזמני השהות של הקטינים עם כל אחד מהם שווים. שהרי בדיוק לשם כך הוגשה התביעה, ולצורך כך התבקשה הכנת תסקיר עו"ס לסדרי דין. לא יתכן שהאם תייתר את בירור התביעה שהגישה באמצעות צעד חד צדדי ימים שעשתה ימים ספורים לאחר הגשתה ובטרם החל בירורה.
20. מצבה הכלכלי הנטען של האם מצער אך אין בו כדי להכשיר את התנהלותה. לכך יש להוסיף שטענות האם לעניין מצבה הכלכלי נטענו על דרך הסתם, ללא כל הוכחה שהיא, ובנוסף הסתבר שבניגוד לטענתה בבקשה שהגישה עם פתיחת הליך י"ס, הדירה אליה עברה אינה 'ללא עלות', אלא משפחתה מממנת את עלותה, שהיא גבוהה יותר מעלות הדירה ששכרה בבת ים. אילו מצבה הכלכלי של האם כה קשה, כפי טענתה, לא הוסבר מה היתה המניעה שמשפחתה תסייע לה לשלם דמי שכירות בבית ים במקום בכפר סבא. גם רצון האם לגור בסמיכות לאמה אינו מכשיר את התנהלותה.
כבוד השופטים אריאל ואגו, יעקב פרסקי וגד גדעון, עמ"ש 9246-03-20, מחוזי באר שבע, דחיית ערעור האם לבקשת מעבר מגורים עם הילדים, מיום, 07.08.2020 יחד עם פסק דינה של כב' השופטת רות אטדגי – פריאנטה בתלה"מ 49288-05-18.
פסק דין של כב' השופטת רות אטדגי – פריאנטה בבית המשפט למשפחה:
פסק דין ראוי ומרשים, בו כבודה בודקת מהי טובת הבנות, ומתייחסת לשני ההורים כשווים. האם, אשר מיוצגת על ידי מכון רקמן, הגישה בקשה למעבר מגורים יחד עם שתי הבנות מבאר שבע לראש העין. להורים הגדרה הורית שווה של משמורת משותפת, לצד חלוקת זמני שהות שווה.
שלושה נושאים חשובים בפסק הדין:
1. כבוד השופטת רות אטדגי מסבירה שמעבר שכזה הוא ניתוק האב מהבנות, דבר אשר מנוגד לטובת הבנות. בפסק הדין הסברים רבים לנושא.
דומה כי המוטיבציה העיקרית של האם במעבר היה להתרחק מהאב ולהדירו מחייה גם במחיר הדרתו מחיי הקטינות ומהחלטות מהותיות לגביהן.
מתקבל הרושם שהאם פועלת תוך עשיית דין עצמי ותוך רצון להדיר את האב מחיי הקטינות ומהחלטות שיפוטיות ביחס אליהן. שינוי חד צדדי במקום מגוריהן של הקטינות, שלו נפקות ממשית וכבדת משקל על חייהן של הקטינות, רומס את מעמדו של ההורה האחר והדברים מקבלים משנה תוקף כאשר קיימת החלטה שיפוטית מנומקת שאוסרת את העתקת מקום המגורים.
2. כבודה, לאורך מספר רב של עמודים, מעבירה ביקורת קשה על תסקיר העו"סית לסדרי דין. לא מקצועית, הטיה מגדרית ועוד, ומסבירה ומנמקת ארוכות כל נושא ונושא. אנו תקווה שמשרד הרווחה עורך לגבי פסקי דין שכאלו תחקיר פנימי, לימוד עצמי והסקת מסקנות לעתיד.
במקרה דנן, לא מצאתי לאמץ את המלצות התסקיר בהיות מסקנותיו מבוססות על הערכות ו/או דעות אישיות נעדרות תמיכה ממשית, תוך הסתמכות על עובדות שגויות בחלקן, נעדר בדיקות וממצאים מבוססים, ומבלי שניתן משקל ראוי להסכמות שהושגו במסגרת פסה"ד, להפרה של החלטת ביהמ"ש; להעדר מפגשי האם עם הבנות במשך כחודש וחצי; לגדילתן אצל אביהן למעלה משנה תוך שהאם ביכרה להמשיך את מגוריה ב – xxx ; למשמעות ניתוקן של הקטינות מסביבתן המוכרת מאז היוולדן ועוד.
3. בסופו של יום נקבע שהבנות יהיו במשמורת האב. לטעמנו החלטה שגויה. כמוסבר במאמרנו טובים השניים מן האחד: הגדרה הורית שווה, הפרכת מיתוסים והשינוי המתבקש – יוני 2020 חשוב, תמיד, שהגדרת ההורים תהיה שווה.
שני פסקי דין המתאימים להסבר נושא זה מתוך המאר לעיל הם:
כבוד השופטת רותם קודלר עיאש, בתלה"מ 9654-01-18 הדן במתן אישור מעבר ילד בן 12.5 לבית האב (מרחק של 75 ק"מ) לאור רצונו של הילד ועיקרון טובת הילד, מיום 25.07.2018 מסבירה יפה נקודה זו.
יחסי הילד והאם אינם טובים. האב מתכוון לעבור למרכז הארץ לגור עם חברתו. הילד מעוניין לגור עם האב. כבוד השופטת בוחנת מהי טובת הילד ומאשרת את המעבר, אך משאירה את הכותרת ההורית "אחריות הורית משותפת". הידד !אין צורך להעביר את המשמורת לאב ולפגוע באם, דבר שייתכן וישפיע על המשך הקשר שלה עם בנה.
אם כך, בעיקר לאור הקשיים של האם, מדוע לקחת לה את הגדרה ההורית השווה? מדוע לא לקבוע הגדרה של אחריות הורית משותפת ושכתובת הבנות תהיה רשומה תחת כתובת האב? האם דרך זו לא יותר מכובדת? נעימה? מאפשרת את שמירת הקשר בין האם לבנות?
פסק הדין המסביר בצורה המיטבית ביותר את עמדתנו, גם בגלל שהוא מקרה "הפוך", הוא תמ"ש 11657/03 של כבוד השופט ויצמן מיום 16.06.2011 (אז המונח היה עדיין הסדרי ראיה…).
מדובר בשתי בנות, בנות 16 ו 12, שמשמורתן אצל האב. זמני השהות אצל האם הם פעמיים במהלך השבוע, אחת מהן בלבד עם לינה, וכל סופ"ש שני, עם לינה ביום שישי בלבד.
בקריאת פסק הדין ברור כי מעייניו של כבוד השופט ויצמן בטובת הבנות ובמתן אפשרות נוחה להידוק וחיזוק הקשר שלהן עם אימן.
גם ל"תוית" ול"כותרת" יש את חשיבותן שלהן שעיקרה בתחושה שהיא מעניקה להורים ולקטין.
הכתרת מַתְכּוֹנֶת ההחזקה והסדרי הראיה עם הקטינים כ"משמורת משותפת" יש בה להעביר מסר מחנך לקטין באשר לנוכחותם של שני ההורים בחייו נוסף למתן תחושה נוחה יותר לכל אחד מההורים כי הורתו לא נפגמה או "הופקעה" על אף הפרידה מבן זוגו.
כבוד השופט ויצמן מדגיש כי במתן משמורת משותפת ניתן מענה לצרכי כל הנוגעים בדבר:
במעשה זה נמצא כי כיבדנו בנדון שְנַיִים – הן את הקטינות שרצונן בכל הקשור למתכונת הסדרי הראיה וההחזקה והשהיה אצל הוריהם קוים במלואו והן את תחושת ההורות של האֵם אשר כעת תהא שלמה יותר. ובמה נפגע מכך האב ? – במאומה !
ובמיוחד ייטיב הדבר עם הקטינות:
מתן משמורת משותפת לשני ההורים בענין דנן, יש בו בכדי לרמוז לקטינות כי בכל עת שרצונן יהא בכך, הן תוכלנה להרחיב את הסדרי הראיה עם אמן וזאת מבלי שיש מי הלוחץ וכופה אותן לנהוג כך. הדבר יחליש או יעמם את קונפליקט הנאמנויות בו הן מצויות כיום ויש בו בכדי לחזק ולתמוך בקשר שנרקם עם האם מבלי לפגוע כהוא זה ברצונן, או באינטרס כזה או אחר של האב.
כבוד השופטת רות אטדגי מציינת בנושא זה בפסק הדין:
אקדים ואדגיש כי בשאלת קביעת מקום מגורי הקטינות ובשאלת משמורתן קיימים יחסי – גומלין. במקרה דנן, עקב המרחק הרב שבין שתי הערים, הרי שלא ניתן להפריד ביניהן.
שהרי משמורת כוללת את הרשות לקבוע את מקום מגורי הקטין והיא נלווית אליו.
לטעמנו, אלו אמירות שגויות המתבססות על פסקי דין מאוד מאוד ישנים, ואינן מתאימות יותר. אין צורך להשפיל את האם, במקרה זה, מעבר לכך שמקום המגורים של הבנות נקבע אצל האב. זה גם חשוב להרגשתה האישית של האם, וגם לשמירת הקשר עם הבנות גם במצב זה.
