פסקי דין למזונות ילדים בהתאם להלכה החדשה

פסקי דין למזונות ילדים בהתאם להלכה החדשה: בתאריך 19.07.2017 פורסם פסק הדין של בית המשפט העליון ונקבעה הלכה חדשה לקביעת סכום מזונות ילדים על גיל 6. עד כה (26.10.2017) הפסיקה לא אחידה. מתחת לגיל 6 עדיין קובע הדין הדתי והמזונות הם על האב לבדו.  פסקי הדין אשר פורסמו לפני ההלכה החדשה עברו לדף חדש.

פסקי דין למזונות ילדים בהתאם להלכה החדשה

דבר ידוע הוא שבבית המשפט למשפחה אין כיום דין צדק. אמנם בהתחלה רבים, בתמימותם, חושבים שבכל בתי המשפט פוסקים לפי צדק, כך לימדו אותנו תמיד, אך לא כך הוא. אז צדק כמובן שעדיין אין כאן, אך בהחלט יש התקדמות לכוון צדק, לפחות לילדים מעל גיל 6, בפסקי דין למזונות ילדים בהתאם להלכה החדשה.

 

כבוד השופטת נחמיאס, תמ"ש 50603-03-15, אין צורך בתשלום מזונות לבנות מעל גיל 6, עבור הבת הקטנה המזונות יהיו עד גיל 6 בלבד, מיום 28.12.2017.

להורים 3 בנות בגילאים 10,11 ו 4.5. לאחר דיונים רבים ומספר תסקירים, הליך כה מיותר שרק מעצים את מאבקי ההורים, נקבעה כמקובל בימינו משמורת משותפת עם זמני שהות של 8/6.

האם משתכרת 8,060 ש"ח, אך יש לה עוד הכנסה מהשכרת דירה בסכום של 9,000 ש"ח. בהתאם להלכה החדשה יש לבדוק את הכנסות ההורים מכל מקור. האב משתכר 5,900 ש"ח.

כבוד השופטת נחמיאס מסבירה את המצב המשפטי בהתאם להלכה החדשה, וקובעת שעבור הבת הקטנה יהיו מזונות של 1,400 ש"ח עד שתגיע לגיל 6, ולגבי שתי הבנות שמעל גיל 6 אין כל צורך בתשלום מזונות.

נציין שהאמא מקבלת גם את קצבת הילדות ועוד 3 נקודות זיכוי כל חודש. נשאלת השאלה, בהתאם להלכה החדשה שאינה מגדרית יותר, האם לא ראוי היה לקבוע במקרה זה מזונות מהאם לאב? כמובן שכן, זאת כל המהות של פסק הדין של בית המשפט העליון, שהמזונות הם לא מגדריים יותר. כנראה שעדיין יש קושי לפסוק פסיקה לא מגדרית וחבל.

ברכות לעו"ד טלי אלמן ועו"ד מעיין סולומון. פסק הדין של כבוד השופטת נחמיאס.

כבוד השופטת ורדה בן שחר, תמ"ש 25893-07-14, מזונות לקטינה בת 8 וחצי בזמני שהות מועטים, מיום 20.09.2017. 

להורים שלושה ילדים, שניים בוגרים וקטינה אחת בת 8 וחצי. שכר האב 7,000 ש"ח ושכר האם 8,100 ש"ח. זמני שהות 4/14 וצרכי הילדה נקבעים על 1,300 ש"ח.

כבוד השופטת בן שחר קובעת שהאב ישלם לאם סך של 1,000 ש"ח ולאחר מכירת הדירה מדור של 20% (משכר דירה של מקסימלי של 3,500 ש"ח) + הוצאות מדור של 015 ש"ח וזאת במידה ושני הילדים הבוגרים לא יתגוררו עם האם, ובמידה וימשיכו להתגורר עם האב תשלום המדור יהיה 15% + 100 ש"ח הוצאות מדור.

כבוד השופטת בן שחר לא מסבירה כיצד קבעה את הסכום על 1,000 ש"ח (77% מהוצאות הילדה שנקבעו על סך 1,300 – ללא מדור ומחציות). בדקנו: יחס הכנסות ההורים הוא 54%/46% לטובת האמא. לפי יחס זה האם צריכה לשאת בתשלום של 700 ש"ח והאב אמור לשאת בתשלום של 600 ש"ח. אמנם הבת נמצאת אצל האב רק 4 ימים בשבועיים, אך גם בימים אלו האב מוציא ישירות את הוצאות הילדה ויש להתחשב בהוצאות אלו, כך שלא ברור כיצד הגיעה כבודה לסכום של 1,000 ש"ח.

פסק הדין המלא של כבוד השופטת בן שחר.

כבוד השופט זגורי, תמ"ש 46640-01-15, כיצד יש לקבוע את מזונות הילדות בזמני שהות כה מועטים עם האב, מיום 27.12.2017.

להורים 2 בנות. אחת מעל גיל 6 ואחת בת 5 ו 4 חודשים. מדובר על מקרה בו האם מטפלת בבנות מרבית הזמן ובית המשפט אף אישר לאם לעבור יחד עם הילדות מעפולה לגבעתיים. זמני השהות של האב עם הילדות הם כ- 1.5 ימים בשבועיים. כיצד יש לקבוע את מזונות הילדות?

ראשית מציין כבוד השופט זגורי ששתי עורכות הדין "התעלמו" מההלכה החדשה, אך בית המשפט יפסוק כמובן בהתאם להלכה מחייבת זו.

שכר האב הוא 12,000 ש"ח, אין לו הוצאות מדור (למרות שכבודו רושם שיש – לא ממש ברור) ולאחר הוצאות החזרת הלוואה ונסיעות, האב נשאר עם 10,700 ש"ח.

שכר האם הוא 7,500 ש"ח ולאחר תשלום מדור (חלקה בלבד) והוצאות הנסיעות, האם נשארת עם 4,200.

יחס הכנסות של 28%/72%. זמני השהות אצל האב הם 1.5 ימים במחזוריות של שבועיים. יחס של 90%/10%.

כבוד השופט זגורי קובע את סכום המזונות עבור הבנות, לאחר חישוב יחס ההכנסות יחד עם יחס זמני השהות, על סך של 3,670 ש"ח.

