משמורת משותפת פסקי דין

משמורת משותפת פסקי דין: אנו מצרפים הקדמה קצרה למספר פסקי דין למשמורת משותפת ללא הסכמת האם. נציין שלאור זאת שכיום (שנת 2017) משמורת משותפת (או אחריות הורית משותפת) הפכה לדבר שבשגרה הפסקנו לפרסם את כל פסק הדין לנושא אלא רק פסקי דין בהם יש אמירה חשובה בנושא. 

  משמורת משותפת פסקי דין

 

כבוד הדיין הרב יצחק אושינסקי — אב"ד, תיק 884693/5, משמורת משותפת לילדים בני 6 ו 9 בניגוד להמלצת התסקיר וללא קשר לחלוקת זמני השהות, מיום 16.01.2017.

להורים שתי בנות. (9 ו 6). זמני השהות של הבנות עם האב הם יום אחד באמצע השבוע + כל סוף שבוע שני מלא. הרווחה המליצו על משמורת לאם, כבוד הרב אושינסקי קובע בהתאם למשנתו בתיק ‏995674/8 שטובת הבנות לפי ההלכה היא להיות במשמורת משותפת.

כבוד הדיין הרב יצחק אושינסקי — אב"ד, תיק 884693/5, משמורת משותפת לילדים בני 6 ו 9 בניגוד להמלצת התסקיר וללא קשר לחלוקת זמני השהות, מיום 16.01.2017.

כבוד הדיין הרב יצחק אושינסקי — אב"ד, תיק ‏995674/8, משמורת משותפת לילד בן 3 למרות התנגדות האם, מיום 23.11.2016.

כבוד הדיין אושינסקי קובע הסדר של משמורת משותפת לגבי ילד בן 3, אשר לן אצל האב בשלב זה 4 ימים בשבועיים, בהתאם להלכה ולאור המגמה המתחדשת.

"תואר זה של "הורה משמורן" חשוב אף בצד הסמלי שלו. גם ההורים וגם הילדים (ובנידון דנן – הילד) צריכים להרגיש שוויון בקשר ההורי ובנטל ההורי, ללא קבלת מסר או תחושה שהורה זה שווה יותר או פחות". 

 

"כידוע, הדיון ההלכתי בדבר החזקת ילדים אינו נסוב סביב זכות האב או זכות האם, אלא סביב טובת הילדים".

 

"קביעת משמורת משותפת תאלץ את שני ההורים לקיום קשר בסיסי סביר בשאלת צרכי הילד, ביודעם כי אילולא זה, הגדרתם כהורה משמורן מוטלת בספק. ההכרה של שני ההורים וכן של הבן שקיים שוויון סמלי בין ההורים, עשויה רק להיטיב עם משפחה זו". 

 

"כך שנסכם ונאמר כי בניגוד למקובל, לא הקשר הבסיסי הסביר בין ההורים בענייני הילדים הוא המוביל לקביעת המשמורת, אלא קביעת המשמורת תוכרע על פי טובת הילדים, וקביעה זו עשויה להוביל לקשר בסיסי זה". 

 

"לאור האמור, בית הדין קובע כי משמורת הבן המשותף תהיה משותפת לשני ההורים".

 

כבוד הדיין הרב יצחק אושינסקי — אב"ד, תיק ‏995674/8, משמורת משותפת לילד בן 3 למרות התנגדות האם, מיום 23.11.2016.

כבוד השופטת אליה נוס, תמ"ש 59099-11-14, מתן הגדרה של משמורת משותפת וחלוקת זמנים שווה בתביעה שהגיש האב מספר שנים לאחר אישור הסכם הפרידה הראשון, מתאריך 11.04.2016.

המדובר בזוג הורים גרושים שבעת גירושיהם (בשנת 2011) חתמו על הסכם גירושין לפיו המשמורת תהא אצל האם ונקבעו זמני שהות של הקטין עם האב לפעמיים בשבוע כשרק באחד מהם בתוספת לינה וכן כל סוף שבוע שני.

בעת הגירושין הקטין היה כבן שנתיים וחצי כיום הינו כבן 7 וחצי. אנו הגשנו בשם האב, תביעה למשמורת משותפת וחלוקה שווה של זמני השהות. האם התנגדה בכל תוקף.

בסופו של דבר, חרף התנגדות האם ולמרות קיומו של הסכם גירושין מפורט ביותר, באשר לזמני השהות של הקטין עם האב ובהתאם להמלצות התסקיר, ולאחר שפקידת הסעד נחקרה – נקבעה משמורת משותפת וזמני שהות שווים באופן שהקטין שוהה עם האב 7 לילות מתוך 14 לילות.

* את התקציר כתבה עו"ד איריס גרבר אשר ייצגה את האב. 

כבוד השופטת אליה נוס, תמ"ש 59099-11-14, מתן הגדרה של משמורת משותפת וחלוקת זמנים שווה בתביעה שהגיש האב מספר שנים לאחר אישור הסכם הפרידה הראשון, מתאריך 11.04.2016.

 

כבוד השופט  בנימין יזרעאלי, תמ"ש 22141-07-11, אי מתן הגדרה הורית של משמורן לאף אחד מההורים הרבים ממושכות על הגדרתם ההורית העדיפה, מיום 22.01.2016.

ושוב, פעם אחר פעם, אנו רואים כיצד המדינה בחוקיה המיושנים מעצימה ומלבה את סכסוכי ההורים על גבם של הילדים בתחרות הכה מיותרת על התואר ההורה המועדף/ההורה המשמורן. כל כך מיותר.

כבוד השופט בנימין יזרעאלי, תמ"ש 22141-07-11, אי מתן הגדרה הורית של משמורן לאף אחד מההורים הרבים ממושכות על הגדרתם ההורית העדיפה, מיום 22.01.2016.

כבוד השופטת שושנה ברגר, תמ"ש 29969-05-13, זמני שהות כמעט שווים, הגדרה של משמורת משותפת בניגוד להמלצת פקידת הסעד והפחתה ניכרת בשיעור המזונות (הילדים כולם מתחת לגיל 6), מיום 07.12.2015. 

להורים 3 ילדים, כולם מתחת לגיל 6. בתיק זה הוגשו 5 תסקירים (כולל ועדת תסקירים) כאשר בתסקיר האחרון (סעיף 30) פקידת הסעד רונית בן עזרא המליצה על משמורת לאם. בדיון בבית המשפט הצליחה עו"ד ענבר סברדליק להראות שחוות הדעת של פקידת הסעד על האב ויכולתו ההורית היתה חיובית מאוד לאורך כל הדרך ושאין כל סיבה לקחת ממנו את הגדרתו ההורית.

כבוד השופטת ברגר סוקרת בהרחבה מספר פסקי דין העוסקים בנושא הגדרות ההורים, מציינת שמשמורת משותפת מבחינתה רק מציינת את מקום מגורי הקטין (סעיף 19 – נציין שבמרשם האוכלוסין לא ניתן לרשום שני מענים לילד) ומצטרפת למגמה (סעיף 23) שהגדרה של משמורת משותפת חשובה מאוד ויש בה אף להפחית את המתח היחסי בין ההורים (סעיף 40), הימנעות מהענקת "מעמד על" לאחד ההורים, יצירת איזון במעמדם מתוך תקווה שבדרך זו ישתפו פעולה בצורה המיטיבה ביותר עבור ילדיהם הקטינים.

היבט נוסף לכך הינו העברת מסר מחנך לקטינים באשר למעמדם השוויוני של שני ההורים בחייהם. בסופו של דבר קובעת השופטת (סעיף 32) כי יש להורות על משמורתם המשותפת של הקטינים אצל שני ההורים.

הייתכן וכבוד השופטת ברגר קראה באתר שלנו מדוע הגדרה של משמורת משותפת היא כה חשובה? לתקציר חלק המזונות בתיק ראה כאן

  • את האב ייצגה עו"ד דורית ענבר סברדליק.

כבוד השופטת שושנה ברגר, תמ"ש 29969-05-13, זמני שהות כמעט שווים, הגדרה של משמורת משותפת בניגוד להמלצת פקידת הסעד והפחתה ניכרת בשיעור המזונות (הילדים כולם מתחת לגיל 6), מיום 07.12.2015.

כבוד השופטת שפרה גליק, תמ"ש 40727-02-13, משמורת משותפת על 3 קטינות, הרחבת זמני השהות ל 8 ימים אצל האב ובעקבות מעבר האם קביעת מקום המגורים אצל האב, מיום 05.01.2015.

להורים 3 בנות. כבוד השופטת גליק מגדירה את המצב כ "סכסוך רב מימדים". ד"ר עמוס שרון ממכון שלם ממליץ על השארת הגדרת המשמורת המשותפת על כנה, על קביעת מקום מגורי הבנות אצל האב (לאור מעבר המגורים שביצעה האם) והרחבת זמני השהות ל 8 ימים אצל האב ו 6 ימים אצל האם.

* את האב ייצגה עו"ד ענת גוטליב שטיינמץ.

כבוד השופטת שפרה גליק, תמ"ש 40727-02-13, משמורת משותפת על 3 קטינות, הרחבת זמני השהות ל 8 ימים אצל האב ובעקבות מעבר האם קביעת מקום המגורים אצל האב, מיום 05.01.2015.

כבוד השופטת רונית גורביץ, תמ"ש 43485-06-14, משמורת משותפת לקטין בן שנתיים וחצי והפחתת מזונות בהתאם לשכר שני ההורים וחלוקת זמני השהות, מתאריך 12.04.2015.

כבוד השופטת רונית גורביץ, תמ"ש 43485-06-14, משמורת משותפת לקטין בן שנתיים וחצי והפחתת מזונות בהתאם לשכר שני ההורים וחלוקת זמני השהות, מתאריך 12.04.2015.

כבוד השופטת תמר סנונית פורר, תמ"ש 61338-07-14, משמורת משותפת לקטין בן 7 חודשים מתאריך 15.01.2015.

להורים ילד אחד בן 7 חודשים. פקידת הסעד ממליצה על הסדר של משמורת משותפת. חשוב מכך, ממליצה כבר עכשיו על זמני שהות מדורגים (עקב גילו של הקטין) כך שבגיל שנה וחצי תתווסף לינה באמצע השבוע ביום ב' ובגיל שנתיים תתווסף לינה בסוף כל שבוע שני.

מצד אחד פקידת הסעד מתווה את הדרך לשנים הקרובות מתוך מטרה למנוע סכסוך עתידי על זמני השהות והגעה נוספת לבית המשפט, אך מצד שני באחרונה פורסם ב "פסיכולוגיה, מדיניות ציבורית, ומשפט" – כתב עת של הארגון האמריקאי לפסיכולוגיה – מאמר שכתב פרופ' ריצ'רד וורשאק מאוניברסיטת טקסס, פסיכולוג בעל שם שהתמחה בנושא אחריות ההורים בעת גירושים מאמר מקיף בנושא לינת פעוטות אצל שני הוריהם.

בכל מקרה, יש להניח שהאב יפנה בשלב זה או אחר לבית המשפט על מנת לממש את זכות ילדו וזכותו שלו ללינה מלאה בסופי השבוע (בתסקיר משום מה נכתב שהלינה תהיה לילה אחד בלבד ורק בגיל שנתיים). כבוד השופטת קיבלה את המלצות התסקיר.

* את האב ייצגו עו"ד אימי בכור-בוני ועו"ד שירה חלי גורן.

כבוד השופטת תמר סנונית פורר, תמ"ש 61338-07-14, משמורת משותפת לקטין בן 7 חודשים מתאריך 15.01.2015.

כבוד השופטת רותם קודלר עיאש, תמ"ש 13620-07-12, אחריות הורית משותפת וקביעת חלוקת זמני שהות, מתאריך 06.01.2015.