פסק הדין במחוזי:
פסק דין זה עוסק בערעור על פסק דינו של בית המשפט הנכבד לענייני משפחה (כב' השופטת רות אטדגי – פריאנטה), מיום 19.1.2020, בתלה"מ 49288-05-18, שבמסגרתו נדחתה תביעת המערערת להעתקת מקום מגורי בנותיהם הקטינות של המערערת והמשיב מxxx ל xxx – מקום מגוריה הנוכחי של המערערת, וכן נקבע, כי מקום שתוסיף המערערת להתגורר ב xxx, תהא משמורתן בידי אביהן – המשיב.
חלוקת זמני השהות בן ההורים היא 7/7. בהסכם קבעו ההורים כמקובל כי לצורך שינוי מקום מגוריהן של הקטינות, תידרש הסכמת שני ההורים מראש, ובהעדר הסכמה, תידרש הכרעת בית המשפט, לפני ביצוע השינוי במקום המגורים. פחות מחודשיים לאחר גירושי הצדדים, הגישה המערערת את התובענה להעתקת מקום מגורי הקטינות.
עוד יש לציין, כי לאחר חזרת הקטינות לxxx, על פי החלטת בית המשפט קמא, לא התקיימו מפגשים בין המערערת ובין הקטינות למשך כחודש וחצי, חרף המלצת התסקיר הראשון שהוגש על ידי העו"ס לסדרי דין, ובהמשך, במהלך תקופה ממושכת התקיימו בין האם ובין הקטינות מפגשים פעם בשבוע, למשך מספר שעות וכן בכל סוף שבוע שני, בלבד.
בהמשך, התקבל תסקיר משלים שערכה העו"ס לסדרי דין. עורכת התסקיר, המליצה במסגרת התסקיר המשלים, להתיר מעבר המערערת עם הקטינות לxxx
האם התלוננה, פעמיים, על אלימות מצד האב. העו"סית כנראה הזדהתה עם כאבה של האם, והמליצה על אישור המעבר. בית המשפט מסביר ארוכות מדוע המלצה זו אינה מקצועית, אינה פועלת לטובת הילדים.
…המוטיבציה העיקרית של האם במעבר היה להתרחק מהאב ולהדירו מחייה גם במחיר הדרתו מחיי הקטינות ומהחלטות מהותיות לגביהן
לא שוכנעתי כי נתקיימו נסיבות כה אקוטיות של אלימות אשר יצדיקו את המעבר ולא הונחה בפניי כל תשתית ראייתית המוכיחה את אלימותו הנטענת באופן בו תואר ע"י האם.
העו"ס לא היתה ערה מספיק למשמעות המלצתה, שהרי לא ניתן לנתק את עניין המשמורת משאלת המעבר וליחסי הגומלין ביניהן. לנוכח קיומו של מרחק גיאוגרפי ניכר בין מקום מגורי שני ההורים, ברי כי בחינת טובת הקטינות מצריך השמתן במשמורת יחיד ולא במשמורת משותפת
בסיכום הדברים התמונה המתקבלת מתסקירה של העו"ס הינה תמונה חלקית ולא מלאה, נעדרת מידע מהותי מפורט ומבוסס בחלקו על הערכות שגויות
על החלטה זו הגישה האם ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר ציין את הקשיים בתסקיר, ודחה את הבקשה ואף הטיל על האם הוצאות בסך 10,000 ש"ח.
כבוד הדיינים הרב יצחק אושינסקי – אב"ד, הרב מאיר קאהן, הרב יעקב מ' שטיינהויז, תיק 1181742/5, חיוב השבת ילדים למקום מגוריהם הקודם לאחר שהועברו שלא ברשות, מיום 19.02.2020.
האם החליטה לעבור להתגורר ליד ההורים, בלי אישור האב או בית הדין – דבר שאינו חוקי כמובן – והדיינים בוחנים את המלצות שני המומחים ואת מצב הילדים.
כך שמבחינת בית הדין, מעבר האם עם הילדים לב' היה ללא קבלת אישור בית הדין, והיא פעלה כך חרף הידיעה כי פעולה זו עלולה להקשות על הילדים בנסיעות ארוכות למוסדות החינוך ולהקשות על האב את הסדרי השהות. צעד זה נעשה רק לשם הנוחות האישית שלה כדי להיות בסמיכות למשפחתה, אף אם היא סבורה שהנוחות האישית שלה עשויה להקל על הילדים.
למעשה, התקבלו שתי חוות דעת מקצועיות הממליצות כי הילדים יושבו למקום מגוריהם הקודם בעיר מ'.
וכך המליצה בדיון עו"ס הרווחה:
לבקשת בית הדין, מוסיפה עו"ס הרווחה ב': יש החמצה משפחתית, ואנו חסרי אונים, יש פירוק של משפחה כפול. יש ילד שרק עם אבא, ילדות רק עם אמא, ילדים שנוסעים. שני ההורים ראויים ומגיע לילדים ליהנות משני הורים. הילדים לא נהנים מהאב בגלל המצב, וכן נפגעת ההורות של האם. על ההורה המתרחק להחזיק את ההשלכות של המעבר. המערך המשפחתי לא מאפשר את הריחוק, יש לאם קשיים עם ההתארגנות והמעבר רק הקשה עליהם, כן נוצר ריחוק בין הבנות הגדולות לאב. יש ניצנים של ניכור הורי בין הבנות לאב. וזה הרסני. לאם קשה לראות את החלקים הטובים של האב בהורות, וקשה לה לראות ולרצות שלאב יהיה חלק משמעותי בחיי הילדים. האם הביעה בפנינו חוסר אמון באב ושאינו מטיב עם הילדים. יש קושי אופרטיבי, הבנות בתפקיד לשמור על האחים הקטנים, וזה לא טוב. אם היו גרים בסמיכות, הילדים היו יכולים להגיע ביתר קלות. הטוב ביותר עבור הילדים הוא מעבר חזרה של האם לעיר בה מתגורר האב. כיום שני ילדים לומדים בב', וארבעה ילדים במ'. אלו שגרים במ' נוסעים ובאים כל יום.
חו"ד הפסיכולוג ד"ר יעקב מיום 27.1.20, המתאר את המצב בין הצדדים ואת מצב הקשר עם הילדים לאור מרחק המגורים, ובסעיף א לחוות דעתו המליץ כי שני הורים יתגוררו באותה עיר
נראה כי טענות האם אודות ריחוקה ממגורי משפחתה בב' או חששה שלא תשיג מקום עבודה בב', מתגמדות מול צורכי הילדים לשוב למקום אליו הם התרגלו. צורך הילדים ללמוד במוסדות הסמוכים למקום מגוריהם ובצורך האקוטי שלהם לגור בסמיכות לשני הוריהם.
מעל כל זאת נזכיר, כי האם העתיקה את מגורי הילדים ממ' לב' באופן חד צדדי, כולל הכנסת חלק מהילדים למוסדות חינוך שם, ללא הסכמת האב וללא קבלת רשות בית הדין לכך.
לאור כל האמור ולאחר הפעלת שיקול הדעת במכלול נסיבות התיק, בית הדין סבור כי טובת הילדים שלא להיטלטל למוסדות חינוך מרוחקים, כולל טובת הילדים להיות בקשר טוב וקרוב עם אביהם, גוברת על שיקולי האם למעבר לב', שיקולים שנסובים בעיקר סביב טובתה האישית להיות בסמיכות להוריה ומשפחתה או מציאת עבודה שם (אף שגם בכך קיימת טובת לילדים בדרך עקיפה), וסבור כי טובת הילדים הישירה עדיפה.
לכך נצרף אף את מה שעלה בחודשים האחרונים והמשתקף אף מדוחות גורמי הרווחה, כי ריחוק הילדים ממ', הרחיק אותם מהאב, והסדרי השהות לא נשמרו בינם לבין האב בשל המרחק הרב יחסית עבורם ובגין התנהלות האם.
עד לחג פסח שנה זו, ילדי הצדדים יושבו למגורים בעיר מ', והאם תחל להתארגן לאלתר לשם מעבר זה, ככל שהיא מעוניינת לעבור אף היא דירה עם הילדים לשם.
כבוד השופטת שירי היימן, תלה"מ 3291-02-19, החזרת האם והילדים הקטנים למקום מגורים במרחק סביר מבית האב לאחר מעבר לא חוקי עם שני ילדים מתוך ארבעה, מיום 30.06.2019.
להורים 5 ילדים. אחד בוגר. עוד מקרה עצוב כאשר במקרה זה ההורים נשואים. האם עברה לדרום, למרחק גדול מבית ההורים, יחד עם שני הילדים הקטנים בלבד. כך נוצר נתק בין האב לילדיו הקטנים, אך גם בין האחים עצמם. אחת מטענות האם היא לאלימות מצד האב. בתסקיר נכתב שכיום אין חשש שכזה.
לאור טובת הילדים לקשר עם האב, לאור טובת הילדים לגדול יחדיו ולהיות בקשר זה עם זה, מורה כבוד השופטת לאם לחזור לצפון למרחק מגורים סביר מבית האב.
שאלה נוספת אשר צריכה להישאל היא האם הגיוני שתיק שכזה ייקח 8 חודשים עד לפסק דין.