לגבי הילדה הקטנה מגיל 6, כבוד השופט זגורי מציין שהיא תהיה בת 6 עוד 8 חודשים ואין לבזבז זמן שיפוטי על חישובים מיותרים וקובע את מזונות שתי הילדות באותו אופן.

מספר תהיות: 1. מדור האב לא ברור. 2. חוגים צריכים להיות כמובן תחת הוצאות חריגות והרי הם לא יהיו עד גיל 18 ולא הגיוני לשים אותם במזונות הקבועים. 3. אמנם ברוב המקרים חינוך הילדים הוא עד גיל 18 ולכן זה פחות משנה, אך כמובן שאת הוצאות החינוך מקובל לשים גם כן בהוצאות חריגות, מה עוד שבמקרים רבים האמא מקבלת מענק לימודים מהביטוח הלאומי בתחילת כל שנה.  4. כבוד השופט זגורי שגה בחישוב המזונות, שכן הוא קבע מהן ההוצאות שאינן תלויות זמני שהות 770 ש"ח (חוגים- כאמור טעות לדעתנו, חינוך ותשלום בריאות חובה), הוסיף אותן לצרכי הילדים (מדור ותלוי שהות) 5,150 ש"ח, ואז עשה חישוב מזונות לפי שני השלבים של כבוד השופט שוחט (יחס זמני שהות ואחרי וגם יחס הכנסות), אך לקח בטעות את כל הסכום (כולל הוצאות שאינן תלויות זמני שהות).

פסק הדין המלא של כבוד השופט זגורי. 

כבוד השופטים שבח, שוחט ופלינר, עמ"ש 14612-10-16, בית המשפט המחוזי בתל אביב, קבלת ערעור מזונות והחזרת התיק לבית המשפט למשפחה, מיום 20.12.2017.

להורים ילדה אחת, ילידת 26.10.10. בית המשפט חייב את האב ביום 10.07.2016 (הבת היתה בגיל 5 שנים ו 9 חודשים) במזונות גבוהים מאוד. 4,560 ש"ח.

כבוד השופט שוחט, אשר כתב את פסק הדין, קובע שביום 19.07.2017 נפל דבר בישראל ויש הלכה חדשה והיא חלה על תיקים תלויים ועומדים בערכאות השיפוט, וקובע שלא רק שאין מניעה לדון בערעור, אלא זאת בעצם חובת בית המשפט, וכמובן לכל תיק ולא רק למקרים הנקודתיים שהיו בעליון.

כבוד השופט שוחט מציין 4 פרמטרים לחישוב סכום המזונות, והכל ללא כל קשר לדיני צדקה:

1. צרכי הילדים תלויי השהות כולל מדור והוצאות מדור, צרכים שאינם תלויי שהות והוצאות חריגות.

2. היכולת הכלכלית של כל אחד מההורים, מכל המקורות העומדים לרשותו.

3. קביעת יחס הכנסות ההורים לשם קביעת צרכי הילד שאינם תלוי שהות ולצרכים חריגים.

4. חלוקת זמני השהות.

פסק הדין המלא של כבוד השופטים שבח, שוחט ופלינר

כבוד השופטת שפרה גליק, תמ"ש 31626-07-15, מזונות ילדים בהתאם להלכה החדשה, מיום 19.12.2017.

להורים שני ילדים מעל גיל 6. בהמלצת גברת הדרה בר נקבע הסדר סטנדרטי של משמורת משותפת וזמני שהות כמעט שווים של 8/6.

השופטת מציינת שהאם ביקשה מזונות מופרזים מאוד ושהאב ניסה להסתיר את הכנסתו הנכונה. שכר האם נקבע על 11,000 ש"ח נטו, הוצאות מדור ( 60% של האם בלבד, ללא הילדים) נקבעו על סך 3,000 ש"ח, ולכן האם נשארת עם 8,000 ש"ח. שכר האב נקבע על 18,000 ש"ח והוא משלם משכנתא על הדירה בסך של 1,800 ש"ח (גם כאן, 60% ממשכנתא של 3,000). לאב נשאר בתחילת החודש 16,200 ש"ח. יחס הכנסות של 67/33.

כבוד השופטת קובעת שמשפחה זו ניהלה חיים ברמה בינונית (סעיף 39), אך כנראה התרגזה על האב (רואים זאת גם בהוצאות שנקבעו לאב), וקבעה את צרכי כל אחד מהילדים, ללא כל הוכחה לכך, על סך 2,000 ש"ח!  לאור יחס ההכנסות קובעת השופטת את מזונות כל אחד מהילדים על סך 1,340 ש"ח. יחס ההוצאות לתשלומים חריגים נקבע אף הוא על 67/33. קצבת הילדים תחולק בין ההורים.

מספר הערות על פסק הדין:

גם כאן, כמו בפסקי דין קודמים של השופטת גליק, ולמרות שההלכה החדשה של בית המשפט העליון קובעת שאת מזונות הילדים יש לקבוע לפי שני פרמטרים: הכנסתם של שני ההורים וחלוקת זמני השהות, אין בפסק הדין כל התייחסות להוצאות הישירות של האב כאשר הילדים לנים בביתו. מוזר ולא מובן.

דרך החישוב בעצם "מלמדת ומפצירה" בהורים, תשכרו דירות יקרות, מאוד, זה ישתלם לכם בחישוב המזונות. מיותר ולא נכון.

את יחס תשלום ההוצאות החריגות יש לקבוע לא לפי יחס ההכנסות, אלא לפי יחס ההכנסות לאחר תשלום המזונות, והרי זהו הסכום הנכון בו כל הורה פותח עימו את החודש.

בהחלט ראוי לחלק את קצבת הילדים בין ההורים, אך לאור זאת שהביטוח הלאומי אינו מאפשר כיום קבלת מחצית מהתשלום לחשבון כל אחד מההורים, הרי ראוי יותר, כפי שנעשה בפסקי דין אחרים, לקבוע קיזוז רעיוני ולהפחית את השווי הכספי מתשלום המזונות. כבוד השופטת לא התייחסה כלל לנושא נקודות הזיכוי וחבל.

בסעיף 21 מציינת כבוד השופטת שבתביעה שהוגשה על ידי האם נרשמו הילדים תחת האם ודבר זה מנוגדת לתקנות. כמי שקידמו תקנה זו שמחנו לראות את ההקפדה על הנושא.

