משמורת משותפת

משמורת משותפת או אחריות הורית משותפת הינו הסדר בו לשני ההורים הגדרה הורית שווה. כותרת הורית שווה להסכם הגירושין. כיום הסדר של הגדרה הורית שווה נפוץ מאוד בבתי המשפט למשפחה. חשוב לדעת, לא מדובר בהכרח על מקרים של חלוקת זמני שהות שווה. מדובר בשני מונחים שונים, הגדרה הורית וזמן עם הילד.

הגדרתם של ההורים יסודה מעצם היותם הורים לילד, ולכן חייבת גם לאחר הגירושין להיות שווה. אמא נשארת אמא, ואבא – אבא. טובת הילד דורשת שלא תיווצר היררכיה בין ההורים בעקבות פרידתם.

פסק דין מתקדם של בית הדין הרבני בתל אביב לנושא.

הגדרה הורית וזמני שהות

להגדרה ההורית השווה – "אחריות הורית משותפת" או "משמורת משותפת" – אין כל קשר לחלוקת זמני השהות, וכמובן אין כל קשר למזונות הילדים. הגדרה הורית וזמני שהות הם מונחים שונים לחלוטין ועל מנת לקדם שינוי בחוק ו/או בבתי המשפט, מתוך מטרה לצמצם את ויכוחי ההורים, חובה להפריד ביניהם.

כאשר חלוקת זמני השהות שווה או קרובה לכך, היא מכונה "משמורת פיסית משותפת". בעבר רק במקרים שכאלו, לעיתים, ניתנה הגדרה הורית שווה של משמורת משותפת. כיום, כאשר מובן לכל, בהתאם להמלצות ועדת שניט, שהגדרה הורית שווה (ללא קשר לחלוקת זמני השהות) היא בעלת חשיבות עליונה, מקובל גם המונח החדש עליו המליצה הוועדה "אחריות הורית משותפת".

הגדרה הורית שווה: אחריות הורית משותפת – משמורת משותפת

כל שופט, דיין, עו"ס לסדרי דין, עורך דין ומגשר יכול לפעול כבר כיום בראייה של טובת הילד על ידי קביעת כותרת הורית שווה בכל הסכם גירושין – "משמורת משותפת" או "אחריות הורית משותפת".

זוגות שמתגרשים נלחמים בבית המשפט מלחמת חורמה מי יהיה ההורה המועדף ומי יהיה ההורה המשני. תחרות זו תמנע אם באופן קבוע תקבע הגדרה הורית שווה לשני הורי הילד. ברגע ששני ההורים, לצד אנשי המקצוע בתחום, ידעו שבכל מקרה, ללא יוצא מהכלל, וללא קשר לזמני השהות של הילד עם כל אחד מההורים, ההגדרה של ההורים תהיה שווה, בין אם על ידי הענקת הגדרה של משמורת משותפת, או הימנעות מהמונח משמורת והצמדות למונח אחריות הורית משותפת התואם את הדין הקיים בו שני ההורים אפוטרופסים טבעיים של הילד, נמנע מההורים את אחד מנושאי המלחמה העיקריים.  

תהליך חברתי

בשנים האחרונות החל תהליך חברתי מבורך, הנובע מצד אחד מרצונם של האבות הגרושים לקחת חלק משמעותי ושווה בגידול ילדם גם לאחר גירושים ומהצד השני שינוי חשיבה של העוסיות לסדרי דין והשופטים לאפשר לאבות הגרושים לממש את הורותם. לתהליך זה תרמו רבות מסקנות הביניים של ועדת שניט, שדנה באחריות ההורית לאחר גירושין, אשר פורסמו בשנת 2008. בדו"ח הסופי של ועדת שניט, אשר פורסם בשנת 2012, ממליצה הוועדה לבטל את המונחים משמורת והחזקה בילד, לבטל את חזקת הגיל הרך ולא לקבוע הגדרות מפלות בין ההורים, גם כאשר קיים קונפליקט ביניהם, מאחר שהסדרי משמורת לא סימטריים מנציחים את הקונפליקט, את תחושת הקיפוח של הורה אחד ואת תחושת העליונות של ההורה האחר, בניגוד לטובת הילד.

