חזקת הגיל הרך

    חזקת הגיל הרך משמעה שהחזקה (משמורת) ניתנת עד גיל 6 באופן אוטומטי לאם, על רקע מיגדרי בלבד וללא כל בחינה של טובת הילד, כאשר לאב נקבעים זמני שהות עם הילד.

    חשוב לציין שכיום, לאחר פרסום מסקנות ועדת שניט, חלק ניכר משופטי בתי המשפט למשפחה פוסקים בהתאם לטובת הילד, גם כאשר מדובר על ילדים מתחת לגיל 6. 

    חזקת הגיל הרך

     

    בכנס שנערך בשנת 2016 בכנסת הסבירה השרה גילה גמליאל:

    "אנחנו כמדינה באים וקובעים קביעה אבסורדית לחלוטין שאומרת שעד גיל 6 הילדים הם בסמכות האם. מכל הבחינות זה בעייתי. מבחינתי כפמיניסטית זה בעייתי, מאוד. מבחינת השוויון בין אבות לאמהות זה קטסטרופה. ומה זכויות הילדים בעניין הזה? מדובר בילדים שיש להם זכות מוקנית. זאת זכות שאין זכות לאף אחת ואף אחד מאתנו לגעת בה. זה זכות של הילדים. ואין הבדל, ושלא יטעו, אם מורידים את החזקה לגיל שנתיים או לגיל שלוש או לגיל ארבע, זה נשאר אותו הדבר. זה או ביטול החזקה או כלום. עדיף להשאיר את המצב כמו שהוא, מאשר להוריד לגיל כזה או אחר". 

    האם ביטול חזקת הגיל הרך הוא הצעד המלא לסיום מלחמות ההורים?

    לא!

    סעיף 25 (חזקת הגיל הרך) הוא סעיף "המשך" לסעיף 24 בחוק, המחייב לקבוע הורה המחזיק בילד (משמורן). כלומר, גם אם המחוקק יחליט לבטל את חזקת הגיל הרך, בהתאם למסקנות ועדת שניט וכפי שביטלו כבר מזמן מדינות המערב, הרי המאבק בין ההורים יימשך, לאור זאת שיש בחוק חובה לקבוע מי מהם יהיה ההורה הזוכה, ההורה שיקבל את המשמורת. אם כך, ביטול החזקה הוא חלק מהמאבק לשיווין מגדרי, מאבק חשוב, אך הוא אינו הפתרון המלא לסיום מאבקי ההורים. 

    המשך הצבת ההורים זה כנגד זו משמעה מאבק, קרב בין ההורים, המחייב הכרעה – מיהו ההורה המנצח ומיהו ההורה המפסיד. השאלה הבסיסית היא האם הכרעה בין ההורים הינה מחויבת המציאות? האם זו הדרך הראויה להתמודד ולסייע למשפחות בהליכי גירושים ולילדים שהם שותפים אילמים להליך?

    הפתרון הנכון לסיום מלחמות ההורים, מלחמות הפוגעות באופן ישיר בילד, על ההגדרה הורה משמורן הוא ביטול החובה בסעיף 24 לחוק לקבוע הורה המחזיק בילד. זה הכל.

    אין כל צורך לקבוע הורה עדיף הגדרתית, שני ההורים חייבים להיות בעלי הגדרה הורית שווה כברירת מחדל, הגדרה  שלא ניתן לריב עליה, וכל זאת ללא קשר לחלוקת זמני השהות שתיקבע בהתאם למייחד כל תא משפחתי.

    ברוח דברים אלו הכנו הצעת חוק אשר הוגשה לחברי הכנסת ולמשרד המשפטים.

    חוק חזקת הגיל הרך:

     
    סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 מכונה "חזקת הגיל הרך".

    אחד הנושאים הרגישים והכאובים שהורים גרושים צריכים להתמודד איתם, הוא הסיפא של סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, משנת 1962, הקובע: "ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".  

    סעיף זה ייצג את המציאות וההשקפות החברתיות בשנים בהן נכתב (1962), אך אינו משקף את השינויים החברתיים שהתחוללו מאז –  החל מאחוז גדל והולך של נשים בשוק העבודה, ועד ההכרה של גברים ברצונם ובחשיבות היותם חלק משמעותי בחיי ילדיהם ומתוך כך נוכחות הולכת וגוברת הכוללת שותפות פעילה בחיי ילדיהם מיום היוולדם.