פסק הדין המלא של כבוד השופטת גליק

כבוד השופטת מירה רום פלאי, תמ"ש 11985-07-16, קביעת משמורת משותפת ומזונות ילדים בהתאם להלכה החדשה, מיום 21.11.2017.

להורים 4 ילדים בגילאים 3,4,7,9. ההורים גרו יחדיו בחולון, האם הגישה תלונה על אלימות שלא הוכחה, האב חשש מהגשת תלונה נוספת ולכן לא חזר לבית המשותף אלא עבר לגור אצל הוריו בחיפה. כיום, עקב המרחק הרב, האב נפגש עם הילדים יום אחד באמצע השבוע וכל סוף שבוע שני  (כנראה בלי לינה במוצאי השבת עקב המרחק), כאשר השופטת קובעת שעד למכירת הדירה המשותפת, דבר שיאפשר לאב לחזור ולגור ליד בית האם ולהרחיב את זמני השהות, הילדים ישנו אצל האב גם בימי חמישי, ומציינת שזאת טובתם להפסיד שני ימי לימודים בחודש, כאמור באופן זמני, על מנת לשהות עם האב. לאחר שהדירה תימכר זמני השהות יהיו שווים.

בתחילת הדרך רצתה האם הסדר של משמורת משותפת וחלוקת זמנים שווה, שמחה להתפנות מעול הטיפול חלק מהזמן, אך לאחר מכן שינתה את עמדתה לאור נושא המזונות. השופטת, בראייה של טובת הילדים, קובעת הסדר של משמורת משותפת.

מזונות הילדים: שכר האב הוא 13,500 ש"ח. האם לא עובדת, אך השופטת מעמידה את פוטנציאל השכר שלה על 6,500 ש"ח. יחס ההכנסות הוא 68% / 32%. הוצאות גידול כל ילד נקבעו על 1,200 בהתאם להוצאות ההורים בביתם המשותף, לכן, לפי יחס ההכנסות, החלק של האב הוא 816 ש"ח עבור כל ילד והחלק של האמא 384 ש"ח.

כבוד השופטת קובעת מזונות מדורגים לילדים מתחת לגיל 6. עד גיל 6 התשלום יהיה 1,200 ש"ח ומגיל 6 800 ש"ח. לילדים הגדולים התשלום יהיה 800 ש"ח.

עד כאן באמת פסק דין נהדר המנטרל את אגו ומלחמות ההורים, והכל בראייה של נטו טובת הילדים. עד שמגיעים לשלב הכנסת זמני השהות לתוך חישוב המזונות.

גם בתיק זה, כמו בתיקים רבים שפורסמו עד כה, שכחה (אם הטעות חוזרת על עצמה שוב ושוב זה כנראה לא שכחה אלא אי הבנה בסיסית) כבוד השופטת להתייחס לחלוקת זמני השהות של הילדים בכל אחד מבתי ההורים! אם בעוד זמן קצר, לאחר מכירת הדירה המשותפת, זמני השהות יהיו 7/7, כיצד ניתן לא להתחשב בכך? הרי ההלכה של בית המשפט העליון קובעת שני פרמטרים לחישוב מזונות ילדים: שכר ההורים וזמני השהות. מכיוון שזמני השהות בעתיד הקרוב יהיו שווים, הרי יש חובה להתחשב בכך שבמחצית מהזמן האב משלם את הוצאות הילדים בביתו שלו!

הערה: אם האמא לא עובדת, מה שאומר שהיא לא מקבלת את נקודות הזיכוי עבור הילדים, מדוע לא לתת אותן לאבא?

פסק הדין המלא של כבוד השופטת רום פלאי

כבוד השופט נחשון פישר, תלה"מ 7531-05-17, קביעת מזונות זמניים בהתאם להלכה החדשה ודיון עקרוני בנושא, מיום 14.11.2017.

להורים 3 ילדים. כיום בני 12, 9 ו-3.5 שנים. זמני השהות של הילדים אצל האב 8/6 כמקובל, אך במקרה זה ללא לינה במוצאי השבת. יחס זמני השהות נקבע על 60/40.

כבוד השופט פישר סוקר בקצרה את כל פסקי הדין שפורסמו עד היום לאחר ההלכה החדשה, ואף מוסיף את עמדתו לנושא וכותב שהמטרה צריכה להיות "מגמה ברורה ליצור לקטינים בתים ומסגרות מאוזנות, ככל הניתן במסגרת יכולתם הכלכלית" ומציין שלא למצב זה פילל בית המשפט העליון בפסיקתו.

הכנסות האב הן 17,000 ₪ והכנסת האם 12,000 ₪. יחס ההכנסות בתא משפחתי זה הוא 60% / 40%. צרכי כל ילד נקבעים על 1,450 ₪.

לגבי הילדה מתחת לגיל 6 נקבעו כמובן מזונות ילדים "מלאים", ללא כל אזכור העוול הנורא. הוצאות אחזקת המדור נקבעו על 1,800 ₪ וחלקה של הילדה הוא 20%. 360 ₪. לגבי שני הילדים מעל גיל 6, אין צורך בתשלום אחזקת מדור כמובן, והרי האב שוכר גם הוא דירה ומלין בה את ילדיו. כנ"ל לגבי המדור. לילדה מתחת לגיל 6 נקבע מדור בסך 20% משכר דירה מקסימלי של 4,500 (כמקובל), כלומר 900 ₪.

לסיכום תשלום המזונות לבת מתחת לגיל 6: 1,750 ₪ למזונות ואחזקת מדור (מעוגל) ועוד 900 ₪ מדור. 2,650 ₪ לחודש. אמנם מדובר במזונות זמניים, אך אנו תקווה שבפסיקת המזונות הקבועים יקבע כבוד השופט גם את מזונות הילדה לאחר שתגיע לגיל 6, ולא "יכריח" את האב לחזור פעם נוספת לבית המשפט.

לגבי מזונות שני הילדים מעל גיל 6, קבע כבוד השופט שהסכום יהיה בהתאם ליחס ההכנסות ולכן 800 ₪.

נשאלת השאלה העקרונית והחשובה האם לא טעה כבוד השופט פישר בכך שקבע את סכום מזונות שני הילדים מעל גיל 6 ללא כל התייחסות לזמני השהות של הילדים אצל האב, והרי בימים אלו האב משלם באופן ישיר את הוצאות הילדים השוטפות.