שופטי בתי המשפט לענייני משפחה ערים כיום לעובדה שהענקת סטטוס זהה לשני ההורים (לא בהכרח חלוקת זמני שהות שווה), הן תפישתית והן מעשית, ומתוך כך מתן אפשרות לשני ההורים לשמור על קשר הדוק עם ילדיהם אף לאחר הגירושין, היא הדרך הנכונה.

הסדר של משמורת משותפת (או אחריות הורית משותפת), גם באותם מקרים בהם האם מתנגדת לו, נעשה יותר ויותר נפוץ גם בבית המשפט. כיום נפסקות עוד ועוד פסיקות של הגדרה הורית שווה (ראו כאן).

חשיבותה של הגדרה הורית שווה

הגדרה הורית שווה היא הכרזה בפני הילדים, המשפחה והחברה כולה, שהורותם של שני ההורים חשובה ומשמעותית לילדים. כיום, חזקת הגיל הרך, הלכה למעשה, אינה באה לידי ביטוי בדיונים בבתי המשפט. התהליך בבתי המשפט הוא בכוון אחד בלבד, בחינה של טובת הילד ללא צורך בחזקות.

ההגדרה ההורית היא בעלת חשיבות עצומה, הן לילד, שהוריו משמשים לו דוגמא ומודל, הרואה את שני הוריו במעמד הורי זהה, והן מבחינת ההורים עצמם שכן היא תבהיר שאין מקום שאיש מהם יראה את עצמו כבעל סמכות עליונה כלפי הילד. בכך יחסך מההורים הצורך להתייחס לילדיהם כאל 'פרס' שיש לזכות בו, וככלי למאבק בהורה האחר. כאשר שני ההורים יהיו מודעים לכך שהם חייבים להיות שותפים באחריותם לילד, הסיכוי שהם ישתפו פעולה ביניהם בדאגה לעניינים הקשורים לילד גבוה יותר.

האיום על מעמדו של אחד ההורים מחד גיסא, ותחושת הניצחון או העליונות של אחד ההורים מאידך גיסא, יוצרים תחרות נוראית בין ההורים במטרה לזכות בתואר הנכסף של ההורה המועדף, תחרות הגורמת לכל אחד מההורים להקצין את עמדותיו ולנסות לשלול את הורותו של ההורה האחר. מעשית זו תחרות מיותרת, שרק מעצימה ומלבה את סכסוך ההורים, ואין בה כל דבר ועניין עם טובת הילד.

הגדרה הורית שונה, מפלה, יוצרת מציאות בה קיים קושי של אחד ההורים, לרוב האב, לממש את חובותיו וזכויותיו ההוריות כלפי ילדו.

הגדרה הורית שווה ואפוטרופסות

הטיעון שאפוטרופסות היא ממילא של שני ההורים נכון, אך משפטי במהותו. ההורים, והמערכות השונות איתן הם באים במגע, לא מודעים להבדלים המשפטיים הדקים בין 'אפוטרופסות' לבין 'משמורת'. פעמים רבות ההורה המשמורן מתרגם את התואר שהוענק לו כמתן בעלות ואחריות עליונה על הילדים, כזכות להטלת וטו ובעלות על המילה האחרונה וההחלטה הסופית. גם המערכות השונות הקשורות בילדים, קופות החולים, מוסדות החינוך, צהרונים ועוד, אינן מבדילות בין המונחים המשפטיים, וכך נוצרים מצבים בהם המערכות הללו מאפשרות קבלת החלטות מהותיות הקשורות בילדים על ידי ההורה המשמורן, ללא התייחסות לאפוטרופסות – הקובעת כי החלטות אלו הן בידי שני ההורים.

