פסקי דין משמורת משותפת

גירושין - מידע מקיף להורים המתגרשים

פסקי דין משמורת משותפת

Print Friendly, PDF & Email

פסקי דין משמורת משותפת: אנו מצרפים הקדמה למספר פסקי דין למשמורת משותפת/אחריות הורית משותפת. 

פסקי דין אחריות הורית משותפת

כבוד השופטת הבכירה שושנה ברגר, תלה"מ 21690-12-20, הגדרה הורית, זמני שהות ומזונות, מיום 10.09.2023.

החלק הראשון של ההגדרות הוריות נהדר. כבוד השופטת ברגר מסבירה ומיישמת היטב את עמדת כבוד השופט שוחט. כמובן שאהבתי מאוד.

העו"ס המליצה על חלוקת זמני שהות שווה. 7/7. ל'מומחה' – ד"ר גוטליב, לקח כחצי שנה להגיש את חוות דעתו, אך גם לאב חלק בכך! עדיין הזוי. אם האב מעכב את הפגישות, את הטיפול. מצופה מהמומחה לעדכן את בית המשפט באופן מיידי כך שבית המשפט ידאג לנושא, והרי מה עם טובת הילדים בזמן הזה?

המומחה המליץ על זמני שהות מצומצמים יותר מהעוסית. יתכן בגלל המרחק בין ההורים ויתכן שזאת עמדתו המקצועית. בכל מקרה, זה כמובן כלי 'עזר' לאם לערעור, וכך היא עשתה. עמדתה התקבלה. בהמשך, אולי גם בגלל צמצום המרחק בין ההורים, כבוד השופטת ברגר מחזירה, בראייה של טובת הילדים, את חלוקת זמני השהות ל 7/7.

את החלק של המזונות כמובן שלא אהבתי. בנושא המדור יש לטעמי שגיאה. בנוסף, אין התחשבות בכך שהאם סטודנטית לרפואה שבעתיד שכרה יעלה מהותית, והפער בין ההורים לא יהיה כזה גבוה. אמנם זה ייקח עוד כמה שנים, בתקווה שהיא תעבור את כל הבחינות, אך היה צריך לקבוע מזונות לשלב הבא או לפחות לרשום שלאחר שהאם תעבור את הבחינות ותתחיל לעבוד כרופאה לאב אפשרות לפנות בבקשה להפחתת המזונות והשינוי בשכר האם יחשב כמובן כשינוי מהותי. לעשות להורים סדר בדברים.

פסק הדין בתלה"מ 21690-12-20

כב' השופט פליקס גורודצקי, תלה"מ 14599-10-19, לאור התנהגות האם, המשמורת עוברת לאב, מיום 03.12.2023.

השאלה הנשאלת בהחלטה זו להעברת המשמורת לאב היא האם בראייה של טובת הילדים יש בה תועלת? נחיצות?

כבודו כותב שמדובר על הליך של חלוקת זמני שהות. מדויק ונכון.

תסקיר הרווחה מציין לנו שמדובר על אם מאוד בעייתית. מפורט בהרחבה בהחלטה, והובעה דעה כי קיים צורך דחוף בחיוב האם לפנות להערכה פסיכיאטרית וטיפול. האם צריכה עזרה. בסדר גמור.

ההמלצה של העו"סית היא להעברת המשמורת הזמנית לאב. אם כבודו מציין בראשית פסק הדין שמדובר על תיק של חלוקת זמני שהות, מה בעצם המשמעות של המילים "העברת המשמורת" שרושמת העו"סית, וכבודו לצערי לא מקדיש לנושא מחשבה ומקבל?

ברור לכולנו שהכוונה היא שבתא משפחתי זה, לאור מצבה וההתנהגות המאוד בעייתית של האם, הילדות יגורו כרגע אצל האב, ולאם יהיו זמני שהות מוגדרים, במקרה זה, לפחות בשלב זה, במרכז קשר. עם החלק הזה אין שום בעיה. בדקו מהי טובת הילדות ופסקו בהתאם. לא מתערב.

וברור לכולנו שהחלטה זו אינה נעימה לאם, אינה קלה לאם. אז מדוע צריך להוסיף את נעיצת הסכין הנוספת ולקבוע שהמשמורת תהיה של האב? מדוע בכלל להשתמש במונח משמורת אחרי פסק דינו של כבוד השופט שוחט? מה זה מוסיף להחלטה?

כנראה שזה משמש כאיום על האם! אם לא תתנהגי יפה, ניקח לך את המשמורת! מבחינת האם, שלא מכירה את המונחים ומשמעותם, ייתכן וזה איום שיקחו לה את הורותה. כמו שלילית אפוטרופוס. האם זה נכון? כמובן שלא!

מה היא המשמורת בעצם? היא לא קשורה כלל לזמני השהות, ייתכן והיא עדיין קשורה להטבה כספית כזו או אחרת (למשל ארנונה וקצבת הילדים) אותה אפשר לרשום בנפרד.

המטרה שלנו היא שגם במקרה קשה זה הקשר בין הילדות והאם יישמר כמה שניתן. 

אז מיותר ולא ראוי לנעוץ באם את הסכין הנוסף של לקיחת המשמורת, דבר שלא משנה דבר מעשי אך פסיכולוגית יש לו השפעה מהותית על האם, דבר שאולי יעזור לשינוי התנהגותה, וייתכן שיביא לפגיעה נוספת באם, קושי נפשי, קשיים עם הורותה, ומכאן הדרך קצרה לפגיעה נוספת במימוש הקשר שלה עם הילדות. האם זה שווה לנו את הסיכון? 

האם לא הגיוני יותר לקבוע שמגורי הילדות יהיו כרגע אצל האב, ולאם יהיו ככה וככה זמני שהות עם הילדות. זהו. נקי. 

זה מתאר היטב את המצב החדש, ולא משתמש במונחים מלחמתיים מעבר למה שצריך. 

אם המטרה שלנו היא רק טובת הילדות – בהתאם לאמנה הבין לאומית ופסיקות בית המשפט העליון – אז היה אפשר לוותר על "העברת המשמורת". מהאב זה לא גורע דבר (רק צריך לרשום בנפרד את נושא ההטבות), באם זה לא פוגע מעבר למחוייב, וכך בעצם דאגנו, בתקווה, שהאם תצליח לחזור לדרך המוטב ולחדש את הקשר עם הילדות.

החלטה בתלה"מ 14599-10-19 

כבוד השופטת כרמית חדד, תלה"מ 48272-03-22, המלצה צורמת של העו"סית לקביעת 'בית עיקרי' שהתקבלה ללא דיון, מיום 10.12.2023.

פסק הדין בתלה"מ 48272-03-22

כבוד השופט טל פפרני, תלה"מ 57750-02-22, הגדרה הורית וזמני שהות, מיום 15.11.2023.

למרות שההורים מהעדה הנוצרית (דין אחר לנושא המזונות) בחרנו לסקר את פסק הדין כי החלק הראשון בו, בנושא חלוקת זמני השהות והגדרות ההורים, חשוב הוא.

כמו ברוב המקרים מדובר על שני הורים נורמטיביים, שרק עורכי הדין (כאן בעיקר עורכי הדין של האם…) דואגים להציג את ההורה האחר בצורה שלילית כמה שיותר…

כבודו מציין: "אינני סבור כי עיקר הנטל על האב להוכיח כי הוא אב ראוי, וכי יש מקום להרחיב את זמני השהות, אלא שעיקר הנטל מוטל על האם להוכיח את טענתה כי אין מקום להרחיב את זמני השהות כאמור".

פסק הדין בתלה"מ 57750-02-22

כבוד השופטת אפרת שהם דליות, תלה"מ 18931-11-18 ותלה"מ 18845-11-18, הגדרה של אחריות הורית משותפת למרות התעקשות האם על הגדרה של הורה משמורן, ומזונות ילדים מתחת ומעל גיל 6 כאשר זמני השהות עם האב מצומצמים, מיום 20.04.2023.

דברים כה יפים וחשובים של כבודה לנושא ההגדרה ההורית. בתא משפחתי זה נקבעו זמני שהות של הילדים עם האב (זמני שהות מצומצמים). גם לאחר שנקבע שהאם תהיה ההורה המשמורן עבור הטבות מהביטוח הלאומי, האם מתעקשת לקבל הגדרה של הורה משמורן. כבודה מסבירה יפה שזאת חשיבה מיושנת, שגויה, שמעצימה את מאבקי ההורים כמו בתא משפחתי זה, ושכיום ההגדרה היא "אחריות הורית משותפת". יפה מאוד, רק בפעם הבאה מראש. בהתחלה. לא לאפשר לעורכי דין מיושנים להעצים ללא סיבה ומהות את מאבקי ההורים!

לנושא המזונות יש כמובן חיוב עד גיל 6 וחיוב נמוך יותר לאחר גיל 6. הבעיה היא ש "המחציות" חושבו לפי יחס שכר ההורים לפני תשלום המזונות וזה שגוי כלכלית. מתי יהיה כבר עו"ד שיסביר זאת לשופטים?

פסק הדין בתלה"מ 18931-11-18 ותלה"מ 18845-11-18

כבוד השופט סארי ג'יוסי, רמ"ש 19130-01-23, הילד יעבור לאב רק אחרי ליווי מקצועי ולא באופן מיידי, מיום 27.04.2023. 

עצוב לקרוא כמה נזק עושה בית המשפט לילד הקטן. ראו כמה זמן נמשך ההליך. מצד אחד יש הגיון שהמעבר לגור אצל האב לא יהיה באופן מיידי ללא ליווי מקצועי בטח אחרי חודשים ארוכים בהם האב לא היה בקשר על הילד הקטן, אך במקביל הילד עדיין אצל האמא…

פסק הדין ברמ"ש 19130-01-23 

כבוד השופטת שירלי שי, תלה"מ 7807-03-21, כל אחד מההורים מעוניין שהאחריות ההורית תהיה בידיו, מיום 16.05.2023.

מקרה בו הילדה נולדה להורים אחרי מאמצים רבים, דבר שכנראה גורם לאם לחשוב שהילדה בשליטה שלה, ודרכה היא יכולה להשיג גם נושאים כלכליים. עצוב.

אנחנו רואים ששני הצדדים (אך האם לא מיוצגת אז 'נוותר' לה) מבקשים שהאחריות ההורית תהיה בידם. הבעיה היא פחות עם בקשת ההורים, אלא עם העובדה שכבודה לא מונעת ויכוח מיותר זה עוד בתחילת ההליך!

האב הגיש בקשה לחלוקת זמני שהות של 7/7 ובסוף הסתפק בהמלצה ל 8/6. ההוצאות על האם הן 10,000 ₪. יש שיגידו וזהו?

פסק הדין בתלה"מ 7807-03-21 

כבוד השופטת מורן ואלך-ניסן, תלה"מ 13064-11-21, בקשת האב להעברת המשמורת אליו, מיום 04.01.2023

האם ההתנהגות הלא ראויה של האם נובעת גם מהכותרת בה בחר העורך דין של האב להשתמש? אני כמובן לא יודע את התשובה, אך ניתן להניח שהיה לכותרת חלק בכך! אז למה זה טוב? ובעיקר למה כבודה לא עצרה זאת כבר בתחילת הדרך!! 

גם אם מדובר במקרה בו האב באמת חושב שראוי שהילד יהיה/ישן רק אצלו – ולא זה המקרה כאן – אז הבקשה צריכה להיות לגבי חלוקת זמני השהות ולא על העברת משמורת!! אנחנו בשנת 2023. וכך גם מקרה הפוך כמובן.

איזה תיק נורא 🙁 נראה שהאם פשוט איבדה את זה. מנסה לנתק את הילד מהאב בכל דרך אפשרית ומאמינה שהילד לא צריך לישון אצל האב בשלב זה כשהוא קטן, אך בסוף, לאור עמדת כל המומחים, מוותרת. מאוד עצוב לקרוא.

פסק הדין בתלה"מ 13064-11-21

כבוד השופטת מיכל ברגר בלום, תלה"מ 20387-03-22, העברת המשמורת על הילד (בן 15) מהאם לאב, מיום 14.06.2022.

פסק דין מאוד צורם של כבודה. מדוע להעצים את הפגיעה באם? עצוב לקרוא את חוסר ההבנה שלה לפסק דינו של כבוד השופט שוחט.

הילד (15) עבר לגור אצל באב. האם והילד לא בקשר תקופה ארוכה. אני בטוח שהמצב לא קל לאם, אך כבודה קובעת שהמשמורת תעבור לאב, ובכך פשוט שופכת שמן למדורה ומעצימה את הפגיעה באם. כה עצוב 🙁 כה מיותר. כה שגוי.

בפסק דין ישן של כבוד השופטת רותם קודלר עיאש, בתלה"מ 9654-01-18 משנת 2018, הרבה לפני פסק דינו הנהדר של כבוד השופט שוחט לאי שימוש במונח משמורת, קובעת כבודה לגבי מקרה יחסית דומה בו נקבע שהילד יעבור לגור אצל האב במרחק של 75 ק"מ מבית האם – ועקב כך לאם יהיו זמני שהות מצומצמים עם הבן – שלא לקבל את בקשת האב להעברת המשמורת ושההגדרה תמשיך להיות "אחריות הורית משותפת".

חבל שלא נקבע גם כאן שההגדרה תהיה אחריות הורית משותפת כמקובל כיום.

פסק הדין בתלה"מ 20387-03-22

כבוד השופטת, סגנית הנשיא רותם קודלר עיאש, תלה"מ 2732-06-19, בקשת האב למשמורת על הילדים ותשלום מזונות מהאם (ההורים חסרי דת), מיום  19.05.2022.

ההליך התחיל בשנת 2019 אז ההורים רבים על המשמורת…אין מי שיעצור אותם מלריב על גבם של הילדים.

הסעיף המעניין הוא סעיף 16: המונח "אחריות הורית משותפת" הוא מונח חליפי למונח "אפוטרופסות"! בדיוק כפי שהסביר בזמנו כה יפה כבוד השופט שוחט! במונח "משמורת" פשוט לא משתמשים יותר, גם כאן לפי עמדת כבוד השופט שוחט, כי הוא גורם למאבקים וסכסוכים מיותרים בין ההורים על גבו של הילד! כאשר מבינים את זה, מבינים גם שלא ניתן לפסוק אחריות הורית לא משותפת, כלומר אחריות הורית לאחד ההורים כפי שראיתי לאחרונה שפסקה אחת השופטות 🙁 רק במקרה של שלילת אפוטרופסות להורה זה ייתכן.

קשה לקרוא את החשיבה של העוסית לסדרי דין אורלי פורמן.

מדוע ההליך המשפטי לוקח כל כך הרבה זמן? פשוט הרסני.

פסק הדין בתלה"מ 2732-06-19

כבוד השופט בן שלו, תלה"מ 42986-12-19, בקשת האב להחזרת הילדים, מתן סמכויות בלעדיות לאם בענייני חינוך של הקטינים, משמורת ומזונות הילדים, מיום 03.03.2022.

החלק העיקרי בפסק הדין מתרכז בנושא בקשת האב להחזרת הילדים:

  1. ברור שיש חובה לנמק, להסביר, בעיקר בראייה של טובת הילדים, אך כאן זה פשוט ארוך מידי. חוזר על עצמו. מפורט מידי. ללא שום צורך.
  2. כאשר מדובר על מעבר דירה, הרי בלי שהשופט רושם את המרחק, כיצד נדע להתייחס להחלטה? לא רציני.

אהבתי את נושא המשמורת. ניתן לומר שסוף סוף נפל האסימון גם לכבוד השופט שלו. קצר וקולע. אין צורך בפלפולים מיותרים כפי שעשה לאחרונה כבוד השופט זגורי.

לנושא המזונות, אני מסכים על עמדת השופטים שכל מקרה לגופו ושלא תמיד נעבוד לפי הנוסחאות ("תחשיב חשבוני גרידא"), אך עדיין לכתוב סכום ללא כל הסבר זה דבר לא ראוי אחרי 919/15.

פסק הדין בתלה"מ 42986-12-19

כב' השופט הבכיר, אסף זגורי, תלה"מ 5157-05-20, הגדרות הוריות, בית עיקרי, גמישות בעיצוב הסדרי שהות של מתבגרים, מיום 20.03.2022.