כאשר יחס ההכנסות הוא 60/40, הרי חלקו של האב לפי יחס ההכנסות צריך להיות 870 ₪ (כבודו כנראה עיגל ל 800 ₪) והאם צריכה לשאת בסכום של 580 ₪. כבוד השופט פישר שכח להתייחס לזמני השהות שבמקרה זה הם גם 60/40. 

כבוד השופט פישר מציין שמסכום המזונות שנקבע, יופחת סכום קצבת הילדים בסך 520 ₪. לא נרשם מדוע כל הסכום ולא מחציתו, אנו מעריכים שזה מקוזז עם נושא נקודות הזיכוי שמקבלת האם.

כבוד השופט מציין מספר פעמים בפסק הדין שנקודת ההתחלה הכלכלית בשני הבתים צריכה להיות שווה. נבחן את זה:

לפי פסק הדין, האב נשאר בתחילת החודש עם 13,270 ₪ (17,000 פחות המזונות בסך 4,250 ₪ ולזה נוסיף את קיזוז קצבת הילדים בסך 520 ₪). האם מתחילה את החודש עם 15,730 ₪ (12,000 ועוד 3,730 שהאב מעביר לה). אכן, נוצר הפרש של מעל 2,000 ₪ לטובת בית האם.

 פסק הדין המלא של כבוד השופט פישר.

כבוד השופט ארז שני, תמ"ש 29329-07-16, דיון עקרוני בעקבות ההלכה החדשה של בית המשפט העליון: האם ההלכה היא רק למקרים של משמורת משותפת (לא – הבחינה היא זמני שהות), האם ההלכה החדשה מהווה שינוי נסיבות לתביעות חדשות (לא) והאם יש שינוי בתשלומים לאחר גיל 18? (לא), מיום 09.11.2017.

להורים שני ילדים, תאומים, בני 7.5. זמני השהות של הילדים עם האב מועטים. המעניין בפסק דין זה הוא הדיון העקרוני בלבד. מציין כבוד השופט שני:

השאלות הצריכות לעניין:

מה דין ההליכים שהחלו עוד טרם ניתנה ההלכה בע"מ 919/15 (ראה: בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית {פמ"מ – 19/7/2017}) (להלן: "הלכת 919"), האם ההלכה חלה רטרוספקטיבית ופרוספקטיבית? תת שאלה נוספת, שעולה, מה הדין לגבי תיקי מזונות שכבר נפסק בהם, שעה שידוע כי במקרה של שינוי נסיבות מהותי ובלתי צפוי ניתן להגיש תובענה חדשה להפחתת מזונות.

האם הלכת 919/15 חל גם על מקרים בהם אין משמורת משותפת, כאשר עסקינן בילדים  שהם מעל גיל 6 שנים, כפי שיש במקרה שלפנינו?

מה יהא דין מעתה והלאה בנוגע למזונות מגיל 18 ואילך, האם נמשיך בקביעה הנוהגת של פסיקת כ – 1/3 מסך המזונות שנפסקו לעת קטינות, או שמא עתה אנו נדרשים לקביעת מזונות לבגיר בדרך שונה?

לעמדתנו, פשוט נורא לראות כיצד כבוד השופט שני חוסם ומונע צדק בכל אותם תיקים ישנים אשר נפסקו לפי הלכה שונה, לא צודקת, אשר במקרים רבים גזרה חיי עוני קשים על האב ופגיעה אנושה בקשר שלו עם הילדים, וזאת בשל הרצון להגן על המערכת, למנוע הצפת תביעות וכו'. פשוט נורא.

פסק הדין המלא של כבוד השופט שני.

כבוד השופט ישעיהו שנלר, סג"נ – אב"ד, כבוד השופט, ד"ר קובי ורדי, סג"נ וכבוד השופטת, עינת רביד, עמ"ש 33549-04-16, בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את עמדת האב שיש לקבוע את מזונות הילדים בהתאם להלכה החדשה, מיום 02.11.2017.

להורים שני ילדים מעל גיל 6. המזונות שנפסקו בזמני הם 1,100 לכל ילד ועוד מדור של 1,000 ש"ח. זמני השהות הם 8/6 כמקובל כיום. האב הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי.

כבוד השופט שנלר מציין בפסק הדין:

"לא בכדי הצדדים שבפנינו התייחסו לאשר נקבע בפרשת פלוני ובעת שאכן יש מקום להידרש לשאלה זו, לפחות כל עוד ולא ניתן פסק דין סופי וכשהערעור תלוי ועומד.

כפי שנקבע ברע"א 8925/04 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ נ' עזבון המנוח אחמד עבד אלחמיד ז"ל (27.2.06) (להלן: סולל בונה) מפי כב' הנשיא ברק: "עד כמה שהפעלתה הרטרוספקטיבית של פרשת אטינגר פוגעת באינטרס ההסתמכות, יש להיזקק לדינים הכלליים המגינים על אינטרס זה, כדי למצוא בהם תרופה. על כן יש לאפשר לצדדים בערכאה הדיונית – אשר הגישו כתבי בית-דין לפני פרשת אטינגר – לתקן אותם בעקבות אותה פרשה. כן יש לאפשר להעלות טענות בעניין זה במסגרת הערעור, כל עוד פסק הדין לא הפך לסופי" (פסקה 26).

וכדברי כב' השופטת נאור (כתוארה אז): "בעניין זה, גם אני סבורה, כמו כל חברי, שראוי להחיל את הלכת אטינגר רטרואקטיבית על תיקים התלויים ועומדים בערכאות השיפוט. הלכת אטינגר לא באה לעולם בחטף ורוחה ריחפה על פני הליכים משפטיים זמן רב לפני שניתנה. צדדים רבים ביקשו לתקן כתבי תביעה ולטעון כי זכאים הם לפיצוי בגין השנים האבודות עוד בטרם באה הלכת אטינגר לעולם. תיקים רבים, בכל הערכאות, המתינו לסיום ההתדיינות בהלכת אטינגר, ואין זה ראוי שעזבון אטינגר יהיה היחיד הזוכה משינוי ההלכה. מעבר לכך, וכפי שציין חברי המשנה לנשיא חשין, להלכת אטינגר עצמה רבה, ובצדק רב קרא חברי השופט ריבלין בפסק דינו בפרשת אטינגר, לפסוק פיצוי בגין "השנים האבודות"" (פסקה 3).