כבוד השופטת אלה מירז, תלה"מ 43714-14-18, האם להורות על החזרתם של האם והילדים להתגורר בסביבת מגורי האב לאחר מעבר חד צדדי ולא חוקי של האם בשילוב חשש כבד לניכור הורי מצד האם, מיום 27.08.2019.
מקרה עצוב ולא קל לקרוא את הנזק הנגרם לילדים. הן מצד ההורים והן מצד בית המשפט. להורים שני ילדים. בני 7 ו 2.5. האם בחרה לעבור למרחק של 150 ק"מ ללא אישור האב או החלטה של בית המשפט. מעשה לא חוקי כמובן.
בפסק הדין פרוט רב על כל ההליך המשפטי (אשר הגיע גם למחוזי וגם לעליון) ועל התנהלות האם אשר מנסה ככל יכולתה לצמצם את נוכחותו של האב בחיי הילדים. בית המשפט מקבל את עמדת הרווחה ואת עמדת המומחה החיצוני, ומחליט להורות לאם לחזור ולהתגורר במרחק של עד 20 ק"מ מבית האב, וקובע שהאחריות ההורית תישאר בידי האם. אם האם תבחר פעם נוספת שלא לקיים את החלטת בית המשפט האחריות ההורית על הילדים תעבור לידי האב.
אנו כמובן שמחים לראות שהמגמה של בחינת טובתו של הילד היא אשר ממשיכה להנחות את עמדת המומחים ובית המשפט, אך ישנן שתי נקודות שלא ניתן להתעלם מהם בפסק הדין:
- כמו במקרים רבים אחרים, התהליך המשפטי היה מאוד ארוך וכמובן שישנה עקב כך פגיעה בילדים! לאור התמשכות ההליך נקבע שהילדים יחלו את שנת הלימודים במקום המגורים אליו עברו עם האם, ועל האם לבצע את המעבר עד לתאריך 23.10.2019. מבחינת הילדים זה אומר כמובן מעבר בית ספר באמצע שנת הלימודים! ראוי היה לקדם את ההליך ופסק הדין כך שהמעבר יהיה עוד בחופש הגדול!
- משום מה לא נקבעה הגדרה הורית שווה (משמורת משותפת/אחריות הורית משותפת/אי קביעת כל הגדה הורית). במקרה שכזה הדבר מאוד צורם ולא פועל לטובת הצדדים בתא המשפחתי.
עמדתנו ידועה. הגדרה הורית שווה חשובה בכל המקרים. האם גם במקרים קשים שכאלו? כמובן, אפילו יותר חשובה. לפני מספר שנים הסבירה לנו עוסית ראשית סימונה שטיינמץ שישנם מקרים אשר 'לכאורה' נראים פחות מתאימים למתן הגדרה הורית שווה לפי החשיבה 'המקובלת', אך דווקא בהם ההגדרה השווה חשובה בראייה של טובת הילד אף יותר. ברגע ששני ההורים מודעים לכך שאין הורה מועדף, הורה שולט, לעומת הורה משני, הורה שדעתו לא נספרת (ושוב, ההורים לא מודעים להבדלים בין משמורת לאפוטרופסות), הסיכוי למעשים חד צדדים פוחת.
כבוד השופט ארז שני ציין לאחרונה באחד מפסקי הדין שלו שהגדרה הורית שווה יש בה על מנת לצמצמם/למנוע מקרים של ניכור הורי. ייתכן שכן, ייתכן שלא, ניכור הורי זה מצב קצה, אך אין ספק שבמקרים הרגילים יותר, הגדרה הורית שווה יכולה למנוע מצב של מעבר מגורים לא חוקי למרחק גדול ללא הסכמת האב כמו במקרה זה, יכולה למנוע מצב בו ההורה המשמורן הבלעדי מקבל החלטות מהותיות לבדו, דבר המנוגד ללשון החוק, ואף יכולה לעיתים למנוע מצב של אי עמידה בזמני השהות מצד האב ועוד. כמובן שהגדרה הורית שווה היא לא פתרון קסם לכל סכסוכי ההורים, אך לאור חשיבותה הרבה ולאור הסיכוי שהיא תביא את שני הורי הילד למימוש הורותם בצורה ראויה, ובמקביל תצמצם את ויכוחי ההורים, הרי לא ברור מדוע לא נקבעה כאן הגדרה הורית שווה.
חשוב לדעת, להגדרה ההורית השווה יש עוד יתרונות רבים, גם לחיי היום יום של ההורים. למשל, רישום מען חדש לילדים אפשרי רק בהסכמת שני ההורים כאשר יש להם הגדרה הורית שווה, ואפשרי באישור הורה משמורן לבדו כאשר אין הגדרה הורית שווה. במקרה הנוכחי הגדרה הורית שווה כנראה והייתה מונעת מהאם את המעבר הלא חוקי. לצערנו מרבית אנשי המקצוע עדיין לא מכירים את כל הפרטים 'הקטנים' לחשיבותה של הגדרה הורית שווה ולעיתים אף מייחסים לנושא חשיבות מועטה (בעיקר כיום שאין להגדרה ההורית השווה כל השפעה על נושא המזונות), והרי ההורים הם אלו שיצטרכו לחיות לאחר מכן את חיי היום יום.
אנו מציעים לכל אנשי המקצוע לקרוא על הנושא כאן.
את האב ייצג עו"ד יריב ואקנין.
כבוד השופט נמרוד פלקס, תלה"מ 2523-03-19, אי אישור מעבר מגורים של הבת (בת שמונה) בהתאם להמלצת המומחית, מיום 07.07.2019.
להורים שלושה ילדים. התיק מתייחס רק למעבר הילדה הקטנה בת ה 8. המשמורת נקבעה בהסכם הגירושין אצל האם.
בחוות הדעת של המומחית ל.ג נקבע:
ככל שיתאפשר מעבר האם לעיר yyy יפגע קשות המרקם המשפחתי המצוי במצב רעוע ממילא. האב לא יוכל להיות מעורב בחיי י' וקיימת סכנה כי יהפוך למבקר בחייה, בעוד שאת מקומו יתפסו הורי האם.
ממצאים דומים עלו באשר לקשר שבין נ' לבין האם, עת נוכח היחסים המורכבים שביניהם, מעברה למקום מגורים מרוחק צפוי להתפרש על ידו כנטישתו.
כבוד השופט פלקס בוחר לאמץ את עמדת המומחית, מציין שהאם מבכרת את צרכיה ורצונותיה על טובת ילדיה, ולמרות שבהסכם הגירושין נכתב שהיא תוכל לעבור על פי שיקול דעתה, במצב הנוכחי המורכב צעד שכזה יפגע בילדים.
בהמש לענייני משפחה ירושלים, ש' נמרוד פלקס פסד בעניין מעבר מקום מגורים (תלהמ 2523-03-19)
כבוד השופטת שלי אייזנברג, תלה"מ 39625-06-17, החלטה (בניגוד להמלצת העוסית) על מניעת מעבר מגורים בנוגע לילד בן 11.
המשמורת אצל האם. לאב זמני שהות מאוד מצומצמים. בפעם הראשונה שהאם רצתה לעבור הוגש תסקיר נגד המעבר. הפעם התסקיר (מעבר למקום אחר) תומך במעבר וזוכה לביקורת נוקבת של כבוד השופטת אייזנברג. בסופו של יום בקשת האם נדחתה למרות התסקיר שכן היא מנוגדת לטובת הילד.
כבוד השופטת ענבל קצב, תלה"מ 8026-03-18 מיום 18.11.2018, החלטה על מניעת מעבר מגורים של האם והקטין מהצפון למרכז מאחר והמעבר נוגד את טובת הקטין.
הרבה פסקי דין בנושא מעבר מגורים קראנו בשנים האחרונות. ייתכן ופסק דין זה הוא, עקב הנסיבות הלא קלות שלו וגיל הילד, המעניין והחשוב מכולם.
להורים ילד אחד. תינוק בן שנה ו 4 חודשים. האם והתינוק מתגוררים במרכז לנשים נפגעות אלימות מזה כ- 10 חודשים (לא הוכח שהיתה אלימות). עם יציאתה מהמקלט, האם מעוניינת לעבור מהצפון לאזור המרכז בניסיון למצוא עבודה, להסתמך על מכרים, ומתוך כך להיות הורה מיטיב לקטין. האב רואה את הקטין במרכז קשר, כאשר כבוד השופטת קצב מציינת שקיים תהליך חיובי ומתקדם לבניית הקשר בין האב לילדו. להורים טענות קשות אחד כלפי השני.
העוסית לסדרי דין כנראה הזדהתה יתר על המידה עם האם אשר נמצאת כאמור במרכז לנשים נפגעות אלימות, והמליצה על אישור מעבר המגורים, במילים אחרות – ניתוק האב מילדו.
כבוד השופטת קצב בוחנת את סוגיית המעבר כאשר ההסתכלות שלה היא זכותו של הקטין להיות בקשר מיטיב עם שני הוריו, ומציינת שבגילו הרך יש צורך במפגשים רבים ואיכותיים על מנת לבסס ולשמר קשר שכזה בין האב לילדו.