לעיתים מצב זה אף מביא למקרים קשים של מניעת קיום זמני שהות וניכור הורי.

ניתן להמשיך ולטעון שהחוק הוא כזה שיוצר הפרדה בין אפוטרופסות לבין משמורת, אך בפועל, בקרב ההורים הגרושים, בקרב החברה כולה אשר מכירה רק את המונח "משמורן",  הגדרות הוריות שונות יוצרות מעמדות הוריים שונים והתוצאה בהתאם.  

חלק מעו"סיות לסדרי דין, שופטים ודיינים כבר הבינו שמתן הגדרה הורית שווה "אחריות הורית משותפת" או "משמורת משותפת" – היא הדרך הנכונה להבהיר להורים, כבר בתחילת הדרך, שהם חשובים לילד, ששניהם אחראים לילד, ושהם נשארים הורים מלאים גם אחרי הגירושין.

חשוב – במקרים של מעבר מגורים למרחק מהותי או כל החלטה מהותית אחרת תהיה להגדרה ההורית השווה משמעות רבה בבית המשפט, למרות שלכאורה נושא ההחלטות המהותיות אמור להיות רק תחת הגדרת האפוטרופסות.

ההבדל בין הגדרה של משמורת משותפת להגדרה של אחריות הורית משותפת

משמורת משותפת הוא המונח הישן והמוכר יותר. ראוי לציין שהמונח כלל לא מוזכר בחוק אלא הוא "תוצר" של המערכת המשפטית. תחת הגדרה זו שני ההורים הם משמורנים שווים לילד, כלומר הגדרתם ההורית, ללא קשר לחלוקת זמני השהות, שווה.

בעקבות המלצות ועדת שניט נכנס לשיח גם המונח "אחריות הורית משותפת" בו אף אחד מההורים לא מוגדר משמורן, ויש הרואים בו מונח המתאר את הגדרת אפוטרופסות שני ההורים. גם כאן, שני ההורים בעלי הגדרה הורית שווה, ללא קשר לחלוקת זמני השהות.

הגדרה הורית שווה זו אומרת למעשה שאין כל הורה המחזיק בילד. אין כל הגדרה הורית מלבד אמא ואבא. לאור זאת ששני ההורים תמיד אפוטרופסים לילדם, ניתן לקבוע הגדרה זו בכל מקרה ומקרה, ללא כל קשר לחלוקת זמני השהות, ולכן לעיתים היא נוחה יותר לשימוש במקרים בהם זמני השהות לא שווים (או קרובים לכך) או שההורים מתווכים על נושא המשמורת המשותפת. ההבדלים בין הגדרה של "משמורת משותפת" לבין "אחריות הורית משותפת" לא משמעותיים.

בשני המקרים מדובר על הגדרה הורית שווה, אך הציבור הרחב והגופים השונים כמו העירייה עדיין מכירים בעיקר את המונח משמורת משותפת, ולכן בקשה לקבלת הנחה בארנונה תהיה קלה יותר תחת המונח הישן, אך יש כבר מספר אבות שקיבלו הגדרה של אחריות הורית משותפת, הסבירו בעירייה את המונח החדש וקיבלו גם את ההנחה. זאת רק שאלה של זמן עד שהמונח החדש בהמלצת ועדת שניט יחליף את המונח הישן.

פסק דין עמ"ש 1472-02-17 דן בסוגיה זו ובעצם מסביר שהסדר של אחריות הורית משותפת הוא ברור מאליו לאור אפוטרופסות שני ההורים.

משמורת משותפת

שינוי החוק

ביטול מונח המשמורת והתחרות ההורית על הגדרתם תעלים את המריבות על הגדרת ההורה המועדף. כל שנשאר יהיה לקבוע הוא את חלוקת זמני השהות של הילד עם כל אחד מההורים.  