ודוק, לכאורה דעת הרוב בעניין סולל בונה ראתה את ההחלה הרטרוספקטיבית של ההלכה החדשה ככלל, ואי החלה שכזו כחריג הנדרש לנימוק.

נראה כי אם הדברים היו יפים בפרשת סולל בונה ובהתייחס לאשר נפסק בעניין אטינגר, הרי בענייננו הדברים הינם בגדר קל וחומר, לרבות אשר נטען בתיקים רבים אודות שאלת המזונות במשמורת משותפת, ולא בכדי, אכן סברנו כי יש להמתין להכרעת בית המשפט העליון בסוגיה הנכבדה, סוגיה שאכן הוכרעה בהרכב מורחב".

אם להלכת אטינגר היתה עוצמה רבה, כדברי כב' השופט חשין בעניין סולל בונה, הרי ההלכה בפרשת פלוני, ניתן לראותה כהלכה אשר שינתה מהיסוד את כל הקשור לפסיקת מזונות ילדים בגילאים שבין גיל 6 לגיל 15.

מכל מקום, דומה כי בפרשת פלוני לא נזקק בית המשפט לפתרון זה או אחר, בהתחשב בחובת האב האמורה, אלא בסיס פסק הדין, ביטול אותה פרשנות שתוצאתה חיוב אב במזונות הכרחיים בגילאים האמורים, וכי על כן יש לראות את כל חיובי המזונות מדין צדקה, כשלעניין זה שווים האב והאם. ההנמקה בתמצית, כי יש לפרש את תקנות תש"ד, באופן שלאחר גיל 6 החיוב במזונות הוא מדין צדקה בלבד. יתר על כן, אין לקבל פרשנות לפיה גם אם מדובר מדין צדקה חיובו של האב קודם ועיקרי לחיובה של האם.

ולסיכום:

אם נחזור למקרה דנן, לאור הנטען על ידי הצדדים, יש מקום להחזיר את הדיון לבית משפט קמא על מנת שיידרש לבחינת כל הנדרש, לאור ההלכה כפי שנקבעה בפרשת פלוני, תוך בחינת כל הנתונים הנדרשים לשם הכרעה, בסופו של יום, בשאלת חבות המזונות. במסגרת זאת תינתן האפשרות לכל צד להשלים טיעוניו לאור החזרת הדיון לבית משפט קמא.

כמובן שבית משפט קמא יפעל לפי שיקול דעתו, בכל הקשור לאופן יישום הנדרש לרבות, אם ימצא לנכון, שמיעת מי מהצדדים וכדומה.

פסק הדין המלא של כבוד השופטים שנלר, ורדי ורביד.

כבוד השופטת מירה רום פלאי, תמ"ש 48528-04-15, קבלת בקשה להפחת מזונות לאור זאת שגיל הילדה 11 וישנה הלכה חדשה, מיום 25.10.2017.

להורים בת אחת ילידת 25.10.2017 אשר חוגגת יום הולדת 11 ביום מתן פסק דין זה. בשנת 2013 נקבעו זמני שהות שווים והמזונות נקבעו על סכום של 2,360 ש"ח. ביום 28.04.2015 הגיש האב בקשה להפחתת או ביטול מזונות הילדה עקב שינוי שכר ההורים ולאור זאת שהילדה מעל גיל 6.

כבוד השופטת רום פלאי מציינת שבמועד הגשת התביעה השאלה לגבי ההפחתה היתה פתוחה, אך כיום יש הלכה חדשה, בע"מ 919/15, ויש חובה להתאים את חיובו של הנתבע למצב המשפטי החדש. כמו כן שכר שני ההורים עלה ופערי השכר הצטמצמו, זאת בעקבות חלוקת זמני השהות השווה והיכולת של כל אחד מההורים להשקיע יותר זמן בעבודתו. שכר האב הוא 17,197 ש"ח ושכר האם הוא 14,320 ש"ח. יחס ההכנסות הוא 55% – 45%.

צרכי הילדה נקבעו בזמנו על 2,360 וכיום התשלום הוא 2,400 ש"ח. לאור יחס ההכנסות, חלוקת זמני השהות וההלכה החדשה, קובעת כבוד השופטת שחלקו של האב הוא 1,320 וחלקה של האם הוא 1,080, ולכן האב ישלם כל חודש מוזנות בסך 240 ש"ח. הסכום הנכון צריך להיות כמובן 120 ש"ח.

עם איזה סכום מתחיל כל אחד מההורים את החודש? לאב שכר של 17,197 ש"ח והוא משלם שכר דירה של 7,000 ש"ח ומזונות בסך 240 ש"ח, כך שהוא נשאר עם 9,957 ש"ח. לאם שכר של 14,320 ש"ח, היא שוכרת דירה ב 4,100 ש"ח ומקבלת מזונות עבור הילדה בסך 240 ש"ח, כך שהיא מתחילה את החודש עם 10,460 ש"ח.

הנה אנו רואים ששני ההורים מגדלים את הילדה בזמני שהות שווים, אוהבים ומשקיעים בילדתם, ובכל בית מתחילים את החודש עם סכום זהה. צדק הגיע לבתי המשפט לענייני משפחה במדינת ישראל.

פסק דין זה אמנם ניתן לאחר פרסום ההלכה החדשה, אך התביעה הוגשה הרבה לפני כן. נמתין בתקווה שיהיו פסקי דין דומים גם במקרים בהם התביעה תוגש לאחר פרסום ההלכה. צדק הוא צדק הוא צדק.

פסק הדין המלא של כבוד השופטת רום פלאי 

כבוד השופטת מירה רום פלאי, תלה"מ 17237-01-17, הורות משותפת לשלושה ילדים בני 1,5,7 וקביעת מזונות מדורגים עד גיל 6 ואחרי גיל 6, מיום 17.10.2017

להורים 3 ילדים קטנים בני 1,5,7. זמני השהות עד כה היו שני ימים באמצע השבוע + כל סוף שבוע שני, אך במוצאי השבת משום מה לא היתה לינה אצל האב. השופטת רום פלאי קובעת שבמקרה זה תוגדר הורות משותפת והילדים ישנו אצל האב גם במוצאי השבת. הסדר רגיל של 8/6. כבוד השופטת רושמת את זמני השהות של האב עם הילדים, לצד זמני השהות של האם עם הילדים, בהתאם להמלצתנו.