כבודה התרשמה שטענות האם כי במרכז יהיה לה יותר טוב וכי יש לה שם יותר חברים אינן מבוססות, וכי הקשיים שהמרחק יציב סביר שימנעו שמירה מיטבית על זמני השהות. מאחר ועדיף שהילד יגדל כששני הוריו נוכחים באופן משמעותי בחייו, נדחתה בקשת האם.
את האב ייצגו עורכי הדין חיים פאשי לוין ומיכאל אביב.
כבוד השופטת רותם קודלר עיאש, תלה"מ 9654-01-18, מתן אישור מעבר ילד בן 12.5 לבית האב (מרחק של 75 ק"מ) לאור רצונו של הילד ועיקרון טובת הילד, מיום 25.07.2018.
יחסי הילד עם האם אינם טובים. האב מתכוון לעבור להוד השרון לגור עם חברתו. הילד מעוניין לגור עם האב. כבודה בוחנת מהי טובת הילד ומאשרת את המעבר, אך משאירה את הכותרת ההורית "אחריות הורית משותפת". הידד! אין צורך להעביר את המשמורת לאב ולפגוע עוד יותר באם, דבר שישפיע על המשך הקשר שלה עם בנה.
פסק דינה של כבוד השופטת רותם קודלר עיאש
כבוד השופטת רותם קודלר עיאש, תלה"מ 13670-03-18, מניעת מעבר האם מאשקלון לעפולה (מרחק של 182 ק"מ) עם שלושת הילדים, מיום 25.07.2018.
להורים 3 ילדים קטנים. מצבם הכלכלי לא משופר. נעשו כבר מספר ניסיונות של מעבר מגורים. האם רוצה עכשיו לעבור שוב, הפעם לבית אביה בעפולה. כבוד השופטת בוחנת את מצבו של התא המשפחתי וקובעת שמעבר שכזה אינו נכון, שאין הוא פועל לטובת הילדים, שאין תוכנית מעבר מסודרת, שלילדים חשוב גם הקשר עם הורי האב שהם חלק חשוב ביציבות הילדים, ולכן פוסקת שבשלב זה לא יבוצע מעבר, כאשר האב במקביל מתחייב להרחיב את זמני הטיפול שלו בילדים.
פסק דינה של כבוד השופטת רותם קודלר עיאש
כבוד השופט בנימין יזרעאלי, תמ"ש 4095-03-15, החזרת האם מבאר שבע לגוש דן, עקב הסכם בו סיכמו ההורים (מדובר על מקרה של הבאת ילד לעולם לא מזוגיות) על הסדר של משמורת משותפת וזמני שהות שווים. כמו כן נקבע שאין כל צורך במזונות. מיום 27.09.2017.
להורים, אשר לכל אחד מהם מערכת יחסים נפרדת ( לאמא בת זוג ולאבא בן זוג) בחרו יחדיו להביא ילד לעולם. ההסכם נחתם כחודשיים לאחר הולדת בתם, אשר כיום היא בת 2.9. האם עברה לבאר שבע (סטודנטית) ובכך בעצם קבעה עובדות בשטח המנוגדות לרוח ההסכם. האב מתגורר בנתניה.
הצדדים הופנו לד"ר גוטליב (כאשר הילדה היתה בת 8 חודשים) אשר משום מה לא המליץ על משמורת משותפת (נזכיר שוב: משמורת משותפת הינה כותרת הורית שווה שלא מחייבת חלוקת זמני שהות שווה). לאחר מכן הופנו הצדדים לתסקיר הרווחה אשר המליץ על הסדר של משמורת משותפת והרחבת זמני השהות באופן מדורג.
כבוד השופט יזרעאלי קובע בפסק הדין שעל האם לחזור לגור בגוש דן, ברדיוס של 25 ק"מ ממקום מגורי האב, שלד"ר גוטליב הסכמות ללוות את ההורים ולהרחיב את חלוקת זמני השהות ברוח ההסכם, ושלאור המשכורות הדומות של ההורים (לאחר שהאם תתחיל לעבוד במשרה מלאה) ולאור ההסכם אשר נכתב בו שכל הורה יישא בהוצאות הילד בזמני השהות שלו, אין צורך לשנותו.
כבוד הדיינים הרב שניאור פרדס – אב"ד, הרב חיים ו' וידאל, הרב יאיר לרנר, תיק 1089963/8, מניעת מעבר זמנית של האם והילדים מהצפון לתל אביב עקב הפגיעה בקשר בין האב לילדות, מיום 17.08.2017.
ההורים חיים בצפון. שתי ילדות בזמני שהות רחבים והסדר של משמורת משותפת. האם רוצה לעבור לתל אביב, בית הדין הרבני בוחן מהי טובת הילדים ומונע בשלב זה את המעבר.
כבוד השופט זגורי, תלה"מ 22342-05-17, פס"ד דן בסוגיית העתקת מקום מגורי ילדים ושינוי מסגרת חינוכית, מיום 23.07.2017.
כבוד השופט זגורי קובע :
- בית המשפט דחה תביעה של אם להעתיק מגורי וחינוך ילדיהם הקטינים של הצדדים.
- הילדים חיים במסגרת הסדר של משמורת ואחריות הורית משותפת באופן שוויוני מזה 3 שנים (לאחר שהילדים כבר עברו מעבר אחד מאזור ירושלים לאזור הצפון ובעקבות מעברם עם האם, גם האב שינה מגוריו לצפון כדי להיות נוכח בחייהם).
- אין מדובר בתביעה ראשונה (וגם לא שניה או שלישית) והיא באה לעולם לאחר שכבר נכרת בין הצדדים הסכם בגדרו מקום שאין הסכמה על שינוי המסגרת החינוכית, המסגרת הקובעת תהיה המסגרת הנוכחית.
- מקום שמוגשת תביעה בגין "שינוי נסיבות" בעניין משמורת והסדרי שהות/חינוך לאחר שכבר נכרת ואושר הסכם בין הורים, ראוי לסגל קווים מנחים בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי אשר יגשימו תכליות הפסיקה, אינטרס ההסתמכות, סופיות הדיון ומנגד לא יחסמו בירור של טובתם של הילדים.
בית המשפט מציע את הקווים המנחים הבאים:
א. תחול "תקופת צינון" של שנתיים ממועד הסכם/פסק דין, במהלכה לא ניתן יהיה לעתור לשינוי ההסדר המוסכם אלא אם כן הדבר עלול להסב נזק לקטין ; תקופת שכזו מגדילה הוודאות ומחזקת אינטרס הסופיות מחד גיסא, אך מותירה פתח להתדיינות עתידית, אלא שזו תתחיל רק כעבור שנתיים.
ב. יש להחיל קריטריון מחמיר של תם לב (הנשאב מהליך המו"מ לקראת כריתת הסכם וכן ביצועו של הסדר משמורת שהוא הסכם מתמשך – סעיפים 12, 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973). אי גילוי נתונים או עובדות רלבנטיות לעניין כוונות עתידיות של מי מההורים להעתיק מגוריו, חייב להילקח בחשבון בהקשר זה.
ג. יש לבחון בהתאם לפסיקתו המנחה של בימ"ש המחוזי במרכז, האם במסגרת ההסדר המקורי, נלקחו בחשבון רצון ועמדת הקטין בין אם בהליך שיתוף ילדים (תקנה 258לג לתקסד"א, התשמ"ד – 1984) ובין אם בדרך אחרת (הבאתה בתסקיר או בעמדת מומחה שנפגש עם הילדים או מפגש שופט עם הילד). ככל שהתשובה היא בחיוב וככל שבמועד ההסדר המקורי, היה הילד בוגר יותר, כך יש להקשות בדרישת הוכחת שינוי נסיבות מהותי.
ד. יש לבחון האם במסגרת ההסכם הקודם לקחו הצדדים בחשבון אפשרות של שינוי נסיבות – ככל שהמענה בחיוב, הנטייה צריכה להיות צמצום במתן אפשרות להתערבות שיפוטית.
ה. האם ההסדר הקודם הוא הסדר עצמאי אך ורק בענייני קטין (למשל במסגרת תביעה בעניינו), או שמא מדובר בהסדר פשרה כולל ובו איזונים והסדרים נוספים (ובפרט התחייבויות כספיות, רכושיות וענייני גירושין לפי דין אישי). ככל שההסדר הקודם הוא עצמאי ונדרש לענייני הילד גרידא, יש מקום להחמיר עם דרישת שינוי הנסיבות המהותי. ככל שההסדר הוא כוללני, יש להתחשב במציאות הישראלי של הכפפת מתן גט לרצון מי מהצדדים ולעניינים רכושיים שיכולים לבוא בהסכם על חשבון טובת הילד).
- יישום הכללים מעלה, כי אין לדחות התביעה על הסף, אך קיים חוסר תם לב מצד האם בהגשת התביעה הואיל והסתירה מידיעת הנתבע ובתי המשפט העובדה שהיא בונה בית ביישוב צפוני אחר אליו תתעתד להעביר מגוריה ומגורי וחינוך הילדים.