כבוד השופט זגורי הוא שופט שרוב רובם של עורכי הדין מאוד מעריכים. ובצדק רב. גם אני מאוד מעריך, ולאורך השנים למדתי המון מהפסיקות שלו. ולכן גם היו לי ציפיות רבות ממנו בנושא אי שימוש במונחים מפלים ונפיצים לאחר פרסום פסק דינו הכה חשוב של כבוד השופט שוחט. חבל לי ששני פסקי הדין האחרונים שהוא מפרסם בבית המשפט למשפחה (עובר למחוזי – ובהצלחה!) כה צורמים. לצערי האסימון על חשיבות המלצות ועדת שניט ופסק דינו של כבוד השופט שוחט לא נפל. בטח לא במלואו.

פסק הדין בתלה"מ 5157-05-20

כב' השופט ארז שני, תלה"מ 9873-06-20, בקשת האם להעביר את המשמורת על הילד אליה, מיום 29.03.2022.

כבוד השופט שני חד כהרגלו, מסביר שהאם הגישה בקשה לא מתאימה, לא ראויה, שלא היתה צריכה בכלל להגיע אליו כשופט מוקד. קונס את האם ב 5,000 ש"ח.

גם פסק דין זה עוסק בנזקים הרבים בין ההורים הניצים בתחרות המיותרת על המונח משמורת ועל הפגיעה בילד, והנה כבוד השופט שני ממליץ לא לקבוע הורה משמורן. יפה. הלוואי ונפל האסימון וכך הוא ימשיך.

פסק הדין בתלה"מ 9873-06-20

כב' השופט ארז שני, תלה"מ 15983-05-21, לאור התנהגות האם המשמורת מועברת לאב (הילד בן 8.5), מיום 17.03.2022.

הסברנו בפסק הדין עצמו, באריכות, מדוע לעמדתנו כבודו טועה ופועל נגד טובתו של הילד והסיכוי לחידוש הקשר עם האם. כה חבל. כה מיושן.

פסק הדין בתלה"מ 15983-05-21

כב' השופט הבכיר, אסף זגורי, תלה"מ 35697-03-21, חלוקת זמני השהות, הגדרה הורית, מזונות הבנות (מעל גיל 6) ואיזון משאבים ופירוק שיתוף, מיום 13.03.2022.

נשאלת השאלה האם פסק דין צריך להיות כזה ארוך? לי אין בעיה, נותן אפשרות להסביר, אך מדובר על זמן שיפוטי יקר ויש כאן המון מידע מיותר. פסק דין של מעל 45 עמודים שרובו מיותר מלבד למי שממש אוהב להתעמק.

בפסק הדין אמירות יפות וחשובות, לצד אמירות שגויות מאוד. לטעמנו גם בחישוב סכום המזונות נפלה טעות בסיסית.

פסק הדין בתלה"מ 35697-03-21

כב' השופט ארז שני, תלה"מ 64033-06-21, חלוקת נטל הנסיעות במקרה בו לאב זמני שהות מאוד מצומצמים + דיון עקרוני על נושא המינוחים משמורת, אחריות הורית משותפת וכו', מיום 06.02.2022.

פסק דין שדחה את בקשת האב על חלוקת נטל הנסיעות. די בצדק. אבל מדובר גם על פסק דין נוסף של כבוד השופט ארז שני בו יש סלט גדול עם נושא המינוחים (וחבל שכך!), פסק דין נוסף בו כבודו מתרגז על ההורה שהעז להגיש ערעור למחוזי (טוב ששוחט עבר לעליון, אולי עכשיו הרוחות בין שני למחוזי יירגעו), והתוצאה בהתאם.

פסק הדין בתלה"מ 64033-06-21

כב' הדיינים הרב מאיר כהנא – אב"ד, הרב שלמה צרור, הרב דניאל גודיס, תיק 1218708/4, החזקת ילדים – משמורת משותפת, מיום 19.01.2022.

דיון העבר: בבתי המשפט האזרחיים כבר אין שימוש במונח משמורת. לא רבים עליו יותר. פועלים לצמצם ויכוחים מיותרים שלרוב מגיעים לפתחו של הילד. לצערנו לרבני זה טרם הגיע. אהבתי לקרוא את עמדתו של הרב דניאל גודיס. נקבע שלהורים תהיה משמורת משותפת.

פסק הדין בתיק 1218708/4

כב' השופטת קרן גיל, תלה"מ 14303-06-19, תביעות הדדיות לפסיקת מזונות ולמשמורת שלושה קטינים בני למעלה משש שנים, מיום 24.11.2021.

תיק נוסף המלמד אותנו כמה עמדתו של כבוד השופט שוחט (אשר מבוססת על המלצות ועדת שניט) לאי שימוש במונח "משמורת" חשובה להפחתת מלחמות ההורים על גבם של הילדים. חשוב להימנע עוד מההתחלה לדון על נושא המשמורת, ובטח לא לבקש בנושא המלצה בתסקיר! כך "נשחרר" את ההורים מהמריבות האיומות בנושא זה. זאת הדרך לפעול לטובת הילדים. התיק הזה התחיל לפני המפץ הגדול של שוחט ולכן ההורים "זכו" לריב על הגדרתם ההורית. ונכון שהתוצאה היא אחריות הורית משותפת, אז הנזק כבר נגרם. כל הכבוד לעו"סית בתיק. אמיצה ומקצועית. 

כמו כן נפסקו מזונות שלושת הילדים. 1,980 ש"ח.

פסק הדין בתלה"מ 14303-06-19

הרב מאיר כהנא – אב"ד, הרב שלמה צרור, הרב דניאל גודיס, תיק 1094137/13, קביעת "משמורת" ומשמעותה של הגדרה זו, מיום 03.11.2021.

פסק דין מרגיז. לא קל לקרוא את החלטת הדיינים בהקשר של טובת הילדה. אבל לפחות אפשר להסביר וללמוד.

בסוף פסק הדין אנחנו למדים ששכר שני ההורים מאוד נמוך. עקרונית, אין סיבה שבחלוקת זמני שהות שווה ההטבה תלך להורה אחד בלבד. אבל גם אם כך הוחלט, בשל שכרה הנמוך יותר של האם או כל סיבה אחרת, אם העו"ד של האב היה לומד את נושא ההטבות, מכיר את הנושא לעומק, הוא היה יכול להסביר זאת ללקוח שלו שאולי היה מסכים לקבל את ההצעה (אולי זה נעשה – אנחנו לא יודעים) או לדיינים, ואולי היו פותרים את המחלוקת. מדובר על מקרה נקודתי בו שני ההורים בעלי שכר נמוך ושניהם כנראה זכאים לסיוע בשכר הדירה. כמובן שהדבר פתיר אם מכירים את הנושא.

פסק הדין בתיק תיק 1094137/13

כב' השופט ליאור ברינגר, תלה"מ 14439-09-19, דחיית בקשת האב להגדרה של משמורת משותפת כאשר מטרת האב היא רק הפחתת מזונות, מיום 14.04.2021.

בהסכם משנת 2015 קבעו ההורים חלוקת זמני שהות שווה ומשמורת אם (כך היה מקובל בזמנו). האב, החצוף, לא עומד בזמני השהות עקב מעבר מקום מגורים, ומבקש הגדרה של משמורת משותפת רק בגלל נושא המזונות. תביעה מיותרת ובעיקר שגויה מיסודה. נקבעו הוצאות על האב בסך 15,000 ש"ח. ועוד 15,000 בתיק המזונות. ראו תלה"מ 14418-09-19.

פסק הדין בתלה"מ 14439-09-19

כבוד השופט בן שלו, תלה"מ 17811-01-21, הגדרות הוריות, מזונות מתחת ומעל גיל 6, מיום 20.10.2021.

לאחר הפסיקה הנהדרת של כבוד השופט שוחט בנושא אי השימוש במונח משמורת, מאוד לא קל לקרוא פסקי דין של כבוד השופט שלו. אז הנה עוד אחד. צורם ומיושן. האסימון טרם נפל. מזלה של הילדה והוריה שהעו"סית נהדרת.

ובנושא המזונות, צורם מאוד שאין הפחתה בסכום המזונות עד גיל 6 לאור זמני השהות השווים.

פסק הדין בתלה"מ 17811-01-21

כבוד השופט בן שלו, תלה"מ 19063-08-17, קביעת משמורת, מזונות כאשר שכר האב גבוה פי 2 שכר האם וזמני השהות שלו עם הילדות מאוד מצומצמים, תביעת נזיקין, מיום 29.09.2021.

עוד פסק דין מאוד מרגיז של כבוד השופט בן שלו בנושא הגדרות ההורים. ראו גם פסק הדין בתלה"מ 27204-12-19 שפרסמנו לאחרונה. אחרי פסק הדין הנהדר של כבוד השופט שוחט זה פשוט לא מתאים יותר. כאשר האב מרוויח פי 2 מהאם ובקושי נפגש עם הילדים, אז שישלם. כל השאלה היא כמה. תביעת הנזיקין בנושא הניכור הורי נדחתה.

פסק הדין בתלה"מ 19063-08-17

כבוד השופטת, סגנית הנשיא רותם קודלר עיאש, תלה"מ 25555-06-19, תביעה שהוגשה ע"י אב והוגדרה במהותה כתביעה בעניין "משמורת קטינים", מיום 10.08.2021.

לצורך בחינת טובתו של הקטין, יש לשקול את זכויותיו, הצרכים והאינטרסים שלו, כאשר תוכנו של המונח "טובת הקטין" יינתן בהתאם לילד המסוים שעומד במרכז ההכרעה, ותוכן זה יהפוך את ההכרעה ממושג מופשט – לטובתו של הילד המסוים שבפני בית המשפט.

 

לאחר ששמעתי את הראיות, לאחר עיון בתסקירים שהוגשו בעניינם של הצדדים, כאשר עסקינן בשאלת קביעת אחריות הורית ביחס לשני נערים בגיל ההתבגרות, האחד בן 17 שנים והאחר בן 15 שנים, מצאתי לקבוע כי ביחס לשני הקטינים, תהא אחריות הורית משותפת ושווה לשני ההורים, כפי שממילא קבע המחוקק ביחס להורים שהינם האפוטרופסים הטבעיים על ילדיהם וזאת במסגרת הוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב- 1962.

פסק הדין בתלה"מ 25555-06-19

כבוד השופט רן ארנון,  תלה"מ 26310-06-20, חלוקת זמני השהות לבת (2.5 שנים), משמורת ז"ל, סכום המזונות מתחת ומעל גיל 6 והוספת שם משפחתה של האם לשם הילדה, מיום 14.10.2021.

פסק דין נוסף שדן בנושא השימוש המיותר במונח משמורת. לא בטוח שכבוד השופט ארנון הבין באופן מלא את הדברים הכה חכמים של כבוד השופט שוחט. נקבעו זמני שהות בהדרגה עד ל 7/7. משכורות ההורים שוות, וניתן לראות את העוול הנורא עד ולאחר גיל 6.

פסק הדין בתלה"מ 26310-06-20

כבוד השופט בן שלו, תלה"מ 27204-12-19, דיון על ההגדרה משמורת ז"ל וקביעת סכום המזונות כאשר שכר האב גבוה בהרבה משכר האם, מיום 09.08.2021.

שמחנו לקרוא עוד פסק דין שמסביר את נושא ביטול הצורך בשימוש במונח משמורת, אך חלק מהאמירות שגויות ולא נכונות. חבל, אך ככה לומדים. רשמנו את ההערות בפסק הדין.

פסק הדין בתלה"מ 27204-12-19

כבוד השופטת פלאוט, מחוזי מרכז, עמ"ש 19292-11-20, הסבר על חשיבותה של הגדרה הורית שווה/אי מתן הגדרה כלל, ומדוע הטבות שונות לא צריכות להשפיע על הנושא, מיום 23.05.2021.

נתמקד בחלק של ההגדרות ההוריות בפסק הדין. כבודה מסבירה שהעו"ס, הגב' פלורה לוי, הגישה את התסקיר למשמורת אם כאשר הילדה הייתה בת 7 חודשים, אך מסבירה שהמלצתה הייתה בעיקר על מנת לא לפגוע בהטבות השונות שמקבלת האם כמשמורן יחיד (דבר שלפחות כיום אינו נכון ואין שום פגיעה בהטבות מלבד חלוקת ההנחה בארנונה), היא קביעה לא מקצועית הסותרת את טובת הילדה! בנוסף, מסבירה כבודה את חשיבותה של הגדרה הורית שווה למניעת סכסוכים מיותרים בין ההורים, ומדגישה את הגישה החדשה בה אין צורך עוד לדון על נושא המשמורת, אלא על חלוקת זמני השהות בלבד. 

 

אומנם העו"ס לא המליצה בתסקירה על משמורת משותפת, אלא שתסקירה הראשון ניתן בהיותה של הקטינה בת 7 חודשים בלבד (בעוד התסקירים המאוחרים יותר התייחסו לסוגיות נקודתיות ולא לשאלת המשמורת בכללותה),  ומכל מקום, המלצתה זו נבעה בעיקר בשל סברתה לזכויות כאלה ואחרות של בת הזוג, ואולם סברתה זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין ואינה מתיישבת עם הזכויות ההוריות המגיעות להורים, כפי שהובהר לעיל באריכות, לפיכך אין להלין על בית משפט קמא כי סטה מההמלצות הנוגעות לעצם אופייה של המשמורת.

 

בנדון, קביעה כי המשמורת תהא למערערת או למשיב אך ורק תגביר ותחדד את המחלוקות בין הצדדים, ותביא להרעה של ממש במצבם של הקטינים. שכן אם, כדוגמה, תינתן המשמורת בידי המערערת, קיים חשש של ממש כי היא תצמצם את מקומו של המשיב לצורך הרחבת מקומה של בת הזוג, ולהיפך לו תינתן המשמורת בידיו של המשיב.

 

 

קביעת מעמד שווה לשני ההורים יהא בה להגדיר ולחדד את מעמדם בעיני הקטינים ובכך לתרום לטובתם.  ועיקר – אין בכך כדי בהכרח בכדי להדיר את בת הזוג מחיי הקטינים, כפי שיובהר להלן בהמשך הדברים.

 

טענת המערערת כי בית משפט קמה התעלם מחזקת הגיל הרך –  אין בה ממש.  השימוש בחזקת הגיל הרך יעשה כאשר בית המשפט אינו מוצא אפשרות משמורנית טובה יותר לקטינים (ואגב כיום הנטייה היא להתעלם כליל מסוגיית המשמורת ולדון אך ורק בסוגיית זמני השהות של כל אחד מההורים, וזאת גם לגבי קטינים שטרם מלאו להם שש, שכן עיקר זכויותיהם וחובותיהם ההוריות עולות מעצם אפוטרופסותם על הקטינים (וראו לעניין זה בהרחבה בפסק הדין בעניין עמ"ש 13008-02-21 א.ק נ. מ.ע.ק. (2021) וכן רמ"ש 56347-11-12 נ.ב.מ. נ. ד.ב.מ. (2013) תלה"מ 6303-10-18 פלוני נ. פלונית (2021)). יתר על כן, בנדון הקטין הוא כבן 7, לפיכך בעניינו לא חלה חזקת הגיל הרך, וכידוע על דרך הכלל אין לחלק בין המשמורת הנוגעת לאחים ויש להתאמץ ולהחיל משמורת במתכונת זהה לכלל האחים.

פסק הדין בעמ"ש 19292-11-20

כבוד השופטת נאוה גדיש, תלה"מ 6306-10-18, מקום המגורים של הילד יהיה רשום במקום מגורי האב, בהתאם לטובת הילד והשינוי החברתי בשנים האחרונות אין כל צורך לקבוע הורה משמורן, מיום 18.05.2021.

פסק דין נהדר וחשוב של כבוד השופטת גדיש הממשיכה את המגמה של פסק הדין של כבוד השופט שוחט (פורסמו באותו יום) האומרת שהגיע הזמן להחליף דיסקט בכל הקשור למאבק המיותר על ההגדרות ההוריות של שני ההורים.

רשמנו את ההערות שלנו, ויש רבות, בפסק הדין עצמו.

פסק הדין בתלה"מ 6306-10-18. על פסק הדין הוגש ערעור למחוזי, עמ"ש 20736-06-21, שנדחה. האם לא ויתרה והגישה ערעור לעליון כאשר אחת הטענות היא חזקת הגיל הרך. כבוד השופט מינץ ציין: "חזקת הגיל הרך כשמה כן היא – "חזקה" הניתנת לסתירה בהתקיים "סיבות מיוחדות" (סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962). החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה, כי במקרה זה אכן מתקיימות נסיבות המצדיקות סטייה מחזקה זו, אינן מצדיקות התערבות ב"גלגול שלישי"." ההחלטה בתיק בע"מ 5557/21.

