פרשנות לסעיף 3א' לתיקון דיני משפחה

    פרשנות לסעיף 3א' לתיקון דיני משפחה: הייתכן שמזה כ- 40 שנה, מאז שנת 1981, פסיקות בתי המשפט למשפחה בנושא מזונות ילדים מנוגדות ללשון החוק?  

    בדף זה נציג פרשנות לסעיף 3א לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט-1959 המראה שיש להתחשב בשכר האם בקביעת סכום המזונות, בכל גיל. קבלת פרשנות זו בעצם אומרת שמאז פסק דין פורטוגז שופטי בתי המשפט למשפחה פוסקים בניגוד לתיקון לחוק משנת 1981.

    בפסק דין 'פורטוגז' – הידוע, (הראשון שלאחר התיקון – סעיף 3א רבתי) הביעו שני שופטי בית המשפט העליון (שמגר ובך) מול דעת יחיד (השופט – שינבוים), מורת רוחם מהעובדה שזה האחרון, ממשיך לפסוק על פי פרשנותו לדין האישי ולמעשה מתעלם מן התיקון (3א רבתי).

    שני השופטים (שמגר ובך), קיבלו התוצאה (והתוצאה בלבד) נוכח העובדה שבפסק דין זה, התוצאה, על פי הדין האישי והתיקון דלעיל, היו לטעמם זהות.

    סעיף 3א לחוק המזונות:

     נוסח החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959: 

    "סעיף 3 – מזונות לילדים קטינים

    (א) אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

    (ב) אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה.

    סעיף 3א. מזונות קטין (תיקון: תשמ"א)

    (א) אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו.

    (ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא."

    מלשון החוק עולה שסעיף 3(ב) מדבר על שני סוגי אנשים שאינם חייבים במזונות על פי הדין האישי, אך עדיין חייבים במזונות בהתאם לחוק האזרחי:

    1. אדם שאינו חייב במזונות… לפי הוראות הדין האישי החל עליו
    2. אדם… שלא חל עליו דין אישי

    חוק המזונות, אם כך, חל על שני סוגי אנשים אלה, מאחר ואין הם חייבים במזונות על פי הדין האישי.

    סעיף 3 (ב) אומר: "אדם שאינו חייב במזונות… לפי הוראות הדין האישי החל עליו (דהיינו האמא)… חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה (החוק שאנחנו מצטטים, חוק המזונות) יחולו על מזונות אלה".

    במילים אחרות – חובת המזונות תמיד קיימת.

    תיקון תשמ"א, סעיף 3א, בא להבהיר שהוראות החוק ככתוב בסעיף 3 אומרות ש: "בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא".

    דהיינו, בין אם המשמורת היא בידי האם, בידי האב, או משותפת לשניהם "יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא"

    כוונת המחוקק, הפרשנות בפועל והפרשנות הראויה:

    לבג"ץ 2511/17 אשר הוגש על ידי עמותת "אבות למען צדק" צורף תצהיר של ח"כ לשעבר עקיבא נוף שהיה אחד מחברי הכנסת אשר הוביל וחתום על תיקון סעיף 3א' לחוק דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959.

    פרשנות לסעיף 3א' לתיקון דיני משפחה

    כבוד השופט יהודה גרניט מציין בתמ"ש 024650/02 (מיום 23/02/2004) שדברי ההסבר להצעת החוק – הגם שאינם משקפים את המצב המשפטי לאשורו – מלמדים על כוונתם של המציעים (אמנון לין, עקיבא נוף ומשה עמאר) להשוות את חובת המזונות בין ההורים ולא להטילה רק על האב או בעיקרה על האב, כפי שהדבר נעשה עפ"י הדין-הדתי-האישי.

    להלן דברי הסבר רשמיים להצעת החוק. סעיפי ההסבר מדברים בעד עצמם, בלשון ברורה:

     

    פרשנות לסעיף 3א' לתיקון דיני משפחה

    ומוסיף כבוד השופט גרניט ומסביר שחבר הכנסת עקיבא נוף (ליכוד) שהביא את הצעת החוק לקריאה ראשונה אמר:

    "החוק בא ליצור שוויון בין אישה ענייה לעשירה, בין אישה לגבר ולהקנות לילדים קטינים הורים שווי-ערך". (ר' דברי הכנסת חוב' כ"ד 25.3.81 עמ' 2342).