שופטי בתי המשפט לענייני משפחה אימצו את מסקנות ועדת שניט בלא שימתינו למחוקק, וכתבו יותר ויותר פסיקות בהן הגדרות ההורים שוות (משמורת משותפת) או ללא כל הגדרה הורית (אחריות הורית משותפת). המחוקק טרם התאים את עצמו למציאות בבתי המשפט.

אנו מאמינים ששינוי החוק והחלת מדיניות שכזאת יכולה לקדם שינוי חברתי, לקדם את מיצובם של שני ההורים כהורים שותפים, להפחית את התסכול ואת חוסר האונים של אבות רבים משלילת הגדרתם ההורית, להפחית את המקרים בהם אמהות משתמשות בילד ככלי ניגוח נגד האב, ולהנחיל את ההכרה ששני ההורים חייבים לקבל כל החלטה מהותית יחדיו, נושא שלא מוכר למרבית הציבור ואנשי המקצוע ולכן גורם לסכסוכים רבים.

בימים אלו מקודמת בכנסת הצעת חוק של ח"כ קיש לצמצום גיל החזקה מגיל 6 לגיל 2. מדובר על פשרה פוליטית לאור אי ההסכמות בקואליציה. על עמדתנו לחקיקה זו ניתן לקרוא כאן.

חשיבותה של ההגדרה ההורית השווה בבתי המשפט

את חשיבותה של ההגדרה ההורית השווה ניתן לראות בפסקי דין רבים שיצאו מאז פרסום דו"ח הביניים של ועדת שניט:

כבוד השופטת ד"ר ורדה בן שחר כתבה באחד מפסקי הדין שלה (לא פורסם):

"התחושה שלי היא שהמילה משמורת משותפת הפכה לאיזה שהוא מושג סמנטי שנלחמים עליו. כאשר מדובר בשני הורים טובים, מטיבים, ראויים, כאשר ממילא ישנם הסדרי ראיה נרחבים, כולל לינה, אינני רואה מדוע שלא לתת לשני ההורים את האפשרות לקחת אחריות משותפת לגבי הילדים".

בפסק דין נוסף שלה (תמ"ש 53472-12-11), מציינת כבוד השופטת ורדה בן שחר (ניתן ב- 12.03.2014):

"בשנים האחרונות החלה להתפתח גישה חדשה אשר מבקשת לדחוק את התפיסה המשפטית העוסקת בהחזקת קטינים ובקביעת הורה משמורן ובמקומה להנחיל עקרונות משפטיים חדשים אשר מתבססים על מודל של אחריות הורית, כשהשאיפה היא לאחריות הורית משותפת.

מודל זה מתבסס על ממצאי מחקרים שהצביעו על חשיבות תפקידם של שני ההורים בהתפתחות ילדיהם. חשיבות שהופכת למשמעותית עוד יותר כאשר ההורים מתגרשים. מסקנותיהם של אותם מחקרים היו שככל שאבות היו מעורבים בחיי ילדיהם וניתנה להם הזדמנות להעניק (לילדים) תמיכה רגשית ובטחון והם סייעו במתן מענה לצרכיהם הלימודיים, התפקודיים והחברתיים, אותם קטינים תפקדו ברמה חברתית טובה יותר והסתגלו למצב שנוצר בעקבות הגירושין, טוב יותר מאלו שלא זכו בשני הורים תומכים ושותפים לגידולם.

עוד נמצא שמתן עדיפות להורה אחד על פני האחר על ידי קביעתו כהורה המשמורן מעניקה לאותו הורה יתרונות ביכולת ההשפעה על הילדים, ביחס שלהם כלפי ההורה האחר עד כדי יצירת ניכור בין הילדים להורה האחר."

כבוד השופטת נאוה גדיש בתמ"ש 603-09-12 (ניתן ב- 10.04.2014):

"לדידי, מינוחים כמו "מי יחזיק בקטין" ומה תהיינה זכויות ההורה האחר "לבוא עימו במגע" מעוררים אי נוחות מסוימת ודומה כי התאימו לשנות ה- 60 עת נחקק החוק. מונחים אלה כבר אינם תואמים את מציאות החיים של ישראל 2014, בה מקובל כי ההורים, שניהם, מגלים אחריות הורית מלאה ביחס לקטינים ובמקרים רבים, עדים אנו לילדים אשר שוהים חלק מהזמן בבית האם וחלק מהזמן בבית האב."