    התמהמהות החוק להתאים את עצמו לשינויים אלה, מביאה למאבקים ארוכים ומתישים בין הורים בהליכי פרידה בבתי המשפט ומחוצה לו. אין ויכוח על המחיר שמאבקים אלה גובים מהילדים.

    הורה סוג א' והורה סוג ב'

    במצב זה, מנוכחות פעילה, על פי חלוקת אחריות שהתאימה לשני ההורים בזמן שהם חלקו בית, ילד לפתע "זוכה" בהורה מועדף, המוגדר משמורן, והורה נוסף – פחות נחשב, פחות משמעותי, פחות 'ראוי', הן בעיני החברה והן בעיני ההורה האחר. מציאות חדשה זו של הורה משמורן והורה סוג ב' היא אחת הטלטלות הקשות ביותר עבור הילד בכל הליך הגירושים. אל לנו להתעלם מהעובדה שעיוות זה מעצב עם הזמן את תפיסתם והדרך בה רואים הילדים עצמם הורות בכלל ואת הוריהם שלהם בפרט, ובהמשך את עצמם כבני זוג וכהורים.

    יודגש כי העובדה שחזקת הגיל הרך מתייחסת לילדים עד גיל 6 היא חסרת משמעות, שכן בפועל, חזקת הגיל הרך, מרגע שנקבעה, תקפה לכלל הילדים (ללא קשר לגילם), ונמשכת עד גיל 18. אחים בוגרים יהיו אוטומטית בחזקת האם כאשר אחד הילדים נמצא מתחת לגיל 6 (וזאת על סמך העיקרון השיפוטי שאין להפריד בין אחים), ומעשית, החזקה לא משתנה גם בהגיע צעיר הילדים לגיל 6 (וזאת על סמך העיקרון השיפוטי של שמירת הרצף והקביעות בחיי הילדים).

    מחלקת המחקר של הכנסת: חזקת גיל הרך בישראל ובעולם.

    בעקבות ההתנגדות שעוררו המלצות ועדת שניט בקרב ארגוני הנשים הזמינה חברת הכנסת זהבה גלאון סקירה בנושא "חזקת הגיל הרך בישראל ובעולם"

    כבר בפתיח מציינת הסקירה כי:

    "מאז אמצע המאה ה- 20 ירדה קרנה של חזקת הגיל הרך בעולם. השינוי התרחש על רקע התפתחות מגמות אידיאולוגיות של שוויון בין המינים ושל שלילת האפליה ביניהם, ומגמות פרקטיות של יציאה מוגברת של נשים לעבודה, בניגוד לפרדיגמה של אימהות המקדישות את כל זמנן לבית ולילדיהן. לפיכך, במדינות שונות הוחלפה דוקטרינת הגיל הרך בדוקטרינות ניטרליות של בחינת טובת הילד בכל מקרה לגופו (Best interest of the child)". 

    ראו כאן.

    תפיסה מיושנת.

    מקורה של התפיסה שהחזקה (משמורת) צריכה להיות אצל האם הוא בתיאוריות פסיכולוגיות מיושנות שהופרכו, ובתקופה בה חלוקת התפקידים בין ההורים היתה חד משמעית וברורה: אב מפרנס, אמא מטפלת בבית ובילדים.

    אין ספק שהגדרת תפקידים זו השתנתה מאז שנת 1962 בה חוקק חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, אולם המערכות המטפלות בגירושים, ובעיקר לשון החוק, עדיין לא התאימו את עצמן למציאות המשתנה.

    חזקת הגיל הרך פוגעת גם באמהות

    חזקת הגיל הרך פוגעת גם באמהות כנשים מעצם כך שהיא מקבעת את תפקיד האם כמטפלת העיקרית בילד, ולמעשה מהווה חסם לשינוי חברתי. אישה היא גם אמא, אך לא רק. ביטול חוק חזקת הגיל הרך יאפשר, ואנו תקווה שאף יזרז, תהליך חברתי שבעיקרו ירחיב את הגדרת תפקידם של הגבר והאישה בחברה וכהורים.