    בדיון שהתקיים בכנסת בקריאה שניה ושלישית ביום 20.5.81, אמר חבר הכנסת עקיבא נוף (ליכוד), בשם ועדת החוקה חוק ומשפט, בין השאר –

    כי החוק "זכה בתמיכה מאסיבית בוועדה מפני שהוא חוק הבא לעשות צדק, מפני שהוא חוק לטובתם של ילדים, חוק הקובע כי גם האם וגם האב אחראים לרווחתם של ילדיהם".

    "…. הילד מקבל לפי צרכיו ושני ההורים נותנים לפי יכולתם… החובות חלים על שני בני הזוג ובאופן פרוגרסיבי, בהתאם ליכולתם….".

    "החוק בא ליצור שוויון לא רק בין המינים אלא גם בין הנשים לבין עצמן. היום קיים מצב בלתי נסבל, שבו אישה עובדת, עוזרת בית ופקידה, משתתפות במידת מה במזונות הילדים, אבל אישה עשירה, החיה מהכנסות הון – היא לא תשלם בעד ילדיה שלה אפילו פרוטה אחת" (ר' דברי הכנסת חוב' כ"ד מיום 20.5.98, עמ' 2827).

    בפסק דין 'פורטוגז' – הידוע, (הראשון שלאחר התיקון – סעיף 3א רבתי) הביעו שני שופטי בית המשפט העליון (שמגר ובך) מול דעת יחיד (השופט – שינבוים), מורת רוחם מהעובדה שזה האחרון, ממשיך לפסוק על פי פרשנותו לדין האישי ולמעשה מתעלם מן התיקון (3א רבתי).

    שני השופטים (שמגר ובך), קיבלו התוצאה (והתוצאה בלבד) נוכח העובדה שבפסק דין זה, התוצאה, על פי הדין האישי והתיקון דלעיל, היו לטעמם זהות.

    פרופסור קורינאלדי:

    מציין במאמרו "היש ליישם את עקרון השוויון בדיני הורים וילדים?" (קרית המשפט, שנתון הקריה האקדמית, כרך ב', עמ' 131), מצטט מפי שופטי בית המשפט העליון, ופרשנות על דבריהם של פרופ' שיפמן. יודגש כי הלכת פורטוגז היתה פסק הדין הראשון של העליון אחרי תיקון תשמ"א:

    "השופט שמגר תמך, באמרת־אגב, בתחולת החוק על הורים יהודים, וכלשונו ״נוטה אני להשקפה, כי לפי מגמתו… סעיף 3א נועד לחול גם על אותם הילדים הקטינים, לגביהם קיימות הוראות של דין אישי פלוני, והם הרוב המכריע של הילדים בישראל ולא רק על אלו שהם מיעוט מבוטל במספרם אשר עליהם אינו חל דין אישי כלשהו״ (הלכת פורטוגז, שם, בע' 463-464).

    השופט בך הצטרף לדברים אלה בהעירו כי: ״קשה להשלים עם מצב, המרוקן, למעשה, חיקוק זה מכל תוכן ומגביל את תחולתו עד למינימום שבמינימום״ (הלכת פורטוגז, שם, בע' 465).

    ומוסיף על כך את דבריו של פרופ' שיפמן:

    בעקבות דברים אלה של השופטים שמגר ובך, סובר פרופ׳ שיפמן כי ״תיקון תשמ״א״ בא להשמיענו שיש לפרש את הוראות התחולה של החוק על־פי ״הפירוש המרחיב״, כלומר, כלשונו, ״כאשר האם פטורה במקרה הקונקרטי מחיובה במזונות על־פי הדין האישי, יש לבדוק אם כוחו של פטור זה עומד לה לפי החוק החילוני (הדגשה שלנו) יש לשלול את תורת ׳החיוב העקרוני׳ כיסוד מספיק לדחיית תחולת הוראות. במילים אחרות, חיוב עקרוני בלבד, אין די בו כדי לדחות את תחולת החוק״.