כבוד השופטת תמר סנונית פורר כותבת בתמ"ש 4881-10-12 (ניתן ב-  10.02.2014):

"לעיתים במסגרת ההליך ניכר היה כי זירת האגרוף המרכזית של ההורים הינה שלושת הילדים וכי תפיסתם את הסכסוך הינה כי מי "שיקבל" את הקטינים הוא שייזכה ב"פרס" ומי שלא ייקבלם משמע קיבל "עונש". לא למותר לציין כי רטוריקה כזו ותפיסה כזו הינה שגויה מן היסוד. הקטינים אינם "של" הוריהם. הם אינם חפץ ואינם כלי. שהותם עם הוריהם וחייהם איננה פרס או עונש. השיקול היחידי הרלוונטי בבואו של בית המשפט להכריע בגורלם של הקטינים הינו ניסיון לזקק מה היא טובת כל אחד מהקטינים ומה ישרת הכי טוב את צרכיו, רצונותיו וחייו".

"בסופו של יום סברתי כי לאור התרשמותי מההורים לכל אורך הדיונים שבפניי ושמיעת פעמים רבות וכן בחינת הגורמים המקצועיים ושמיעת הקטינים עצמם – כי יש להעביר להורים מסר חד משמעי כי טובת שלושת ילדיהם הוא במשמורת משותפת ואחריות הורית משותפת לשניהם ומחוייבות הדדית משותפת לשניהם. לא מצאתי כל עילה לקבוע כי הורה אחד עדיף על פני משנהו לעניין המשמורת, על אף הניסיונות העיקשים של שני ההורים לשכנעני כך במסגרת ההליכים בפניי".

כבוד השופט בנימין יזרעאלי בתמ"ש 22141-07-11 (ניתן ב- 22.01.2016):

"במקרה בו מתרשם ביהמ"ש באופן חד משמעי כי המאבק סביב סוגיית המשמורת הפך להיות מאבק אישי בין ההורים, הרי שלא רק שאין מקום להכריע מיהו ההורה המשמורן, אלא דווקא ישנה חשיבות להימנע מ"להעניק" הגדרה זו לאחד מההורים, דווקא מתוך ראיית טובתם של ההורים ובעיקר את טובתם של ילדיהם".  

כבוד השופטת רותם קודלר עיאש בתמ"ש 13620-07-12 (ניתן ב- 06.01.2015):

"מצאתי לברר הסוגיות שבמחלוקת, מבלי להידרש להגדרות של "משמורת" ו"חזקה", אלא לחלק את האחריות ההורית בין ההורים, כמו גם את חלוקת זמני שהות הילדים אצל כל אחד מהוריהם, והכל מתוך תקווה להביא לסיום המאבק בין הצדדים, שכן למדתי מבירור התובענה בכלל ומפגש עם שתי בנותיהן הקטינות של הצדדים בפרט, כי הוא גורם לכל בני המשפחה קושי רב וצער גדול".

"יש להביא בחשבון כי בשנים האחרונות התפתחה והתגבשה גישה חדשה אשר מבקשת לדחוק את התפיסה המשפטית העוסקת בהחזקת קטינים ובקביעת הורה משמורן ובמקומה להנחיל עקרונות משפטיים חדשים אשר מתבססים על מודל של אחריות הורית, על רקע שאיפה לאחריות הורית משותפת המביאה לידי ביטוי את האפוטרופסות המשותפת שנקבעה בחוק הישראלי. מודל זה מתבסס על ממצאי מחקרים שהצביעו על חשיבות תפקידם של שני ההורים בהתפתחות ילדיהם. חשיבות שהופכת למשמעותית עוד יותר כאשר ההורים מתגרשים. מסקנותיהם של אותם מחקרים היו שככל שאבות היו מעורבים בחיי ילדיהם וניתנה להם הזדמנות להעניק לילדים תמיכה רגשית ובטחון והם סייעו במתן מענה לצרכיהם הלימודיים, התפקודיים והחברתיים, אותם קטינים תפקדו ברמה חברתית טובה יותר והסתגלו למצב שנוצר בעקבות הגירושין, טוב יותר מאלו שלא זכו בשני הורים תומכים ושותפים לגידולם."