אבולוציה מעניינת. עד שנת 2008 (פרסום מסקנות הביניים של ועדת שניט) חזקת הגיל הרך הייתה חזקה כמו קיר. מלבד מקרי קצה, לא היו מקרים בהם היא נסתרה. זה בכלל לא עלה לדיון. מאז, מזה יותר מעשור, בבתי המשפט קרנה הלך ודעך. השופטים הבינו שהיא מיושנת ובעיקר אינה תואמת את טובת הילד, והשימוש בה נעשה רק במקרים מאוד מיוחדים. והנה, אחרי עשור שכך פועלים בתי המשפט למשפחה (וגם בתי המשפט המחוזיים) מצטרף בית המשפט העליון וקובע שהחזקה ניתנת לסתירה, והחשוב הוא רק טובת הילד בכל מקרה ומקרה.

כב' השופט שאול שוחט, סגן נשיא, כב' השופטת עינת רביד, כב' השופט נפתלי שילה, עמ"ש 13008-02-21, הסבר מעמיק ומודרני לחשיבותה של הגדרה הורית שווה ומדוע כה חשוב להימנע מקביעת אחד ההורים כמשמורן בלעדי, מיום 18.05.2021.

אחד מפסקי הדין הנהדרים והחשובים שקראנו בשנים האחרונות בנושא מהו "הורה משמורן" ומדוע כה חשוב לעבור למתווה של הגדרת ההורים כשווים.

שאלת הגדרת המשמורת היא לא העניין ומה שמפריע זה קביעת קמא שהדביקה תווית על המצח של האם כאמא מנכרת, בעוד שהתסקיר מכוון להתנהלות לא נורמטיבית של שני ההורים בכל הנוגע לילדים ואין קביעה מקצועית שהיא אמא מנכרת. אבל לא צריך לשנות את הקביעה של משמורת משותפת, מבחן התוצאה מלמד שזה מה שמביא לרגיעה" ולאחריהם הצענו "שהערעור יידחה, בכפוף לכך שיובהר ע"י בית משפט שהאחריות היא אחריות משותפת, תוך התייחסות לזמני השהות, קביעת האם המנכרת היא לא במקום וניתן לצפות ששניהם יבינו שטובת הילדים מעל הכול והאחריות ההורית מחייבת אותם לשתף פעולה בצורה מקסימלית.

 

כל אחד מההורים, כחלק מהאחריות ההורית המשותפת, מחזיק בקטין בזמן שהוא נמצא ברשותו, בהחזקתו, במשך כל פרק הזמן של הסדרי השהות שלו עמו, גם אם מדובר בקטין מתחת לגיל שש שנים (ראו דברי ברמ"ש 56347-11-12 נ' ב' מ' נ' ד' ב' מ'; 24.2.13).  שיח משפטי ברוח זו, כך יש לקוות, יביא ל'הרגעת רוחות המלחמה' על המשמורת גם בהקשר של חזקת הגיל הרך.

 

לפיכך, במסגרת הנורמטיבית הקיימת כיום, אציע להימנע מקביעת הורה זה או אחר כמשמורן. תחת זאת יש לשאוף לכך, שההסדרים שנקבעים על ידי בית המשפט, בכל הנוגע לאחריות ההורית ולהסדרי השהות יהיו כאלה שיאפשרו את מימוש האחריות ההורית, שמבוטאת כיום במושג האפוטרופסות (ויש מי שמכנה זאת "משמורת משפטית משותפת") של שני ההורים, בצורה המטיבה ביותר, מבחינת טובתו של הקטין…

 

פסק הדין בעמ"ש 13008-02-21

כבוד השופט בן שלו, תלה"מ 53896-07-20, הסבר מדוע הגדרה הורית שווה כה חשובה + אישור מעבר מגורים לאם והילדים למרחק בינוני, מיום 27 אפריל 2021.

פסק דין יפה המסביר מדוע כה חשובה הגדרה הורית שווה. בנושא מעבר המגורים היינו מצפים לנימוק לאישור המעבר.

פסק הדין בתלה"מ 53896-07-20

כבוד השופטת ליאת דהן חיון, תלה"מ 51381-12-18, מתן הגדרה הורית שווה לשני ההורים בעקבות הרחבה בזמני השהות של האם עם הילדים, מיום 05.01.2021. 

התוצאה הסופית נאה היא. לשני ההורים ניתנה הגדרה הורית שווה בראייה של טובת הילדים. מדובר על פסק דין ממנו אנשי המקצוע – שופטים ועו"סים לסדרי דין – יכולים ללמוד מדוע הגדרה הורית שווה כה חשובה, על מה שהיה מקובל בעבר לעומת המקובל כיום, ומהי הראייה המקצועית הראויה על מנת באמת לקדם את טובת הילדים.

תלה"מ 51381-12-18

כב' השופטת נלי רוסמן גליס, תלה"מ 22195-07-19, הרחבת זמני השהות לחלוקה שווה של 7/7 וקביעת הגדרה הורית שווה של משמורת משותפת עקב רצון הילדה (14), מיום 09.03.2021.

חבל שכבודה פורשת. תמיד ראתה לנגד עיניה את טובת הילד.

תלה"מ 22195-07-19

כבוד השופט בן שלו, תלה"מ 45190-03-19, הגדרה הורית שווה והרחבת זמני השהות של הילד עם האב, מיום 14 פברואר 2021.

תלה"מ 45190-03-19

כב' השופט ארז שני, תלה"מ 39636-10-19, פסק דין נוראי בנושא הגדרות הוריות של ההורים, מיום 17.01.2021.

הטעות הראשונה נעשית כבר בהתחלה, כאשר האב עזב את הדירה המשותפת ולכן נקבעת משמורת אם. כאן המלחמה החלה, ורק החריפה בהמשך. כה עצוב.

אנחנו מפרסמים את פסק הדין על מנת שאנשי מקצוע יוכלו ללמוד ממנו ולא לחזור את הטעויות של כבוד השופט שני.

פסק הדין בתלה"מ 39636-10-19

כבוד הדיינים הרב יצחק אושינסקי – אב"ד, הרב מאיר קאהן, הרב יעקב מ' שטיינהויז, תיק 754616/15, משמורת משותפת – אף לשם מתן מענה לצורך רגשי של ההורים או של הילדים, מיום 04.01.2021.

את עמדתנו לפסק הדין רשמנו בקובץ עצמו.

תיק 754616/15

כבוד השופטת נאוה גדיש, תמ"ש 51061-10-15, הסבר על משמורת משותפת בימינו אנו לצד מזונות ילדים בהתאם להלכה החדשה, מיום 04.11.2018.

הוסכם על ההורים ששאלת המשמורת איננה דורשת הכרעה. בחוכמתם, השכילו להסכים כי האחריות ההורית על הקטינים הינה אחריות הורית משותפת החלה על שניהם

 

למעשה יש בהסכמות ההורים כדי לבטא את האמור בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות לפיו ממילא ההורים שניהם הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם…

 

"הוסכם על ההורים ששאלת המשמורת איננה דורשת הכרעה. בחוכמתם, השכילו להסכים כי האחריות ההורית על הקטינים הינה אחריות הורית משותפת החלה על שניהם".

"למעשה יש בהסכמות ההורים כדי לבטא את האמור בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות לפיו ממילא ההורים שניהם הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם…".

"אין צורך להזדקק למחקרים פסיכולוגיים על מנת לקבוע שילדים בכלל וילדים צעירים בפרט זקוקים לקשר תקין ושוטף עם שני הוריהם, בין אם אלו חיים יחד ובין אם החיים הם בנפרד"

"לא מצאתי לנכון במסגרת פסק דין זה לצטט את המחקרים הרבים שנעשו לאורך השנים ומביאים לידי ביטוי את חשיבות הקשר של פעוטות עם שני הוריהם שכן הדברים ברורים והוזכרו לא אחת בפסיקה".

"…מצאתי להדגיש כי יש לבחון את טובת הילדים לפי המצב החדש שנוצר, ולא לפי התנהלות ההורים לפני הפירוד. השאלה מי מההורים היה ה"מטפל העיקרי" בילדים טרם הפרידה, יכולה להטעות ולא להשליך בהכרח על טובתם כעת… עם הפרידה נוצר מצב בו שני ההורים נדרשים "לחשב מסלול מחדש" וכאשר כל הורה יודע שאין לו את הפריבילגיה להתעורר מדי בוקר עם ילדיו ולראות אותם מידי ערב לפני השינה ואף באמצע הלילה, בזמן שהם ישנים, עליו לעשות את השינויים הנדרשים על מנת לשהות עם ילדיו זמן מיריבי ואיכותי. שינוי כזה הוא מתבקש ונדרש לא רק מבחינת ההורים אלא אף מבחינת הקטינים, שההורים מחוייבים להמשיך ולפעול לטובתם, גם אם בחרו שלא לחיות יחדיו".

"זאת ועוד, במצב הדברים שנוצר, בימים בהם הילדים מצויים באחריות ההורה האחד יכול ההורה האחר להרחיב את שעות העבודה שלו ולמצות את פוטנציאל ההשתכרות שלו".

פסק דינה של כבוד השופטת גדיש

כבוד הדיין הרב יצחק אושינסקי — אב"ד, תיק 884693/5, משמורת משותפת לילדים בני 6 ו 9 בניגוד להמלצת התסקיר וללא קשר לחלוקת זמני השהות, מיום 16.01.2017.

להורים שתי בנות. (9 ו 6). זמני השהות של הבנות עם האב הם יום אחד באמצע השבוע + כל סוף שבוע שני מלא. הרווחה המליצו על משמורת לאם, כבוד הרב אושינסקי קובע בהתאם למשנתו בתיק ‏995674/8 שטובת הבנות לפי ההלכה היא להיות במשמורת משותפת.

כבוד הדיין הרב יצחק אושינסקי — אב"ד, תיק 884693/5, משמורת משותפת לילדים בני 6 ו 9 בניגוד להמלצת התסקיר וללא קשר לחלוקת זמני השהות, מיום 16.01.2017.

כבוד הדיין הרב יצחק אושינסקי — אב"ד, תיק ‏995674/8, משמורת משותפת לילד בן 3 למרות התנגדות האם, מיום 23.11.2016.

כבוד הדיין אושינסקי קובע הסדר של משמורת משותפת לגבי ילד בן 3, אשר לן אצל האב בשלב זה 4 ימים בשבועיים, בהתאם להלכה ולאור המגמה המתחדשת.

"תואר זה של "הורה משמורן" חשוב אף בצד הסמלי שלו. גם ההורים וגם הילדים (ובנידון דנן – הילד) צריכים להרגיש שוויון בקשר ההורי ובנטל ההורי, ללא קבלת מסר או תחושה שהורה זה שווה יותר או פחות". 

"כידוע, הדיון ההלכתי בדבר החזקת ילדים אינו נסוב סביב זכות האב או זכות האם, אלא סביב טובת הילדים".

"קביעת משמורת משותפת תאלץ את שני ההורים לקיום קשר בסיסי סביר בשאלת צרכי הילד, ביודעם כי אילולא זה, הגדרתם כהורה משמורן מוטלת בספק. ההכרה של שני ההורים וכן של הבן שקיים שוויון סמלי בין ההורים, עשויה רק להיטיב עם משפחה זו". 

"כך שנסכם ונאמר כי בניגוד למקובל, לא הקשר הבסיסי הסביר בין ההורים בענייני הילדים הוא המוביל לקביעת המשמורת, אלא קביעת המשמורת תוכרע על פי טובת הילדים, וקביעה זו עשויה להוביל לקשר בסיסי זה". 

"לאור האמור, בית הדין קובע כי משמורת הבן המשותף תהיה משותפת לשני ההורים".

כבוד הדיין הרב יצחק אושינסקי — אב"ד, תיק ‏995674/8, משמורת משותפת לילד בן 3 למרות התנגדות האם, מיום 23.11.2016.

כבוד השופטת אליה נוס, תמ"ש 59099-11-14, מתן הגדרה של משמורת משותפת וחלוקת זמנים שווה בתביעה שהגיש האב מספר שנים לאחר אישור הסכם הפרידה הראשון, מתאריך 11.04.2016.

המדובר בזוג הורים גרושים שבעת גירושיהם (בשנת 2011) חתמו על הסכם גירושין לפיו המשמורת תהא אצל האם ונקבעו זמני שהות של הקטין עם האב לפעמיים בשבוע כשרק באחד מהם בתוספת לינה וכן כל סוף שבוע שני.

בעת הגירושין הקטין היה כבן שנתיים וחצי כיום הינו כבן 7 וחצי. אנו הגשנו בשם האב, תביעה למשמורת משותפת וחלוקה שווה של זמני השהות. האם התנגדה בכל תוקף.

בסופו של דבר, חרף התנגדות האם ולמרות קיומו של הסכם גירושין מפורט ביותר, באשר לזמני השהות של הקטין עם האב ובהתאם להמלצות התסקיר, ולאחר שפקידת הסעד נחקרה – נקבעה משמורת משותפת וזמני שהות שווים באופן שהקטין שוהה עם האב 7 לילות מתוך 14 לילות.

* את התקציר כתבה עו"ד איריס גרבר אשר ייצגה את האב. על פסק הדין הוגש ערעור למחוזי. 24680-05-16  אשר נדחה. החשוב בפסק הדין של המחוזי הוא שדי בשינוי בגילו של הקטין, שבמועד ההסכם היה בן 3 ולא היה יכול להביע את דעתו וכיום הוא גדל, אמנם רק בכ-3 שנים אבל מביע דעתו

כבוד השופטת אליה נוס, תמ"ש 59099-11-14, מתן הגדרה של משמורת משותפת וחלוקת זמנים שווה בתביעה שהגיש האב מספר שנים לאחר אישור הסכם הפרידה הראשון, מתאריך 11.04.2016.

כבוד השופט  בנימין יזרעאלי, תמ"ש 22141-07-11, אי מתן הגדרה הורית של משמורן לאף אחד מההורים הרבים ממושכות על הגדרתם ההורית העדיפה, מיום 22.01.2016.

ושוב, פעם אחר פעם, אנו רואים כיצד המדינה בחוקיה המיושנים מעצימה ומלבה את סכסוכי ההורים על גבם של הילדים בתחרות הכה מיותרת על התואר ההורה המועדף/ההורה המשמורן. כל כך מיותר.

כבוד השופט בנימין יזרעאלי, תמ"ש 22141-07-11, אי מתן הגדרה הורית של משמורן לאף אחד מההורים הרבים ממושכות על הגדרתם ההורית העדיפה, מיום 22.01.2016.

כבוד השופטת שושנה ברגר, תמ"ש 29969-05-13, זמני שהות כמעט שווים, הגדרה של משמורת משותפת בניגוד להמלצת פקידת הסעד והפחתה ניכרת בשיעור המזונות (הילדים כולם מתחת לגיל 6), מיום 07.12.2015. 

להורים 3 ילדים, כולם מתחת לגיל 6. בתיק זה הוגשו 5 תסקירים (כולל ועדת תסקירים) כאשר בתסקיר האחרון (סעיף 30) פקידת הסעד רונית בן עזרא המליצה על משמורת לאם. בדיון בבית המשפט הצליחה עו"ד ענבר סברדליק להראות שחוות הדעת של פקידת הסעד על האב ויכולתו ההורית היתה חיובית מאוד לאורך כל הדרך ושאין כל סיבה לקחת ממנו את הגדרתו ההורית.

כבוד השופטת ברגר סוקרת בהרחבה מספר פסקי דין העוסקים בנושא הגדרות ההורים, מציינת שמשמורת משותפת מבחינתה רק מציינת את מקום מגורי הקטין (סעיף 19 – נציין שבמרשם האוכלוסין לא ניתן לרשום שני מענים לילד) ומצטרפת למגמה (סעיף 23) שהגדרה של משמורת משותפת חשובה מאוד ויש בה אף להפחית את המתח היחסי בין ההורים (סעיף 40), הימנעות מהענקת "מעמד על" לאחד ההורים, יצירת איזון במעמדם מתוך תקווה שבדרך זו ישתפו פעולה בצורה המיטיבה ביותר עבור ילדיהם הקטינים.

היבט נוסף לכך הינו העברת מסר מחנך לקטינים באשר למעמדם השוויוני של שני ההורים בחייהם. בסופו של דבר קובעת השופטת (סעיף 32) כי יש להורות על משמורתם המשותפת של הקטינים אצל שני ההורים.

הייתכן וכבוד השופטת ברגר קראה באתר שלנו מדוע הגדרה של משמורת משותפת היא כה חשובה? לתקציר חלק המזונות בתיק ראה כאן.

את האב ייצגה עו"ד דורית ענבר סברדליק.