- בחינת טובת הילדים מצריכה את בית המשפט לשוב למתח בין הגישה "הטהורה" של טובת הילד ללא שיקולים מתערבים לבין "גישת המעשה העשוי". בית המשפט מבכר את "הגישה הטהורה של טובת הילד" על פני גישת המעשה העשוי וקורה להימנע משימוש ברטוריקה של עימותי זכויות אלא לעשות שימוש ברטוריקה של חובות הורים כלפי הילדים.
- במסגרת הבחינה הקונקרטית של הנסיבות, מוצא בית המשפט, כי העתקת מקום המגורים ושינוי מסגרת החינוך עלולים לערער היציבות בחיי הילדים לאחר שרק לפני 3 שנים עברו לצפון מאזור ירושלים ואין הצדקה לכך ולא בכדי גם לא ניתנה המלצה על ידי העו"ס לסדרי דין.
- לפיכך ובכפוף להצהרת האב כי ישכור דירה באותו יישוב שיאפשר המשך לימודי הילדים באותה מסגרת, דוחה בית המשפט את התביעה.
כבוד הדיינים הרב יצחק אושינסקי – אב"ד, הרב דוד גרוזמן, הרב אברהם דב זרביב, תיק 882974/4, מניעת מעבר מגורים של האם יחד עם הילד עקב חשש לניתוק הילד מהאב, מיום 11.07.2017.
מדובר על תא משפחתי בו האם עושה כל שביכולתה לנתק את האב מילדו. בפסק הדין סקירה נרחבת ליחסי ההורים, להתנהלות האם, הכל כחלק מדיון ראשון לקביעת ההורה המשמורן, כאשר בשלב זה הדיינים אינם מאפשרים לאם מעבר מגורים למרחק נסיעה של 25 דקות מחששם שמטרתו של המעבר היא ניתוק האב מילדו לקראת קביעת ההורה המשמורן.
כבוד השופט מנחם הכהן, תמ"ש 24751-05-16 מניעת מעבר הקטינה יחד עם האם עקב התנגדות האב, מיום 27.02.2017.
להורים ילדה אחת בת 9. הסדר של אחריות הורית משותפת (משמורת משותפת) שתמיד עוזר בפסקי דין בנושא מעבר מגורים. חלוקת זמני השהות היא 8 ימים אצל האמא ו 6 ימים אצל האבא. האמא, עקב זוגיות חדשה, מעוניינת לעבור מאזור ירושלים לאזור הבקעה, מרחק של כ-70 קילומטר.
כבוד השופט כהן בוחן את טובת הילדה ובהתאם להמלצת פקידת הסעד והתנגדות האב דוחה את בקשת האם עקב חשיבות המשך הקשר של הילדה עם שני ההורים, גם עם האב.
את האב ייצגה עו"ד רחלי אייבס-אלמודאי.
כבוד השופט ארז שני, י"ס 38572-08-16, אי אישור מעבר הקטינה יחד עם האם עקב התנגדות האב, מיום 19.08.2016.
כותב כבוד השופט שני:
אומר בשלושה: ראשית, כי גם אם היתה המשמורת בקטינה נתונה לאם, לא היתה היא רשאית להעביר, ללא הסכמה, את הקטינה לטווח של כ- 70 קילומטר כדבריה ולהעבירה מ—– ל—-, שהרי יש בכך כדי להכביד עד מאוד על ביצוע סדרי ראיה ושהות, קל וחומר כאשר מדובר במשמורת משותפת.
שנית, הדרך להתיר מה שאנו מכנים הגירה פנימית, היא בפניית הצד המבקש להגר לבית המשפט וצד אינו יכול להכשיר את ההגירה על-ידי עשיית דין עצמית ומשעה שהצד הנפגע טוען לאיסור על ביצוע העוול, רק אז תתקיים בדיקה ובינתיים ישתנה המצב הקיים, מן הקצה אל הקצה ולא זה כללו של דין. הכלל הוא, כי המבקש את ההתרחקות הוא הוא צריך לתבוע ולהסביר עילותיו.
שלישית, באין הסכמה או באין, לחילופין, היתר מבית המשפט, אוסר הדין על ביצוע פעולות פוזיטיביות לשינוי מקום המגורים.
במילים אחרות, הדין הישראלי הרואה את שני הצדדים כאפוטרופסים בקטינה, מסרב כעניין של מדיניות שיפוטית, לנטילת כל החלטה מהותית הנוגעת בקטין על-ידי צד אחד ובלא הסכמתו של הצד האחר.
די בכך כדי שאסבור כי האם התיימרה לכפות על האב את המעבר, בוודאי לא נועצה עמו זמן מספיק מראש, התעלמה ממחאותיו הבאות לידי ביטוי במסרונים, התקשרה בחוזה ונהגה כאילו כל מה שנותר לאב הוא להתמקח על מה שנקרא סדרי ראיה, משל חילוט לעצמה של משמורת בלעדית והותרת האב, ליטול סדרי ראיה.
סוף דבר:
אני קובע כי אכן, מדובר בניסיון פסול להרחיק את הקטינה ממקום מגוריה ואני אוסר על האם להרחיק את הקטינה מתחומי העיר —- או טווח של 10 קילומטר סביבה.
מובן מאליו כי האם רשאית לגור בכל מקום שתחפוץ, הקטינה נתונה ממילא למשמורת משותפת ואולם, מקום מגוריה של הקטינה לא ישונה, אלא כפי שקבעתי לעיל או בפסק-דין אחר, ככל שיינתן בתובענה שתוגש כדין.
*את האב ייצגו עוה"ד יעל גיל ואור פינקלשטיין.
כבוד השופטת ענת אפלסי, תמ"ש 31163-06-16, מניעת מעבר מקום מגורים של האם עם שני הקטינים מקריית מלאכי לירושלים, מתאריך 20.07.2016.
פסק דין בתביעה לצו מניעה שהגיש אב בבקשה למנוע העתקת מגורים של אם משמורנית עם שני ילדיהם (6 ו-13) מקריית מלאכי לירושלים וכן למנוע שינוי במסגרות הלימודים של הילדים. העוסית המליצה שלא יבוצע מעבר, בעיקר לטובת הילד (לוקה באוטיזם).
בהתאם לטובת הקטין, עם אזכורים של כבוד השופטת אלפסי להצעת החוק "הורים וילדיהם", התביעה התקבלה כאשר האם חויבה בהוצאות (5,000 שח) וזמני השהות של האב אף הורחבו בהמלצת התסקיר.
* את האב ייצגה עו"ד ליאת לסקה.
כבוד השופט ארז שני, תמ"ש 4962-02-16, החזרת האם והילד מאשדוד חזרה לאזור גוש דן עקב מעבר דירה ללא הסכמת האב, מיום 04.05.2016.
החלטה בבקשה בהולה לצו עשה, שהוגשה על ידי אב תוך כדי ניהול תיק משמורת ומזונות, לאחר שנודע לאב בהודעת סמס כי האם עברה עם הילד מרמת גן לאשדוד.
כבוד השופט ארז שני מתל אביב מסביר שכל נושא מהותי מחייב את הסכמת שני ההורים ואסור להורה (בלי קשר למשמורת והרי מדובר על נושא הנמצא תחת אפוטרופסות ההורים) לקבוע או להחליט בנושא שכזה לבדו ללא אישור ההורה האחר, ולכן הוא מורה לאם המשמורנית (ילד בן שני וחצי) לחזור לאזור המגורים הקודם תוך 21 יום. בהחלטה מצוין כי נושא ההוצאות יוכרע בהמשך – בסוף ההליך האם חויבה עבור בקשה זו ב 5,000 שח.
* את האב ייצגה עו"ד ליאת לסקה.
כבוד השופטת ורד שביט פינקלשטיין, החזרת האם למרחק מגורים של 30 ק"מ מבית האב עקב מעבר מגורים לא חוקי (ילד בן 2.5), מיום 15.05.2016.
מדובר על זוג הורים להם נולד ילד מקשר רומנטי. האם עברה לגור בסמיכות להוריה, מרחק רב מבית האב.
כבוד השופט איתי כץ, תמ"ש 60163-07-13, מניעת מעבר מגורים של האם עם הקטין מירושלים לקריות, מיום 29.12.2015.
להורים ילד אחד בן 3.5. האם מבקשת לעבור מירושלים לאזור חיפה עקב הצעת עבודה חדשה. פקידת הסעד ממליצה בראייה של טובת הילד למנוע את מעבר האם ובית המשפט מקבל את המלצתה.
* את האב ייצגה עו"ד יעל גיל.
כבוד השופט ע' פוגלמן, 8416/15 בע"ם, ביטול פסק הדין של בית המשפט המחוזי (רמ"ש 54665-08-15 בנצרת כב' השופט ע' טאהא) והחזרת התיק לבית המשפט לענייני משפחה, מתאריך 14.01.2016.