מזונות הילדים: ההסתכלות של כבוד השופטת היא שמדובר על זמני שהות שווים. יום בשבועיים הוא פער זניח לטענתה. בצדק. שכר האם הוא 6,061 נטו. שכר האב הוא 9,454 נטו. יחס ההכנסות הוא 61% ו 39%. אמו של האב העבירה לזוג כל חודש סכום של 3,800 ש"ח אשר לעמדת השופטת מהווה את הבסיס הכלכלי להורות המשותפת.

ראשית, קובעת כבוד השופטת רום פלאי שאין צורך במדור והרי כל אחד מההורים מלין את ילדיו בביתו. לגבי מזונות הילדים, הרי בהתאם להמלצתנו נקבעו כאן לראשונה מזונות מדורגים! לשני הילדים הקטנים מגיל 6 סכום המזונות יהיה 1,300, אך בגיל 6 הסכום ירד ל 790 (61%) והמזונות לילד הגדול, בן ה 7, יהיו כבר מעכשיו 790. להבנתנו יש כאן טעות בחישוב המזונות והרי אין כאן כל התחשבות בעלויות שיש לאב כשהילדים אצלו. רק ביחס ההכנסות.

כמו כן נקבע שקצבת הילדים תחלוק שווה בשווה בין ההורים, אך לא נקבע שניתן לקזז אותה מהמזונות, מה שיביא לבעיית מימוש בהמשך. כמו כן אין כל התייחסות לנושא חלוקת נקודות הזיכוי שהיא מאוד משמעותית כשיש 3 ילדים.

סעיף 48 בפסק הדין מאוד בעייתי הצהרתית. כבוד השופטת מציינת שאם לא היתה מעבירה אמו של האב סכום חודשי של 3,800 כנראה ולא היתה אפשרית הורות משותפת מבחינה כלכלית. נשאלת השאלה העקרונית האם במקרים דומים בהם אין עזרה של ההורים, בהם לשני ההורים שכר ממוצע במשק, ימנעו מאחד ההורים קשר יציב ומשמעותי עם ילדיו על מנת שהילדים יהיו רוב הזמן בבית אחד בו "יושקע" מרבית הכסף (משכורת האם + תשלום מזונות גבוה)? האם לילד, כל ילד, אין זכות מוקנית לקשר מיטיב עם שני הוריו? מילא אם שני ההורים היו מרוויחים שכר מינימום, אולי צריך למצוא פתרון, אך במקרים שכיחים כמו בפסק דין זה אין לקבל עמדה זו הנוגדת את הזכות הבסיסית של כל הורה לקשר עם ילדו והזכות הבסיסית של כל ילד לקשר עם שני הוריו.

פסק הדין המלא של כבוד השופטת מירה רום פלאי

כבוד השופט יהורם שקד, תמ"ש 21810-06-16, לאור ההלכה החדשה האב ישלם 500 ש"ח לילד ואין צורך במדור, מיום 09.10.2017.

להורים 3 ילדים. 18 ,15 ו 12. האב שילם בתחילת הדרך 5,000 ש"ח ולאחר מכירת הדירה המשותפת עוד 2,000 על מדור, כלומר 7,000 ש"ח לחודש. זמני השהות היו במחלוקת, אך בסופו של דבר נקבעו על 8/6 כמקובל.

כבוד השופט שקד מסביר שבהתאם הלכה החדשה, ההסתכלות היא לא עוד לפי מגדר ההורה. במקרה הזה האב מרוויח 21,257 ש"ח נטו לחודש והאם 14,000 ש"ח. כבוד השופט שקד מסביר שההלכה החדשה חייבת לחול גם על תיקים קיימים. (במקום "אטינגר" יש לקרוא "בע"מ 919/15 " וכו'). הסעיפים החשובים והנהדרים בפסק הדין הם 20-23!

בסופו של דבר, לאור פערי השכר, האב ישלם 500 ש"ח עבור כל ילד, רק עד גיל 18. כמו כן ההוצאות המשתנות יתחלקו כך שהאב ישלם 2/3 והאם 1/3.

פסק הדין המלא של כבוד השופט שקד.

כבוד השופטת שפרה גליק, תמ"ש 16207-01-16, קביעת מזונות במקרה בו אין הגדרה רשמית של משמורת משותפת (זמני שהות 8/6 ופערי שכר מהותיים) בהתאם להלכה החדשה של בית המשפט העליון, מיום 14.09.2017.

להורים 3 ילדים, כולם מעל גיל 6. ההכנסה הפנויה של האם היא 8,750 וההכנסה הפנויה של האב 30,000.

ראשית, דנה השופטת גליק האם יש כאן הסדר של משמורת משותפת וקובעת שלא. אמנם זמני השהות הם כמעט שווים, כאמור הסדר רגיל של 8/6, אך לעמדת השופטת לאור זאת שלא מדובר על חלוקת זמני שהות של 7/7 או שלא נקבעה משמורת משותפת כהגדרה רשמית, אין כאן משמורת משותפת. מאוד מוזר, אך כפי שנראה בהמשך לא ממש חשוב.

בהמשך דנה כבוד השופטת גליק האם ההלכה החדשה של בית המשפט העליון חלה במקרה זה וקובעת שבהחלט כן. השופטת מסבירה את פסק הדין של העליון לראייתה וקובעת בסופו של דבר, בסעיף 48.9, שאת שיעור המזונות יש לקבוע בהתאם להכנסות שני ההורים וחלוקת זמני השהות.

הסכום שנקבע גבוה מאוד. ייתכן בגלל ההכנסות המאוד גבוהות של האב, אך לדעתנו יש כאן טעות של השופטת שלא הפחיתה את החלק של ההוצאות כאשר הילדים נמצאים אצל האב. בכל מקרה, החשוב בפסק הדין הוא שהפסיקה היא בהתאם להלכה החדשה. נציין שהאב שכר דירה בת 4 חדרים בבניין סמוך לבית האם לשם שהיית הקטינים בביתו, ולכן עיקר הלכת 919/15 באה לידי ביטוי בפסיקת דמי המדור הנמוכים שהושתו על האב.