כבוד השופטת שושנה ברגר, תמ"ש 29969-05-13, זמני שהות כמעט שווים, הגדרה של משמורת משותפת בניגוד להמלצת פקידת הסעד והפחתה ניכרת בשיעור המזונות (הילדים כולם מתחת לגיל 6), מיום 07.12.2015.

כבוד השופטת שפרה גליק, תמ"ש 40727-02-13, משמורת משותפת על 3 קטינות, הרחבת זמני השהות ל 8 ימים אצל האב ובעקבות מעבר האם קביעת מקום המגורים אצל האב, מיום 05.01.2015.

להורים 3 בנות. כבוד השופטת גליק מגדירה את המצב כ "סכסוך רב מימדים". ד"ר עמוס שרון ממכון שלם ממליץ על השארת הגדרת המשמורת המשותפת על כנה, על קביעת מקום מגורי הבנות אצל האב (לאור מעבר המגורים שביצעה האם) והרחבת זמני השהות ל 8 ימים אצל האב ו 6 ימים אצל האם.

* את האב ייצגה עו"ד ענת גוטליב שטיינמץ.

כבוד השופטת שפרה גליק, תמ"ש 40727-02-13, משמורת משותפת על 3 קטינות, הרחבת זמני השהות ל 8 ימים אצל האב ובעקבות מעבר האם קביעת מקום המגורים אצל האב, מיום 05.01.2015.

כבוד השופטת רונית גורביץ, תמ"ש 43485-06-14, משמורת משותפת לקטין בן שנתיים וחצי והפחתת מזונות בהתאם לשכר שני ההורים וחלוקת זמני השהות, מתאריך 12.04.2015.

כבוד השופטת רונית גורביץ, תמ"ש 43485-06-14, משמורת משותפת לקטין בן שנתיים וחצי והפחתת מזונות בהתאם לשכר שני ההורים וחלוקת זמני השהות, מתאריך 12.04.2015.

כבוד השופטת תמר סנונית פורר, תמ"ש 61338-07-14, משמורת משותפת לקטין בן 7 חודשים מתאריך 15.01.2015.

להורים ילד אחד בן 7 חודשים. פקידת הסעד ממליצה על הסדר של משמורת משותפת. חשוב מכך, ממליצה כבר עכשיו על זמני שהות מדורגים (עקב גילו של הקטין) כך שבגיל שנה וחצי תתווסף לינה באמצע השבוע ביום ב' ובגיל שנתיים תתווסף לינה בסוף כל שבוע שני.

מצד אחד פקידת הסעד מתווה את הדרך לשנים הקרובות מתוך מטרה למנוע סכסוך עתידי על זמני השהות והגעה נוספת לבית המשפט, אך מצד שני באחרונה פורסם ב "פסיכולוגיה, מדיניות ציבורית, ומשפט" – כתב עת של הארגון האמריקאי לפסיכולוגיה – מאמר שכתב פרופ' ריצ'רד וורשאק מאוניברסיטת טקסס, פסיכולוג בעל שם שהתמחה בנושא אחריות ההורים בעת גירושים מאמר מקיף בנושא לינת פעוטות אצל שני הוריהם.

בכל מקרה, יש להניח שהאב יפנה בשלב זה או אחר לבית המשפט על מנת לממש את זכות ילדו וזכותו שלו ללינה מלאה בסופי השבוע (בתסקיר משום מה נכתב שהלינה תהיה לילה אחד בלבד ורק בגיל שנתיים). כבוד השופטת קיבלה את המלצות התסקיר.

* את האב ייצגו עו"ד אימי בכור-בוני ועו"ד שירה חלי גורן.

כבוד השופטת תמר סנונית פורר, תמ"ש 61338-07-14, משמורת משותפת לקטין בן 7 חודשים מתאריך 15.01.2015.

כבוד השופטת רותם קודלר עיאש, תמ"ש 13620-07-12, אחריות הורית משותפת וקביעת חלוקת זמני שהות, מתאריך 06.01.2015.

להורים 3 ילדים. ההורים ביחסים לא טובים והשופטת כותבת:

חשיבותה של הגדרה הורית שווה

"עוד נמצא שמתן עדיפות להורה אחד על פני האחר על ידי קביעתו כהורה המשמורן מעניקה לאותו הורה יתרונות ביכולת ההשפעה על הילדים, ביחס שלהם כלפי ההורה האחר עד כדי יצירת ניכור בין הילדים להורה האחר."

"לפיכך, מצאתי לקבוע אחריות הורית משותפת, כפי שאף קובע החוק במדינת ישראל ובמקביל לקבוע חלוקת זמני שהות באופן שיבא לידי ביטוי את המורכבות המשפחתית, את רצונות הילדים והמצב בו מצויה נכון להיום המשפחה."

כבוד השופטת רותם קודלר עיאש, תמ"ש 13620-07-12, אחריות הורית משותפת וקביעת חלוקת זמני שהות, מתאריך 06.01.2015.

כבוד השופט טל פפרני, תמ"ש 28124-07-12, אף אחד מההורים לא יוגדר הורה משמורן וכך שני ההורים שווים הם, מתאריך 28.09.2014.

"לאחר ששקלתי טענות הצדדים לכאן ולכאן, הגעתי לכלל מסקנה כי הדרך הראויה במקרה זה הנה זו בה פסעה כבוד השופטת חני שירה בפסק הדין שניתן ביום 23/2/12 בתמ"ש 29024/06 [פורסם במאגרים המקוונים], שנמנעה מלקבוע את המשמורת בידי אחד ההורים, והותירה את חלוקת הזמן ההורי כפי שהיתה נהוגה בין הצדדים וכדבריה"

"יצוין כי כיום, כדבר שבשגרה, מאשרים בתי המשפט למשפחה הסכמי גירושין, הכוללים את המושגים "אחריות הורית משותפת" ו- "חלוקת זמן הורי", ואינם כוללים את המושגים "משמורת" ו- "הסדרי ראיה"."

והחידוש הנאה: "כל ההנחות והקצבאות להן זכאי הורה משמורן, לרבות קצבת ילדים, יועברו לידי האם ומחצית הסכומים יקוזזו מחלקו שם האב בעת השתתפות בהוצאות חריגות."

כבוד השופט טל פפרני, תמ"ש 28124-07-12, אף אחד מההורים לא יוגדר הורה משמורן וכך שני ההורים שווים הם, מתאריך 28.09.2014.

כבוד השופט יהורם שקד, תמ"ש 1781-11-13 ותמ"ש 1745-11-13 למשמורת משותפת לילדה בת 3 וחצי, מניעת מעבר מגורים של האם עם הילדה לצפון וקביעת מזונות בהתאם להכנסות שני ההורים וחלוקת זמני השהות, מתאריך 17.08.2014.

להורים ילדה בת 3 וחצי. בתחילת הדרך האמא הוציאה כנגד האב צו הרחקה מהדירה המשותפת. זמני השהות הם 2 ימים באמצע השבוע וכל סוף שבוע שני מלא אצל האב, כאשר בסוף השבוע שהילדה לא אצל האב הוא רואה אותה גם בימי חמישי עד לשעה 19:00.

האם ביקשה לעבור לצפון, שהילדה תהיה במשמורתה ומזונות. פקידת הסעד המליצה שהאם לא תורשה לעבור עקב חשיבות שמירת הקשר עם האב, אך משום מה בחרה להמליץ על משמורת לאם עקב חזקת גיל הרך.

כבוד השופט שקד כמובן יוצא נגד המלצה זו וקובע הסדר של משמורת משותפת ומסביר שתפקידה של פקידת הסעד הוא להמליץ בהתאם לטובת הילד הספציפי בלבד!

מזונות הילדה:

האב מרוויח 9,100 ₪ ושוכר דירה ב 3,850 כך שהוא נשאר עם 5,350 ₪. האמא מרוויחה 8,500 ₪ ושוכרת דירה ב 3,750 כך שהיא נשארת עם 4,900 ₪, כך שלשני ההורים נשאר בסוף החודש סכום דומה מאוד. כבוד השופט לא מקבל את עמדת האם להוצאות אשר ביקשה עבור הילדה (8,100) וקובע את ההוצאות על 1,400 ₪ כמקובל (לא כולל מדור, גן ומשתנות).

כבוד השופט שקד קובע שיש לאפשר לאב ולילדה קיום מינימאלי בהתאם לחוק ההגיון, אך שהוא לא יכול לצאת באופן מוחלט נגד הדין האישי וקובע שדמי המזונות עד גיל 15 יהיו 800 ₪ לחודש ועוד שכר דירה של 750 המהווים רק 20% (לעומת ה 30% המקובלים).

לאחר גיל 15 כל אחד מההורים ישלם עבור הוצאות הבת כאשר היא אצלו. קצבת הילדים תועבר לאם. כמו כן, על מנת שהאמא לא תיפגע כלכלית מההגדרה של משמורת משותפת מציין השופט שכל הטבה הנובעת מהגדרת המשמורן תועבר לאם.

* את האב ייצגה עו"ד עינת סיני. כבוד השופט יהורם שקד, תמ"ש 1781-11-13 ותמ"ש 1745-11-13 למשמורת משותפת לילדה בת 3 וחצי, מניעת מעבר מגורים של האם עם הילדה לצפון וקביעת מזונות בהתאם להכנסות שני ההורים וחלוקת זמני השהות, מתאריך 17.08.2014.

משמורת משותפת לתאומים בני כשנה.

כבוד השופט ערן שילה, תמ"ש 50108-12-13 ו 46207-04-14, משמורת משותפת על פעוטות בני כשנה, מיום 23.7.2014.

להורים תאומים בני כשנה ו 4 חודשים. זמני השהות החל מפרידת ההורים שוויוניים. פקידת הסעד ממליצה על משמורת משותפת ועל חלוקת זמני שהות שווה (בתנאי שהאב יעבור מירושלים למודיעין. האב מסכים) וזה החשוב בפסק דין זה שכן רוב פקידות הסעד עדיין מתנגדות ללינה בבית האב בגיל שכזה, בטח לא לחלוקת זמני שהות שווה, והכל ללא כל סיבה מקצועית.

כבוד השופט שילה חושב שאין כל חשיבות להגדרה של משמורת משותפת אך פקידת הסעד מתעקשת ומצליחה לשכנע את בית המשפט שכותב מדוע במקרה זה נדרשת "שבירת השוויון".

האם מעלה את נושא פסק הדין של בית המשפט העליון בנושא מעבר המגורים על מנת להראות שחזקת גיל הרך חיה ונושמת עד גיל 6, טענתה נדחית כמובן והשופט מתרץ זאת בכך שכאן מדובר על מקרה אחר בו ההורים גרים בסמיכות.

פקידת הסעד מסבירה שמתן הגדרה של משמורת משותפת אף תפחית את המתחים בין ההורים לאחר זמן מה. האם מעלה את נושא ההטבות, למשל הצעת החוק המקודמת בימים אלו מטעם משרד האוצר למע"מ 0% אך השופט טוען שלא ניתן לדעת מה יקבע בנושא וזה בכלל קשור לנושא המזונות.

 * את האב ייצגה עו"ד לורית גרון גלבוע אשר ציינה: "פס"ד זה מצטרף לשורה של פסקי דין בהם מנשבת רוח חדשה המבטאת את השינוי המהותי שחל בחברה הישראלית ובהתאמה בתוך התא המשפחתי, בשים לב שבמקרה זה השתכנע בית המשפט כי חרף גילם הרך של הקטינים שבתחילת המאבק המשפטי היו רק בני 9 חודשים , יש לשמר חלוקת זמני שהות רחבה ובהמשך אף קבע משמורת משותפת שעומדת בניגוד גמור ל"חזקת הגיל הרך". סנונית זו כמו קודמותיה מדגישה עוד יותר את האנרכיסטיות של חזקת הגיל הרך מקום זו שואפים שני ההורים למעורבות שווה בגידול ילדיהם. כן ירבו".

כבוד השופט ערן שילה, תמ"ש 50108-12-13 ו 46207-04-14, משמורת משותפת על פעוטות בני כשנה, מיום 23.7.2014.

כבוד השופטת שפרה גליק, תמ"ש 28076-04-13, משמורת משותפת (הילדה בת 3) מתאריך 13.07.2014.

להורים בת אחת בת 3. בית המשפט מינה כמומחית בתיק את הדרה בר שהמליצה על הסדר של משמורת משותפת. כבוד השופטת קיבלה את ההמלצה, כאשר פסק הדין מאפשר לאם לעבור מקום מגורים למרחק לא גדול ונקבע שאין במעבר זה על מנת לשלול את המשמורת המשותפת.

כבוד השופטת שפרה גליק, תמ"ש 28076-04-13, משמורת משותפת (הילדה בת 3) מתאריך 13.07.2014.

כבוד השופטת ורדה בן שחר, תמ"ש 23315-06-11 משמורת משותפת למרות יחסי ההורים מתאריך 26.05.2014.

להורים שתי ילדות קטינות. יחסי ההורים גרועים. המון תביעות, טענות למעשי אלימות פיזית, מעשה מגונה של הסבא באחת הבנות וכו'. פקידת הסעד דבורה ויס המליצה על משמורת אם.  המומחית ד"ר נעמי כהן ממכון מרחבים ציינה שבמקרה זה, לראשונה בעבודתה, חשבה להוציא את הילדות מידי שני ההורים, אך לבסוף בחרה בהסדר של משמורת משותפת.

כבוד השופטת בן שחר, כהרגלה, קובעת הסדר של משמורת משותפת וחלוקת זמני שהות שווה. כמו כן קובעת השופטת כי האם פגעה פגיעה קשה בילדות בשל משך הזמן המיותר שנמשך לריק וקובעת שעל האם לשלם לאב הוצאות של 25,000 ש"ח.

* את האב ייצגה עו"ד דורית ארבל.

כבוד השופטת ורדה בן שחר, תמ"ש 23315-06-11 משמורת משותפת למרות יחסי ההורים מתאריך 26.05.2014.

כבוד השופט יחזקאל אליהו, תמ"ש 53471-03, משמורת משותפת מתאריך 12.01.2014.

האב מטפל בילדים לא פחות מאשר האם ואעפ"כ פקידי הסעד ומכון שלם לא מצאו מקום לשנות את המשמורת ממשמורת אם למשמורת משותפת, מהטעם שהיחסים בין ההורים גרועים ואין שיתוף ביניהם. לימים שינתה פקידת הסעד את המלצתה לטובת משמורת משותפת. השופט החליט כי היחסים המתוחים בין ההורים אינן מצדיקים לשלול מהאב את המעמד המגיע לו כמשמורן משותף, מה עוד שמשמורת משותפת תעביר להורים מסר נכון על מעמדם ההדדי.

התמצית חוברה ע"י עו"ד אמיר שי. האב יוצג ע"י עו"ד איריס גרבר.

כבוד השופט יחזקאל אליהו, תמ"ש 53471-03, משמורת משותפת למרות יחסי ההורים וחוסר תקשורת, מתאריך 12.01.2014.

כבוד השופטת ורדה בן שחר, תמ"ש 30615-10-12 משמורת משותפת מתאריך 13.07.2014.

להורים בן אחד, קטין, הסובל משיתוק מוחין. פקידת הסעד המליצה על: משמורת משותפת, זמני שהות אצל כל אחד מההורים כדלקמן : שבוע ראשון ב: יום ב' ויום ד'- אצל האב כולל לינה, האב ייקח את הקטין מהאם בשעה 17:00 ויחזירו למחר לגן שבוע שני: בימי ב' וד' כולל לינה האב ייקח את הקטין מהאם בשעה 17:00 ויחזרו  למחרת לגן. בסוף שבוע זה ישהה הקטין אצל אמו בשישי-שבת. אך ביום ה'- ייקח  את הקטין מהאם בשעה 17:00 ויחזיר את הקטין בשעה 20:00 לאם. בסופי שבוע בכל סוף שבוע שני. מסיום הגן ועד ליום ראשון ייקח האב את הקטין ויחזיר אותו ביום א' לגן.

פקידת הסעד ציינה בזו הלשון: "אנו ממליצים כי במוצ"ש לא יהיו מעברים היות וטובתו של הקטין לשהות עם אביו גם בלילה. הקטין יישאר אצל האב גם במוצאי שבת עד למחרת בבוקר, בו יחזירו לגן".

* את האב יוצג ע"י עו"ד דורית ענבר סברדליק ועו"ד ליאורה אוחנה.

כבוד השופטת ורדה בן שחר, תמ"ש 30615-10-12 משמורת משותפת מתאריך 13.07.2014

כבוד השופטת נאוה גדיש, תמ"ש 603-09-12. משמורת משותפת והסבר בנושא חלוקת הטבות כספיות במשמורת משותפת מתאריך 10.04.2014.