להורים 3 ילדים. ההורים ביחסים לא טובים והשופטת כותבת:

חשיבותה של הגדרה הורית שווה

מסקנותיהם של אותם מחקרים היו שככל שאבות היו מעורבים בחיי ילדיהם וניתנה להם הזדמנות להעניק לילדים תמיכה רגשית ובטחון והם סייעו במתן מענה לצרכיהם הלימודיים, התפקודיים והחברתיים, אותם קטינים תפקדו ברמה חברתית טובה יותר והסתגלו למצב שנוצר בעקבות הגירושין, טוב יותר מאלו שלא זכו בשני הורים תומכים ושותפים לגידולם." 

"עוד נמצא שמתן עדיפות להורה אחד על פני האחר על ידי קביעתו כהורה המשמורן מעניקה לאותו הורה יתרונות ביכולת ההשפעה על הילדים, ביחס שלהם כלפי ההורה האחר עד כדי יצירת ניכור בין הילדים להורה האחר." 

"לפיכך, מצאתי לקבוע אחריות הורית משותפת, כפי שאף קובע החוק במדינת ישראל ובמקביל לקבוע חלוקת זמני שהות באופן שיבא לידי ביטוי את המורכבות המשפחתית, את רצונות הילדים והמצב בו מצויה נכון להיום המשפחה."

כבוד השופטת רותם קודלר עיאש, תמ"ש 13620-07-12, אחריות הורית משותפת וקביעת חלוקת זמני שהות, מתאריך 06.01.2015.

כבוד השופט טל פפרני, תמ"ש 28124-07-12, אף אחד מההורים לא יוגדר הורה משמורן וכך שני ההורים שווים הם, מתאריך 28.09.2014.

"לאחר ששקלתי טענות הצדדים לכאן ולכאן, הגעתי לכלל מסקנה כי הדרך הראויה במקרה זה הנה זו בה פסעה כבוד השופטת חני שירה בפסק הדין שניתן ביום 23/2/12 בתמ"ש 29024/06 [פורסם במאגרים המקוונים], שנמנעה מלקבוע את המשמורת בידי אחד ההורים, והותירה את חלוקת הזמן ההורי כפי שהיתה נהוגה בין הצדדים וכדבריה" 

"יצוין כי כיום, כדבר שבשגרה, מאשרים בתי המשפט למשפחה הסכמי גירושין, הכוללים את המושגים "אחריות הורית משותפת" ו- "חלוקת זמן הורי", ואינם כוללים את המושגים "משמורת" ו- "הסדרי ראיה"." 

והחידוש הנאה: "כל ההנחות והקצבאות להן זכאי הורה משמורן, לרבות קצבת ילדים, יועברו לידי האם ומחצית הסכומים יקוזזו מחלקו שם האב בעת השתתפות בהוצאות חריגות."

כבוד השופט טל פפרני, תמ"ש 28124-07-12, אף אחד מההורים לא יוגדר הורה משמורן וכך שני ההורים שווים הם, מתאריך 28.09.2014.

כבוד השופט יהורם שקד, תמ"ש 1781-11-13 ותמ"ש 1745-11-13 למשמורת משותפת לילדה בת 3 וחצי, מניעת מעבר מגורים של האם עם הילדה לצפון וקביעת מזונות בהתאם להכנסות שני ההורים וחלוקת זמני השהות, מתאריך 17.08.2014.

להורים ילדה בת 3 וחצי. בתחילת הדרך האמא הוציאה כנגד האב צו הרחקה מהדירה המשותפת. זמני השהות הם 2 ימים באמצע השבוע וכל סוף שבוע שני מלא אצל האב, כאשר בסוף השבוע שהילדה לא אצל האב הוא רואה אותה גם בימי חמישי עד לשעה 19:00.

האם ביקשה לעבור לצפון, שהילדה תהיה במשמורתה ומזונות. פקידת הסעד המליצה שהאם לא תורשה לעבור עקב חשיבות שמירת הקשר עם האב, אך משום מה בחרה להמליץ על משמורת לאם עקב חזקת גיל הרך.

כבוד השופט שקד כמובן יוצא נגד המלצה זו וקובע הסדר של משמורת משותפת ומסביר שתפקידה של פקידת הסעד הוא להמליץ בהתאם לטובת הילד הספציפי בלבד!

מזונות הילדה:

האב מרוויח 9,100 ₪ ושוכר דירה ב 3,850 כך שהוא נשאר עם 5,350 ₪. האמא מרוויחה 8,500 ₪ ושוכרת דירה ב 3,750 כך שהיא נשארת עם 4,900 ₪, כך שלשני ההורים נשאר בסוף החודש סכום דומה מאוד. כבוד השופט לא מקבל את עמדת האם להוצאות אשר ביקשה עבור הילדה (8,100) וקובע את ההוצאות על 1,400 ₪ כמקובל (לא כולל מדור, גן ומשתנות).

כבוד השופט שקד קובע שיש לאפשר לאב ולילדה קיום מינימאלי בהתאם לחוק ההגיון, אך שהוא לא יכול לצאת באופן מוחלט נגד הדין האישי וקובע שדמי המזונות עד גיל 15 יהיו 800 ₪ לחודש ועוד שכר דירה של 750 המהווים רק 20% (לעומת ה 30% המקובלים).

לאחר גיל 15 כל אחד מההורים ישלם עבור הוצאות הבת כאשר היא אצלו. קצבת הילדים תועבר לאם. כמו כן, על מנת שהאמא לא תיפגע כלכלית מההגדרה של משמורת משותפת מציין השופט שכל הטבה הנובעת מהגדרת המשמורן תועבר לאם.

* את האב ייצגה עו"ד עינת סיני. כבוד השופט יהורם שקד, תמ"ש 1781-11-13 ותמ"ש 1745-11-13 למשמורת משותפת לילדה בת 3 וחצי, מניעת מעבר מגורים של האם עם הילדה לצפון וקביעת מזונות בהתאם להכנסות שני ההורים וחלוקת זמני השהות, מתאריך 17.08.2014.

משמורת משותפת לתאומים בני כשנה.

כבוד השופט ערן שילה, תמ"ש 50108-12-13 ו 46207-04-14, משמורת משותפת על פעוטות בני כשנה, מיום 23.7.2014.

להורים תאומים בני כשנה ו 4 חודשים. זמני השהות החל מפרידת ההורים שוויוניים. פקידת הסעד ממליצה על משמורת משותפת ועל חלוקת זמני שהות שווה (בתנאי שהאב יעבור מירושלים למודיעין. האב מסכים) וזה החשוב בפסק דין זה שכן רוב פקידות הסעד עדיין מתנגדות ללינה בבית האב בגיל שכזה, בטח לא לחלוקת זמני שהות שווה, והכל ללא כל סיבה מקצועית.

כבוד השופט שילה חושב שאין כל חשיבות להגדרה של משמורת משותפת אך פקידת הסעד מתעקשת ומצליחה לשכנע את בית המשפט שכותב מדוע במקרה זה נדרשת "שבירת השוויון".

האם מעלה את נושא פסק הדין של בית המשפט העליון בנושא מעבר המגורים על מנת להראות שחזקת גיל הרך חיה ונושמת עד גיל 6, טענתה נדחית כמובן והשופט מתרץ זאת בכך שכאן מדובר על מקרה אחר בו ההורים גרים בסמיכות.

פקידת הסעד מסבירה שמתן הגדרה של משמורת משותפת אף תפחית את המתחים בין ההורים לאחר זמן מה. האם מעלה את נושא ההטבות, למשל הצעת החוק המקודמת בימים אלו מטעם משרד האוצר למע"מ 0% אך השופט טוען שלא ניתן לדעת מה יקבע בנושא וזה בכלל קשור לנושא המזונות.

 * את האב ייצגה עו"ד לורית גרון גלבוע אשר ציינה: "פס"ד זה מצטרף לשורה של פסקי דין בהם מנשבת רוח חדשה המבטאת את השינוי המהותי שחל בחברה הישראלית ובהתאמה בתוך התא המשפחתי, בשים לב שבמקרה זה השתכנע בית המשפט כי חרף גילם הרך של הקטינים שבתחילת המאבק המשפטי היו רק בני 9 חודשים , יש לשמר חלוקת זמני שהות רחבה ובהמשך אף קבע משמורת משותפת שעומדת בניגוד גמור ל"חזקת הגיל הרך". סנונית זו כמו קודמותיה מדגישה עוד יותר את האנרכיסטיות של חזקת הגיל הרך מקום זו שואפים שני ההורים למעורבות שווה בגידול ילדיהם. כן ירבו".

כבוד השופט ערן שילה, תמ"ש 50108-12-13 ו 46207-04-14, משמורת משותפת על פעוטות בני כשנה, מיום 23.7.2014.

כבוד השופטת שפרה גליק, תמ"ש 28076-04-13, משמורת משותפת (הילדה בת 3) מתאריך 13.07.2014.

להורים בת אחת בת 3. בית המשפט מינה כמומחית בתיק את הדרה בר שהמליצה על הסדר של משמורת משותפת. כבוד השופטת קיבלה את ההמלצה, כאשר פסק הדין מאפשר לאם לעבור מקום מגורים למרחק לא גדול ונקבע שאין במעבר זה על מנת לשלול את המשמורת המשותפת.

כבוד השופטת שפרה גליק, תמ"ש 28076-04-13, משמורת משותפת (הילדה בת 3) מתאריך 13.07.2014.

כבוד השופטת ורדה בן שחר, תמ"ש 23315-06-11 משמורת משותפת למרות יחסי ההורים מתאריך 26.05.2014.

להורים שתי ילדות קטינות. יחסי ההורים גרועים. המון תביעות, טענות למעשי אלימות פיזית, מעשה מגונה של הסבא באחת הבנות וכו'. פקידת הסעד דבורה ויס המליצה על משמורת אם.  המומחית ד"ר נעמי כהן ממכון מרחבים ציינה שבמקרה זה, לראשונה בעבודתה, חשבה להוציא את הילדות מידי שני ההורים, אך לבסוף בחרה בהסדר של משמורת משותפת.

כבוד השופטת בן שחר, כהרגלה, קובעת הסדר של משמורת משותפת וחלוקת זמני שהות שווה. כמו כן קובעת השופטת כי האם פגעה פגיעה קשה בילדות בשל משך הזמן המיותר שנמשך לריק וקובעת שעל האם לשלם לאב הוצאות של 25,000 ש"ח.

* את האב ייצגה עו"ד דורית ארבל.

כבוד השופטת ורדה בן שחר, תמ"ש 23315-06-11 משמורת משותפת למרות יחסי ההורים מתאריך 26.05.2014.

כבוד השופט יחזקאל אליהו, תמ"ש 53471-03, משמורת משותפת מתאריך 12.01.2014.

האב מטפל בילדים לא פחות מאשר האם ואעפ"כ פקידי הסעד ומכון שלם לא מצאו מקום לשנות את המשמורת ממשמורת אם למשמורת משותפת, מהטעם שהיחסים בין ההורים גרועים ואין שיתוף ביניהם. לימים שינתה פקידת הסעד את המלצתה לטובת משמורת משותפת. השופט החליט כי היחסים המתוחים בין ההורים אינן מצדיקים לשלול מהאב את המעמד המגיע לו כמשמורן משותף, מה עוד שמשמורת משותפת תעביר להורים מסר נכון על מעמדם ההדדי.

התמצית חוברה ע"י עו"ד אמיר שי. האב יוצג ע"י עו"ד איריס גרבר.

כבוד השופט יחזקאל אליהו, תמ"ש 53471-03, משמורת משותפת למרות יחסי ההורים וחוסר תקשורת, מתאריך 12.01.2014.