    תחולת סעיף 3א לחוק המזונות על הורים יהודים תפתור גם את התסבוכת הקיימת באבחנה בין הצרכים ההכרחיים לצרכים הנוספים ובנושא דמי הטיפול בילד, שכן חלוקת הנטל בין האב והאם תבוצע לפי היכולת היחסית, ללא קשר לסוג צרכי הילד. אמנם הוראת החוק הנ״ל מפרשת את עקרון היכולת היחסית לפי הכנסותיהם של כל אחד מההורים, אך ניתן לעשות פרשנות מרחיבה של היכולת היחסית גם לעניין הטיפול בילד (לפי שעות הפנאי העומדות לרשות כל אחד מההורים)".

    כבוד השופטת (בדימוס) חנה בן עמי כתבה בפסק דין ע"מ 590-04:

    "המורם מכל האמור הוא כי בהעדר חובה בדין המטילה על האם לשאת במזונות ילדיה היא נכנסת לגדר החריג שבסעיף 3 (ב) לחוק המזונות, הקובע:

    "אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלו".

    ובמשמע, חלות עליה הוראות סע' 3 א' לחוק המזונות (תיקון תשמ"ח) ובכללן הוראת ס"ק (ב'), לפיה: "בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין, יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא".

    כבוד השופט (בדימוס) יעקב כהן הביע את עמדתו בנושא פרשנות לסעיף 3א' לתיקון דיני משפחה בהרחבה בסעיף 36 בתמ"ש 16785-09-12 מיום (11.12.2013) אשר כאמור הביא לקביעתה של ההלכה החדשה:

    "36. א.  מעבר להנמקות שנמנו לעיל לדחיית התביעה לתשלום דמי מזונות הקטינים לידי האם, ברצוני להציע בפסק דין זה דרך פרשנות שונה וחדשה של הוראות סעיף 3 (א) לחוק ושל תיקון החוק משנת 1981 באופן המאפשר יישומם של עקרונות צדק ושוויון בין האב לאם חרף החלתו של הדין האישי.

    ב.  בסעיף 3 (א) לחוק המזונות נקבע כי:

    (א) "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה". (ההדגשה שלי, י.כ.).

    בסעיף 3 א' לחוק אשר נוסף בשנת 1981 כתיקון לחוק נקבע כי:

    א.   "אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו".

    ב.   "בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא". (ההדגשה שלי, י.כ.).

    ג.  לשיטתי ולטעמי חל התיקון בחוק, בכל מקרה בו אין אדם חב במזונות ילדיו מכח הדין האישי.

    סעיף 3 (א) אינו קובע כי: הוראות החוק לא יחולו על כל מי שחל עליו דין אישי כפי שנהוג לסבור. כל שקובע הסעיף הינו כי: "הוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה". (ההדגשה שלי. י.כ.).

    כלומר, הוראות החוק אינן חלות על חיוב מזונות הנובע מהדין האישי, אך הן חלות גם חלות על אדם שחל עליו דין אישי, אלא שמכח אותו דין אישי פטור הוא לחלוטין או חלקית ממזונות ילדיו או מי מהם.

    כך לדוגמא, יהודי שהינו אב לבן שנולד לו מן הנוכריה, פטור עפ"י הדין האישי  מתשלום דמי מזונות לקטין זה.

    היעלה על הדעת לטעון כי "הוראות חוק זה" לא תחולנה עליו, וכי האב יהיה פטור במזונות בנו מהנוכריה?

    תוצאה שכזו לא תעלה הרי על דעתו של איש, וברור כי במצב בו פטור האב ממזונות בנו מהנוכריה עפ"י הדין האישי החל עליו, חל עליו חוק המזונות, והוא חב במזונות בנו הקטין מהנוכריה מכח תיקון החוק משנת 1981, סעיף 3 א' בו נקבעה החבות במזונות הקטין על שני הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור.

    מצב זהה שורר לדעתי גם לגבי חבות אם יהודיה במזונות ילדיה הקטינים.

    אם אכן פוטר הדין האישי את האם כליל ממזונות ילדיה עד יום מלאת להם 6 שנים או עד מלאת להם 15 שנים, חבה היא, לשיטתי, במזונותיהם לגבי שנים אלה מכח התיקון לחוק, ממש כפי שגבר יהודי חב במזונות בנו מהנוכריה מכח התיקון לחוק.