מתוך פסק הדין:

"לדידי, מינוחים כמו "מי יחזיק בקטין" ומה תהיינה זכויות ההורה האחר "לבוא עימו במגע" מעוררים אי נוחות מסוימת ודומה כי התאימו לשנות ה- 60 עת נחקק החוק. מונחים אלה כבר אינם תואמים את מציאות החיים של ישראל 2014 , בה מקובל כי ההורים, שניהם, מגלים אחריות הורית מלאה ביחס לקטינים ובמקרים רבים, עדים אנו לילדים אשר שוהים חלק מהזמן בבית האם וחלק מהזמן בבית האב."

"גובה המזונות מוכרע גם היום, בין היתר, תוך התחשבות בזמני השהות של הקטין עם כל אחד מההורים ולאו דווקא בהתאם להגדרת המשמורת. ברי כי בבואו לפסוק את גובה המזונות על בית המשפט להבחין בין אב, שילדיו שוהים עימו פעמיים בשבוע כולל לינה וכל סופ"ש שני (לשני לילות), לבין אב שילדיו "מבקרים" בביתו למספר שעות בשבוע. משכך הם פני הדברים, לא הגדרת המשמורת היא שמהווה גורם בקביעת גובה המזונות, כי אם חלוקת השהות של הקטינים בפועל בין בתי ההורים".

"כיום, הורה משמורן זכאי להטבות וקצבאות שונות כגון: קצבת ילדים, הנחה בארנונה, מענק המשולם בתחילת השנה כהשתתפות בעלות הצטיידות לבית הספר. כך גם קיימת התייחסות להגדרת ההורה המשמורן במסגרת ההצעה שעלתה לאחרונה ע"י משרד האוצר, להעניק להורה משמורן פטור ממע"מ ברכישת דירה חדשה, בתנאים מסוימים.

נוצר מצב שלהגדרת ההורה המשמורן יש השלכה על זכויות והנחות בעלות משקל כלכלי. אלא, שאין בקושי האמור כדי להצדיק הימנעות מחלוקת זמני השהות של ההורים עם הקטינים כפי שקורה בפועל, והתעקשות על קביעת "הורה משמורן". הפתרון במקרה כזה, יכול וצריך להיות של חלוקת הקצבאות, ההנחות והזכאויות המוענקות לכל אחד מההורים, אם באופן שווה, או באופן יחסי."

כבוד השופטת נאוה גדיש, תמש 603-09-12 למשמורת משותפת מתאריך 10.04.2014

תקשורת בין ההורים – משמורת משותפת

כבוד השופטת ד"ר ורדה בן שחר, תמ"ש 53472-12-11, משמורת משותפת, תקשורת טובה בין ההורים איננה תנאי למשמורת משותפת, מתאריך 12.03.2014.

כותרת פסק הדין הינה, לטעמי, המשפט שאמרה פקידת הסעד במהלך הדיון בבית המשפט: "תקשורת אינה תנאי הכרחי למשמורת משותפת".  בדומה קבעה גם כב' השופטת "שאין להעמיד את התקשרות החיובית והערכה ההדדית בין ההורים כתנאי לקיומה של משמורת משותפת". ואכן בשנים האחרונות התפתחה הכרה בכך שתנאי זה הנו תנאי אבסורדי, בבחינת לעג לרש לאב החפץ במשמורת משותפת מול אם ילדיו המתנגדת ומשמרת רמת קונפליקט גבוהה אמיתית או מדומה כדי לחצוץ בינו לבין ילדיו. כיום ברור כי משמורת משותפת "עובדת" במיטבה כאשר היחסים בין ההורים טובים ותקינים, אולם גם בהיעדר יחסים שכאלה משמורת משותפת עובדת טוב יותר מאשר משמורת רגילה.

גיל הילדות

נקודה מעניינת נוספת בפסק דין הוא גילן הצעיר מאד של הבנות. בעת הגשת התביעה הייתה אחת הבנות תינוקת בת שנה ו-3 חודשים בלבד. כבר בשלב זה קיבל האב את הבנות ל- 3 לינות במחזור של שבועיים (ועוד 2 מפגשים ללא לינה), וכאשר פקידת הסעד נכנסה לתמונה היא המליצה מייד על מעבר למשמורת משותפת, והרחבת זמני ההורות בהדרגה מסויימת לכדי 6 לילות ו-7 ימים במחזור של שבועיים (אצל האב: כל יום שני ורביעי מהמסגרת עד למחרת, ימי חמישי אחת לשבועיים לקראת סופשבוע של האם מהמסגרת עד 19:30, ובכל סופשבוע שני לסירוגין מששי עד ראשון).  בקשת האב להוספת לינה גם בימי חמישי כשהבנות אצלו נדחתה ע"י פקידת הסעד ללא נימוק של ממש.

נקודה מעניינת נוספת היא "תקרת הזכוכית" שמציבים פקידי הסעד בפני אבות החפצים במשמורת משותפת. נראה כי התגבשה מתודה נוקשה לפיה אין לתת לילדים להימצא אצל האב יותר מאשר 6 לינות ו-7 ימים בשבועיים. נראה כי מטרת המתודה היא לא להכעיס יתר על המידה את האמהות, שגם כך פגועות והמומות מקביעת משמורת משותפת וזמני הורות כמעט חציוניים. מניסיוני פקידות הסעד מתרצות את האפלייה האמורה בטענות כגון "לא מצאתי שטובת הילדים מחייבת שינוי נוסף בזמנים" או בטענה נלעגת משהו לפיה "על כך תדונו בתיאום ההורי".

למרות שתוצאת פסק הדין היתה קבלה כמעט מוחלטת של טענות האב ודחייה מוחלטת של תביעת האם, לא נפסקו הוצאות לאב מסיבה לא ברורה ("לאור תוצאות פסה"ד כל אחד יישא בהוצאותיו").

להשלמת התמונה יצויין כי בתיק המזונות, בו חוייב האב ב- 4,450 ₪ לחודש, למרות שנקבע כי הכנסת האם גבוהה מהכנסתו באלפי ₪,  הגיש האב ערעור לביהמ"ש המחוזי.

תמצית והערות לפסק הדין מאת עו"ד אמיר שי (ב"כ האב).

* הוגש ערעור על פסק הדין בנושא המזונות שהתקבל. עמ"ש 25027-02-14.

כבוד השופטת ד"ר ורדה בן שחר, תמ"ש 53472-12-11, משמורת משותפת, מתאריך 12.03.2014.

עמ"ש 25027-02-14 כבוד השופט נחשון פישר, תמ"ש 48540-05-12, משמורת משותפת (ומזונות) מחודש פברואר 2014.

השופט נחשון פישר מראשל"צ מציג עמדות ליברליות ושוויוניסטיות כאשר הוא פוסק בהתאם להמלצות פקידת הסעד משמורת משותפת ומוסיף ומציין כי: " הפסיקה נכון לימים אלה רואה במשמורת המשותפת את "דרך המלך" להתנהלות תקינה, ראויה ושוויונית בין הורים לילדים".

גם בענין מזונות הילדים מגלה כבוד השופט פישר גישה ליברלית, אם כי עדיין לא שוויונית מספיק, ומחייב אב המשתכר 10,500 ₪  לשלם דמי מזונות בסך 4,000 ₪ לאם המשתכרת 5,500 ₪, כלומר ביהמ"ש מעמיד את האם עם תקציב של 9,500 ₪ לעומת 6,500 ₪  של האב (ומן הסתם האם תהיה זו שתקבל אף את קצבאות הילדים).  די רחוק מאיזון כולל.

אמנם 4,000 ₪ לשלושה ילדים במשמורת משותפת הוא סכום גבוה מדי במסיבות המשפחה הספציפית הזו, אולם יש לציין כי זה סכום נמוך יחסית לפסיקה הרווחת הנוטה לחייב במקרים כאלה בכ- 5,300 ₪ ולעתים אף יותר (לפי הפירוט: מזונות כלליים כולל חשבונות בית כ- 3,300 ₪ ל-3 ילדים במשמורת משותפת, ועוד 50% מדמי שכירות דהיינו כ- 2,000 ₪ נוספים).

פרק המזונות בפסק הדין בנוי בצורה מטעה, הגורמת לקורא לסבור בטעות כאילו נפסקו דמי מזונות בסך 3,000 ₪ בלבד, בעוד בפועל נפסקו למעשה 4,000 ₪.

עם זאת ברמת הרטוריקה משמיע השופט אמירות שנשמעות יותר שוויוניסטיות  מכפי שנפסק בפועל:-

" לפיכך מצאתי לקבוע כי ראוי, בנסיבותיו של מקרה זה, להעמיד את סכום המזונות החודשי אשר ישלם האב בעבור מזונותיהן המצטברים של הבנות על הסך של 3,000 ₪ לחודש, היינו  1,000 ₪ לחודש בעבור כל אחת מהבנות.  סכום זה מבוסס על הכנסתו של האב אותה יש לקבוע על פי כתבי הטענות ועל פי דברי הצדדים וכפי שהוכחו, על הסך של כ-10,500 ₪ נטו לחודש וזאת אל מול הכנסתה של התובעת אותה יש להעמיד על הסך של כ-5,500 ₪ נטו לחודש.  לא זו בלבד, אלא שכשנקבע כי המשמורת בבנותיהם של הצדדים תהא משותפת ולמעשה חלוקת הזמן בו תשהינה הבנות אצל כל אחד מהוריהן תהא שווה, הרי שמצאתי כי בתשלום זה יהיה כדי לאזן את הכנסותיהם הפנויות של הצדדים.

לתובעת אשר משתכרת סך של כ-5,500 ₪ לחודש, יתווסף סך נוסף של 3,000 ₪ לחודש ובסה"כ יעמוד לרשותה תקציב חודשי של 8,500 ₪ לחודש. הנתבע אשר משתכר 10,500 ₪ לחודש, ישלם מהכנסה זו את הסך של 3,000 ש"ח לחודש, כך שיוותר בידיו תקציב חודשי של 7,500 ₪ לחודש.  ההפרש בסכומי ההכנסות כאמור, משקף לדעתי גם את איזון הפרשי יכולת ההשתכרות.

בכך סבור אני כי נוצר איזון בין הצדדים אשר מביא בחשבון את הכנסותיהם הנוכחיות והצפויות, ואת הזמנים בהם  תשהינה הבנות עם כל אחד מהם. ברור ומובן כי כל אחד מן ההורים יהיה אחראי כלפי הבנות לסיפוק כל צורך מצרכיהן ולרבות ביגוד, הנעלה, מזון, מדור, וכל הוצאה נדרשת אחרת במועד בו תשהינה הבנות וביחד עימו.  סבור אני כי בדרך זו יש כדי ליצור הורות משותפת ואחריות הורית משותפת כשהבנות תוכלנה לזכות וליהנות באופן מלא מכל אחד מהוריהן ומהיתרונות שביכולתו להעניק להן. "

אימרות יפות אלה מאבדות מזוהרן כאשר בשלהי פסק הדין מתברר כי השופט מוסיף לדמי המזונות סך נוסף של 1,000 ₪ לחודש עבור מדור, ובסה"כ מדובר איפוא ב- 4,000 ₪.

בשורה התחתונה: גישה חיובית ביותר כלפי משמורת משותפת כדרך המלך, והרבה רצון טוב לפסיקת דמי מזונות מתונים, אך בהצלחה חלקית בלבד.

התקציר נערך ע"י עו"ד אמיר שי

כבוד השופט נחשון פישר, תמ"ש 48540-05-12, משמורת משותפת (ומזונות) מחודש פברואר 2014.

כבוד השופטת תמר סנונית פורר כותבת בתמ"ש 4881-10-12 מתאריך 10.02.2014:

"לעיתים במסגרת ההליך ניכר היה כי זירת האגרוף המרכזית של ההורים הינה שלושת הילדים וכי תפיסתם את הסכסוך הינה כי מי "שיקבל" את הקטינים הוא שייזכה ב"פרס" ומי שלא ייקבלם משמע קיבל "עונש". לא למותר לציין כי רטוריקה כזו ותפיסה כזו הינה שגויה מן היסוד. הקטינים אינם "של" הוריהם. הם אינם חפץ ואינם כלי. שהותם עם הוריהם וחייהם איננה פרס או עונש. השיקול היחידי הרלוונטי בבואו של בית המשפט להכריע בגורלם של הקטינים הינו ניסיון לזקק מה היא טובת כל אחד מהקטינים ומה ישרת הכי טוב את צרכיו, רצונותיו וחייו".

"בסופו של יום סברתי כי לאור התרשמותי מההורים לכל אורך הדיונים שבפניי ושמיעת פעמים רבות וכן בחינת הגורמים המקצועיים ושמיעת הקטינים עצמם – כי יש להעביר להורים מסר חד משמעי כי טובת שלושת ילדיהם הוא במשמורת משותפת ואחריות הורית משותפת לשניהם ומחוייבות הדדית משותפת לשניהם. לא מצאתי כל עילה לקבוע כי הורה אחד עדיף על פני משנהו לעניין המשמורת, על אף הניסיונות העיקשים של שני ההורים לשכנעני כך במסגרת ההליכים בפניי".

כבוד השופטת תמר סנונית פורר, תמ"ש 4881-10-12, משמורת משותפת, משכורות דומות וחלוקה שווה בגידול הוצאות הילדים, מתאריך 10.02.2014.

כבוד השופטת שושנה ברגר, תמ"ש 30634-07 (לא פורסם), משמורת משותפת בניגוד לרצון האם ולהמלצת פקידת הסעד ולמרות היחסים העכורים בין ההורים, מתאריך 12.12.2013.

להורים ילד אחד. ההורים מתנהלים בבתי המשפט מזה כ 4 שנים. כיום הילד בן 6 וחצי. כבוד השופטת פסקה על הסדר של משמורת משותפת, הרחיבה את זמני השהות של האב עם הילד כך שיהיו שווים לזמני השהות של האם, והכל למרות היחסים המאוד לא טובים בין ההורים המתנהלים מזה מספר שנים בבית המשפט על דברים רבים.

אין ספק, וזה אף נכתב בפסק הדין, שההתנהלות הארוכה בתיק גרמה נזק  לילד. יש שיאשימו בזאת את האב אשר נאבק על הגדרתו ההורית בכל אמצעי שעמד לרשותו. לעמדתנו חבל שהמערכת כולה (החוק, בתי המשפט, פקידת הסעד) נותנת לאמא באופן אוטומטי הגדרה הורית של הורה א' ולאבא הגדרה של הורה סוג ב' ובכך מלבה ומעצימה את  סכסוכי ההורים על גבו של הילד.

כבוד השופטת שושנה ברגר, תמ"ש 30634-07 (לא פורסם), משמורת משותפת בניגוד לרצון האם ולהמלצת פקידת הסעד ולמרות היחסים העכורים בין ההורים, מתאריך 12.12.2013.

סכסוך בין הורים

כבוד השופטת שפרה גליק, תמ"ש 43398-02-12 משמורת משותפת למרות הסכסוך בין ההורים, מתאריך 24.07.2013.

להורים שלושה ילדים קטינים. האב הגיש בקשה להיות משמורן יחיד. בית המשפט מינה כמומחית את הגברת הדרה בר אשר המליצה על החזקה הורית משותפת, קבעה שכאשר ההורים יגורו בנפרד עליהם לגור בסמיכות וזאת לצד נושאים נוספים הקשורים לחלוקת האחריות ההורית (ההבדל בין מומחית מקצועית לעבודת פקידות הסעד).

כבוד השופטת שפרה גליק, תמ"ש 43398-02-12 משמורת משותפת מתאריך 24.07.2013

הרב יצחק שמואל גמזו – אב"ד הרב יוסף יגודה – דיין הרב יצחק רפפורט – דיין משמורת משותפת רבני חיפה מיום 17.07.2013.

כבוד השופטת שפרה גליק, תמ"ש 16291-09-10 משמורת משותפת/מחולקת מתאריך 03.04.2013.

מדובר בילד בן 8 בעת מתן פסק הדין, בעל צרכים מיוחדים (אך לומד בכתה רגילה), ובהורים אשר אינם מצליחים לשתף פעולה ביניהם כלל וכלל, דבר שככל הנראה פוגע בפועל בילד, ועלול לפגוע בו גם בעתיד. דווקא בשל העוינות הוחלט כבר במהלך ניהול המשפט כי סופי- השבוע "של האב" יכללו לינה גם במוצאי השבת (באמצע השבוע הילד טופל ע"י האב 2 ימים, כולל לינות, ככל הנראה). האם סירבה ללכת לשני מומחים שונים שמונו ע"י ביהמ"ש, וסירבה להשתתף בועדת תסקירים של מחלקת הרווחה.