כבוד השופטת ורדה בן שחר, תמ"ש 30615-10-12 משמורת משותפת מתאריך 13.07.2014. 

להורים בן אחד, קטין, הסובל משיתוק מוחין. פקידת הסעד המליצה על: משמורת משותפת, זמני שהות אצל כל אחד מההורים כדלקמן : שבוע ראשון ב: יום ב' ויום ד'- אצל האב כולל לינה, האב ייקח את הקטין מהאם בשעה 17:00 ויחזירו למחר לגן שבוע שני: בימי ב' וד' כולל לינה האב ייקח את הקטין מהאם בשעה 17:00 ויחזרו  למחרת לגן. בסוף שבוע זה ישהה הקטין אצל אמו בשישי-שבת. אך ביום ה'- ייקח  את הקטין מהאם בשעה 17:00 ויחזיר את הקטין בשעה 20:00 לאם. בסופי שבוע בכל סוף שבוע שני. מסיום הגן ועד ליום ראשון ייקח האב את הקטין ויחזיר אותו ביום א' לגן.

פקידת הסעד ציינה בזו הלשון: "אנו ממליצים כי במוצ"ש לא יהיו מעברים היות וטובתו של הקטין לשהות עם אביו גם בלילה. הקטין יישאר אצל האב גם במוצאי שבת עד למחרת בבוקר, בו יחזירו לגן".

* את האב יוצג ע"י עו"ד דורית ענבר סברדליק ועו"ד ליאורה אוחנה.

כבוד השופטת ורדה בן שחר, תמ"ש 30615-10-12 משמורת משותפת מתאריך 13.07.2014

כבוד השופטת נאוה גדיש, תמ"ש 603-09-12. משמורת משותפת והסבר בנושא חלוקת הטבות כספיות במשמורת משותפת מתאריך 10.04.2014.

 

מתוך פסק הדין:

"לדידי, מינוחים כמו "מי יחזיק בקטין" ומה תהיינה זכויות ההורה האחר "לבוא עימו במגע" מעוררים אי נוחות מסוימת ודומה כי התאימו לשנות ה- 60 עת נחקק החוק. מונחים אלה כבר אינם תואמים את מציאות החיים של ישראל 2014 , בה מקובל כי ההורים, שניהם, מגלים אחריות הורית מלאה ביחס לקטינים ובמקרים רבים, עדים אנו לילדים אשר שוהים חלק מהזמן בבית האם וחלק מהזמן בבית האב." 

"גובה המזונות מוכרע גם היום, בין היתר, תוך התחשבות בזמני השהות של הקטין עם כל אחד מההורים ולאו דווקא בהתאם להגדרת המשמורת. ברי כי בבואו לפסוק את גובה המזונות על בית המשפט להבחין בין אב, שילדיו שוהים עימו פעמיים בשבוע כולל לינה וכל סופ"ש שני (לשני לילות), לבין אב שילדיו "מבקרים" בביתו למספר שעות בשבוע. משכך הם פני הדברים, לא הגדרת המשמורת היא שמהווה גורם בקביעת גובה המזונות, כי אם חלוקת השהות של הקטינים בפועל בין בתי ההורים". 

"כיום, הורה משמורן זכאי להטבות וקצבאות שונות כגון: קצבת ילדים, הנחה בארנונה, מענק המשולם בתחילת השנה כהשתתפות בעלות הצטיידות לבית הספר. כך גם קיימת התייחסות להגדרת ההורה המשמורן במסגרת ההצעה שעלתה לאחרונה ע"י משרד האוצר, להעניק להורה משמורן פטור ממע"מ ברכישת דירה חדשה, בתנאים מסוימים.

נוצר מצב שלהגדרת ההורה המשמורן יש השלכה על זכויות והנחות בעלות משקל כלכלי. אלא, שאין בקושי האמור כדי להצדיק הימנעות מחלוקת זמני השהות של ההורים עם הקטינים כפי שקורה בפועל, והתעקשות על קביעת "הורה משמורן". הפתרון במקרה כזה, יכול וצריך להיות של חלוקת הקצבאות, ההנחות והזכאויות המוענקות לכל אחד מההורים, אם באופן שווה, או באופן יחסי."

כבוד השופטת נאוה גדיש, תמש 603-09-12 למשמורת משותפת מתאריך 10.04.2014

תקשורת בין ההורים – משמורת משותפת

 

כבוד השופטת ד"ר ורדה בן שחר, תמ"ש 53472-12-11, משמורת משותפת, תקשורת טובה בין ההורים איננה תנאי למשמורת משותפת, מתאריך 12.03.2014.

כותרת פסק הדין הינה, לטעמי, המשפט שאמרה פקידת הסעד במהלך הדיון בבית המשפט: "תקשורת אינה תנאי הכרחי למשמורת משותפת".  בדומה קבעה גם כב' השופטת "שאין להעמיד את התקשרות החיובית והערכה ההדדית בין ההורים כתנאי לקיומה של משמורת משותפת". ואכן בשנים האחרונות התפתחה הכרה בכך שתנאי זה הנו תנאי אבסורדי, בבחינת לעג לרש לאב החפץ במשמורת משותפת מול אם ילדיו המתנגדת ומשמרת רמת קונפליקט גבוהה אמיתית או מדומה כדי לחצוץ בינו לבין ילדיו. כיום ברור כי משמורת משותפת "עובדת" במיטבה כאשר היחסים בין ההורים טובים ותקינים, אולם גם בהיעדר יחסים שכאלה משמורת משותפת עובדת טוב יותר מאשר משמורת רגילה.

גיל הילדות

נקודה מעניינת נוספת בפסק דין הוא גילן הצעיר מאד של הבנות. בעת הגשת התביעה הייתה אחת הבנות תינוקת בת שנה ו-3 חודשים בלבד. כבר בשלב זה קיבל האב את הבנות ל- 3 לינות במחזור של שבועיים (ועוד 2 מפגשים ללא לינה), וכאשר פקידת הסעד נכנסה לתמונה היא המליצה מייד על מעבר למשמורת משותפת, והרחבת זמני ההורות בהדרגה מסויימת לכדי 6 לילות ו-7 ימים במחזור של שבועיים (אצל האב: כל יום שני ורביעי מהמסגרת עד למחרת, ימי חמישי אחת לשבועיים לקראת סופשבוע של האם מהמסגרת עד 19:30, ובכל סופשבוע שני לסירוגין מששי עד ראשון).  בקשת האב להוספת לינה גם בימי חמישי כשהבנות אצלו נדחתה ע"י פקידת הסעד ללא נימוק של ממש.

נקודה מעניינת נוספת היא "תקרת הזכוכית" שמציבים פקידי הסעד בפני אבות החפצים במשמורת משותפת. נראה כי התגבשה מתודה נוקשה לפיה אין לתת לילדים להימצא אצל האב יותר מאשר 6 לינות ו-7 ימים בשבועיים. נראה כי מטרת המתודה היא לא להכעיס יתר על המידה את האמהות, שגם כך פגועות והמומות מקביעת משמורת משותפת וזמני הורות כמעט חציוניים. מניסיוני פקידות הסעד מתרצות את האפלייה האמורה בטענות כגון "לא מצאתי שטובת הילדים מחייבת שינוי נוסף בזמנים" או בטענה נלעגת משהו לפיה "על כך תדונו בתיאום ההורי".

למרות שתוצאת פסק הדין היתה קבלה כמעט מוחלטת של טענות האב ודחייה מוחלטת של תביעת האם, לא נפסקו הוצאות לאב מסיבה לא ברורה ("לאור תוצאות פסה"ד כל אחד יישא בהוצאותיו").

להשלמת התמונה יצויין כי בתיק המזונות, בו חוייב האב ב- 4,450 ₪ לחודש, למרות שנקבע כי הכנסת האם גבוהה מהכנסתו באלפי ₪,  הגיש האב ערעור לביהמ"ש המחוזי.

תמצית והערות לפסק הדין מאת עו"ד אמיר שי (ב"כ האב).

* הוגש ערעור על פסק הדין בנושא המזונות שהתקבל. עמ"ש 25027-02-14.

כבוד השופטת ד"ר ורדה בן שחר, תמ"ש 53472-12-11, משמורת משותפת, מתאריך 12.03.2014.

עמ"ש 25027-02-14 כבוד השופט נחשון פישר, תמ"ש 48540-05-12, משמורת משותפת (ומזונות) מחודש פברואר 2014.

השופט נחשון פישר מראשל"צ מציג עמדות ליברליות ושוויוניסטיות כאשר הוא פוסק בהתאם להמלצות פקידת הסעד משמורת משותפת ומוסיף ומציין כי: " הפסיקה נכון לימים אלה רואה במשמורת המשותפת את "דרך המלך" להתנהלות תקינה, ראויה ושוויונית בין הורים לילדים".

גם בענין מזונות הילדים מגלה כבוד השופט פישר גישה ליברלית, אם כי עדיין לא שוויונית מספיק, ומחייב אב המשתכר 10,500 ₪  לשלם דמי מזונות בסך 4,000 ₪ לאם המשתכרת 5,500 ₪, כלומר ביהמ"ש מעמיד את האם עם תקציב של 9,500 ₪ לעומת 6,500 ₪  של האב (ומן הסתם האם תהיה זו שתקבל אף את קצבאות הילדים).  די רחוק מאיזון כולל.

אמנם 4,000 ₪ לשלושה ילדים במשמורת משותפת הוא סכום גבוה מדי במסיבות המשפחה הספציפית הזו, אולם יש לציין כי זה סכום נמוך יחסית לפסיקה הרווחת הנוטה לחייב במקרים כאלה בכ- 5,300 ₪ ולעתים אף יותר (לפי הפירוט: מזונות כלליים כולל חשבונות בית כ- 3,300 ₪ ל-3 ילדים במשמורת משותפת, ועוד 50% מדמי שכירות דהיינו כ- 2,000 ₪ נוספים).

פרק המזונות בפסק הדין בנוי בצורה מטעה, הגורמת לקורא לסבור בטעות כאילו נפסקו דמי מזונות בסך 3,000 ₪ בלבד, בעוד בפועל נפסקו למעשה 4,000 ₪.

עם זאת ברמת הרטוריקה משמיע השופט אמירות שנשמעות יותר שוויוניסטיות  מכפי שנפסק בפועל:-

" לפיכך מצאתי לקבוע כי ראוי, בנסיבותיו של מקרה זה, להעמיד את סכום המזונות החודשי אשר ישלם האב בעבור מזונותיהן המצטברים של הבנות על הסך של 3,000 ₪ לחודש, היינו  1,000 ₪ לחודש בעבור כל אחת מהבנות.  סכום זה מבוסס על הכנסתו של האב אותה יש לקבוע על פי כתבי הטענות ועל פי דברי הצדדים וכפי שהוכחו, על הסך של כ-10,500 ₪ נטו לחודש וזאת אל מול הכנסתה של התובעת אותה יש להעמיד על הסך של כ-5,500 ₪ נטו לחודש.  לא זו בלבד, אלא שכשנקבע כי המשמורת בבנותיהם של הצדדים תהא משותפת ולמעשה חלוקת הזמן בו תשהינה הבנות אצל כל אחד מהוריהן תהא שווה, הרי שמצאתי כי בתשלום זה יהיה כדי לאזן את הכנסותיהם הפנויות של הצדדים.

לתובעת אשר משתכרת סך של כ-5,500 ₪ לחודש, יתווסף סך נוסף של 3,000 ₪ לחודש ובסה"כ יעמוד לרשותה תקציב חודשי של 8,500 ₪ לחודש. הנתבע אשר משתכר 10,500 ₪ לחודש, ישלם מהכנסה זו את הסך של 3,000 ש"ח לחודש, כך שיוותר בידיו תקציב חודשי של 7,500 ₪ לחודש.  ההפרש בסכומי ההכנסות כאמור, משקף לדעתי גם את איזון הפרשי יכולת ההשתכרות.