להורים 5 ילדים. מתוכם 3 קטינים ואחד מתחת לגיל 6. לאחר יציאת האם והילדים ממקלט לנשים מוכות התכוונה האם לעבור מהצפון למרכז מבלי ידיעת והסכמת המבקש וללא אישור בית המשפט אשר מצא כי זו עולה כדי חוסר תום לב. האמא ערערה למחוזי שביטל את ההחלטה ואיפשר לאמא לעבור למרכז ללא קבלת המלצות הרווחה. האב ערער לעליון אשר בחר לקבל תסקיר מעודכן אשר נכתב על ידי עו"ס ארצית לסדרי דין שציינה כי טובת הקטינים נפגעת במצב הקיים שבו הם מתגוררים במרחק פיזי רב מהמבקש שאינו מאפשר להם לקיים שגרת חיים נורמטיבית תוך שמירה על קשר משמעותי עם אביהם.
הודגש כי אף שפסק הדין של בית המשפט המחוזי התבסס על קביעות במישור טובת הקטינים, הן לא נשענו על עמדת גורמי הרווחה שלא הובאה לפניו. בתסקיר המליצו גורמי הרווחה כי על הצדדים להתגורר במרחק סביר זה מזו, ואין מניעה שתהא זו המשיבה שתעבור עם הקטינים לאזור מגוריו של המבקש אף שהדבר ייאלץ את הקטינים לשנות את מקום מגוריהם פעם נוספת.
בית המשפט העליון בחר לבטל את פסק הדין של המחוזי ולהחזיר את התיק לבית המשפט למשפחה אשר יקבע מהם זמני השהות (בפסק הדין יש שימוש נרחב במונח הישן "הסדרי ראיה") המתאימים לתא משפחתי זה ויקבע האם יש להחזיר את הילדים לגור בסמיכות לאב.
את האב ייצגו: עו"ד מאיה הר ציון אטיאס ועו"ד אורי נחמני
כבוד השופט אלון גביזון, תמ"ש 36016-09-15, החזרת הילדים מאשדוד לדימונה עקב מעבר דירה לא חוקי של האם, מתאריך 08.11.2015.
להורים שלושה ילדים. פסק הדין דן רק לגבי שני ילדים שכן ילדה אחת בפנימיה.
במסגרת הסכם הגירושין הסכימו הצדדים כי: "הילדים יישארו במשמורת האם ובטיפולה, זכות האב לראות את ילדיו בכל עת שיחפוץ בתיאום מראש עם האם". מבחינתנו הזוי!
האם עברה עם שני הילדם מדימונה לאשדוד, האב פנה לבית המשפט וכבוד השופט גביזון קובע שעל האם לחזור עם הילדים לדימונה ואם לא תשוב הילדים יעברו למשמורת האב. כמובן שלאם נשמרת הזכות להגיש בקשה מסודרת למעבר המגורים.
כבוד השופטת אילת גולן תבורי, תמ"ש 18545-07-15, החזרת הילדים מאשדוד לראש העין בעקבות מעבר דירה לא חוקי של האם, מתאריך 26.7.2015.
להורים שני ילדים. האמא עברה לבית אמא באשדוד ללא הסכמת האב וללא אישור בית המשפט, כלומר בניגוד לחוק. כבוד השופטת גולן-תבורי קובעת שעל האמא להחזיר את הילדים לראש העין ושם הם ירשמו למוסדות החינוןך.
מדובר על הורים בתחילת הליך הגירושין, האמא ביקשה משמורת במעמד צד אחד. השופטת לא הסכימה וביקשה את תגובת האב. בזמנו הגיש אחד האבות תלונה לנציב תלונות השופטים כנגד השופט שילה שקבע משמורת בלעדית לאמא ללא שמיעת עמדת האב ותלונתו התקבלה. ייתכן והדברים קשורים.
כבוד השופטת ענת אלפסי, תמ"ש 22549-06-15, החזרת הילדה מחיפה לאזור אשדוד בעקבות מעבר מגורים של האם והילדה ללא הסכמת האב, מתאריך 28.07.15.
זהו סיפורו של אב גרוש שבתחילת שנת הלימודים (שנת 2014) בא לבית הספר בו היתה אמורה ילדתו להתחיל את לימודיה וגילה שהילדה עברה עם האמא לחיפה.
האב פנה לבית המשפט, הוגש תסקיר שקבע שהמעבר למרחק כה גדול אינו פועל לטובת הילדה. סוכם בבית המשפט שהילדה תסיים את כיתה א' בחיפה ואז האמא תחזור עם הילדה לאזור אשדוד כך שיוכל להישמר הקשר בין האב לילדה.
האמא בחרה לא לחזור, האב הגיש בקשה נוספת, האמא ניסתה לטעון לאלימות פיזית ואף ניגשה למרכז למניעת אלימות במשפחה. כבוד השופטת אלפסי לא מצאה בטענות אלו דבר ופסקה שעל האם לחזור לאזור אשדוד כפי שהוסכם. במידה ולא תחזור הילדה תעבור לגור עם האב שקיבל אישור לרשום את הילדה למוסד חינוכי באזור מגוריו.
האמא חויבה בהוצאות לאב על סך 10,000 שח" + מע"מ.
* את האב ייצג עו"ד אורי זמברג.
כבוד השופט חגי ברנר, עמ"ש 24547-02-14 השתתפות האם בנטל הנסיעות בעקבות מעבר מגורים, מתאריך 04.02.2015.
בקשת ערעור של האם על תמ"ש 8652-10-13. בהסכם הפרידה של הצדדים נרשם שכאשר האם תעבור מאור יהודה לחיפה ההורים יבחנו את נושא זמני השהות (כאן הטעות של האב!).
האם עברה, ההורים לא הגיעו להבנות ובית המשפט קבע שחלק מנטל הנסיעות יהיה על האם. האם ערערה ובית המשפט המחוזי הפחית את מספר הנסיעות על האם.
החשוב והעקרוני בפסק הדין הוא שישנה הבנה שגם אם כבר בוצע מעבר, שני הצדדים צריכים לשאת בנטל הנסיעות, גם אם לא במידה שווה. חשוב שהנושא יוטמע באופן כללי, כולל לנטל הנסיעות להורים הגרים בסמיכות.
לנושא זה ראו כאן
כבוד השופט חגי ברנר, עמ"ש 24547-02-14 השתתפות האם בנטל הנסיעות בעקבות מעבר מגורים, מתאריך 04.02.2015
כבוד השופט ארז שני, תמ"ש 54777-02-14, קבלת צו מניעה למניעת מעבר האם למרחק מהותי אשר יפגע בזמני השהות של האב עם הבת מתאריך 10.03.2014.
להורים בת אחד. האם שקלה לעבור מאזור השרון לישוב קטן מעבר לקו הירוק, מרחק אשר בהכרח היה מביא לשינוי זמני השהות של האב עם הבת.
האב הגיש צו מניעה למעבר (הדרך הנכונה כמובן) ובקשתו התקבלה. בפסק הדין יש אמירות חשובות מאוד של כבוד השופט שני לנושא מעבר מקום מגורים והחובה של שני ההורים כאפוטרופסים לקבל יחדיו החלטות מהותיות כגון זו. לאחר מתן פסק הדין הצדדים נשלחו לקבל חוות דעת מקצועית של מכון טל אשר המליץ אף הוא לא לאפשר לאם את המעבר.
כבוד השופט יהורם שקד, תמ"ש 1711-08-13 החזרת האם עם שתי הבנות מבת ים לגבעתיים עקב מעבר דירה לא חוקי, מיום 17.07.2014.
החלטות בעניין מקום מגוריו של קטין צריכות להתקבל על ידי שני ההורים בהסכמה. בלית הסכמה, על ההורים לפנות לבית המשפט. במקרה דנא בקשה לא הוגשה והסכמה לא נתבקשה, תוך שהאם ביכרה לעשות דין עצמי, לעקוף את חובתה לקבל את הסכמת האב או את הסכמת בית המשפט, והכל בניגוד לטובתם של הילדות. לפיכך ביהמ"ש הורה לאם להשיב את הקטינות לעיר מגוריהן המקורית.
להורים שתי בנות והם התגוררו בגבעתיים. הילדות אצל האב ביום שני (לינה) ורביעי (ללא לינה) וכל סוף שבוע שני עד מוצאי שבת. יש צו שיפוטי שאוסר על האמא לעבור ללא אישור האב או בית המשפט (אסור בהתאם לאפוטרופסות אך לרוב לא אוכפים זאת ולכן טוב עשה האב שדאג לנושא מראש) אך האם מחליטה בכל זאת לעבור לבת ים שם יש לה משפחה.
כבוד השופט שקד קובע שעל האם לחזור עם הילדות לגבעתיים. לא תעשה כן? הבנות יעברו לגור עם האב עד למתן המלצות אנשי המקצוע.
כבוד השופט יהורם שקד, תמ"ש 1711-08-13 החזרת האם עם שתי הבנות מבת ים לגבעתיים, מיום 17.07.2014.
האמא החליטה לא לחזור לגבעתיים (הקטינות עברו לגור אצל האב בהתאם לפסק הדין) והגישה ערעור למחוזי על פסק הדין של כבוד השופט שקד. כבוד השופט שוחט דחה את הערעור ומסביר בסעיף 5(ב) לפסק הדין שאסור להורה להחליט עד דעת עצמו על מעבר מגורים הכולל את הילדים והרי שני ההורים אפוטרופסים לידם וכל החלטה מהותית חייבת להתקבל במשותף ובאין הסכמה יכריע בית המשפט.