השופטת ריאיינה את הקטין ביחידת הסיוע. פקידת הסעד לא יכלה לתת המלצות בעניין המשמורת בשל היעדר בדיקת מומחה שנראתה לה הכרחית בנסיבות העניין ומכיוון שמדובר בילד בעל צרכים מיוחדים.  פקידת הסעד עו"ס ענת בן אור מגבעתיים מסרה עדות מרתקת כאשר הסבירה כי כיום "…קיימת מגמה של משמורת משותפת יותר ויותר, גם עם הורים שלא מסתדרים ביניהם". וזאת מפני שגם במשמורת רגילה הורים חייבים לשתף זה את זה הדדי בכל החלטה מהותית הנוגעת לילדים, ממש כמו במשמורת משותפת, כך שהפקעת המשמורת מאחד ההורים (בד"כ מן האב. א.ש.) אינה פותרת את הבעייה. למשמורת משותפת יש יתרון פסיכולוגי בחוויה שכל הוה מרגיש. יש להעדיף שמוש במושגים "חלוקת שהות" ו- "תוכנית הורית".

מהי משמורת?

השופטת התרשמה שהקטין מוסת מאד ע"י האם. השופטת מדגישה ש- "משמורת" זה רק קביעת מקום מגורי הילד ותו לא. מכיוון שהקטין קשור אל שני הוריו, וצריך את שניהם, הוחלט על "משמורת מחולקת" (חציונית). הסדר כזה ימנע מצב "לפיו קביעת הורה משמורן אחד תגרום לשלילת דמותו של ההורה האחר, הן בעיני אותו הורה, ועיקר לכל – בעיני הקטין". בכך יועבר גם מסר חינוכי לקטין (באשר לנוכחותם של שני ההורים בחייו, ולכך שביהמ"ש המשפט אינו "מפקיע" ממי מההורים לחלוטין את המשמורת).

שני ההורים יהיו משמורנים, אולם המשמורת תיקרא "מחולקת" ולא משותפת. רצוי לצמצם למינימום את ההעברות הישירות בין ההורים, דבר שאמור להרגיע את הכאוס ומחול השדים המתחולל סביב הקטין, אולם השופטת בוחרת בהסדר הכולל העברה ישירה בכל יום שבת בשעה 09:00 בבוקר (האם תטפל בילד בימים א' עד ד' בבוקר, והאב יטפל בילד בימים ד' עד שבת בבוקר. שבת משעה 09:00 בבוקר לסירוגין אצל כל הורה). השופטת מאזכרת בפסק הדין חוברת בהוצאת דר' הקר ופרופ' קדרי (שהופצה ככל הנראה לכל שופטי המשפחה, ואשר מיועדת להוות משקל נגד לדוח ועדת שניט. א.ש.) אולם נראה כי מדובר באזכור לשלילה ("אין בידי לקבל את הטיעונים שם").

השופטת אף מבהירה כי האם אינה רשאית לשנות מקום מגוריה (מגבעתיים לרחובות) הן משום שהתחייבה על כך בהסכם (הסכם קודם בין הצדדים), והן משום טובתו של הקטין. נקבעה תוכנית טיפול לילד ולהורים וצוין כי הורה שלא ישתף פעולה עם התוכנית עלול לאבד המשמורת לחלוטין. בחופשה הגדולה יהיה הילד פרקי זמן רצופים של שבועיים. בכל מקרה של מחלוקת על ישום זמני השהייה הפסוקים תכריע פקידת הסעד. (התקציר חובר ע"י עו"ד אמיר שי, 2013).

כבוד השופטת שפרה גליק, תמ"ש 16291-09-10 משמורת משותפת/מחולקת מתאריך 03.04.2013.

על פסק הדין הוגש ערעור, הוחזר לבית המשפט בו נפסק שהמשמורת תועבר לאב.

כבוד השופטת גליק, תמ"ש 56895-05-12 משמורת לאב במקום משמורת מחולקת (לאחר ערעור במחוזי) מתאריך 26.10.2014

סדרי שהות למשמורת זמנית

כבוד השופטת אילת גולן-תבורי תמ"ש 26751-09 משמורת משותפת מתאריך 11.01.2013.

אף שנקבעה משמורת זמנית לאם עוד בשנת 2009, הרי שהסדרי השהות שנקבעו לאב בשלב מוקדם היו נרחבים, בפועל – ההורים מחלקים את השהות של הבן באופן דומה בין שניהם. כך מתנהלים ההורים ולהסדר זה הורגל הבן במשך למעלה משלוש שנים.

אלא שבמקביל להסדרי השהות בפועל, מנהלים ההורים מאבק משפטי מי מהם יוכרז ההורה 'המשמורן', כאשר כל אחד מההורים עותר להיות המשמורן על הקטין.

הסדרי המשמורת המשותפת, אשר יובאו לפסיקתו של המשפט הישראלי מחו"ל, תחילתם בהסכמים שערכו ביניהם הורים שתמכו בשותפות הורית מסוג זה גם לאחר הפירוד הזוגי. כך גם במקרים שמטרתם מראש התקשרות לצורך הורות משותפת והבאת ילד משותף לעולם.

עם הזמן ועם התפתחות הפסיקה, נקבעה משמורת משותפת על קטינים כקביעה שיפוטית, גם כאשר לא ניתנה הסכמת שני ההורים לכך ואף במקרים של סטייה מחוות דעת המומחה.

במקרה הנדון, קבע בית המשפט כי למרות המאבק המשפטי בין ההורים השולל משמורת משותפת, לאחר שההורים מתפקדים בחיי היומיום לטובת הבן,על אף המשקעים מהמערכת הזוגית, יש מקום לסטות מהמלצת המומחה בדבר 'ניסיון' העברת המשמורת הזמנית על הבן למשך שנה, ובדיקת הניסיון בעוד שנה . על כן הורתה כבוד השופטת אילת גולן-תבורי על משמורת משותפת לשני ההורים כפי התנהלותם בפועל.

השופטת מציינת בסייפא של פסק הדין כי אין ספק ששני ההורים משקיעים מאמץ בגידולו, ובית משפט זה תקווה כי שני ההורים יפעלו נכון בעתיד, למען טובתו ותוך שהם זונחים המאבק המשפטי.

כבוד השופטת אילת גולן-תבורי תמ"ש 26751-09 משמורת משותפת מתאריך 11.01.2013.

כבוד השופטת ד"ר ורדה בן שחר תמ"ש 7856-02-10 משמורת משותפת מתאריך 23.07.2012

מדובר על זוג הורים ולהם שלושה ילדים קטינים. כמו בתיקים רבים גם כאן יש האשמות קשות בין ההורים אך כבוד השופטת בוחרת לפסוק על הסדר של משמורת משותפת.

כבוד השופטת ד"ר ורדה בן שחר תמ"ש 7856-02-10 משמורת משותפת מתאריך 23.07.2012.

כבוד השופטת ד"ר ורדה בן שחר תמ"ש 22800/99 אחריות הורית משותפת מתאריך 17.06.2012.

כבוד השופטת ד"ר ורדה בן שחר פסקה על אחריות הורית משותפת (בהתאם להמלצות ועדת שניט), כאשר הילדה בת ה 12 תישאר לגור אצל האמא ואילו הבן שגילו 9 יעבור לגור אצל האב, בהתאם לרצון הילדים.

מדובר על זוג הורים אשר התגוררו בחולון והחליטו להיפרד. המשמורת ניתנה לאם ולאב היו הסדרי ראיה (מתי השופטים ישתמשו כבר במונח זמני שהות?) נרחבים.

האם עברה לגור בקריית שמונה ללא הסכמת האב, התחתנה עם גבר דתי והאב תבע שהמשמורת תעבור אליו והילדים יעברו לגור איתו.

פקידת הסעד בתיק זה, כמו המלצות  זהות של פקידות הסעד בתיקים רבים מכל רחבי הארץ, המליצה להשאיר את המצב כפי שהוא עקב החשש מזעזוע מיותר. כבוד השופטת מעבירה ביקורת קשה על המלצה זו ועל עבודת עובדי הרווחה בתיק זה, מציינת שהתסקיר היה שגוי ושיטתי ולכן בוחרת לשמוע את הילדים ופוסקת שהילדה תגור עם אמא והילד עם אביו בהתאם לרצון הילדים, כאשר להורים תהיה אחריות הורית משותפת. אין כל נימוק בפסק הדין על נושא הפרדת האחים.

כבוד השופטת ד"ר ורדה בן שחר תמ"ש 22800/99 אחריות הורית משותפת 17.06.2012

* התקציר נערך על ידי גיא רוה.

רכוש, מזונות וחלוקת זמני שהות

כבוד השופט נמרוד פלקס תמ"ש 3640/10 מתאריך 15.05.2012

פסק הדין מאוד ארוך ודן גם בנושאי רכוש ומזונות, אנחנו התרכזנו בנושא הגדרות ההורים החל מסעיף 129. בתא משפחתי זה 4 ילדים קטינים, יש חלוקת זמני שהות (הסדרי ראיה במונח המקובל כיום אך הכה צורם) בשטח מזה מספר שנים. כבוד השופט פלקס מונה בפסק הדין 3 תנאים להסדר משמורת משותפת: מסוגלות הורית טובה, שיתוף פעולה סביר בין ההורים ורצון הילד.

כבוד השופט מחליט שזמני השהות ישארו כפי שהם והמשמורת תהיה משותפת לשני ההורים. כה פשוט, כה נכון, כה ברור.

כבוד השופט נמרוד פלקס תמ"ש 3640/10 משמורת משותפת 15.05.2012

* התקציר נערך על ידי גיא רוה.

כבוד השופטת חנה ריש רוטשילד תמ"ש 56651/04 מתאריך 23.04.2012.

כבוד השופטת רוטשילד, אשר הייתה גם חברה בועדת שניט, פסקה על משמורת משותפת לשני ההורים, למרות שההורים נמצאים בסכסוך קשה מאוד, בקשת האם להגירה לחו"ל ותביעות במשטרה, הוצאה לפעול וכו'.

כבוד השופטת חנה ריש רוטשילד תמ"ש 56651/04 פסק דין בנושא משמורת משותפת והגירה

* התקציר נערך על ידי גיא רוה.

כבוד השופטת חני שירה תמ"ש 29024-06 אחריות הורית משותפת מתאריך 23.02.2012

כבוד השופטת שפרה גליק תמ"ש 7714-02-11 (לא פורסם) מתאריך 10.01.2012

כבוד השופטת גליק פסקה על הסדר של משמורת משותפת שכן לטענתה נסתרה בתיק זה חזקת גיל הרך.

כבוד השופטת שפרה גליק תמ"ש 7714-02-11 (לא פורסם) מתאריך 10.01.2012

כבוד השופט צבי ויצמן תמ"ש 33770-08 (לא פורסם) מתאריך 29.11.2011.

כבוד השופט ויצמן מציין בסעיף 7 לפסק הדין: " כפי שהבעתי דעתי לא פעם, הביטוי "משמורת משותפת", תוכנו, לא מולא על ידי המחוקק ואין לדבר הגדרה משפטית ברורה. עיקרו של ביטוי זה, הינו במתן מעין הצהרה כי שני ההורים אחראים לקטינים, במיוחד בזמן אחזקתם של הקטינים בפועל ברשותם ובביתם. לפיכך, ובנסיבות הענין דנן, לא מצאתי כל מקום שלא לקבל את בקשת ב"כ התובע, ולקבוע כי משמורתם של הקטינים הינה משמורת משותפת, נוכח חלוקת הזמנים האמורה".

כבוד השופט צבי ויצמן תמ"ש 33770-08 (לא פורסם) מתאריך 29.11.2011

כבוד השופט זגורי, בפסיקתו מיום 23.10.11 בתמ"ש 5782-08-09 ובתמ"ש 23346-04-10.

* אמנם לא פסק דין למשמורת משותפת אך כבוד השופט זגורי מסביר היטב מהם לטעמו הקריטריונים למתן משמורת משותפת ומה ההבדל בין משמורת פיזית משותפת למשמורת משפטית משותפת:

מתוך פסק הדין ראויה לציון קביעתו של המומחה בעניין המשמורת המשותפת:

"ניתן להפחית כליל את נקודות החיכוך הנוגעות להסדרי הראייה, באם ייקבע (כהמלצתו), כי האב ייקח הקטין היישר ממסגרת הלימודים וישיבו אליה למחרת והכל במסגרת הסדרים קבועים של חלוקת הזמן ההורי. לכן לשיטתו, אין בהסדר של משמורת משותפת ככזה, דרישה מיוחדת לרמה גבוהה יותר של תקשורת ושיתוף פעולה ואין מדובר בתנאי בלעדיו לא יתקיים הסדר של משמורת משותפת."

ועוד הדגיש והוסיף כי "באשר לשאלה, מדוע יש להשיג את אינטרס עיבוי הקשר בין הקטין לבין האב באמצעות "משמורת משותפת" ולא באמצעות הרחבת הסדרי הביקורים השיב המומחה, כי לכותרת משמורת משותפת יש משמעות פסיכולוגית ומשפטית והוא סבור שהיא תגרום לשניהם להיות מחויבים יותר. בכך יינתן מסר משותף להורים ולקטין."

המומחה מציין כי למרות הסדרי הראיה המצומצמים יחסית (אחר צהרים אחד במהלך השבוע וכל סוף שבוע שני, קצר), "גם במסגרת הסדרי הראייה הנוכחיים, ניתן לקבוע, כי הקטין מצוי במשמורת משותפת של שני ההורים."

וראויה לציון מיוחד התייחסות כבוד השופט לכל נושא המשמורת:

"האם מדובר במטבעות לשון שאבד עליהם הכלח? האם יש לזנוח הדיבור "החזקה" ו"משמורת" לטובת מושגי שסתום מודרניים בדמות "אחריות הורית". שאלה זו עולה על הפרק לאור דיוני ועדות מקצועיות שונות בתחום המעמד המשפטי של יחסי הילד והוריו והצעת חוק האחריות ההורית המשותפת שהוצגה על ידי ועדת רוטלוי."

"עם חלוף העיתים ושינוי פריזמת ההתייחסות אל הקטין מאובייקט לסובייקט, מייצור חי המוחזק "כנכס" או "קניין" בידי הוריו הרשאים לקבוע את גורלו, זכויותיו ותנאי חייו, לעבר ייצור אנושי אוטונומי בעל זכויות עצמאיות משלו, הוטמעה בפסיקתנו דוקטרינת זכויות הילד (ע"א 2266/93 פלוני נ' פלוני, פ"ד מט(1) 221, 251 ואילך). דוקטרינה זו השוותה זכויות הילד לזכויותיו החוקתיות של בגיר (ראה גם יחיאל ש' קפלן, "מטובת הילד לזכויות הילד – ייצוג עצמאי של קטינים", משפטים לא 623, תשס"א)."

"לאור הטמעת הדוקטרינה הנ"ל, ראתה הפסיקה לנהוג משנה דיוק במושגים משפטיים אנאכרוניסטיים כגון "החזקה", "משמורת" "אפוטרופסות" ו"קטינות", שכן הם אינם מתיישבים עוד עם המציאות המשפטית ועם השיח בדבר זכויות הילד."

ראוי לשים לב במיוחד להצהרתו כי "אילו היה מתוקן חוק הכשרות או מוחלף בהצעת חוק אחריות הורית, והיה מוטמע בשגרת הלשון והפסיקה מונח השסתום "אחריות הורית", לא היה כלל צורך בתביעה הנוכחית, שכן לא ניתן היה ליתן צו למשמורת קטין או לפסוק בחזקת איזה הורה הקטין יהיה. אך לא זה המצב המשפטי הנוכחי כאמור."

ובכך הוא מרמז כי הטמעת המונח "אחריות הורית" היתה מייתרת תביעות ומקילה על בית המשפט.

כבוד השופט מסכם את הנושא באמירה כבדת משקל:

"בעשורים האחרונים, מתפתחת התפיסה המשפטית והרעיונית המתבססת על מודל של "אחריות הורית משותפת" (ראה דו"ח רוטלוי ודו"ח שניט). גישה זו מבקשת לדחוק את התפיסה המשפטית העוסקת בהחזקת קטינים ובקביעת "הורה משמורן". הגישה מתבססת על ממצאי מחקרים שהצביעו על חשיבות תפקידם של שני ההורים בהתפתחות ילדיהם. חשיבות שהופכת למשמעותית עוד יותר כאשר ההורים חיים בנפרד.