בכך סבור אני כי נוצר איזון בין הצדדים אשר מביא בחשבון את הכנסותיהם הנוכחיות והצפויות, ואת הזמנים בהם  תשהינה הבנות עם כל אחד מהם. ברור ומובן כי כל אחד מן ההורים יהיה אחראי כלפי הבנות לסיפוק כל צורך מצרכיהן ולרבות ביגוד, הנעלה, מזון, מדור, וכל הוצאה נדרשת אחרת במועד בו תשהינה הבנות וביחד עימו.  סבור אני כי בדרך זו יש כדי ליצור הורות משותפת ואחריות הורית משותפת כשהבנות תוכלנה לזכות וליהנות באופן מלא מכל אחד מהוריהן ומהיתרונות שביכולתו להעניק להן. "

אימרות יפות אלה מאבדות מזוהרן כאשר בשלהי פסק הדין מתברר כי השופט מוסיף לדמי המזונות סך נוסף של 1,000 ₪ לחודש עבור מדור, ובסה"כ מדובר איפוא ב- 4,000 ₪.

בשורה התחתונה: גישה חיובית ביותר כלפי משמורת משותפת כדרך המלך, והרבה רצון טוב לפסיקת דמי מזונות מתונים, אך בהצלחה חלקית בלבד.

התקציר נערך ע"י עו"ד אמיר שי

כבוד השופט נחשון פישר, תמ"ש 48540-05-12, משמורת משותפת (ומזונות) מחודש פברואר 2014.

כבוד השופטת תמר סנונית פורר כותבת בתמ"ש 4881-10-12 מתאריך 10.02.2014:

"לעיתים במסגרת ההליך ניכר היה כי זירת האגרוף המרכזית של ההורים הינה שלושת הילדים וכי תפיסתם את הסכסוך הינה כי מי "שיקבל" את הקטינים הוא שייזכה ב"פרס" ומי שלא ייקבלם משמע קיבל "עונש". לא למותר לציין כי רטוריקה כזו ותפיסה כזו הינה שגויה מן היסוד. הקטינים אינם "של" הוריהם. הם אינם חפץ ואינם כלי. שהותם עם הוריהם וחייהם איננה פרס או עונש. השיקול היחידי הרלוונטי בבואו של בית המשפט להכריע בגורלם של הקטינים הינו ניסיון לזקק מה היא טובת כל אחד מהקטינים ומה ישרת הכי טוב את צרכיו, רצונותיו וחייו".

"בסופו של יום סברתי כי לאור התרשמותי מההורים לכל אורך הדיונים שבפניי ושמיעת פעמים רבות וכן בחינת הגורמים המקצועיים ושמיעת הקטינים עצמם – כי יש להעביר להורים מסר חד משמעי כי טובת שלושת ילדיהם הוא במשמורת משותפת ואחריות הורית משותפת לשניהם ומחוייבות הדדית משותפת לשניהם. לא מצאתי כל עילה לקבוע כי הורה אחד עדיף על פני משנהו לעניין המשמורת, על אף הניסיונות העיקשים של שני ההורים לשכנעני כך במסגרת ההליכים בפניי".

כבוד השופטת תמר סנונית פורר, תמ"ש 4881-10-12, משמורת משותפת, משכורות דומות וחלוקה שווה בגידול הוצאות הילדים, מתאריך 10.02.2014.

כבוד השופטת שושנה ברגר, תמ"ש 30634-07 (לא פורסם), משמורת משותפת בניגוד לרצון האם ולהמלצת פקידת הסעד ולמרות היחסים העכורים בין ההורים, מתאריך 12.12.2013.

להורים ילד אחד. ההורים מתנהלים בבתי המשפט מזה כ 4 שנים. כיום הילד בן 6 וחצי. כבוד השופטת פסקה על הסדר של משמורת משותפת, הרחיבה את זמני השהות של האב עם הילד כך שיהיו שווים לזמני השהות של האם, והכל למרות היחסים המאוד לא טובים בין ההורים המתנהלים מזה מספר שנים בבית המשפט על דברים רבים.

אין ספק, וזה אף נכתב בפסק הדין, שההתנהלות הארוכה בתיק גרמה נזק  לילד. יש שיאשימו בזאת את האב אשר נאבק על הגדרתו ההורית בכל אמצעי שעמד לרשותו. לעמדתנו חבל שהמערכת כולה (החוק, בתי המשפט, פקידת הסעד) נותנת לאמא באופן אוטומטי הגדרה הורית של הורה א' ולאבא הגדרה של הורה סוג ב' ובכך מלבה ומעצימה את  סכסוכי ההורים על גבו של הילד.

כבוד השופטת שושנה ברגר, תמ"ש 30634-07 (לא פורסם), משמורת משותפת בניגוד לרצון האם ולהמלצת פקידת הסעד ולמרות היחסים העכורים בין ההורים, מתאריך 12.12.2013.

סכסוך בין הורים

 

כבוד השופטת שפרה גליק, תמ"ש 43398-02-12 משמורת משותפת למרות הסכסוך בין ההורים, מתאריך 24.07.2013.

להורים שלושה ילדים קטינים. האב הגיש בקשה להיות משמורן יחיד. בית המשפט מינה כמומחית את הגברת הדרה בר אשר המליצה על החזקה הורית משותפת, קבעה שכאשר ההורים יגורו בנפרד עליהם לגור בסמיכות וזאת לצד נושאים נוספים הקשורים לחלוקת האחריות ההורית (ההבדל בין מומחית מקצועית לעבודת פקידות הסעד).

כבוד השופטת שפרה גליק, תמ"ש 43398-02-12 משמורת משותפת מתאריך 24.07.2013

כבוד השופטת שפרה גליק, תמ"ש 16291-09-10 משמורת משותפת/מחולקת מתאריך 03.04.2013.

מדובר בילד בן 8 בעת מתן פסק הדין, בעל צרכים מיוחדים (אך לומד בכתה רגילה), ובהורים אשר אינם מצליחים לשתף פעולה ביניהם כלל וכלל, דבר שככל הנראה פוגע בפועל בילד, ועלול לפגוע בו גם בעתיד. דווקא בשל העוינות הוחלט כבר במהלך ניהול המשפט כי סופי- השבוע "של האב" יכללו לינה גם במוצאי השבת (באמצע השבוע הילד טופל ע"י האב 2 ימים, כולל לינות, ככל הנראה). האם סירבה ללכת לשני מומחים שונים שמונו ע"י ביהמ"ש, וסירבה להשתתף בועדת תסקירים של מחלקת הרווחה.

השופטת ריאיינה את הקטין ביחידת הסיוע. פקידת הסעד לא יכלה לתת המלצות בעניין המשמורת בשל היעדר בדיקת מומחה שנראתה לה הכרחית בנסיבות העניין ומכיוון שמדובר בילד בעל צרכים מיוחדים.  פקידת הסעד עו"ס ענת בן אור מגבעתיים מסרה עדות מרתקת כאשר הסבירה כי כיום "…קיימת מגמה של משמורת משותפת יותר ויותר, גם עם הורים שלא מסתדרים ביניהם". וזאת מפני שגם במשמורת רגילה הורים חייבים לשתף זה את זה הדדי בכל החלטה מהותית הנוגעת לילדים, ממש כמו במשמורת משותפת, כך שהפקעת המשמורת מאחד ההורים (בד"כ מן האב. א.ש.) אינה פותרת את הבעייה. למשמורת משותפת יש יתרון פסיכולוגי בחוויה שכל הוה מרגיש. יש להעדיף שמוש במושגים "חלוקת שהות" ו- "תוכנית הורית".

מהי משמורת?

השופטת התרשמה שהקטין מוסת מאד ע"י האם. השופטת מדגישה ש- "משמורת" זה רק קביעת מקום מגורי הילד ותו לא. מכיוון שהקטין קשור אל שני הוריו, וצריך את שניהם, הוחלט על "משמורת מחולקת" (חציונית). הסדר כזה ימנע מצב "לפיו קביעת הורה משמורן אחד תגרום לשלילת דמותו של ההורה האחר, הן בעיני אותו הורה, ועיקר לכל – בעיני הקטין". בכך יועבר גם מסר חינוכי לקטין (באשר לנוכחותם של שני ההורים בחייו, ולכך שביהמ"ש המשפט אינו "מפקיע" ממי מההורים לחלוטין את המשמורת).

שני ההורים יהיו משמורנים, אולם המשמורת תיקרא "מחולקת" ולא משותפת. רצוי לצמצם למינימום את ההעברות הישירות בין ההורים, דבר שאמור להרגיע את הכאוס ומחול השדים המתחולל סביב הקטין, אולם השופטת בוחרת בהסדר הכולל העברה ישירה בכל יום שבת בשעה 09:00 בבוקר (האם תטפל בילד בימים א' עד ד' בבוקר, והאב יטפל בילד בימים ד' עד שבת בבוקר. שבת משעה 09:00 בבוקר לסירוגין אצל כל הורה). השופטת מאזכרת בפסק הדין חוברת בהוצאת דר' הקר ופרופ' קדרי (שהופצה ככל הנראה לכל שופטי המשפחה, ואשר מיועדת להוות משקל נגד לדוח ועדת שניט. א.ש.) אולם נראה כי מדובר באזכור לשלילה ("אין בידי לקבל את הטיעונים שם").

השופטת אף מבהירה כי האם אינה רשאית לשנות מקום מגוריה (מגבעתיים לרחובות) הן משום שהתחייבה על כך בהסכם (הסכם קודם בין הצדדים), והן משום טובתו של הקטין. נקבעה תוכנית טיפול לילד ולהורים וצוין כי הורה שלא ישתף פעולה עם התוכנית עלול לאבד המשמורת לחלוטין. בחופשה הגדולה יהיה הילד פרקי זמן רצופים של שבועיים. בכל מקרה של מחלוקת על ישום זמני השהייה הפסוקים תכריע פקידת הסעד. (התקציר חובר ע"י עו"ד אמיר שי, 2013).

כבוד השופטת שפרה גליק, תמ"ש 16291-09-10 משמורת משותפת/מחולקת מתאריך 03.04.2013.

על פסק הדין הוגש ערעור, הוחזר לבית המשפט בו נפסק שהמשמורת תועבר לאב.

כבוד השופטת גליק, תמ"ש 56895-05-12 משמורת לאב במקום משמורת מחולקת (לאחר ערעור במחוזי) מתאריך 26.10.2014

סדרי שהות למשמורת זמנית

 

כבוד השופטת אילת גולן-תבורי תמ"ש 26751-09 משמורת משותפת מתאריך 11.01.2013.

אף שנקבעה משמורת זמנית לאם עוד בשנת 2009, הרי שהסדרי השהות שנקבעו לאב בשלב מוקדם היו נרחבים, בפועל – ההורים מחלקים את השהות של הבן באופן דומה בין שניהם. כך מתנהלים ההורים ולהסדר זה הורגל הבן במשך למעלה משלוש שנים.

אלא שבמקביל להסדרי השהות בפועל, מנהלים ההורים מאבק משפטי מי מהם יוכרז ההורה 'המשמורן', כאשר כל אחד מההורים עותר להיות המשמורן על הקטין.

הסדרי המשמורת המשותפת, אשר יובאו לפסיקתו של המשפט הישראלי מחו"ל, תחילתם בהסכמים שערכו ביניהם הורים שתמכו בשותפות הורית מסוג זה גם לאחר הפירוד הזוגי. כך גם במקרים שמטרתם מראש התקשרות לצורך הורות משותפת והבאת ילד משותף לעולם.