    התיקון לחוק המזונות חל לפי פרשנות מוצעת זו בכל מקום ומקרה בו פוטר הדין האישי בכל דרך שהיא את האדם מתשלום מזונות לילדיו הקטינים.

    לפיכך חבה האם היהודיה מכח התיקון לחוק בדמי מזונות ילדיה הקטינים עבור התקופה בה פוטר אותה הדין האישי ממזונותיהם, בדיוק כשם שגבר יהודי חב מכח החוק בדמי מזונות בנו מהנוכריה, חרף העובדה שהדין האישי פוטר אותו ממזונותיו.

    ד.   הדברים דלעיל, אף עולים בקנה אחד ומקבלים משנה תוקף נוכח הוראת סעיף 19 (ב') לחוק המזונות בו נקבע כי:

    "חוק זה בא להוסיף על זכויות המזונות הנתונות על פי כל דין שבית דין דתי דן לפיו ועל פי הדין האישי של הצדדים, ואינו בא לגרוע מזכויות אלה".

                בדברים אלה קיימת אמירה מפורשת של המחוקק כי הוראות החוק נועדו להוסיף על חיובי המזונות החלים עפ"י הדין האישי ומכאן ברור כי הסברה שהוראות החוק אינן חלות על כל אדם עליו חל דין אישי אינה יכולה להיות נכונה.

                סעיף 19 (ב) דן בפירוש בתוספת לזכאותם של הילדים להיות ניזונים לא רק מאביהם, אלא גם ע"י אמם, מיום היוולדם ועד הגיעם לגיל בגרות, כלומר, החיוב עפ"י התיקון לחוק, חל בנוסף לחיוב על פי הדין האישי, מקום שהדין האישי פוטר את האדם מנשיאה או השתתפות בדמי מזונות ילדו הקטין.

    ה.   אם לא נקבל כי סעיף 19 (ב) לחוק מיועד להוסיף זכויות במזונות לגבי מי שפטור מהם עפ"י הדין האישי החל עליו, יאבד סעיף 19 (ב) כל משמעות וכל תוכן, לא יהיה כל הסבר הגיוני מדוע חוקק, והוא יהיה בגדר "אות מתה".

    ו.    משחבים שני ההורים בתיק זה במזונות ילדיהם מדין צדקה, או מכח התיקון לחוק המזונות, חלה חבותם בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא.

    משמדובר במשמורת משותפת חלוקת אחריות הורית זהה, והכנסות דומות, אין מקום לפסיקת תשלום דמי מזונות מהורה אחד למשנהו."

    שלא במסגרת פסק דין, הדגיש כבוד השופט (בדימוס) כהן:

    "כלל פרשנות ראשוני הוא שאם קיימות מספר אפשרויות פירוש, יש לאמץ את הפירוש המוביל לתוצאה צודקת ולא את הפירוש המוביל לתוצאה מקפחת ומעוותת.

    הרטוריקה של שויון, יושר ותום לב, הופכת להיות נבובה וחסרת ערך אם אין מאמצים פרשנות אפשרית המובילה לפתרון צודק."  (הדגשה שלנו)

    הרצאה של כבוד השופט (בדימוס) כהן בנושא:

    והרצאה נוספת

    יישום הפרשנות שהבאנו על ידי בתי משפט למשפחה/עליון

    אנו קוראים לבתי המשפט ומצפים מהם לאמץ את הפרשנות הנכונה של חוק המזונות ולהשתמש בה בבואם לדון במזונות ילדים בכלל, ובמזונות ילדים עד גיל 6 בפרט.

    האם אחרי 40 שנה של פסיקה המנוגדת ללשון החוק זה אפשרי? ימים יגידו. צריך רק שופט אחד אמיץ וישר שיעלה את הדברים בפסק דין על מנת שיחל דיון בנושא.

     

    הירשמו לעידכונים

      במידה ואת/ה מקבל/ת את המיילים באופן שוטף אין צורך ברישום נוסף.
      במידה ובוצע רישום והמיילים אינם מגיעים אליך ניתן לפנות למייל guyraveh04@gmail.com