מסקנותיהם של אותם מחקרים היו שככל שאבות היו מעורבים בחיי ילדיהם והיה סיפק בידיהם להעניק להם תמיכה רגשית, בטחון וסייעו במתן מענה לצרכיהם הלימודיים, התפקודיים והחברתיים, אותם קטינים תפקדו ברמה חברתית טובה יותר והסתגלו למצב שנוצר בעקבות הגירושין טוב יותר מאלו שלא זכו בשני הורים תומכים ושותפים לגידולם. עוד נמצא שמתן עדיפות להורה אחד על פני האחר על ידי קביעתו כהורה המשמורן מעניקה לאותו הורה יתרונות ביכולת ההשפעה על הילדים, ביחס שלהם כלפי ההורה האחר עד כדי יצירת ניכור בין הילדים להורה האחר."

תמ"ש 23346-04-10 ו 5782-08-09 כבוד השופט אסף זגורי: משמורת בלעדית או משותפת של קטין והבחנה בין משמורת משותפת עובדתית למשפטית 23.10.2011.

משמורת אצל אבות

בפסק דין מרתק, קבע כבוד השופט צבי ויצמן מבית המשפט למשפחה בכפר סבא משמורת משותפת לשני ההורים. עד כאן, כמעט דבר "שבשגרה", אלא שהמשמורת המשותפת נקבעה על אף שהסדרי הראיה מעוטים מהרגיל…

מדובר בשתי בנות, בנות 16, ו- 12, שמשמורתן אצל האב. זמני השהות אצל האם הם פעמיים באמצע השבוע, אחת מהן בלבד עם לינה, וכל סופ"ש שני, עם לינה ביום שישי בלבד.

בקריאת פסק הדין ברור כי מעייניו של כבוד השופט בטובת הבנות ובמתן אפשרות נוחה להידוק וחיזוק הקשר שלהן עם אימן.

כבוד השופט ויצמן תמ"ש 11657/03 משמורת משותפת כאשר זמני השהות אינם שווים מתאריך 16.06.2011

התקציר נערך על ידי רותי דניאל.

טובת הילדים עדיפה על טובת האם – ביהמ"ש העדיף הסדר של משמורת משותפת

כבוד השופט זגורי מבית המשפט לענייני משפחה בטבריה תמ"ש 12148-04-10 מתאריך 28.04.2011 פסק על משמורת משותפת ודחה את דרישת האם למשמורת יחידנית שנכרך בה הרצון לעבור עם הילדים מאזור הצפון לאזור השרון.

ההורים נפרדו שנתיים לאחר שהחליטו לעבור מאזור השרון לאזור הצפון, קרוב לבית הורי האב. בתביעת המשמורת שהגישה, ביקשה האם כי בית המשפט יורה כי משמורת הקטינים תהא בידה וכי יתיר לה לעבור עמם חזרה לאזור השרון, בסמוך לבית הוריה וקרוב יותר למקום עבודתה. לטענתה, הסכימה לעבור לצפון באופן זמני על מנת לנסות להציל את נישואי הצדדים, וכי משאלה נכשלו, ומאחר ואין לה כל תמיכה באזור הצפון, היא שרויה במצוקה נפשית קשה וזקוקה לעבור לאזור השרון, שם משפחתה, חבריה וסביבתה התומכת. המעבר, לטענתה, יאפשר לה לשקם את מצבה הנפשי, הרגשי, האישי והחברתי.

האב התנגד למעבר וטען, כי המשפחה עברה להתגורר בסמוך לבני משפחתו בצפון בהחלטה משותפת לטווח ארוך, על מנת שמשפחתו תוכל לסייע לו בטיפול בקטינים מאחר והאם עבדה בשעות לא שגרתיות, ורוב עול הטיפול בילדים הונח לפתחו של האב.

מספר נקודות ראויות לציון בפסק הדין (ההדגשות שלנו)
  1. מחויבותו של השופט, מתוך התחשבות בטובת הילדים, שבין היתר קבע מראש "כי פסק הדין בתביעה זו יינתן עד לתחילת חודש מאי 2011, כך שכל צד יוכל לערער על פסק הדין בטרם פגרת הקיץ ולפני שנת הלימודים הבאה". פסק הדין ניתן ב- 28.4.11
  2. נקודת המוצא: "משמורת משותפת "כדרך המלך" מקום שהדבר אפשרי" – נקודה מעניינת שמעלה השופט בהקשר זה היא "הסדר של משמורת משותפת מחייב גמישות מחשבתית, פיזית, טכנית ומעשית של שני ההורים. בכל הנוגע לגמישות המחשבתית או הרגשית למען הילדים, ההתרשמות של בית המשפט היא, כי האם נוקשה יותר מאשר האב וכי נוקשות זו הכשילה מהלך של הסכמה להשארת המצב הנוכחי על כנו ללא צורך בהכרעה משפטית."
  3. התייחסות למצבה הנפשי של האם כשיקול בקביעת המשמורת – "…הגם שברור לבית המשפט, כי יש לעשות מאמץ כי האם לא תהא שרויה במצוקה נפשית, בתחושת עוינות ופגיעות רגשית, הרי שמצבה הנפשי והרגשי של האם, אינו שיקול העל. טובת הקטינים היא השיקול המרכזי והיא גוברת על טובת האם."
  4. דיון מעמיק ברכיב התקשורת הבין-הורית ושיתוף הפעולה ביניהם כתנאי מרכזי (סעיפים 60-84) – השופט מצטט מדבריו של כבוד השופט סילמן, האומר "היעלה על הדעת כי צד אשר אינו חפץ במשמורת משותפת, יחבל בעצמו בתקשורת, יחטא בפגיעה בטובת הקטינים ואף יזכה לפרס??" וממשיך ואומר "כב' השופט סילמן סבור עוד, שיש לחדש בעניין זה של תנאי התקשורת ושיתוף הפעולה ההורי ואין לייחס משקל רק לתקשורת בעת הקונפליקט, אלא בעיקר יש ללמוד מהתנהגות הצדדים קודם לסכסוך. שכן, בסופו של יום, דיונים משפטיים מסתיימים, אך המשפחה ממשיכה להתנהל. מכאן הקביעה הנכונה בעיני, כי בהיעדר סכסוך, כך יפחתו המתח והמדון."

מעבר לבחינת התקשורת בין ההורים אגב הליך, לפניו ואחריו, כבוד השופט זגורי ממשיך לפתח את הנושא, ומחלק את שיתוף הפעולה ההורי והתקשורת ביניהם לשניים:

"רכיב פעיל (אקטיבי) של שיתוף פעולה, החלפת מסרים, גילוי גמישות בכל הנוגע לטיפול בקטינים, שינוי חלוקת זמן הורי במידת הצורך, יידוע הדדי אודות הקטינים וכיו"ב.

רכיב סביל (פאסיבי) של הימנעות מיצירת מתחים, הימנעות מחשיפת הקטינים לקונפליקט הזוגי, הימנעות מניהול ויכוחים בין ההורים בנוכחות הקטינים והימנעות מהבאת שדה הקוצים הזוגי לגן השושנים ההורי."

השופט מסכם ואומר: "בעיני לפחות הרכיב הסביל הינו התנאי ההכרחי (אך אולי אינו מספיק) להצלחת הסדר של משמורת משותפת."

ובהרחבה: "כך למשל, סבורני כי ייתכן בהחלט שכל עוד לא מתקיימים ויכוחים בנוכחות הילדים, לא מתקיים מתח מיוחד בין ההורים ושניהם מסוגלים למזער חשיפת הילדים לקונפליקט נשוא סכסוך הגירושין, כך מצביע הדבר על גרעין של פוטנציאל הידברות ושיתוף פעולה ועל קיומה של אפשרות להורות משותפת, אף אם הרכיב הפעיל של דיאלוג אינו מתקיים במלואו. הדברים נאמרים בייחוד שעה שבימינו בעידן הטכנולוגי, ניתן ליישם את התקשורת בין ההורים באמצעים שלא יצריכו אותם "ממש לדבר" זו עם זה ועדיין המידע הנדרש אודות הקטינים יוחלף ביניהם."

בין השיטין ניתן לקרוא כאן אמירה בזכות ההורה הידידותי. בנוסף יש כאן תובנה כי ברגע שהופכים משהו לתנאי בל יעבור, הרי שנוצר אינטרס אצל אחד מבעלי העניין לחבל באותו תנאי:

"תקשורת ושיתוף פעולה ברמה גבוהה הפכו לתנאי הדגל של הסדר המשמורת המשותפת. יחד עם זאת, כאשר מדובר בגירושין העוברים דרך היכלי בתי המשפט או בתי הדין שלא בנתיב ההסכמה, כי אז נהיר כי מדובר באידיאל כמעט בלתי ניתן להשגה. האם בשל כך בלבד יש להימנע מקביעת הסדרים של משמורת משותפת? ברור שלא…"

"גישה שכזו לא רק תסייע לבית המשפט להגיע להכרעה אודות סיכויי הצלחת הסדר משמורת משותפת, היא אף "מוציאה את הרוח ממפרשי" מי מההורים המבקש להימנע מהסדר משמורת משותפת בכך שמונע שיתוף פעולה ו/או לא מקיים תקשורת עם בן הזוג האחר בשל ההליך המשפטי (ביודעו, כי שיתוף פעולה ותקשורת הינם תנאי הכרחי להסדר משמורת משותפת)."

* התקציר נערך ע"י רותי דניאל.

משמורת משותפת ומניעת מעבר מגורים תמ"ש 12148-04-10 כב' השופט אסף זגורי מתאריך 28.04.2011

"…הקניית משמורת בלעדית להורה אחד עלולה להתפרש על ידי הקטינות כשלילת דמותו של ההורה האחר, ויש להימנע מכך אלא במקרים חריגים ביותר."

תמיכה חזקה ביותר לשיטת המשמורת המשותפת מגולמת בפסק דינו (תמ"ש 23723-05) המרתק אך המעט ארוך ומסובך של כבוד השופט פיליפ מרכוס (מביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים) שניתן בפברואר 2011.

להלן תמצית פסק הדין וניתוח משמעותו.

מר ר"ס , ערבי ישראלי מירושלים, התחתן בשנת 2001 עם הגב’ ה"ס ונולדו להן שתי בנות. בעקבות הליכי הגירושין נוצר חשש שהאם תחויב לעזוב את ישראל לשטחי הרשות, והאב חשש שהאם תעשה כן אף מרצונה-שלה כדי לנתקו מהבנות. הוצא צו מניעה זמני האוסר הוצאת הבנות מישראל. האם הייתה המטפלת העיקרית בבנות לפחות ב-5 השנים הראשונות מאז לידת הבת הבכורה. אולם במהלך 3 שנים של הליכי גירושין ומאבקי משמורת האב חזק מאוד לתמונה והתגלה כאב מיטיב חם ואוהב. ישנן עוד הרבה נסיבות קונקרטיות בתיק ספציפי זה אך חשיבותן מועטה עבור מי שמתעניין בפסק דין זה רק מההיבט של משמורת משותפת. קיצורו של דבר השופט מרכוס, ולא בפעם הראשונה, מתגלה כשופט התומך ללא סייג בשיתוף אמיתי של שני ההורים בגידול ילדיהם המשותפים, ומתגבר על כל מכשול אמיתי או מלאכותי הניצב בדרכם של הילדים בדרך למימוש זכותם לשני הורים נוכחים ושווים במעמדם.

להלן ציטוטים נבחרים מפסק הדין:

"…הקניית משמורת בלעדית להורה אחד עלולה להתפרש על ידי הקטינות כשלילת דמותו של ההורה האחר, ויש להימנע מכך אלא במקרים חריגים ביותר."

"לגישת ביהמ"ש נכון לפרש את הוראות חוק הכשרות והאפוטרופסות, כך שההורות – האפוטרופסות הטבעית – היא משותפת: להורים החובה לגדל את הילד לטובתו. חובה זו הם חייבים להפעיל בדרך שמקדמת את הצרכים של הילד בכל עניין ועניין, ולהימנע מכל דבר הפוגע בילד. החובה היא משותפת לאב ולאם. משום כך אסור להורה לעשות דבר אשר מונע מההורה האחר למלא את תפקידו ולקיים את חיוביו. כל אחד מהם יכול להביע את עמדתו בעניין הנוגע לילד. בכל המקרים ניתן יהיה להגיע למילוי נכון של החובה הזו, תוך שמביאים בחשבון את טובת הילד, גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך, אם תוך חלוקת תפקידים וסמכויות החלטה בין ההורים, ואם בדרך אחרת. "

"בקשת האב לקבוע את האפוטרופסות המלאה על הקטינות בידו הרי זו שלילת אפוטרופסות האם, אשר אין לה יסוד חוקי…"

"פקידת הסעד אמנם המליצה לקבוע את המשמורת בידי האב. ואולם, לגישת ביהמ"ש, ישנם טעמים כבדי משקל לסטות מהמלצתה. זאת, הן מכיוון שחלק מהנימוקים כבר אינם רלוונטיים והן מכיוון שבחלק מהטענות ביהמ"ש סבור כי האחריות בעניין מוטלת על שני ההורים."

" …טענת האב, כי רק הוא מסוגל לתת לקטינות בטחון שהאם אינה מסוגלת לתת, היא טענה צינית ואינה בתום לב. האב אינו מפנים שחלק מהביטחון שהוא יכול וצריך להעניק לבנותיו הקטינות הוא שהן תוכלנה לעמוד בקשר רצוף, קבוע ותכוף עם האם. "

"לא יכולה להיות מחלוקת שישנה חשיבות רבה לדמות אם ראויה ומיטיבה עבור קטינות רכות בשנים – והאם היא מיטיבה וראויה לקטינות על פי קביעת פקידת הסעד. לכן ביהמ"ש מודאג מטענות האב כנגד האם שחלקם הגדול לא הוכח/נמצאו כקנטרניות, תפיסותיו אותה ועמדותיו כלפיה.טענות אלו חלחלו אל הקטינות וקיים חשש להתפתחות של ניכור הורי מצד הקטינות כלפי האם בעטיו של האב, אם תקבע המשמורת הבלעדית של הקטינות בידי האב"

"…קביעת משמורת בלעדית על הקטינות אצל האם [במקרה זה . א. ש.] עשויה להתפרש על ידי האם כמתן לגיטימציה לפגיעה בהסדרי הקשר של האב עם הקטינות."

"לפיכך נקבע כי המשמורת הקבועה, מבחינת ההורות והאפוטרופסות, על הקטינות תהיה לשני הצדדים…..

"… לצרכים פורמאליים בלבד, כגון הכרה כמשפחה חד הורית והטבות אחרות, ובענייני חינוך ובריאות, "המשמורת" תהיה לאב, בשל העדר מעמד של האם" [ומטעם זה בלבד א.ש.];

* התקציר נערך ע"י עו"ד אמיר שי שמשרדו מתמקד מזה שנים במשמורת משותפת.

משמורת משותפת כבוד השופט פיליפ מרכוס 22.02.2011 תמ"ש 23723-05

משמורת להורים גרושים – פסקי דין משמורת משותפת

פסיקתו של כבוד השופט סילמן (תמ"ש 07\17120) מתאריך 22.08.2010 המעניקה להורים שהתגרשו משמורת משותפת, היא סמן דרך חשוב ומעודד לאבות גרושים הרוצים לקחת חלק פעיל בגידול ילדיהם.

כבוד השופט סילמן מתמודד עם שאלת איכות התקשורת בין ההורים ומשקלה בעת מתן פסק הדין, ונותן מענה לנושא שהפך לנושא כה אקוטי ככלי למניעת משמורת משותפת. הוא מתאר את השינויים שחלו בנושא זה בשנים האחרונות, תוך הסבר מאלף ושימוש במחקרים עדכניים על המתרחש בתחום בארץ ובעולם ומסביר מדוע משמורת משותפת היא הפתרון הנכון בימינו.

משמורת משותפת כבוד השופט ניצן סילמן תמ"ש 17120/07 מתאריך 22.08.2010

בפסק דינה של כבוד השופטת מקייס, תמ"ש 28102/05 מתאריך 14.02.2010 פסקה השופטת על משמורת משותפת וחלוקת שהות שווה בין ההורים. בנוסף לכך, בפעם הראשונה בבית המשפט לענייני משפחה ובניגוד לדין האישי, קבעה השופטת שבתיק זה אין צורך במזונות קבועים וכל צד ישא בהוצאות עבור הילדות כאשר הן אצלו. עידן חדש החל בבתי המשפט למשפחה. אכן, במקרים בהם ההורים חולקים את הסדרי הראיה באופן שווה או קרוב לכך וחולקים את מכלול האחריות ההורית יחדיו ולשני ההורים משכורות נאות ו\או אמצעים כספיים אחרים להוצאות הילדים, אין כל סיבה שיהיו מזונות מהאב לאם.