עם הזמן ועם התפתחות הפסיקה, נקבעה משמורת משותפת על קטינים כקביעה שיפוטית, גם כאשר לא ניתנה הסכמת שני ההורים לכך ואף במקרים של סטייה מחוות דעת המומחה.

במקרה הנדון, קבע בית המשפט כי למרות המאבק המשפטי בין ההורים השולל משמורת משותפת, לאחר שההורים מתפקדים בחיי היומיום לטובת הבן,על אף המשקעים מהמערכת הזוגית, יש מקום לסטות מהמלצת המומחה בדבר 'ניסיון' העברת המשמורת הזמנית על הבן למשך שנה, ובדיקת הניסיון בעוד שנה . על כן הורתה כבוד השופטת אילת גולן-תבורי על משמורת משותפת לשני ההורים כפי התנהלותם בפועל.

השופטת מציינת בסייפא של פסק הדין כי אין ספק ששני ההורים משקיעים מאמץ בגידולו, ובית משפט זה תקווה כי שני ההורים יפעלו נכון בעתיד, למען טובתו ותוך שהם זונחים המאבק המשפטי.

כבוד השופטת אילת גולן-תבורי תמ"ש 26751-09 משמורת משותפת מתאריך 11.01.2013.

כבוד השופטת ד"ר ורדה בן שחר תמ"ש 7856-02-10 משמורת משותפת מתאריך 23.07.2012

מדובר על זוג הורים ולהם שלושה ילדים קטינים. כמו בתיקים רבים גם כאן יש האשמות קשות בין ההורים אך כבוד השופטת בוחרת לפסוק על הסדר של משמורת משותפת.

כבוד השופטת ד"ר ורדה בן שחר תמ"ש 7856-02-10 משמורת משותפת מתאריך 23.07.2012.

כבוד השופטת ד"ר ורדה בן שחר תמ"ש 22800/99 אחריות הורית משותפת מתאריך 17.06.2012.

כבוד השופטת ד"ר ורדה בן שחר פסקה על אחריות הורית משותפת (בהתאם להמלצות ועדת שניט), כאשר הילדה בת ה 12 תישאר לגור אצל האמא ואילו הבן שגילו 9 יעבור לגור אצל האב, בהתאם לרצון הילדים.

מדובר על זוג הורים אשר התגוררו בחולון והחליטו להיפרד. המשמורת ניתנה לאם ולאב היו הסדרי ראיה (מתי השופטים ישתמשו כבר במונח זמני שהות?) נרחבים.

האם עברה לגור בקריית שמונה ללא הסכמת האב, התחתנה עם גבר דתי והאב תבע שהמשמורת תעבור אליו והילדים יעברו לגור איתו.

פקידת הסעד בתיק זה, כמו המלצות  זהות של פקידות הסעד בתיקים רבים מכל רחבי הארץ, המליצה להשאיר את המצב כפי שהוא עקב החשש מזעזוע מיותר. כבוד השופטת מעבירה ביקורת קשה על המלצה זו ועל עבודת עובדי הרווחה בתיק זה, מציינת שהתסקיר היה שגוי ושיטתי ולכן בוחרת לשמוע את הילדים ופוסקת שהילדה תגור עם אמא והילד עם אביו בהתאם לרצון הילדים, כאשר להורים תהיה אחריות הורית משותפת. אין כל נימוק בפסק הדין על נושא הפרדת האחים.

כבוד השופטת ד"ר ורדה בן שחר תמ"ש 22800/99 אחריות הורית משותפת 17.06.2012

* התקציר נערך על ידי גיא רוה.

רכוש, מזונות וחלוקת זמני שהות

 

כבוד השופט נמרוד פלקס תמ"ש 3640/10 מתאריך 15.05.2012

פסק הדין מאוד ארוך ודן גם בנושאי רכוש ומזונות, אנחנו התרכזנו בנושא הגדרות ההורים החל מסעיף 129. בתא משפחתי זה 4 ילדים קטינים, יש חלוקת זמני שהות (הסדרי ראיה במונח המקובל כיום אך הכה צורם) בשטח מזה מספר שנים. כבוד השופט פלקס מונה בפסק הדין 3 תנאים להסדר משמורת משותפת: מסוגלות הורית טובה, שיתוף פעולה סביר בין ההורים ורצון הילד.

כבוד השופט מחליט שזמני השהות ישארו כפי שהם והמשמורת תהיה משותפת לשני ההורים. כה פשוט, כה נכון, כה ברור.

כבוד השופט נמרוד פלקס תמ"ש 3640/10 משמורת משותפת 15.05.2012

* התקציר נערך על ידי גיא רוה.

כבוד השופטת חנה ריש רוטשילד תמ"ש 56651/04 מתאריך 23.04.2012.

כבוד השופטת רוטשילד, אשר הייתה גם חברה בועדת שניט, פסקה על משמורת משותפת לשני ההורים, למרות שההורים נמצאים בסכסוך קשה מאוד, בקשת האם להגירה לחו"ל ותביעות במשטרה, הוצאה לפעול וכו'.

כבוד השופטת חנה ריש רוטשילד תמ"ש 56651/04 פסק דין בנושא משמורת משותפת והגירה

* התקציר נערך על ידי גיא רוה.

כבוד השופטת שפרה גליק תמ"ש 7714-02-11 (לא פורסם) מתאריך 10.01.2012

כבוד השופטת גליק פסקה על הסדר של משמורת משותפת שכן לטענתה נסתרה בתיק זה חזקת גיל הרך.

כבוד השופטת שפרה גליק תמ"ש 7714-02-11 (לא פורסם) מתאריך 10.01.2012

כבוד השופט צבי ויצמן תמ"ש 33770-08 (לא פורסם) מתאריך 29.11.2011.

כבוד השופט ויצמן מציין בסעיף 7 לפסק הדין: " כפי שהבעתי דעתי לא פעם, הביטוי "משמורת משותפת", תוכנו, לא מולא על ידי המחוקק ואין לדבר הגדרה משפטית ברורה. עיקרו של ביטוי זה, הינו במתן מעין הצהרה כי שני ההורים אחראים לקטינים, במיוחד בזמן אחזקתם של הקטינים בפועל ברשותם ובביתם. לפיכך, ובנסיבות הענין דנן, לא מצאתי כל מקום שלא לקבל את בקשת ב"כ התובע, ולקבוע כי משמורתם של הקטינים הינה משמורת משותפת, נוכח חלוקת הזמנים האמורה".

כבוד השופט צבי ויצמן תמ"ש 33770-08 (לא פורסם) מתאריך 29.11.2011

כבוד השופט זגורי, בפסיקתו מיום 23.10.11 בתמ"ש 5782-08-09 ובתמ"ש 23346-04-10.

* אמנם לא פסק דין למשמורת משותפת אך כבוד השופט זגורי מסביר היטב מהם לטעמו הקריטריונים למתן משמורת משותפת ומה ההבדל בין משמורת פיזית משותפת למשמורת משפטית משותפת:

מתוך פסק הדין ראויה לציון קביעתו של המומחה בעניין המשמורת המשותפת:

"ניתן להפחית כליל את נקודות החיכוך הנוגעות להסדרי הראייה, באם ייקבע (כהמלצתו), כי האב ייקח הקטין היישר ממסגרת הלימודים וישיבו אליה למחרת והכל במסגרת הסדרים קבועים של חלוקת הזמן ההורי. לכן לשיטתו, אין בהסדר של משמורת משותפת ככזה, דרישה מיוחדת לרמה גבוהה יותר של תקשורת ושיתוף פעולה ואין מדובר בתנאי בלעדיו לא יתקיים הסדר של משמורת משותפת."

ועוד הדגיש והוסיף כי "באשר לשאלה, מדוע יש להשיג את אינטרס עיבוי הקשר בין הקטין לבין האב באמצעות "משמורת משותפת" ולא באמצעות הרחבת הסדרי הביקורים השיב המומחה, כי לכותרת משמורת משותפת יש משמעות פסיכולוגית ומשפטית והוא סבור שהיא תגרום לשניהם להיות מחויבים יותר. בכך יינתן מסר משותף להורים ולקטין."

המומחה מציין כי למרות הסדרי הראיה המצומצמים יחסית (אחר צהרים אחד במהלך השבוע וכל סוף שבוע שני, קצר), "גם במסגרת הסדרי הראייה הנוכחיים, ניתן לקבוע, כי הקטין מצוי במשמורת משותפת של שני ההורים."

וראויה לציון מיוחד התייחסות כבוד השופט לכל נושא המשמורת:

"האם מדובר במטבעות לשון שאבד עליהם הכלח? האם יש לזנוח הדיבור "החזקה" ו"משמורת" לטובת מושגי שסתום מודרניים בדמות "אחריות הורית". שאלה זו עולה על הפרק לאור דיוני ועדות מקצועיות שונות בתחום המעמד המשפטי של יחסי הילד והוריו והצעת חוק האחריות ההורית המשותפת שהוצגה על ידי ועדת רוטלוי."

"עם חלוף העיתים ושינוי פריזמת ההתייחסות אל הקטין מאובייקט לסובייקט, מייצור חי המוחזק "כנכס" או "קניין" בידי הוריו הרשאים לקבוע את גורלו, זכויותיו ותנאי חייו, לעבר ייצור אנושי אוטונומי בעל זכויות עצמאיות משלו, הוטמעה בפסיקתנו דוקטרינת זכויות הילד (ע"א 2266/93 פלוני נ' פלוני, פ"ד מט(1) 221, 251 ואילך). דוקטרינה זו השוותה זכויות הילד לזכויותיו החוקתיות של בגיר (ראה גם יחיאל ש' קפלן, "מטובת הילד לזכויות הילד – ייצוג עצמאי של קטינים", משפטים לא 623, תשס"א)."

"לאור הטמעת הדוקטרינה הנ"ל, ראתה הפסיקה לנהוג משנה דיוק במושגים משפטיים אנאכרוניסטיים כגון "החזקה", "משמורת" "אפוטרופסות" ו"קטינות", שכן הם אינם מתיישבים עוד עם המציאות המשפטית ועם השיח בדבר זכויות הילד."

ראוי לשים לב במיוחד להצהרתו כי "אילו היה מתוקן חוק הכשרות או מוחלף בהצעת חוק אחריות הורית, והיה מוטמע בשגרת הלשון והפסיקה מונח השסתום "אחריות הורית", לא היה כלל צורך בתביעה הנוכחית, שכן לא ניתן היה ליתן צו למשמורת קטין או לפסוק בחזקת איזה הורה הקטין יהיה. אך לא זה המצב המשפטי הנוכחי כאמור."

ובכך הוא מרמז כי הטמעת המונח "אחריות הורית" היתה מייתרת תביעות ומקילה על בית המשפט.

כבוד השופט מסכם את הנושא באמירה כבדת משקל:

"בעשורים האחרונים, מתפתחת התפיסה המשפטית והרעיונית המתבססת על מודל של "אחריות הורית משותפת" (ראה דו"ח רוטלוי ודו"ח שניט). גישה זו מבקשת לדחוק את התפיסה המשפטית העוסקת בהחזקת קטינים ובקביעת "הורה משמורן". הגישה מתבססת על ממצאי מחקרים שהצביעו על חשיבות תפקידם של שני ההורים בהתפתחות ילדיהם. חשיבות שהופכת למשמעותית עוד יותר כאשר ההורים חיים בנפרד.