כבוד השופט טל פפרני בתמ"ש 28124-07-12 (ניתן ב- 28.09.2014):

"עוד נמצא שמתן עדיפות להורה אחד על פני האחר על ידי קביעתו כהורה המשמורן מעניקה לאותו הורה יתרונות ביכולת ההשפעה על הילדים, ביחס שלהם כלפי ההורה האחר עד כדי יצירת ניכור בין הילדים להורה האחר."

"לפיכך, מצאתי לקבוע אחריות הורית משותפת, כפי שאף קובע החוק במדינת ישראל ובמקביל לקבוע חלוקת זמני שהות באופן שיביא לידי ביטוי את המורכבות המשפחתית, את רצונות הילדים והמצב בו מצויה נכון להיום המשפחה."

"לאחר ששמעתי את עדותה של התובעת, אני סבור כי עמדתה למשמורת הקטינים, קשורה לרצונה לקבוע ולהחליט באופן בלעדי בענייני הקטינים, תוך שהיא מאמינה כי זהו תפקידה כאם. דומה כי האם מתקשה להכיר בחשיבות הקשר שבין האב לקטינים, ולזכותו של האב להיות שותף מלא בגידול הילדים וכן בקבלת החלטות מהותיות הקשורות בהם."

פסק הדין נהדר לנושא משמורת משותפת פורסם גם על ידי בית הדין הרבני בחיפה:

כבוד הדיין הרב יצחק אושינסקי — אב"ד, תיק ‏995674/8, משמורת משותפת לילד בן 3 למרות התנגדות האם, מיום 23.11.2016.

אחוז ההורים להם הגדרה הורית שווה – משמורת משותפת או אחריות הורית משותפת

לאור זאת שמרבית פסקי הדין בבתי המשפט לענייני משפחה אינם מפורסמים, אין נתונים רשמיים לאחוז ההורים הגרושים להם הסדר משפטי של הגדרה הורית שווה, אך אין מחלוקת שהחל משנת 2008 (פרסום דו"ח הביניים של ועדת שניט) ההבנה על חשיבות ההגדרה השווה בראייה של טובת הילד משפיעה על המלצות העוסית לסדרי דין ועל השופטים והאחוז גדל משנה לשנה. מדובר בתהליך חברתי מבורך.

משמורת משותפת מאיזה גיל?

מכיוון שלעמדתנו משמורת משותפת או אחריות הורית משותפת היא הגדרה הורית בלבד ואין לקשר בינה ובין חלוקת זמני השהות, הרי לטעמנו ההגדרה ההורית השווה, ככותרת להסכם הגירושין, צריכה להיות בכל גיל וגיל.

הורים שיגיעו לרווחה יתקלו, חלקם, בעוסיות לסדרי דין מיושנות שלא ממליצות על משמורת משותפת כלל או שממליצות רק מגיל זה או אחר. חלקן אף מצהירות שמעולם לא המליצו על משמורת משותפת. נציין שמדובר על תהליך, וכיום יותר ויותר עוסיות לסדרי דין מבינות את חשיבות ההגדרה ההורית השווה לטובת הילד בהתאם להמלצות ועדת שניט ופסקי הדין הרבים שפורסמו בנושא. נציין שראינו גם פסקי דין בהם יש המלצה למשמורת משותפת בגיל חודשים ספורים. חשוב ללמוד את הנושא ולבקש.