    העובדה שלילד יש אב, והכרה במעמדו ככזה, לא מייתרת ואף לא ממזערת את האם, את תפקידה ואת משמעותה בחיי הילד, כך שביטול החזקה, מעבר לקידום טובת הילד ומתן הגדרה הורית גם לאבא, כמובן שלא תפגע במעמד האמא אלא רק תקדמו.  

    עוד בנושא הגדרות הוריות ניתן לקרוא כאן.

    אחריות ההורית בגירושין

    בשנת 2005 הוקמה ועדה מיוחדת שמינה משרד המשפטים – הוועדה לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין – בראשות פרופסור דן שניט, שדנה בנושא ופרסמה את מסקנותיה הסופיות בתחילת שנת 2012. הוועדה ממליצה לבטל את חזקת הגיל הרך, לא לקבוע כל חזקה אחרת כדי להימנע מהיררכיה הורית, ולחלק את האחריות ההורית בין שני ההורים בהתאם לצרכים, ליכולות ולרצונות של כל תא משפחתי.

    ניירות עמדה של העמותה בנושא החזקה:

    צמצום חזקת הגיל הרך לגיל 2 הוא לא השינוי הדרוש

    נייר עמדה מורחב לנושא החזקה והחלופות לה: טובת הילד וחזקה – שני קווים מקבילים (לעולם לא ייפגשו)

    יום הילד הבינלאומי – מדינת ישראל מזניחה את ילדי ההורים הגרושים

    שאלות העולות בהקשר של ביטול חזקת הגיל הרך

    בפתח הדברים נחזור ונדגיש שכל האמור לעיל ולהלן מתייחס למשפחות נורמטיביות בהן שני ההורים כשירים לשמש הורים. מאחר וטובת הילד דורשת התייחסות פרטנית, מאליו בית המשפט ידרש לאותה משפחה, ויתן את הפתרון הנדרש, כפי שנעשה גם היום, במקרים חריגים וקיצוניים.

    לינות ומעברים בין הבתים  

    האם ביטול חזקת הגיל הרך אומר שחלוקת הזמנים בין ההורים בהכרח תהיה שווה? ברור שלא! 

    גם הרעיון לפשרה של הורדת גיל החזקה לגיל אחר, נמוך מ 6, נובע אצל חלק מהמבקשים זאת מתוך ראייה שתינוק, בעיקר יונק, לא הגיוני שיעבור כל יום מבית אחד לשני. צודקים בהחלט, אך שוב, לביטול חזקת הגיל הרך אין כל קשר לנושא זמני השהות. את זמני השהות יש להתאים לצרכים המיוחדים של כל משפחה ומשפחה. דף: לינה וחלוקת זמני השהות.

    מזונות, קצבאות ומענקים.

    האם ברגע שתבוטל חזקת הגיל הרך אבות יבוטלו גם המזונות? כמובן שלא!

    נבהיר שלזמני השהות, ומתוך כך לגובה המזונות, אין כל קשר לחזקת הגיל הרך. כמוסבר לעיל, החזקה היום היא בעיקרה הגדרה הורית.

    קצבאות והנחות שונות הנובעות מהגדרה הורית:

    האם ביטול חזקת הגיל הרך יביא לאיבוד הטבות שונות של ההורה המשמורן? כאן אכן יש בעיה שמצריכה מציאת פתרון. לעיתים קשה שלא לתהות אם המניע לסירוב לביטול חזקת הגיל הרך אינו נובע מהחשש לאיבוד כל או חלק מהטבות אלה.

    ישנן מגוון הטבות כספיות הכרוכות בתואר "הורה משמורן", כגון: קצבאות ילדים, מענק לימודים, נקודות זיכוי, הנחות בארנונה, מים ועוד והן אחד הגורמים העיקריים ברצון לסמן הורה אחד כמועדף. מענקים שנועדו לתמוך בילד, אמור שיתמכו בילד, ללא קשר להגדרה ההורית של מי מהוריו, ומענקים שנועדו לתמוך בנשים, ימשיכו לתמוך בנשים, ללא קשר להגדרתן ההורית.

    "מסמך לועדת רוטלוי עו"ד שמואל מורן"