מסקנותיהם של אותם מחקרים היו שככל שאבות היו מעורבים בחיי ילדיהם והיה סיפק בידיהם להעניק להם תמיכה רגשית, בטחון וסייעו במתן מענה לצרכיהם הלימודיים, התפקודיים והחברתיים, אותם קטינים תפקדו ברמה חברתית טובה יותר והסתגלו למצב שנוצר בעקבות הגירושין טוב יותר מאלו שלא זכו בשני הורים תומכים ושותפים לגידולם. עוד נמצא שמתן עדיפות להורה אחד על פני האחר על ידי קביעתו כהורה המשמורן מעניקה לאותו הורה יתרונות ביכולת ההשפעה על הילדים, ביחס שלהם כלפי ההורה האחר עד כדי יצירת ניכור בין הילדים להורה האחר."

תמ"ש 23346-04-10 ו 5782-08-09 כבוד השופט אסף זגורי: משמורת בלעדית או משותפת של קטין והבחנה בין משמורת משותפת עובדתית למשפטית 23.10.2011.

משמורת אצל אבות

בפסק דין מרתק, קבע כבוד השופט צבי ויצמן מבית המשפט למשפחה בכפר סבא משמורת משותפת לשני ההורים. עד כאן, כמעט דבר "שבשגרה", אלא שהמשמורת המשותפת נקבעה על אף שהסדרי הראיה מעוטים מהרגיל…

מדובר בשתי בנות, בנות 16, ו- 12, שמשמורתן אצל האב. זמני השהות אצל האם הם פעמיים באמצע השבוע, אחת מהן בלבד עם לינה, וכל סופ"ש שני, עם לינה ביום שישי בלבד.

בקריאת פסק הדין ברור כי מעייניו של כבוד השופט בטובת הבנות ובמתן אפשרות נוחה להידוק וחיזוק הקשר שלהן עם אימן.

סדר הדברים בהם דן השופט הוא א. זמני שהיה עם האם. ב. שאלת המשמורת.

בהתאם לרצון הבנות, בעקבות שיחה אישית של השופט עמן, והתרשמותו כי "מתכונת הסדרי הראיה הקיימת כעת, מתאימה ונוחה להן הן מבחינה פיזית והן מצד הנינוחות הנפשית" השאיר כבוד השופט את הסדרי הראיה על כנם. אשר לבקשה להוסיף לינה במוצ"ש כותב כבוד השופט: " תוספת יום הלינה בעניין דנן אינו מהותי, ככלות הכל טיב הורותו של הורה אינו נמדד בהכרח בזמני ההורות אלא בעיקר באיכות הקשר,  וכפייתו על הבנות עלול דווקא לחזור ולחדד היחסים בינן לבין אימן." (כל ההדגשות מכאן ואילך, שלנו).

אשר לקביעת המשמורת, כותב השופט במפורש, ומחמת חשיבות הדברים נצטט באריכות: "גם ל"תוית" ול"כותרת" יש את חשיבותן שלהן שעיקרה בתחושה שהיא מעניקה להורים ולקטין" וכל כך מאחר ו"הכתרת מַתְכּוֹנֶת ההחזקה והסדרי הראיה עם הקטינים כ"משמורת משותפת" יש בה להעביר מסר מחנך לקטין באשר לנוכחותם של שני ההורים בחייו נוסף למתן תחושה נוחה יותר לכל אחד מההורים כי הורתו לא נפגמה או "הופקעה" על אף הפרידה מבן זוגו".

כבוד השופט מדגיש כי במתן משמורת משותפת ניתן מענה לצרכי כל הנוגעים בדבר: "במעשה זה נמצא כי כיבדנו בנדון שְנַיִים – הן את הקטינות שרצונן בכל הקשור למתכונת הסדרי הראיה וההחזקה והשהיה אצל הוריהם קוים במלואו והן את תחושת ההורות של האֵם אשר כעת תהא שלמה יותר. ובמה נפגע מכך האב ? – במאומה !"

ובמיוחד ייטיב הדבר עם הקטינות מאחר ו"מתן משמורת משותפת לשני ההורים בענין דנן, יש בו בכדי לרמוז לקטינות כי בכל עת שרצונן יהא בכך, הן תוכלנה להרחיב את הסדרי הראיה עם אמן וזאת מבלי שיש מי הלוחץ וכופה אותן לנהוג כך. הדבר יחליש או יעמם את קונפליקט הנאמנויות בו הן מצויות כיום ויש בו בכדי לחזק ולתמוך בקשר שנרקם עם האם מבלי לפגוע כהוא זה ברצונן, או באינטרס כזה או אחר של האב."

כבוד השופט ויצמן תמ"ש 11657/03 משמורת משותפת כאשר זמני השהות אינם שווים מתאריך 16.06.2011

התקציר נערך על ידי רותי דניאל.

טובת הילדים עדיפה על טובת האם – ביהמ"ש העדיף הסדר של משמורת משותפת

כבוד השופט זגורי מבית המשפט לענייני משפחה בטבריה תמ"ש 12148-04-10 מתאריך 28.04.2011 פסק על משמורת משותפת ודחה את דרישת האם למשמורת יחידנית שנכרך בה הרצון לעבור עם הילדים מאזור הצפון לאזור השרון.

ההורים נפרדו שנתיים לאחר שהחליטו לעבור מאזור השרון לאזור הצפון, קרוב לבית הורי האב. בתביעת המשמורת שהגישה, ביקשה האם כי בית המשפט יורה כי משמורת הקטינים תהא בידה וכי יתיר לה לעבור עמם חזרה לאזור השרון, בסמוך לבית הוריה וקרוב יותר למקום עבודתה. לטענתה, הסכימה לעבור לצפון באופן זמני על מנת לנסות להציל את נישואי הצדדים, וכי משאלה נכשלו, ומאחר ואין לה כל תמיכה באזור הצפון, היא שרויה במצוקה נפשית קשה וזקוקה לעבור לאזור השרון, שם משפחתה, חבריה וסביבתה התומכת. המעבר, לטענתה, יאפשר לה לשקם את מצבה הנפשי, הרגשי, האישי והחברתי.

האב התנגד למעבר וטען, כי המשפחה עברה להתגורר בסמוך לבני משפחתו בצפון בהחלטה משותפת לטווח ארוך, על מנת שמשפחתו תוכל לסייע לו בטיפול בקטינים מאחר והאם עבדה בשעות לא שגרתיות, ורוב עול הטיפול בילדים הונח לפתחו של האב.

מספר נקודות ראויות לציון בפסק הדין (ההדגשות שלנו)
  1. מחויבותו של השופט, מתוך התחשבות בטובת הילדים, שבין היתר קבע מראש "כי פסק הדין בתביעה זו יינתן עד לתחילת חודש מאי 2011, כך שכל צד יוכל לערער על פסק הדין בטרם פגרת הקיץ ולפני שנת הלימודים הבאה". פסק הדין ניתן ב- 28.4.11
  2. נקודת המוצא: "משמורת משותפת "כדרך המלך" מקום שהדבר אפשרי" – נקודה מעניינת שמעלה השופט בהקשר זה היא "הסדר של משמורת משותפת מחייב גמישות מחשבתית, פיזית, טכנית ומעשית של שני ההורים. בכל הנוגע לגמישות המחשבתית או הרגשית למען הילדים, ההתרשמות של בית המשפט היא, כי האם נוקשה יותר מאשר האב וכי נוקשות זו הכשילה מהלך של הסכמה להשארת המצב הנוכחי על כנו ללא צורך בהכרעה משפטית."
  3. התייחסות למצבה הנפשי של האם כשיקול בקביעת המשמורת – "…הגם שברור לבית המשפט, כי יש לעשות מאמץ כי האם לא תהא שרויה במצוקה נפשית, בתחושת עוינות ופגיעות רגשית, הרי שמצבה הנפשי והרגשי של האם, אינו שיקול העל. טובת הקטינים היא השיקול המרכזי והיא גוברת על טובת האם."
  4. דיון מעמיק ברכיב התקשורת הבין-הורית ושיתוף הפעולה ביניהם כתנאי מרכזי (סעיפים 60-84) – השופט מצטט מדבריו של כבוד השופט סילמן, האומר "היעלה על הדעת כי צד אשר אינו חפץ במשמורת משותפת, יחבל בעצמו בתקשורת, יחטא בפגיעה בטובת הקטינים ואף יזכה לפרס??" וממשיך ואומר "כב' השופט סילמן סבור עוד, שיש לחדש בעניין זה של תנאי התקשורת ושיתוף הפועלה ההורי ואין לייחס משקל רק לתקשורת בעת הקונפליקט, אלא בעיקר יש ללמוד מהתנהגות הצדדים קודם לסכסוך. שכן, בסופו של יום, דיונים משפטיים מסתיימים, אך המשפחה ממשיכה להתנהל. מכאן הקביעה הנכונה בעיני, כי בהיעדר סכסוך, כך יפחתו המתח והמדון."

מעבר לבחינת התקשורת בין ההורים אגב הליך, לפניו ואחריו, כבוד השופט זגורי ממשיך לפתח את הנושא, ומחלק את שיתוף הפעולה ההורי והתקשורת ביניהם לשניים:

"רכיב פעיל (אקטיבי) של שיתוף פעולה, החלפת מסרים, גילוי גמישות בכל הנוגע לטיפול בקטינים, שינוי חלוקת זמן הורי במידת הצורך, יידוע הדדי אודות הקטינים וכיו"ב.

רכיב סביל (פאסיבי) של הימנעות מיצירת מתחים, הימנעות מחשיפת הקטינים לקונפליקט הזוגי, הימנעות מניהול ויכוחים בין ההורים בנוכחות הקטינים והימנעות מהבאת שדה הקוצים הזוגי לגן השושנים ההורי."

השופט מסכם ואומר: "בעיני לפחות הרכיב הסביל הינו התנאי ההכרחי (אך אולי אינו מספיק) להצלחת הסדר של משמורת משותפת."

ובהרחבה: "כך למשל, סבורני כי ייתכן בהחלט שכל עוד לא מתקיימים ויכוחים בנוכחות הילדים, לא מתקיים מתח מיוחד בין ההורים ושניהם מסוגלים למזער חשיפת הילדים לקונפליקט נשוא סכסוך הגירושין, כך מצביע הדבר על גרעין של פוטנציאל הידברות ושיתוף פעולה ועל קיומה של אפשרות להורות משותפת, אף אם הרכיב הפעיל של דיאלוג אינו מתקיים במלואו. הדברים נאמרים בייחוד שעה שבימינו בעידן הטכנולוגי, ניתן ליישם את התקשורת בין ההורים באמצעים שלא יצריכו אותם "ממש לדבר" זו עם זה ועדיין המידע הנדרש אודות הקטינים יוחלף ביניהם."

בין השיטין ניתן לקרוא כאן אמירה בזכות ההורה הידידותי. בנוסף יש כאן תובנה כי ברגע שהופכים משהו לתנאי בל יעבור, הרי שנוצר אינטרס אצל אחד מבעלי העניין לחבל באותו תנאי:

"תקשורת ושיתוף פעולה ברמה גבוהה הפכו לתנאי הדגל של הסדר המשמורת המשותפת. יחד עם זאת, כאשר מדובר בגירושין העוברים דרך היכלי בתי המשפט או בתי הדין שלא בנתיב ההסכמה, כי אז נהיר כי מדובר באידיאל כמעט בלתי ניתן להשגה. האם בשל כך בלבד יש להימנע מקביעת הסדרים של משמורת משותפת? ברור שלא…"

"גישה שכזו לא רק תסייע לבית המשפט להגיע להכרעה אודות סיכויי הצלחת הסדר משמורת משותפת, היא אף "מוציאה את הרוח ממפרשי" מי מההורים המבקש להימנע מהסדר משמורת משותפת בכך שמונע שיתוף פעולה ו/או לא מקיים תקשורת עם בן הזוג האחר בשל ההליך המשפטי (ביודעו, כי שיתוף פעולה ותקשורת הינם תנאי הכרחי להסדר משמורת משותפת)."

* התקציר נערך ע"י רותי דניאל.