"בוטלה הפרשנות הקיימת לתקנת תש"ד, ונקבעו עקרונות אחרים, היינו, יש להביא בחשבון את הכנסותיהם הפנויות של ההורים, וחלוקם היחסי בסה"כ ההכנסה המשפחתית, וכן להביא בחשבון את חלוקת זמני השהיה ביניהם."

כבוד השופטת שפרה גליק, תמ"ש 16207-01-16, קביעת מזונות במקרה בו אין הגדרה רשמית של משמורת משותפת (זמני שהות 8/6 ופערי שכר מהותיים) בהתאם להלכה החדשה של בית המשפט העליון, מיום 14.09.2017. 

כבוד השופטת עידית בן-דב ג'לויאן, תמ"ש 39920-01-15, פסק דין ראשון ליישום ההלכה החדשה של בית המשפט העליון, אין צורך בתשלום מזונות, מיום 01.09.2017.

להורים 4 ילדים. מדובר על תיק מורכב וסבוך, כאשר בעבר נקבע ש 2 ילדים יהיו במשמורת האב ושני ילדים במשמורת האם. כל הילדים מעל גיל 6. שכר האם  8,000-8,500 ושכר האב 6,000-6,500.

כבוד השופטת מציינת בסעיפים 17-20 לפסק הדין את ההלכה החדשה של בית המשפט העליון, מדגישה שטובתם של הילדים היא שיוכלו לחיות בשני הבתים בתנאים כלכליים דומים ולכן יש צורך לדאוג לכך שלכל אחד מההורים יהיו די משאבים לדאוג לכך לילדים אשר במשמורתו.

כבוד השופט קבעה, בהתאם להלכה החדשה, שבמקרה זה אין צורך במזונות. כל הורה ישלם עבור הילדים אשר במשמורתו. צדק בבית המשפט!

לפני ההלכה החדשה אנחנו מניחים שהיו מזונות על האב, כפי שגם היו בתחילת תיק זה, דבר אשר היה מביא את האב והילדים אשר אצלו לחיי עוני.

את האב ייצג עו"ד עדי לנקרי.

כבוד השופטת עידית בן-דב ג'לויאן, תמ"ש 39920-01-15, פסק דין ראשון ליישום ההלכה החדשה של בית המשפט העליון, אין צורך בתשלום מזונות, מיום 01.09.2017.

פסק דינו של בית המשפט העליון – בע"מ 919/15 ובע"מ 1709/15.

לפנינו פסק דין מקיף, מעמיק, ויש לומר מרתק, בנושא מזונות ילדים והשתת החבות הכלכלית על הוריהם.

המסקנה הגורפת של כל שבעת השופטים באה לידי ביטוי בהחלטה שנתקבלה פה אחד:

"הוחלט פה אחד כאמור בחוות דעתו של השופט ע' פוגלמן.

בגילאי 6-15 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה.

יישום עקרון זה במקרה הטיפוסי של משמורת פיזית משותפת, ייעשה ברוח העקרונות האמורים בפסקה 61 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז, כברירת מחדל שניתן לסטות ממנה. בצד האמור, על בית המשפט לענייני משפחה להפעיל את שיקול דעתו בנסיבות כל מקרה ומקרה."

כבוד השופט עוזי פוגלמן בוחן את הסוגיה בפן העקרוני מהותי, ואינו משאיר אבן לא הפוכה – בחינת הדין האישי והפרשנות הנוהגת לו; בחינת פרשנות חלופית לדין הנוהג, תוך הסתמכות על החלטות מועצת הרבנות הראשית והיועץ המשפטי לממשלה; בחינת מסקנות ועדת שניט וועדת שיפמן; בחינת פסיקות קודמות של בין המשפט העליון; בחינת עיקרון טובת הילד; בחינת הביקורת וההתנגדויות, תוך התבוננות מעמיקה על עיקרון השוויון והביקורת עליו בהקשר של משמורת פיזית משותפת; ולבסוף בחינה הסטיה מעיקרון תקדימי מחייב.

כבוד השופט פוגלמן מסכם את סקירתו המקיפה כך:

"עמדנו עתה על השיקולים התומכים באימוץ הפרשנות החלופית לתקנת תש"ד שלפיה בגילאי 6-15 חבים שני ההורים במזונות ילדיהם מדין צדקה. אימוצה של פרשנות זו יביא לכך שבגילאים האמורים תוטל החבות במזונות באופן שווה על שני ההורים, תוך שחלוקת החיוב ביניהם תיעשה על סמך בחינת יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה; הסדר המשמורת הפיזית שנקבע; ויתר הנסיבות הצריכות לעניין. ראינו כי בחירה פרשנית זו נתמכת בהכרעה שקיבל המחוקק האזרחי בחוק המזונות אשר לקביעת המזונות במקרים שבהם לא חל הדין האישי (הכלל בדבר materia pari in ;(כי היא מקדמת את טובת הילד במקרים של משמורת פיזית משותפת – שכן היא מבטיחה כי גם בידי האב יוותרו די משאבים הדרושים לכלכלתו; וכי היא מיטיבה להגשים את השוויון בין האיש לבין האישה, שכן היא מביאה לחלוקת החיוב ביניהם על פי פרמטרים כלכליים רלוונטיים במקרה הנתון. מטעם זה גם סברנו כי אין מדובר בשוויון טכני או פורמלי גרידא, אלא בשוויון מהותי המכיר ומכיל היטב את הפערים המהותיים בין האיש לבין האישה, הן במישור ההורי, הן במישור הכלכלי.

דעתי היא אפוא כי האיזון בין מכלול השיקולים שעליהם עמדנו תומך באימוץ פרשנותה החלופית של תקנת תש"ד שלפיה בגילאי 6-15 תחול על שני ההורים האחריות למזונות הילדים מדין צדקה, וכי חלוקת החיוב ביניהם תיעשה על סמך יכולתם הכלכלית היחסית מכלל המקורות, לרבות הכנסה מעבודה, כמו גם יתר נסיבות העניין."