משמורת משותפת מרחק מגורים

כאמור, לעמדתנו חשוב מאוד שהגדרות ההורים, בכל מצב, תמיד יהיו שוות ולכן גם כאשר ההורים לא גרים בסמיכות, דבר אשר יש לו השפעה על חלוקת זמני השהות ובפועל היא לא קרובה לחלוקה שווה, אין סיבה לקחת לאחד ההורים את הגדרתו ההורית. מדובר על שני נושאים נפרדים.

חלוקת זמני שהות

בעבר היה מקובל שבהסדר של משמורת משותפת חלוקת זמני שהות של הילדים עם הוריהם היא שווה או כמעט שווה. כיום, לאט לאט ובהתאם לעמדתנו, נעשית הבחנה יותר ברורה בין ההגדרה ההורית לבין זמני השהות של הילד עם כל אחד מהוריו.

בעוד שהגדרה הורית שווה (משמורת משותפת או אחריות הורית משותפת) תיטיב עם כל הצדדים בתא המשפחתי, מאחר ויש בה למנוע היררכיות שרירותיות בתא המשפחתי, הרי שחלוקת הזמנים תיקבע על פי צרכי ויכולות כל משפחה ומשפחה.

הגדרת ההורים וחלוקת זמני השהות הם שני נושאים השונים במהותם ואין סיבה להתייחס אליהם כאל מיקשה אחת.

* גם כאשר להורים הגדרה הורית שווה (משמורת משותפת או אחריות הורית משותפת) אין מדובר על הורים השווים זה לזו בכל דבר ועניין. זמני השהות כמוסבר לעיל כמובן שלא בהכרח יהיו בחלוקה של 50% וזה כמובן הגיוני. מען הילד יהיה חייב להיות אצל אחד ההורים שכן כיום לא ניתן לרשום לילד שני מענים במרשם האוכלוסין. הטבות שונות כמו קצבת ילדים ומענק לימודים משולמות כיום רק להורה אחד.

הסעות תלמידים להורים החיים בנפרד

ישנם כמובן גם נושאים בהם להגדרה של משמורת משותפת חשיבות לחיי היום יום:

בהתאם בסעיף 3.3-6  בחוזר משרד החינוך בנושא הסעות תלמידים ועובדי הוראה למוסדות חינוך רשמיים נכתב:

משרד החינוך ישתתף, בהתאם לכללי הזכאות המפורטים בחוזר זה, בהסעתם של תלמידים להורים פרודים או גרושים בהתקיים תנאים האלה:

ההורים הפרודים או הגרושים מתגוררים בתחומה של אותה רשות חינוך מקומית.

בעניינם של ההורים ניתן פסק דין של ערכאה משפטית מוסמכת שלפיו להורים תהיה משמורת משותפת (אחריות הורית משותפת) והתלמיד יתגורר אצל כל אחד מההורים החיים בנפרד.

ימי השהות של התלמיד אצל כל אחד מההורים קבועים למשך כל שנת הלימודים.

דפים נוספים באתר בנושא משמורת משותפת

לדף הנחות והטבות לגרושים בהסדר של משמורת משותפת ראו כאן.

לדף תקשורת בין הורים גרושים כתנאי למשמורת משותפת ראו כאן.

לדף פסקי דין למשמורת משותפת או אחריות הורית משותפת ראו כאן.

לדף משמורת ילדים ואפוטרופסות ראו כאן

לדף משמורת אב ראו כאן

מאמרים וחומר נוסף בנושא משמורת משותפת

מחלקת המחקר של הכנסת: חזקת גיל הרך בישראל ובעולם

עתיד בית המשפט לענייני משפחה: פראדיגמות חדשות, תיקוני חקיקה ועוד, פיליפ מרכוס, שופט בדימוס, ינואר 2013.

מסמך לועדת רוטלוי עו"ד שמואל מורן חזקת גיל הרך"

מאמר של ד"ר דניאל גוטליב