משמורת משותפת ומניעת מעבר מגורים תמ"ש 12148-04-10 כב' השופט אסף זגורי מתאריך 28.04.2011

"…הקניית משמורת בלעדית להורה אחד עלולה להתפרש על ידי הקטינות כשלילת דמותו של ההורה האחר, ויש להימנע מכך אלא במקרים חריגים ביותר."

תמיכה חזקה ביותר לשיטת המשמורת המשותפת מגולמת בפסק דינו (תמ"ש 23723-05) המרתק אך המעט ארוך ומסובך של כבוד השופט פיליפ מרכוס (מביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים) שניתן בפברואר 2011.

להלן תמצית פסק הדין וניתוח משמעותו.

מר ר"ס , ערבי ישראלי מירושלים, התחתן בשנת 2001 עם הגב’ ה"ס ונולדו להן שתי בנות. בעקבות הליכי הגירושין נוצר חשש שהאם תחויב לעזוב את ישראל לשטחי הרשות, והאב חשש שהאם תעשה כן אף מרצונה-שלה כדי לנתקו מהבנות. הוצא צו מניעה זמני האוסר הוצאת הבנות מישראל. האם הייתה המטפלת העיקרית בבנות לפחות ב-5 השנים הראשונות מאז לידת הבת הבכורה. אולם במהלך 3 שנים של הליכי גירושין ומאבקי משמורת האב חזק מאוד לתמונה והתגלה כאב מיטיב חם ואוהב. ישנן עוד הרבה נסיבות קונקרטיות בתיק ספציפי זה אך חשיבותן מועטה עבור מי שמתעניין בפסק דין זה רק מההיבט של משמורת משותפת. קיצורו של דבר השופט מרכוס, ולא בפעם הראשונה, מתגלה כשופט התומך ללא סייג בשיתוף אמיתי של שני ההורים בגידול ילדיהם המשותפים, ומתגבר על כל מכשול אמיתי או מלאכותי הניצב בדרכם של הילדים בדרך למימוש זכותם לשני הורים נוכחים ושווים במעמדם.

להלן ציטוטים נבחרים מפסק הדין:

"…הקניית משמורת בלעדית להורה אחד עלולה להתפרש על ידי הקטינות כשלילת דמותו של ההורה האחר, ויש להימנע מכך אלא במקרים חריגים ביותר."

"לגישת ביהמ"ש נכון לפרש את הוראות חוק הכשרות והאפוטרופסות, כך שההורות – האפוטרופסות הטבעית – היא משותפת: להורים החובה לגדל את הילד לטובתו. חובה זו הם חייבים להפעיל בדרך שמקדמת את הצרכים של הילד בכל עניין ועניין, ולהימנע מכל דבר הפוגע בילד. החובה היא משותפת לאב ולאם. משום כך אסור להורה לעשות דבר אשר מונע מההורה האחר למלא את תפקידו ולקיים את חיוביו. כל אחד מהם יכול להביע את עמדתו בעניין הנוגע לילד. בכל המקרים ניתן יהיה להגיע למילוי נכון של החובה הזו, תוך שמביאים בחשבון את טובת הילד, גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך, אם תוך חלוקת תפקידים וסמכויות החלטה בין ההורים, ואם בדרך אחרת. "

"בקשת האב לקבוע את האפוטרופסות המלאה על הקטינות בידו הרי זו שלילת אפוטרופסות האם, אשר אין לה יסוד חוקי…"

"פקידת הסעד אמנם המליצה לקבוע את המשמורת בידי האב. ואולם, לגישת ביהמ"ש, ישנם טעמים כבדי משקל לסטות מהמלצתה. זאת, הן מכיוון שחלק מהנימוקים כבר אינם רלוונטיים והן מכיוון שבחלק מהטענות ביהמ"ש סבור כי האחריות בעניין מוטלת על שני ההורים."

" …טענת האב, כי רק הוא מסוגל לתת לקטינות בטחון שהאם אינה מסוגלת לתת, היא טענה צינית ואינה בתום לב. האב אינו מפנים שחלק מהביטחון שהוא יכול וצריך להעניק לבנותיו הקטינות הוא שהן תוכלנה לעמוד בקשר רצוף, קבוע ותכוף עם האם. "

"לא יכולה להיות מחלוקת שישנה חשיבות רבה לדמות אם ראויה ומיטיבה עבור קטינות רכות בשנים – והאם היא מיטיבה וראויה לקטינות על פי קביעת פקידת הסעד. לכן ביהמ"ש מודאג מטענות האב כנגד האם שחלקם הגדול לא הוכח/נמצאו כקנטרניות, תפיסותיו אותה ועמדותיו כלפיה.טענות אלו חלחלו אל הקטינות וקיים חשש להתפתחות של ניכור הורי מצד הקטינות כלפי האם בעטיו של האב, אם תקבע המשמורת הבלעדית של הקטינות בידי האב"

"…קביעת משמורת בלעדית על הקטינות אצל האם [במקרה זה . א. ש.] עשויה להתפרש על ידי האם כמתן לגיטימציה לפגיעה בהסדרי הקשר של האב עם הקטינות."

"לפיכך נקבע כי המשמורת הקבועה, מבחינת ההורות והאפוטרופסות, על הקטינות תהיה לשני הצדדים…..

"… לצרכים פורמאליים בלבד, כגון הכרה כמשפחה חד הורית והטבות אחרות, ובענייני חינוך ובריאות, "המשמורת" תהיה לאב, בשל העדר מעמד של האם" [ומטעם זה בלבד א.ש.];

* התקציר נערך ע"י עו"ד אמיר שי שמשרדו מתמקד מזה שנים במשמורת משותפת.

משמורת משותפת כבוד השופט פיליפ מרכוס 22.02.2011 תמ"ש 23723-05

משמורת להורים גרושים

פסיקתו של כבוד השופט סילמן (תמ"ש 07\17120) מתאריך 22.08.2010 המעניקה להורים שהתגרשו משמורת משותפת, היא סמן דרך חשוב ומעודד לאבות גרושים הרוצים לקחת חלק פעיל בגידול ילדיהם.

כבוד השופט סילמן מתמודד עם שאלת איכות התקשורת בין ההורים ומשקלה בעת מתן פסק הדין, ונותן מענה לנושא שהפך לנושא כה אקוטי ככלי למניעת משמורת משותפת. הוא מתאר את השינויים שחלו בנושא זה בשנים האחרונות, תוך הסבר מאלף ושימוש במחקרים עדכניים על המתרחש בתחום בארץ ובעולם ומסביר מדוע משמורת משותפת היא הפתרון הנכון בימינו.

משמורת משותפת כבוד השופט ניצן סילמן תמ"ש 17120/07 מתאריך 22.08.2010

בפסק דינה של כבוד השופטת מקייס, תמ"ש 28102/05 מתאריך 14.02.2010 פסקה השופטת על משמורת משותפת וחלוקת שהות שווה בין ההורים. בנוסף לכך, בפעם הראשונה בבית המשפט לענייני משפחה ובניגוד לדין האישי, קבעה השופטת שבתיק זה אין צורך במזונות קבועים וכל צד ישא בהוצאות עבור הילדות כאשר הן אצלו. עידן חדש החל בבתי המשפט למשפחה. אכן, במקרים בהם ההורים חולקים את הסדרי הראיה באופן שווה או קרוב לכך וחולקים את מכלול האחריות ההורית יחדיו ולשני ההורים משכורות נאות ו\או אמצעים כספיים אחרים להוצאות הילדים, אין כל סיבה שיהיו מזונות מהאב לאם.

* התקציר נערך ע"י גיא רוה.

משמורת משותפת ללא מזונות כבוד השופטת מקייס תמ"ש 28102/05 (לא פורסם) מתאריך 14.02.2010

הורות שווה של שני ההורים הביאה את השופטת לפסוק על משמורת משותפת: פסק דין של סגנית הנשיא לענייני משפחה במחוז ירושלים, נילי מימון תמ"ש 016422/08 ניתן בתאריך 21.10.2009 .

פסק דין למשמורת משותפת של כב' השופטת נילי מימון מצטרף לעוד פסקי דין דומים, בהם נקבעה משמורת משותפת בניגוד לעמדתה של האם שתבעה משמורת בלעדית.

פסק הדין במקרה זה מרחיק לכת. מלכתחילה, האב לא ביקש כלל משמורת משותפת, אין עדיין הסדרי ראיה בין ההורים,  ויחסים בין ההורים, הנמצאים בתהליך פרידה, "לא ידידותיים" בלשון המעטה.  ועם זאת, המערכת – קרי השופטת ופקידת הסעד – דוחפות ופוסקות על משמורת משותפת, פשוט כי זה הדבר ההגיוני והנכון לעשותו.

אחד השיקולים המרכזיים בפסק הדין היה רצונם של הילדים הגדולים והשופטת אף מציינת, שחזקת גיל הרך אינה חלה על הילדים הגדולים (בני ה-8 וה-11). לכן, בלי הרבה פלפולים משפטיים מיותרים, בלי ניסיונות להביא לתחרות מיותרת והרסנית בין הצדדים, נקבעה משמורת משותפת. השופטת נילי מימון קובעת בפסק הדין שכל עוד יש חלוקת אחריות הורית משותפת, טובת הילדים היא משמורת משותפת.

וכך נאמר בפסק הדין: "אכן, משמורת משותפת תקבע ברגיל כאשר קיימת הידברות סבירה בין ההורים בכל הקשור לטיפול בילדיהם. אכן במקרה דנן היחסים בין הצדדים קשים מאוד… עם זאת משיפרדו הצדדים ולא יתגוררו תחת קורת גג אחת ממילא מפלס הריב והסכסוך יונמך בהעדר התחככות יומיומית זה בזה… מהנסיבות שהובאו עולה כי כל אחד מהצדדים הינו הורה טוב ומבקש את טובת הילדים. מהנסיבות שהועלו עולה, כי כל אחד מהילדים קשור אל כל אחד מההורים ומקבל יחס הורי מיטיב. מהנסיבות שהתגלו בפני עולה שהיה תפקוד הורי דומה מצד כל אחד מההורים כלפי הילדים.

מרצון הילדים ברור כי מבקשים קשר עם כל אחד מההורים ואין מצידם העדפה לאחד ההורים דווקא ולא להורה האחר… בנסיבות בהן לא תפקד אחד ההורים כהורה מיטיב יותר מההורה האחר, ובהעדר נסיבות המצדיקות זאת, אין סיבה להעדיפו וליתן בידיו את המשמורת הכורכת בחובה העדפה מסוימת הנוגעת להחלטות שונות באשר לגידול הילדים. בנסיבות בהן ההורים שניהם תפקדו כהורים ראויים בתפקוד הורי שווה, מילאו מטלות הוריות באופן שווה, אין מקום להעניק משמורת לאחד מהם, תוך נישול ההורה האחר מהזכות והחובה להיות ההורה המשמורן…"

ועוד נאמר:  "רצון הילדים ליהנות מהורות שווה של הוריהם, הינה בעלת משקל רב ומשמעותי בקביעת משמורת בידי אחד ההורים או שניהם. מתן משקל לרצון הילד מתאים ומשתלב עם האמור באמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד משנת 1991…".

* התקציר נערך ע"י גיא רוה.

משמורת משותפת כבוד השופטת נילי מימון תמ"ש 016422/08 מתאריך 21.10.2009

משמורת משותפת היא דרך המלך:

פסק דין של כב' השופטת מרינה לוי מבית המשפט לענייני משפחה קריות. תמ"ש (קריות)  10440/07 ניתן בתאריך 28.9.08.  עירעור על פס"ד זה נדחה בביהמ"ש המחוזי בחיפה על ידי השופט יצחק יעקבי-שווילי.