כבוד השופטת דפנה ברק-ארז מביאה לדיון את הפן המעשי, ולהלן המלצותיה:

"…העקרונות שאמורים לחול, לשיטתי, בכל הנוגע לנשיאה בחיובי מזונות במשמורת משותפת לילדים בגילאי 6-15:

(א) במשמורת משותפת יישא כל הורה בעין בהוצאות הקיום השוטפות הנוגעות לילדים ולכן הוצאות אלה "יתקזזו" ללא צורך בהעברת תשלומים בין ההורים (לפי אחוז מסוים משיעור המזונות שעליו יורה בית המשפט לענייני משפחה, בהתאם לגילם של הילדים ולהערכתו את העלויות הכרוכות בהוצאות קיום שוטפות אלה מתוך כלל צורכיהם המגולמים במזונות).

(ב) ייקבע מנגנון לריכוז הטיפול בהוצאות שאינן הוצאות קיום שוטפות, אלא "צרכים אחרים" (כגון ביגוד, ספרים, טיפול רפואי שאינו צפוי ועוד). ברגיל, יהיה זה מנגנון של הורה מרכז שיקבל לידיו תשלום של מחצית ההוצאות האלה מן ההורה האחר (במצב של השתכרות שווה). לצד זאת, ניתן לחשוב על פתרונות נוספים כמו חשבון בנק משותף של ההורים, הכול לפי שיקול דעתה של הערכאה הדיוניות על-פי הנסיבות המשפחתיות. בהעדר קביעה אחרת, ההורה המרכז יהא זה אשר בית המשפט לענייני משפחה ימצא כי שימש עובר לגירושין כמטפל העיקרי בילדים.

(ג) ההורים ימשיכו לחלוק בהוצאות החריגות, בכפוף לכושר ההשתכרות שלהם ובהתאם למנגנון שייקבע על-ידי בית המשפט לענייני משפחה.

(ד) כל הורה יישא בעין בהוצאות המדור של הקטינים, בכפוף לכך שהערכאה הדיונית תקדים ותבחן האם העול הכפול של נשיאה במדור המתאים לילדים אינו פוגע ביכולתם של ההורים לעמוד בתשלום המזונות שלהם נזקקים הילדים."

כבוד השופט סולברג מוסיף:

"נזכור ונזכיר: טרם נשלמה המלאכה. ראשית, פסק דין זה מסדיר באופן חלקי בלבד את סוגיית מזונות הילדים, ואינו מתייחס לתשלום מזונות ילדים בגילאי 0-6, חובה שעודנה מוטלת במלואה על כתפי האב, תהיינה נסיבות העניין אשר תהיינה"

נציין כי מעבר לאמור, עולות הנקודות הבאות מפסק הדין שלפנינו:

זכות הקיום בכבוד להורה: "יש להבטיח כי גם עת שוהה הילד עם האב תובטח לו רמת חיים נאותה; וכי הנטל הכלכלי המוטל על האב לא ידרדר אותו לכדי מצוקה ממשית." (כב' השופט פוגלמן)

היכולת לשוב ולדון במזונות ואף במשמורת, ולאו דווקא בגלל שינוי נסיבות מהותי, או לחילופין, מה יוגדר כשינוי נסיבות מהותי:

לשם כך יש לעיין בסעיף 141 לדיונו של כב' השופט פוגלמן, ומתוכו נביא: "מטעם זה גם הוחלה הלכת התביעה העצמאית – שראשיתה כאמור בהסכמים בדבר מזונות – גם ביחס להסכמים שעניינם משמורתם הפיזית של הקטינים. הווה אומר, הילד לא יהיה כבול בהסכמת הוריו בדבר משמורת פיזית משותפת – אף אם זו אושרה בידי בית המשפט – אם יתברר בדיעבד כי שאלת טובתו לא נבחנה כדבעי".

כב' השופטת ברק-ארז אף היא כותבת: "לכך יש להוסיף כי לא בכל מצב מה שהיה הוא מה שיהיה. הורה שיוכיח כי במהלך השנים שלאחר הגירושין השתנה ה"חוזה המשפחתי" וגידול הילדים כעת מתחלק באופן שווה בין ההורים אזי בהחלט ייתכן שינוי בהשתתפותו של אותו הורה בשיעור המזונות, ובכלל זה ייתכן כי יינתן לו פטור מכך. בהקשר זה ראוי להזכיר כי כפי שציין חברי השופט פוגלמן, הכרעה בענייני מזונות ילדים היא לעולם איננה סופית, וכל שינוי נסיבות מהותי מאפשר דיון מחודש בדמי המזונות שנפסקו."

התייחסות להתנגדות ארגוני הנשים מפיה של כב' השופטת דפנה ברק-ארז, שלא ניתן לטעון כנגדה שאינה פמיניסטית:

"לא ניתן לוותר כליל על העלאה של מפלס השוויון בתחום דיני המשפחה, רק בשל המגבלות החלות על קידום המשפט על דרך של פסיקה. אני סבורה כי הפתרון המוצע על-ידי שואף ליישום מיטבי של עקרון השוויון בשים לב לאילוצים הרבים. מצד אחד, הוא מכיר בכך שלהסדרים שהיו במשפחה עובר לגירושין יש משמעות, ועל כן ככלל ההורה המרכז יהיה זה שריכז את הטיפול בילדים טרם הגירושין. יחד עם זאת, בית המשפט צריך להיות קשוב לשינויי העיתים, ולא ניתן להתעלם מכך שהתפקידים המגדריים המסורתיים משתנים עם השנים. לכן, כל מקרה ייבחן לגופו על בסיס של ניטרליות מגדרית תוך התחשבות במכלול הנסיבות של האב והאם במקרה הספציפי."

כבוד השופטת ברק-ארז התייחסה בפסק הדין גם לנושא מזונות ילדים מתחת לגיל 6 וכתבה:

"עוד ניתן לומר כי הגם שפסק דיננו זה תחום לדיון במזונותיהם של ילדים בגילאי 15-6, יש להניח כי העקרונות המנחים שהותוו בו יהיו יפים גם לעניינם של חיובי מזונות מדין צדקה החלים על ילדים בגילאים אחרים. עם זאת, מאחר שנושא זה אינו בפנינו איננו נדרשים להכריע בו."

את האבות בשני התיקים ייצגו עורכי הדין מאיה רוטנברג, זרח רוזנבלום ואמיר שי.

בע"מ 919/15 ובע"מ 1709/15, פסק הדין של בית המשפט העליון אשר קבע הלכה חדשה במזונות ילדים לילדים מגיל 6-15, מיום 19.07.2017.