פרופ' אבי שגיא שְורץ וד"ר תרצה יואלס

  פרופ' אבי שגיא שְורץ

אימא, אבא, ומה איתי, אני זקוק לשניכם

הבסיס להמלצות ועדת שניט, מעבר לחשיבות האמנה הבינלאומית, הם מחקרים בחקר התפתחות הילד שהוצגו בפני הוועדה על ידי  פרופ' אבי שגיא שְורץ העומד בראש המרכז לחקר התפתחות הילד, ובעבר כיהן כדיקן הפקולטה למדעי החברה וכדיקן לימודים מתקדמים באוניברסיטת חיפה וד"ר תרצה יואלס, מרצה במסלול מומחים בחוג לפסיכולוגיה ואחראית על התחום היישומי במרכז לחקר התפתחות הילד, אוניברסיטת חיפה, "אימא, אבא, ומה איתי, אני זקוק לשניכם", אשר היו חברים בועדת שניט. מאמרם מופיע בדו"ח ועדת שניט, ואנו ממליצים לכל הורה גרוש ולכל איש מקצוע בתחום לקרוא אותו.

"בבסיס תיאוריית "ההתקשרות" עומדת התובנה, שלכל ילד ישנה נטייה מולדת ואוניברסאלית להתקשר אל כל מי שזמין לו באופן קבוע ושדואג לצרכיו הבסיסיים. כאמור אבי התפיסה, John Bowlby  אמר: "לומר על ילד שהוא קשור אל מישהו, או שיש לו התקשרות אל מישהו, משמעותו שהוא נוטה לחפש קרבה או מגע עם דמות ספציפית זו, והוא עושה זאת בסיטואציות מסוימות, במיוחד כאשר הוא מפוחד, עייף או חולה[9]". עוד הוא מוסיף: "קשר רגשי נמשך בין הילד והמטפל. קשר רגשי זה מתפתח במשך שנת החיים הראשונה,  וממשיך להתפתח ולהתגבש במשך תקופת הפעוטות,  הילדות ואף מעבר לזה." ההתקשרות בין הפעוט להורה המטפל מבוססת על עצם היותו של ההורה זמין עבורו. רק במקרים נדירים לא מתפתחת התקשרות ומצבים קשים אלה נצפים בעיקר בקרב יתומים שמושמים בבתי יתומים ללא דמויות טיפול יציבות וקבועות."

"כיום ברור לנו שהילד יוצר התקשרות גם לאב וגם לאם באופן בלתי תלוי זה בזה. אם שניהם נוכחים בחייו, הוא מקיים שתי התקשרויות במקביל, ושתיהן חשובות להתפתחותו. במילים פשוטות, הילד זקוק לקשר מתמיד עם שני הוריו, ופגיעה בקשר זה עשויה להֹפכו לילד בסיכון. ככל שהקשר עם אחד מן ההורים משתבש מוקדם יותר בחייו של הילד כך דרגת הסיכון גבוהה יותר[10]."

לילד יש צורך בשני הוריו

"לפיכך, לילד יש צורך בשני הוריו ולכן מכוח עיקרון העל של טובת הילד יש לו זכות לקשר עם שניהם. לכן, כשמדובר בהליך גירושין,  מחובתה של המערכת המקצועית המסייעת להורים, לאפשר לילד לממש קשר זה, מבלי לתת מעמד מועדף להורה אחד על פני ההורה האחר. במתן ההעדפה שכזו המערכת המקצועית בעצם מקדמת מצבי סיכון אצל הילד ואיננה מסייעת בקידום התפתחות רגשית תקינה של הילד."

"בהקשר זה מן הראוי להתייחס למספר עבודות מרכזיות בכל הנוגע למחקר על טובת ילדים שהוריהם מתגרשים. העבודה המשמעותית ביותר היא הסקירה המטה-אנליטית אודות הסתגלות ילדים להסדרי משמורת משותפת לעומת משמורת יחידנית (זה הוא מחקר-על שמאחד בתוכו באופן סטטיסטי את כל המחקרים הזמינים בתחום ומביא להכללה מעבר למחקרים ספציפיים) (Bauserman, 2002)[12] . החוקר השווה תוצאות של 33 מחקרים שונים, שבדקו אלפי מקרים של משמורת הורית משותפת, משמורת יחידנית ומשפחות שלמות, והגיע למסקנה שלמשמורת הורית משותפת יתרונות בתחומי תפקוד רבים של הילד על פני משמורת של הורה אחד. מתברר שילדים, הנמצאים באחריות משותפת של הוריהם, דומים בתפקודם והתפתחותם לילדים הגדלים במשפחות שלמות. מחקרים נוספים בתחום אף הם מבססים ממצא זה, כי קיימת חשיבות מכרעת למעורבות שני ההורים בחייו של הילד[13].  ממצאים אלה הולכים יד ביד עם הכיוונים שמוצעים על פי תיאוריית ההתקשרות."

"חשוב ביותר לדעת שמדעי ההתפתחות היישומיים מדגישים במפורש שטובתו של הילד היא הבטחתו של קשר נמשך ושגרתי עם כל אחד מההורים, קל וחומר כשקשר זה היה מיטיב עד יום פרוץ­ הסכסוך."

חזקת הגיל הרך

"חזקת הגיל הרך, שנותנת עדיפות מוחלטת לאם כהורה לילדים עד גיל 6, מבוססת על דוקטרינה פסיכולוגית מיושנת ולא נתמכת מחקר, כלל ועיקר, המוכרת כ"דוקטרינת הגיל הרך"[15]. מאז התמסדותה של דוקטרינה זו במאה ה – 19  אין לה שום גיבוי מחקרי לתקפותה. נהפוך הוא, הדוקטרינה נמצאת בסתירה גמורה לנתונים מחקריים[16] והיא גם אינה תואמת את ממצאי תיאוריית ההתקשרות המבוססת כולה על מאות ואולי אלפי מחקרים סדורים ושיטתיים. לפיכך אלה המאמצים את דוקטרינת חזקת הגיל הרך עושים זאת אם מתוך אי הבנת התחום, אם על בסיס דעות קדומות וסטריאוטיפים לא מבוססים, אם מתוך שיקולים פוליטיים ולבסוף משיקולים טקטיים שמונחים על ידי עורכי דין. אי לכך, מכלול שיקולים אלה תורמים לקיומה של דוקטרינה היוצרת סיכונים למכביר עבור הילד."

מסכמים פרופ' אבי שגיא שְורץ וד"ר תרצה יואלס

”לסיום, יש להעדיף את רציפות הקשר של הילד עם שני הוריו תוך חינוך לאחריות הורית משותפת. מכאן שאין חשיבות לחזקות בכלל ולחזקת הגיל הרך בפרט." (חלק מההדגשות שלנו)

אימא, אבא, ומה איתי, אני זקוק לשניכם, פרופ' אבי שגיא שְורץ וד"ר תרצה יואלס, מאמר מתוך דו"ח ועדת שניט.

"אימא, אבא, ומה איתי, אני זקוק לשניכם": עובדות, מיתוסים ותקוות.  מאמר מעודכן ומורחב משנת 2012.

פסיכואקטואליה – רבעון הסתדרות הפסיכולוגים בישראל, אפריל 2013