כבוד השופט יהורם שקד, תמ"ש 1781-11-13 ותמ"ש 1745-11-13 למשמורת משותפת לילדה בת 3 וחצי, מניעת מעבר מגורים של האם עם הילדה לצפון וקביעת מזונות בהתאם להכנסות שני ההורים וחלוקת זמני השהות, מתאריך 17.08.2014.
להורים ילדה בת 3 וחצי. בתחילת הדרך האמא הוציאה כנגד האב צו הרחקה מהדירה המשותפת. זמני השהות הם 2 ימים באמצע השבוע וכל סוף שבוע שני מלא אצל האב, כאשר בסוף השבוע שהילדה לא אצל האב הוא רואה אותה גם בימי חמישי עד לשעה 19:00.
האם ביקשה לעבור לצפון, שהילדה תהיה במשמורתה ומזונות. פקידת הסעד המליצה שהאם לא תורשה לעבור עקב חשיבות שמירת הקשר עם האב, אך משום מה בחרה להמליץ על משמורת לאם עקב חזקת גיל הרך.
כבוד השופט שקד כמובן יוצא נגד המלצה זו וקובע הסדר של משמורת משותפת ומסביר שתפקידה של פקידת הסעד הוא להמליץ בהתאם לטובת הילד הספציפי בלבד!
* את האב ייצגה עו"ד עינת סיני.
כבוד השופט טפרברג, תמ"ש 40628-03-13 מניעת מקום מעבר מגורים מתאריך 26.05.2014
כבוד השופט מנחם הכהן, תמ"ש 17041-05-14 (לא פורסם) מניעת מעבר מגורי האם עם הבת תאריך 10.07.2014
כבוד השופטת ענבל קצב-קרן, תמ"ש 53265-10-13 (לא פורסם) החזרת הילדה מאזור המרכז עקב מעבר ללא הסכמת האב, מתאריך 05.12.2013
להורים ילדה קטנה. האם החליטה לעבור יחד עם הילדה לאזור המרכז עקב מציאת עבודה חדשה. כבוד השופטת קצב-קרן פסקה שהאם עברה ללא הסכמת האב, שיש חשש ממשי לפגיעה בקשר של הילדה עם האב ולכן היא אוסרת על האם להעתיק את מקום מגורי הילדה ומורה על השבת הילדה תוך 30 יום. הוגש ערעור על יד האם על פסק הדין וניתנה החלטה לעכוב ביצוע והאמא לא חזרה לחיפה.
מניעת מעבר מקום מגורים
כבוד השופטת שלי אייזנברג, תמ"ש 714-03-2013, מניעת מעבר מגורים לאם על מנת לשמור על הקשר של הילדים עם האב, מתאריך 24.07.2013.
השופטת שלי אייזנברג אסרה על אם לשלושה ילדים, בגילאי 7-18, להעתיק את מקום מגוריהם לעיר אחרת במרחק העולה על 10 ק"מ ממקום המגורים הנוכחי. מומחה (הפסיכולוג נדב ויינטראוב) שמינה ביהמ"ש קבע כי המעבר יגבה מחיר רגשי והתפתחותי שאותותיו יצרבו בילדים. נפסק כי האם איננה מייחסת חשיבות למקומו של האב בחיי הילדים, צורכיהם נסוגו מפני צורכיה היא, ו"יש למנוע את המעבר, מאחר והעדר שיתוף הפעולה בין ההורים ורמת הקונפליקט ביניהם יסכנו את המשך קיומו של הקשר בין האב לילדים, לאחר המעבר".
כבוד השופט זגורי, בעקבות מעבר מגורים של האם (באופן חד צדדי) ובחינת טובתו של הילד פסק כבוד השופט זגורי על העברת המשמורת לאב.
מדובר בשני הורים ראויים, אשר עד למעבר האם (באופן חד צדדי) מהצפון למרכז, חלקו למעשה משמורת משותפת. בעקבות המעבר, לנוכח המרחק הרב, נדרש ביהמ"ש להכריע עם מי יתגורר הקטין (כבן-4) ובאיזה יישוב יתחנך. בסופו של יום התקבלה המלצת המומחה כי הקטין יתגורר עם האב בצפון. זאת בעיקר בשל העתקת מקום המגורים של האם שלא נמצא לטובת הקטין. בין היתר, ביהמ"ש סבור כי יש ליתן משמעות רבה במימוש ההורות והחובות ההוריות על ידי ההורים עצמם ולא ידי צדדי ג'. כאשר במקרה דנא, האם עובדת משעות אחה"צ עד הערב והטיפול בקטין נעשה ע"י הסבתא". (אתר נבו).
לעמדתנו אכן הגיע הזמן שמעבר של האם יחד עם הילד לא יהיה אוטומטי ושיש לבחון בכל מקרה ומקרה את טובת הילד. לאמא תמיד מותר לעבור מקום מגורים אך זה לא אומר שבהכרח זה יהיה יחד עם הילד.
הגדרה הורית
לעומת זאת ההגדרה ההורית של שני ההורים טוב אם תמיד תהיה שווה, גם במקרה זה ניתן היה להשאיר להורים את ההגדרה של משמורת משותפת כאשר במסגרת חלוקת האחריות ההורית מרכז החיים של הילד, עקב מרחק המגורים בין ההורים, יהיה במקרה זה אצל האב בהתאם לטובת הילד בהתאם להמלצות המומחים.
בית המשפט המחוזי בנצרת, עמ"ש 38844-10-13 מתאריך 10.02.2014, ביטל את פסק הדין והעביר את המשמורת לאם.
האב הגיש בקשת ערער לבית המשפט העליון וזה החליט לא לקבלה. בע"מ 1858/14 מתאריך 03.04.2014.
תיק זה הגיע לבית המשפט העליון: מאמר של פרופ' אבי שגיא-שורץ ופרופ' דן שניט על פסק הדין: חזקת הגיל הרך – פרשנות בית המשפט העליון סותרת את טובת הילד.
כבוד השופט סילמן, תמ"ש 6832-01-13, מניעת מעבר מגורים למרחק העולה על 35 ק"מ בהתאם להסכם הצדדים מיום 01.09.2013.
להורים ילדה אחת בת 4.5. לפי ההסכם עליו חתמו ההורים כאשר נפרדו מותר לאם לעבור כרצונה אך למרחק של עד 35 ק"מ כאשר מעבר למרחק גדול יותר יעשה רק באישור האב.
פקידת הסעד כמו תמיד המליצה לאשר לאם לעבור, אך המליצה גם שעיקר נטל ההסעות יהיה על האם.
בית המשפט מינה את ד"ר נדב וינטראוב כמומחה מטעמו והוא המליץ שהעתקת מקום המגורים של האם תהיה מינימלית ככל שניתן.
כבוד השופט סילמן מפרט באריכות שיקולים רבים לנושא המעבר, מצטט פסקי דין נוספים בנושא מעבר מגורים ובסופו של דבר לא מאשר לאם לעבור למרחק העולה על 35 ק"מ.
מניעת מעבר מגורי האם
כבוד השופט סילמן, תמ"ש 10428-03-10, מניעת מעבר מגורים של האם מיום 25.05.2013
להורים 3 ילדים והאם מעוניינת לחזור לגור ליד הוריה במרחק גדול ממקום המגורים הנוכחי בו גר האב והמעבר יביא בסופו של דבר לניתוק האב מילדיו. עד כה היה צו מניעה זמני למעבר האם.
האב נכה וסובל מתסמונת "אשר" וזקוק לעזרה בנסיעות ובטיפול בילדים. האם משמורנית והוכח שלעיתים היא מרביצה לילדים.
ועדת התסקירים המליצה כמובן לאפשר לאם המשמורנית לעבור. לאור חשיבות הנושא החליט השופט לקבל גם חוות דעת מקצועית מד"ר וינטראוב אשר המליץ, לאחר בחינה מדוקדקת של המצב של תא משפחתי זה, לא לאפשר לאם לחזור לגור על יד הוריה ובכך בעצם לנתק את הילדים מהאב.
לאחר דיון ארוך עם הפניות לפסקי דין בנושא מעבר מגורים והפנייה למאמרים של אנשי מקצוע קובע השופט שהצו הזמני למניעת מעבר האם הופך עכשיו לקבוע.
את האב ייצגה עו"ד טל איטקין.
התקציר נכתב על ידי גיא רוה
כבוד השופט סילמן תמ"ש 10428-03-10 בנושא מניעת מעבר מקום מגורים מיום 25.05.2013
צו מניעה זמני למעבר דירה
כבוד השופטת ג'מילה ג'בארין כליפה, תמ"ש 489-01-13 צו מניעה זמני להעתק מקום מגורי קטינה מתאריך 10.02.2013.
העתקת מקום המגורים לדרום, בשלב זה, בטרם נקבעה המשמורת ונקבעו הסדרי ראיה ובטרם הוגשו חוות דעת מקצועיות לעניין המשמורת הסדרי הראיה, אינה מתיישב עם טובת הקטינה.
למותר לציין, כי מעבר לטובת הקטינה, יש בכך גם מסר חינוכי להורים המבקשים לבצע מחטפים תוך כדי הליכים משפטיים וללא הסכמת ההורה האחר או אישור בית המשפט.