* התקציר נערך ע"י גיא רוה.

משמורת משותפת ללא מזונות כבוד השופטת מקייס תמ"ש 28102/05 (לא פורסם) מתאריך 14.02.2010

הורות שווה של שני ההורים הביאה את השופטת לפסוק על משמורת משותפת: פסק דין של סגנית הנשיא לענייני משפחה במחוז ירושלים, נילי מימון תמ"ש 016422/08 ניתן בתאריך 21.10.2009 .

פסק דין למשמורת משותפת של כב' השופטת נילי מימון מצטרף לעוד פסקי דין דומים, בהם נקבעה משמורת משותפת בניגוד לעמדתה של האם שתבעה משמורת בלעדית.

פסק הדין במקרה זה מרחיק לכת. מלכתחילה, האב לא ביקש כלל משמורת משותפת, אין עדיין הסדרי ראיה בין ההורים,  ויחסים בין ההורים, הנמצאים בתהליך פרידה, "לא ידידותיים" בלשון המעטה.  ועם זאת, המערכת – קרי השופטת ופקידת הסעד – דוחפות ופוסקות על משמורת משותפת, פשוט כי זה הדבר ההגיוני והנכון לעשותו.

אחד השיקולים המרכזיים בפסק הדין היה רצונם של הילדים הגדולים והשופטת אף מציינת, שחזקת גיל הרך אינה חלה על הילדים הגדולים (בני ה-8 וה-11). לכן, בלי הרבה פלפולים משפטיים מיותרים, בלי ניסיונות להביא לתחרות מיותרת והרסנית בין הצדדים, נקבעה משמורת משותפת. השופטת נילי מימון קובעת בפסק הדין שכל עוד יש חלוקת אחריות הורית משותפת, טובת הילדים היא משמורת משותפת.

וכך נאמר בפסק הדין: "אכן, משמורת משותפת תקבע ברגיל כאשר קיימת הידברות סבירה בין ההורים בכל הקשור לטיפול בילדיהם. אכן במקרה דנן היחסים בין הצדדים קשים מאוד… עם זאת משיפרדו הצדדים ולא יתגוררו תחת קורת גג אחת ממילא מפלס הריב והסכסוך יונמך בהעדר התחככות יומיומית זה בזה… מהנסיבות שהובאו עולה כי כל אחד מהצדדים הינו הורה טוב ומבקש את טובת הילדים. מהנסיבות שהועלו עולה, כי כל אחד מהילדים קשור אל כל אחד מההורים ומקבל יחס הורי מיטיב. מהנסיבות שהתגלו בפני עולה שהיה תפקוד הורי דומה מצד כל אחד מההורים כלפי הילדים.

מרצון הילדים ברור כי מבקשים קשר עם כל אחד מההורים ואין מצידם העדפה לאחד ההורים דווקא ולא להורה האחר… בנסיבות בהן לא תפקד אחד ההורים כהורה מיטיב יותר מההורה האחר, ובהעדר נסיבות המצדיקות זאת, אין סיבה להעדיפו וליתן בידיו את המשמורת הכורכת בחובה העדפה מסוימת הנוגעת להחלטות שונות באשר לגידול הילדים. בנסיבות בהן ההורים שניהם תפקדו כהורים ראויים בתפקוד הורי שווה, מילאו מטלות הוריות באופן שווה, אין מקום להעניק משמורת לאחד מהם, תוך נישול ההורה האחר מהזכות והחובה להיות ההורה המשמורן…"

ועוד נאמר:  "רצון הילדים ליהנות מהורות שווה של הוריהם, הינה בעלת משקל רב ומשמעותי בקביעת משמורת בידי אחד ההורים או שניהם. מתן משקל לרצון הילד מתאים ומשתלב עם האמור באמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד משנת 1991…".

* התקציר נערך ע"י גיא רוה.

משמורת משותפת כבוד השופטת נילי מימון תמ"ש 016422/08 מתאריך 21.10.2009

משמורת משותפת היא דרך המלך:

פסק דין של כב' השופטת מרינה לוי מבית המשפט לענייני משפחה קריות. תמ"ש (קריות)  10440/07 ניתן בתאריך 28.9.08.  עירעור על פס"ד זה נדחה בביהמ"ש המחוזי בחיפה על ידי השופט יצחק יעקבי-שווילי.

במקרה הנוכחי נפסקה משמורת משותפת, הכוללת חלוקת זמני הורות לפי מפתח של 6 לינות אצל האב בכל מחזור של 14 יום, וחלוקה שוויונית של חופשות וחגים. פקידת הסעד, היא שהמליצה על חלוקת זמני ההורות כאמור לעיל, אולם ככל שניתן להבין מפסק הדין את ההחלטה אם לכנות זאת "משמורת משותפת" או "משמורת אם עם הסדרי ראיה נרחבים לאב בתוספת אחריות הורית משותפת" השאירה פקידת הסעד להחלטת בית המשפט.

השופטת לוי קבלה בקשת האב ובא כוחו לפסוק משמורת משותפת רשמית וגלויה במקרה זה, תוך שהיא מנמקת החלטתה בנימוקים שחשיבותם חורגת הרבה מעבר לתיק הספציפי: "סבורה אני כי משמורת משותפת היא דרך המלך. מקום בו ניתן להותיר על כנה אחריות הורית משותפת, ממקום של שוויון, אכפתיות ומעורבות שוה, על אף הפירוד  הזוגי, מן הראוי לעודד להתיר זאת… לדידי אין צורך להוכיח כי טובת הקטינים היא לגדול במסגרת של משמורת משותפת. אדרבא, הטוען כי מן הראוי שלא לאפשר במקרה קונקרטי משמורת משותפת, על אף שמתקיימים התנאים המוקדמים של תקשורת תקינה וקרבה פיזית בין ההורים, עליו הנטל להוכיח זאת"

* התקציר נערך ע"י עו"ד אמיר שי שמשרדו מתמקד מזה שנים במשמורת משותפת.

משמורת משותפת כבוד השופטת מרינה לוי תמ"ש 10440-07 מתאריך משמורת משותפת כבוד השופטת מרינה לוי תמ"ש 10440-07 מתאריך 28.09.2008

קונפליקט אינו מכשול בדרך להורות משותפת:

פסק דין בנושא משמורת משותפת של כב' השופט בן ציון גרינברגר תמש019660/07; תמש019661/07; תמש 019662/07 ניתן בתאריך 3.9.08

פס"ד של שופט בית המשפט לענייני משפחה  בירושלים, בן-ציון גרינברגר, עוסק בהיבטים השונים של חלוקת האחריות ההורית בראייה עכשווית ובכלים המותאמים למוסד המשפחה בן זמננו.

בפני בית המשפט מובא סכסוך בין שני הורים שנפרדו, ולהם שני ילדים: בת חמש וחצי ובן שלוש. שני ההורים ניהלו חיי משפחה שוויוניים, אימצו הדדית את שם המשפחה של שניהם ונשאו במשותף באחריות ההורית על כל צדדיה. עם פרידתם ניהלו מו"מ ויישמו הסדר של הורות משותפת תוך שהם מסכימים כי "סידורי המשמורת, הראיה והשינה של הילדים… ייעשו מתוך שאיפה לשוויון בין הצדדים, ולהקמת שני בתים מתפקדים, בסמיכות ככל שניתן האחד לשני". אולם לאחר מכן האם נמלכה בדעתה והגישה תביעת משמורת לילדים. מנגד תבע האב הסדר משמורת משותפת.

הטיעונים שהציגה האם היו בעיקרם שהילדים "הגיבו לא טוב" להסדר חלוקת הלינות, ושנדרשת להם יציבות. הטיעונים של האב היו שהסדר המשמורת המשותפת הוא לטובת הילדים, אשר התרגלו היטב לחיים בשני בתים וכי הוא אף התאים את שעות עבודתו כך שיהיה זמן נוסף עם הילדים. עמדת פקידת הסעד היתה שיש מקום להורות על משמורת משותפת עם 5/14 לינות אצל האב.

שיתוף פעולה

נקודת מפתח היתה שיתוף הפעולה בין ההורים. האם טענה כי לאור חוסר שיתוף הפעולה ביניהם אין מקום למשמורת משותפת. נקודת מפתח שנייה היתה מידת תקפותה של חזקת הגיל הרך במקרה זה. נקודת מפתח שלישית היתה תחושותיה הסובייקטיביות של האם, שהובילו אותה להתנגדות להסדר הורות משותפת מלכתחילה.

בית המשפט שם את טובת הילד בראש השיקולים וקבע כי אם יוכח, שמשמורת משותפת היא לטובת הילדים, כך יפסק. השופט גרינברגר ציין: "אין להתעלם מכך, שהאווירה החוקתית של המשפט הישראלי המודרני יצרה לאחרונה פתיחות חדשה לרעיון של המשמורת המשותפת בשל השאיפה לשמירה על שוויון מהותי גם בתחום המשפחה כי אם יהיה זה לטובת הקטינים."

עם זה קבע בית המשפט תנאים מוקדמים להוראה על משמורת משותפת: מסוגלות הורית טובה של שני ההורים; רמה טובה של שיתוף פעולה בין ההורים; תפיסת הילדים את שני הבתים כמרכזים בחייהם; מרחק גיאוגרפי קטן בין בתי ההורים והערכה הדדית.

איך ניתן לדבר במקרה כזה על שיתוף פעולה טוב בין ההורים הניצים? ובכן, פקידת הסעד העידה, שההורים מקיימים הידברות שוטפת טובה והעריכה שאין מדובר בקונפליקט גבוה. היא ציינה כי יש ניסיונות של האם ליצור עימותים באופן מלאכותי וכי רמת הקונפליקט תרד לאחר סיום ההתדיינות. בית המשפט קיבל גישה זו, שרואה בקונפליקט עניין חולף ולא בהכרח מכשול.

כיום קיימים בפסיקה כלים להסדרת שיתוף פעולה גם במצבי סכסוך בין הורים, וזאת כדי שלא לאפשר להורה המתנגד לטרפד הסדר חלוקת אחריות הורית לטובת הילדים.

בסוגיית חזקת הגיל הרך קבע בית המשפט שהיא אינה מוחלטת ובמקרה זה אינה מחייבת אותו. שלושה נימוקים שימשו את כב' השופט גרינברגר: חזקת הגיל הרך היא שיקול אחד מיני רבים ולא שיקול בלעדי והיא כפופה לטובת הילד; עצם נחיצות החזקה מוטלת כיום בספק; וכן – מדובר כאן בבקשה למשמורת משותפת ולא למשמורת אב, בקשה שאינה סותרת בהכרח את חזקת הגיל הרך.

באשר לתהליכים הנפשיים שעברו על האם, ציטט השופט מדבריה: "איזו אם נאלצת להיפרד שעות כה רבות מילדיה הרכים בשנים?" הוא העיר שהדבר תואם קביעה של החוקרת ד"ר דפנה הקר לפיה "העלבון המלווה אמהות לא-משמורניות נעוץ בהבניה של הזהות המגדרית הנשית… נתפסות על-ידי אחרים, וברוב המקרים גם על-ידי עצמן, כפגומות מבחינת אישיותן". עם זה קובע השופט: "לא ניתן אך בשל נימוק זה, המתייחס לתחושותיה של האם עצמה, ליתן את המשמורת הבלעדית בידה."

בפסק דינו קובע השופט: "במקרה דנן קיימות נסיבות המצדיקות משמורת משותפת כפי שהמליצה פק"ס: ניכר כי הילדים קשורים לשני ההורים באופן שווה, ויוכלו להפיק את המיטב משהייה עם שניהם באופן שוויוני." חשוב להבחין כי השופט אינו מסתפק באופטימיות בלבד, ומכונן מנגנון להבטחת ההסדר: "אם יתברר שאין יכולת לקיים שיתוף פעולה בריא וזורם בין ההורים… תוטל בספק יכולתו של אותו הורה (האחראי לכך) להמשיך כמשמורן, וניתן יהיה להגיש תביעה חדשה על בסיס הנסיבות כפי שתהיינה באותו מועד."

* התקציר נערך ע"י טל שחף חבר עמותת הורות=שווה.

משמורת משותפת כבוד השופט בן ציון גרינברגר תמ"ש 019660/07 מתאריך 03.09.2008

בתמ"ש 28951/08 ו – 28953/08, פסקה כבוד השופטת, ד"ר ורדה בן שחר, מבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, כי תהיה משמורת משותפת לשני ההורים, על שני התאומים הקטינים. האב היה המטפל העיקרי בתאומים, בטרם פרידת הצדדים. התאומים היו כבני קצת פחות מ 3 שנים במועד מתן פסק הדין.

השופטת חקרה את הצדדים בעצמה, קיבלה 3 תסקירי סעד ושמעה עדויות משני מומחים, אשר המליצו על משמורת משותפת בתיק זה. המומחים אשר הגישו חוו"ד בתיק היו פרופ' אבי שגיא שוורץ וד"ר תרצה יואלס שהגישו חוו"ד אחת ופרופ' ארי רימרמן, אשר הגיש חוו"ד שנייה.

כבר בדיון השני, פסקה השופטת משמורת משותפת לשני ההורים, אבל לאחר תסקיר הסעד הראשון, אשר המליץ על משמורת אם, בלי שהייתה לכך כל סיבה טובה, פסקה השופטת משמורת אם.

האב הגיש בקשה לשינוי המשמורת, למשמורת אב או למשמורת משותפת. בדיון הוכחות ארוך נחקרה פקידת הסעד בעיקר ע"י ב"כ האב וכן נחקרו, פרופ' רימרמן ופרופ' שגיא שוורץ, ע"י ב"כ האישה וכן, ע"י ביהמ"ש ועי"י ב"כ הבעל.

הסדרי הראיה שהומלצו ואותם קיבלה השופטת הנם כדלקמן : האב מטפל בילדים בשבוע אחד יומיים ובשבוע השני ארבעה ימים וכך לסירוגין, כאשר הילדים לנים בביתו והוא לוקח ומחזיר אותם לגן. בשאר הימים, הם לנים אצל האם.

השופטת ד"ר ורדה בן שחר, פסקה, כי על פי עקרון טובת הילד, שהנו עקרון על במדינת ישראל, יש לקבוע משמורת משותפת על שני התאומים. שכן, מדובר בשני הורים נורמטיביים, אשר מטפלים במסירות בשני ילדיהם, יש ביניהם שיתוף פעולה והם מתגוררים בסמוך זה לזו. את הסדרי הראיה השאירה השופטת כהמלצת פקידת הסעד, עם הנחיה שיוגש תסקיר נוסף, חצי שנה לאחר מתן פסק הדין.

* התקציר נערך ע"י עו"ד יעל גיל.

משמורת משותפת כבוד השופטת ורדה בן שחר תמ"ש 28951/09 מתאריך 07.01.2010

הכרעה בתביעת משמורת קטינים עפ"י חוו"ד המומחה, לשני ההורים מסוגלות הורית טובה, אולם מסקנתו הסופית, כי לאב כישורים טובים יותר להיות ההורה המשמורן.

השיקול הבלעדי המנחה את בית המשפט בדונו בסוגיית משמורת ילדים הינו עקרון 'טובת הקטין'. עקרון זה, עניינו הקונקרטית של הקטין שעניינו נדון בפניו, כאשר חוו"ד המומחים הן ההופכות את "טובת הילד" ממושג ערטילאי ואמורפי, לבעל ממשות ותוכן קונקרטי. בעת קביעת טובת הילד ישקלו מכלול הזכויות והצרכים של הילד. וכן יינתן משקל לעמדת הקטין, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד.

משמורת משותפת כבוד השופטת אבירה אשקלוני תמ"ש 001701/05 מתאריך 12.02.2008.

כבוד השופט שוחט, דחיית ערעור על משמורת משותפת בתיק רמ"ש 56347-11-12 המתייחס לתמ"ש 55701-05-12 של כבוד השופט שקד.

חפשו באתר:

חפשו מאמר לפי קטגוריה

הרשמה לעדכונים

במידה ואת/ה מקבל/ת את המיילים באופן שוטף אין צורך ברישום נוסף.
במידה ובוצע רישום והמיילים אינם מגיעים אליך ניתן לפנות למייל guyraveh04@gmail.com

אישור הרשמה לעדכונים

הרישום בוצע בהצלחה!