במקרה הנוכחי נפסקה משמורת משותפת, הכוללת חלוקת זמני הורות לפי מפתח של 6 לינות אצל האב בכל מחזור של 14 יום, וחלוקה שוויונית של חופשות וחגים. פקידת הסעד, היא שהמליצה על חלוקת זמני ההורות כאמור לעיל, אולם ככל שניתן להבין מפסק הדין את ההחלטה אם לכנות זאת "משמורת משותפת" או "משמורת אם עם הסדרי ראיה נרחבים לאב בתוספת אחריות הורית משותפת" השאירה פקידת הסעד להחלטת בית המשפט.

השופטת לוי קבלה בקשת האב ובא כוחו לפסוק משמורת משותפת רשמית וגלויה במקרה זה, תוך שהיא מנמקת החלטתה בנימוקים שחשיבותם חורגת הרבה מעבר לתיק הספציפי: "סבורה אני כי משמורת משותפת היא דרך המלך. מקום בו ניתן להותיר על כנה אחריות הורית משותפת, ממקום של שוויון, אכפתיות ומעורבות שוה, על אף הפירוד  הזוגי, מן הראוי לעודד להתיר זאת… לדידי אין צורך להוכיח כי טובת הקטינים היא לגדול במסגרת של משמורת משותפת. אדרבא, הטוען כי מן הראוי שלא לאפשר במקרה קונקרטי משמורת משותפת, על אף שמתקיימים התנאים המוקדמים של תקשורת תקינה וקרבה פיזית בין ההורים, עליו הנטל להוכיח זאת"

* התקציר נערך ע"י עו"ד אמיר שי שמשרדו מתמקד מזה שנים במשמורת משותפת.

משמורת משותפת כבוד השופטת מרינה לוי תמ"ש 10440-07 מתאריך משמורת משותפת כבוד השופטת מרינה לוי תמ"ש 10440-07 מתאריך 28.09.2008

קונפליקט אינו מכשול בדרך להורות משותפת:

פסק דין בנושא משמורת משותפת של כב' השופט בן ציון גרינברגר תמש019660/07; תמש019661/07; תמש 019662/07 ניתן בתאריך 3.9.08

פס"ד של שופט בית המשפט לענייני משפחה  בירושלים, בן-ציון גרינברגר, עוסק בהיבטים השונים של חלוקת האחריות ההורית בראייה עכשווית ובכלים המותאמים למוסד המשפחה בן זמננו.

בפני בית המשפט מובא סכסוך בין שני הורים שנפרדו, ולהם שני ילדים: בת חמש וחצי ובן שלוש. שני ההורים ניהלו חיי משפחה שוויוניים, אימצו הדדית את שם המשפחה של שניהם ונשאו במשותף באחריות ההורית על כל צדדיה. עם פרידתם ניהלו מו"מ ויישמו הסדר של הורות משותפת תוך שהם מסכימים כי "סידורי המשמורת, הראיה והשינה של הילדים… ייעשו מתוך שאיפה לשוויון בין הצדדים, ולהקמת שני בתים מתפקדים, בסמיכות ככל שניתן האחד לשני". אולם לאחר מכן האם נמלכה בדעתה והגישה תביעת משמורת לילדים. מנגד תבע האב הסדר משמורת משותפת.

הטיעונים שהציגה האם היו בעיקרם שהילדים "הגיבו לא טוב" להסדר חלוקת הלינות, ושנדרשת להם יציבות. הטיעונים של האב היו שהסדר המשמורת המשותפת הוא לטובת הילדים, אשר התרגלו היטב לחיים בשני בתים וכי הוא אף התאים את שעות עבודתו כך שיהיה זמן נוסף עם הילדים. עמדת פקידת הסעד היתה שיש מקום להורות על משמורת משותפת עם 5/14 לינות אצל האב.

שיתוף פעולה

נקודת מפתח היתה שיתוף הפעולה בין ההורים. האם טענה כי לאור חוסר שיתוף הפעולה ביניהם אין מקום למשמורת משותפת. נקודת מפתח שנייה היתה מידת תקפותה של חזקת הגיל הרך במקרה זה. נקודת מפתח שלישית היתה תחושותיה הסובייקטיביות של האם, שהובילו אותה להתנגדות להסדר הורות משותפת מלכתחילה.

בית המשפט שם את טובת הילד בראש השיקולים וקבע כי אם יוכח, שמשמורת משותפת היא לטובת הילדים, כך יפסק. השופט גרינברגר ציין: "אין להתעלם מכך, שהאווירה החוקתית של המשפט הישראלי המודרני יצרה לאחרונה פתיחות חדשה לרעיון של המשמורת המשותפת בשל השאיפה לשמירה על שוויון מהותי גם בתחום המשפחה כי אם יהיה זה לטובת הקטינים."

עם זה קבע בית המשפט תנאים מוקדמים להוראה על משמורת משותפת: מסוגלות הורית טובה של שני ההורים; רמה טובה של שיתוף פעולה בין ההורים; תפיסת הילדים את שני הבתים כמרכזים בחייהם; מרחק גיאוגרפי קטן בין בתי ההורים והערכה הדדית.

איך ניתן לדבר במקרה כזה על שיתוף פעולה טוב בין ההורים הניצים? ובכן, פקידת הסעד העידה, שההורים מקיימים הידברות שוטפת טובה והעריכה שאין מדובר בקונפליקט גבוה. היא ציינה כי יש ניסיונות של האם ליצור עימותים באופן מלאכותי וכי רמת הקונפליקט תרד לאחר סיום ההתדיינות. בית המשפט קיבל גישה זו, שרואה בקונפליקט עניין חולף ולא בהכרח מכשול.

כיום קיימים בפסיקה כלים להסדרת שיתוף פעולה גם במצבי סכסוך בין הורים, וזאת כדי שלא לאפשר להורה המתנגד לטרפד הסדר חלוקת אחריות הורית לטובת הילדים.

בסוגיית חזקת הגיל הרך קבע בית המשפט שהיא אינה מוחלטת ובמקרה זה אינה מחייבת אותו. שלושה נימוקים שימשו את כב' השופט גרינברגר: חזקת הגיל הרך היא שיקול אחד מיני רבים ולא שיקול בלעדי והיא כפופה לטובת הילד; עצם נחיצות החזקה מוטלת כיום בספק; וכן – מדובר כאן בבקשה למשמורת משותפת ולא למשמורת אב, בקשה שאינה סותרת בהכרח את חזקת הגיל הרך.

באשר לתהליכים הנפשיים שעברו על האם, ציטט השופט מדבריה: "איזו אם נאלצת להיפרד שעות כה רבות מילדיה הרכים בשנים?" הוא העיר שהדבר תואם קביעה של החוקרת ד"ר דפנה הקר לפיה "העלבון המלווה אמהות לא-משמורניות נעוץ בהבניה של הזהות המגדרית הנשית… נתפסות על-ידי אחרים, וברוב המקרים גם על-ידי עצמן, כפגומות מבחינת אישיותן". עם זה קובע השופט: "לא ניתן אך בשל נימוק זה, המתייחס לתחושותיה של האם עצמה, ליתן את המשמורת הבלעדית בידה."

בפסק דינו קובע השופט: "במקרה דנן קיימות נסיבות המצדיקות משמורת משותפת כפי שהמליצה פק"ס: ניכר כי הילדים קשורים לשני ההורים באופן שווה, ויוכלו להפיק את המיטב משהייה עם שניהם באופן שוויוני." חשוב להבחין כי השופט אינו מסתפק באופטימיות בלבד, ומכונן מנגנון להבטחת ההסדר: "אם יתברר שאין יכולת לקיים שיתוף פעולה בריא וזורם בין ההורים… תוטל בספק יכולתו של אותו הורה (האחראי לכך) להמשיך כמשמורן, וניתן יהיה להגיש תביעה חדשה על בסיס הנסיבות כפי שתהיינה באותו מועד."

* התקציר נערך ע"י טל שחף חבר עמותת הורות=שווה.

משמורת משותפת כבוד השופט בן ציון גרינברגר תמ"ש 019660/07 מתאריך 03.09.2008

בתמ"ש 28951/08 ו – 28953/08, פסקה כבוד השופטת, ד"ר ורדה בן שחר, מבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, כי תהיה משמורת משותפת לשני ההורים, על שני התאומים הקטינים. האב היה המטפל העיקרי בתאומים, בטרם פרידת הצדדים. התאומים היו כבני קצת פחות מ 3 שנים במועד מתן פסק הדין.

השופטת חקרה את הצדדים בעצמה, קיבלה 3 תסקירי סעד ושמעה עדויות משני מומחים, אשר המליצו על משמורת משותפת בתיק זה. המומחים אשר הגישו חוו"ד בתיק היו פרופ' אבי שגיא שוורץ וד"ר תרצה יואלס שהגישו חוו"ד אחת ופרופ' ארי רימרמן, אשר הגיש חוו"ד שנייה.

כבר בדיון השני, פסקה השופטת משמורת משותפת לשני ההורים, אבל לאחר תסקיר הסעד הראשון, אשר המליץ על משמורת אם, בלי שהייתה לכך כל סיבה טובה, פסקה השופטת משמורת אם.

האב הגיש בקשה לשינוי המשמורת, למשמורת אב או למשמורת משותפת. בדיון הוכחות ארוך נחקרה פקידת הסעד בעיקר ע"י ב"כ האב וכן נחקרו, פרופ' רימרמן ופרופ' שגיא שוורץ, ע"י ב"כ האישה וכן, ע"י ביהמ"ש ועי"י ב"כ הבעל.

הסדרי הראיה שהומלצו ואותם קיבלה השופטת הנם כדלקמן : האב מטפל בילדים בשבוע אחד יומיים ובשבוע השני ארבעה ימים וכך לסירוגין, כאשר הילדים לנים בביתו והוא לוקח ומחזיר אותם לגן. בשאר הימים, הם לנים אצל האם.

השופטת ד"ר ורדה בן שחר, פסקה, כי על פי עקרון טובת הילד, שהנו עקרון על במדינת ישראל, יש לקבוע משמורת משותפת על שני התאומים. שכן, מדובר בשני הורים נורמטיביים, אשר מטפלים במסירות בשני ילדיהם, יש ביניהם שיתוף פעולה והם מתגוררים בסמוך זה לזו. את הסדרי הראיה השאירה השופטת כהמלצת פקידת הסעד, עם הנחיה שיוגש תסקיר נוסף, חצי שנה לאחר מתן פסק הדין.

* התקציר נערך ע"י עו"ד יעל גיל.

משמורת משותפת כבוד השופטת ורדה בן שחר תמ"ש 28951/09 מתאריך 07.01.2010

הכרעה בתביעת משמורת קטינים עפ"י חוו"ד המומחה, לשני ההורים מסוגלות הורית טובה, אולם מסקנתו הסופית, כי לאב כישורים טובים יותר להיות ההורה המשמורן.

השיקול הבלעדי המנחה את בית המשפט בדונו בסוגיית משמורת ילדים הינו עקרון 'טובת הקטין'. עקרון זה, עניינו הקונקרטית של הקטין שעניינו נדון בפניו, כאשר חוו"ד המומחים הן ההופכות את "טובת הילד" ממושג ערטילאי ואמורפי, לבעל ממשות ותוכן קונקרטי. בעת קביעת טובת הילד ישקלו מכלול הזכויות והצרכים של הילד. וכן יינתן משקל לעמדת הקטין, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד.

משמורת משותפת כבוד השופטת אבירה אשקלוני תמ"ש 001701/05 מתאריך 12.02.2008.

כבוד השופט שוחט, דחיית ערעור על משמורת משותפת בתיק רמ"ש 56347-11-12 המתייחס לתמ"ש 55701-05-12 של כבוד השופט שקד.