מדובר בצו מניעה זמני כאשר בסופו של הליך, לאחר קבלת חוות דעת של גורמי מקצוע שונים, אין מניעה להגיע לתוצאה אחרת.
כבוד השופט סילמן מסביר היטב נושא זה בתמ"ש 11425-08-12
בנושא זה יפים דבריו של כבוד השופט סילמן גם בתמ"ש 4212-12-09:
כבוד השופט סילמן תמש 4212-12-09 מעבר מקום מגורים 09.07.2010
מבחינתנו, כמי שמקדמים את חלוקת האחריות ההורית המשותפת, יש כאן עוד צעד חשוב קדימה בעיקר בהבחנה שלאם משמורנית אין כל יתרון בנושא קביעת מקום המגורים!
שני ההורים הם האפוטרופסים לילדם (אפוטרופסות) ומכך לשני ההורים זכות, כמו גם חובה, לקבוע יחדיו בכל נושא מהותי הקשור לגידול ילדם.
מעבר דירה חד צדדי
בתמ"ש 39564-08-10 דן כבוד השופט פיליפ מרכוס בשאלה איפה יגורו הילדים בעקבות מעבר חד צדדי של האם עם הילדים. להורים שני בנים בני 6 ו 5.
בקיץ 2010 לקחה האם את הילדים בהסכמת האב לבית הוריה באזור מגורי הוריה בעיר …, כאשר הכוונה הייתה שהם ישהו שם פרק זמן מסוים וישובו, עם תחילת שנת הלימודים, לירושלים
כנראה ללא ידיעת האב, האם פרשה מעבודתה ב…. בירושלים ביום 14.8.10, יום לפני הנסיעה ל…, ורשמה את הילדים למסגרות חינוך והם התחילו כבר הלימודים במקומות אלה עם תחילת שנת הלימודים.
כותב כבוד השופט:
לענייננו, קביעת מקום מגורי הילדים הוא תפקיד משותף של הורים לילדים, אף אם הם פרודים, ופעולה חד צדדית של אחד ההורים והעתקת מקום מגורי הילדים אינה כדין אלא אם קדם לה הליך בפני בית המשפט על פי סעיף 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.
כמובן אם או אב רשאים לעבור ממקום מגורים אחד למקום אחר, ולהורה השני סמכות מאוד מצומצמת להגביל זאת. אך הדבר אינו יכול להעשות בנוגע לילדים. לכן צודק ב"כ האב, שאם האם לא הייתה שבעת רצון עם מערכת הנישואין, יכלה לעבור לכל מקום שהוא, אך הייתה חייבת לפנות לבית המשפט לקבלת הכרעה בדבר מקום מגורי הילדים, לפני המעבר ולא לאחריו.
ההחלטה:
בנסיבות אלה, אין מנוס מהמסקנה כי הילדים חייבים לחזור לירושלים. אם האם תסכים לחזור לירושלים, ולגור בשכונה בה מתגורר האב, כי אז ניתן להגיע להסדר הקובע את חלוקת הזמן בין ההורים, בהתאם לצרכים של הילדים והאילוצים של ההורים, מבחינת עבודה והמחויבויות האחרות שלהם.
אם האם תודיע כי אין בכוונתה לחזור לירושלים, כי אז הילדים יגורו עם האב, ובית משפט יקבע הסדרי קשר בינם לבין האם, שוב בהתאם לכל הצרכים והאילוצים האמורים.
כבוד השופט פיליפ מרכוס, תמ"ש 39564-08-10 החזרת הילדים לירושלים מתאריך 26.06.2011
כבוד השופט בן ציון גרינברגר בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, בבש"א 054727/09 ניתח בפסק דינו מיום 2.10.09 את המצב הכללי והספציפי למקרה בו דן וקבע כך:
הנושא של שינוי מקום מגורים של קטינים מעסיק רבות את בתי המשפט, ואם כי קיימות גישות שונות ומגוונות, הרי שכל בתי המשפט וכל המלומדים שעסקו בשאלה זו תמימי דעים במסקנתם כי מדובר בהחלטה קשה במיוחד. מצד אחד, אין לפגוע יתר על המידה בשאיפת ההורה המשמורן להתקדם בחייו, לעבור למקומות עבודה חדשים אשר פותחים בפניו אופקים חדשים וגם מביא לשיפור כלכלי בהכנסותיו, ובחיי העולם המודרני אכן מקובל כדבר שבשגרה שאנשים עוברים מגורים ממקום למקום, ואף ממדינה למדינה, בהתאם להזדמנויות חדשות הנפתחות בפניהם בהמשך החיים. הנתק המוחלט שאמור ללוות את הגירושין, אמור גם לשחרר את ההורה המשמורן מלהיות כבול ותלוי בהורה השני, לא רק בחיי הזוגיות שלהם אלא אף בכל הקשור למקומות מגוריהם.
מצד שני, אין להתכחש לעובדה שגם לאחר גירושין ממשיכים להתקיים יחסים הדוקים בין הילדים לבין ההורה הלא משמורן, וכי יש למנוע כל צעד או פעולה מצד ההורה המשמורן אשר גורם לצמצום או לפגיעה בהמשך המגעים התקינים והחיוביים שבין הילדים לבין ההורה השני. אין מחלוקת בעובדה שהמשך קשר בריא ותקין בין קטינים ובין ההורה הלא משמורן הינו מרכיב חיוני בהתפתחותם הנפשית, ועל כן פועלת המערכת המשפטית בכל הקשור ליחסי קטינים- הורים לשמירה ועידוד של הקשר הזה. הסתירה המוחלטת שבין שתי המגמות הנ"ל בבקשות לעקירת מגורי קטינים – מצד אחד, שחרור ההורה המשמורן להמשך התפתחותו וקידומו, ומצד שני, שמירה על קשר בריא בין הקטינים לבין ההורה השני – מעמידה לפעמים את בית המשפט בפני דילמה אשר קשה במיוחד לפותרה.
ובהמשך:
במקרה דנן, כל השיקולים אשר פורטו לעיל הם רלוונטיים: המעבר לצפון אכן יטיב עם האם, גם אישית וגם כלכלית, ולכן גם ייטיב עם הקטינים במובן זה שחייהם ישופרו ככל שמצב הכלכלי של האם ישתפר וככל שהאם תהיה רגועה יותר ומרוצה בחייה. אין ספק ששיפור בחיי האם מקרין ומשליך גם על חיי הקטינים המתגוררים עימה. אין גם להתעלם מכך שרצונה של האם לעבור לצפון מוגן עקרונית כחלק מזכויות היסוד שלה על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. מצד שני, אין גם כל ספק כי המעבר המבוקש יפגע פגיעה חמורה בקשר השוטף והחם הקיים היום בין האב לילדים, וגם בפעילות הרחבה יותר של האב בכל הקשור לילדים, במוסדות החינוך וכדומה.
מלאכת האיזונים המתבקשת במקרה מהסוג הזה מחייבת את בית המשפט ליחס את המשקל הראוי לכל אחד ואחד מהטיעונים ולהגיע למסקנה האם לצעד זה או אחר השפעה משמעותית ומכרעת בהשוואה ליתר הצעדים הנשקלים, בכל הקשור לטובת הילדים בנסיבות הספציפיות של משפחה זו. מאמצי הצדדים לגייס תמיכה לעמדותיהם תוך הפניה לפסקי דין שניתנו לכאן ולכאן יועילו רק מעט בהכרעה המתבקשת במקרה שבפניי, מאחר שהנסיבות הרלוונטיות של כל משפחה ומשפחה המתדיינת בסוגיה זו שונות ומגוונות, וקשה להשליך מהחלטה אחת על חברתה. לאחר ששקלתי את כל הטיעונים, מסקנתי היא ששמירה על היחסים המיוחדים הקיימים בין האב לילדים מחייבת כי בית המשפט ייענה בחיוב לבקשת האב להשאיר על כנו את צו המניעה הזמני שניתן נגד המעבר לצפון. (בהמשך הדיונים, ראה פסק דין מצורף, שינה כבוד השופט את החלטתו ואפשר לאם את מעבר המגורים).
פסקי דין נוספים:
פסק דין של כבוד השופט אריאל בן ארי הדן ארוכות ביתרונות מתן משמורת יחידנית בידי האב דווקא (משמורת ילדים לאב), כשהוא מסתמך על מחקרים בנושא. בנוסף פוסל כבוד השופט בצורה מנומקת ומוסברת את הטענה כי עדיף לילד לגדול אצל הורה מאותו מין.
כבוד השופט אריאל בן ארי החזרת האם מחיפה לרמת גן תמש 36000/06 מתאריך 15.07.2009
פסק דין בו אישרו את מעבר האם ללא הסכמת האב אך ניתן ללמוד ממנו על הנושא:
כבוד השופט סארי ג'יוסי תמש 43185-05-10 אישור מעבר מקום מגורים 15.05.2012
עוד פסקי דין למעבר מקום מגורים תוכלו למצוא באתר דוברות בתי המשפט. ראו כאן. וגם באתר בתי הדין הרבניים. ראו כאן.