משמורת משותפת

    משמורת משותפת או אחריות הורית משותפת הינו הסדר משפטי בו לשני ההורים המתגרשים הגדרה הורית שווה* כפי שהיה כאשר היו נשואים. אמא ואבא, אבא ואמא. הגדרתם של ההורים יסודה מעצם היותם הורים לילד. בהתאם להמלצות ועדת שניט, טובת הילד דורשת שלא תיווצר היררכיה בין ההורים בעקבות פרידתם וששני ההורים יהיו במעמד הורי שווה, גם אם חלוקת זמני השהות אינה שווה.

    כיום, לאחר פרסום המלצות ועדת שניט, ועקב השינוי הדרמטי בעמדת העוסיות לסדרי דין, הסדר של הגדרה הורית שווה נפוץ מאוד בבתי המשפט למשפחה ובבתי הדין הרבניים, כאשר לצד המונח הישן והמקובל "משמורת משותפת" כיום מקובל גם המונח "אחריות הורית משותפת" ולעיתים, מבחירה ובמודע, שום הגדרה.

    חשוב לדעת: כיום, בניגוד לעבר, להגדרה ההורית השווה (אחריות הורית משותפת או משמורת משותפת) אין כל השפעה על מזונות הילדים. ראו הסבר בהמשך.

    * גם כאשר להורים הגדרה הורית שווה אין מדובר על הורים השווים זה לזו בכל דבר ועניין. זמני השהות לא בהכרח יהיו בחלוקה של 50% וזה כמובן הגיוני. מען הילד יהיה חייב להיות אצל אחד ההורים, שכן כיום לא ניתן לרשום לילד שני מענים במרשם האוכלוסין. הטבות שונות כמו קצבת ילדים ומענק לימודים משולמות כיום רק להורה אחד, האם.

    הגדרה הורית שווה השינוי החברתי והמקצועי

    בעשור האחרון, בהמשך להמלצות ועדת שניט, אנו עדים למהפכה בתפיסה המקצועית והחברתית ביחס לחשיבותה של הגדרה הורית שווה בקרב הורים גרושים.

    בעבר היו חששות ופחדים רבים ממתן הגדרה הורית שווה, תגובה צפויה ומובנת לשינוי כה מהותי.

    עשור עבר, "ושרדנו" את השינוי. הפחדים והחששות נעלמו, וטובת ילדי ההורים הגרושים קודמה. ולא פחות חשוב, לא התעוררו בעיות חדשות או מהותיות בעקבות השינוי. כיום, הגדרה הורית שווה היא המצב הרגיל. הסטנדרטי.

    מבחינתנו, הדבר הכי משמח הוא השינוי החברתי. הורים רבים מודעים למציאות החדשה, לחשיבות הקשר שבין הילד המשותף עם כל אחד מהוריו, חוסכים מריבות מיותרות על ההגדרה ההורית, ומיישמים זאת בהסכמי הגירושין שלהם. בקבוצות המדיה השונות ניתן לראות את ההבדל המהותי בתגובות בין הורים ותיקים לבין הורים מהדור החדש.

    חשיבותה של הגדרה הורית שווה ("משמורת משותפת" או "אחריות הורית משותפת")

    מדובר על הסדר משפטי בו לשני ההורים המתגרשים הגדרה הורית שווה, כפי שהיה בזמן היותם נשואים. (הגדרה אשר אינה קשורה או משליכה על חלוקת זמני השהות או על גובה מזונות הילדים).

    הגדרתם של ההורים יסודה מעצם היותם הורים לילד, וכך היא צריכה להישאר – אמא ואבא, אבא ואמא. בהתאם להמלצות ועדת שניט ולמחקרים רבים בתחום, טובת הילד דורשת שלא תיווצר היררכיה בין ההורים בעקבות פרידתם, כלומר ששני ההורים יהיו במעמד הורי זהה.

    חלק ניכר מעו"סיות לסדרי דין, מגשרים, שופטים ודיינים, כבר אימצו את הגישה שמתן הגדרה הורית שווה – "אחריות הורית משותפת" או "משמורת משותפת" – היא הדרך הנכונה להבהיר להורים, כבר בתחילת הדרך, ששניהם חשובים לילד, אחראים לו, ושהם נשארים הורים בתפקוד מלא גם אחרי הגירושין. בהמשך הדף פרסמנו מספר פסקי דין בנושא. ישנים אך חשובים.

    חשיבות הצהרתית וחברתית:

    • ההגדרה ההורית היא בעלת חשיבות עצומה, הן לילד, שהוריו משמשים לו דוגמא ומודל, הרואה את שני הוריו במעמד הורי שווה, והן מבחינת ההורים עצמם, שכן היא מדגישה שאף אחד מההורים אינו בעל סמכות עליונה כלפי הילד או כלפי ההורה האחר. בכך יחסך מההורים הצורך להתייחס לילדיהם כאל 'פרס' שיש לזכות בו, וככלי למאבק בהורה האחר. כאשר שני ההורים מודעים לכך ששניהם אחראים לילד, הסיכוי שהם ישתפו פעולה ביניהם בדאגה לעניינים הקשורים לילד גבוה יותר.
    • הגדרה הורית לא שוויונית, מפלה, יוצרת מציאות המקשה על אחד ההורים, לרוב האב, לממש את חובותיו וזכויותיו ההוריות כלפי ילדו.
    • האיום על מעמדו של אחד ההורים מחד גיסא, ותחושת הניצחון או העליונות של אחד ההורים מאידך גיסא, יוצרים תחרות קשה בין ההורים במטרה לזכות בתואר הנכסף של ההורה המועדף, תחרות הגורמת לכל אחד מההורים להקצין את עמדותיו ולנסות לשלול את הורותו של ההורה האחר. מאבק שכזה נוגד את טובת הילד.
    • לאחר פרידת ההורים, ומעבר לצורך להתמודד עם עצם הפרידה, הילד לפתע "זוכה" בהורה מועדף, המוגדר משמורן, והורה נוסף – פחות נחשב, פחות משמעותי, פחות 'ראוי', הן בעיני החברה והן בעיני ההורה האחר. כיום, מובן לכל שהגדרה הורית שווה היא הכרזה בפני הילדים, המשפחה והחברה כולה, שגם לאחר הגירושין הורותם של שני ההורים חשובה ומשמעותית לילדים. אין היררכיה בין ההורים. שני ההורים ממשיכים בתפקודם ההורי תוך התאמה לתנאי החיים החדשים.

    חשיבות מעשית: 

    • הטיעון שאפוטרופסות היא ממילא של שני ההורים נכון, אך משפטי במהותו. הטיעון מובן לעורכי הדין ולשופטים, אך לא תמיד להורים. ההורים והמערכות השונות איתן הם באים במגע, לא מודעים להבדלים המשפטיים בין 'אפוטרופסות' לבין 'משמורת'. פעמים רבות ההורה המשמורן מתרגם את התואר שהוענק לו כמתן בעלות ואחריות עליונה על הילדים, כזכות להטלת וטו וכבעל המילה האחרונה וההחלטה הסופית. ניתן להמשיך ולטעון שהחוק יוצר הפרדה ברורה בין אפוטרופסות לבין משמורת, אך בפועל, בקרב ההורים הגרושים, בקרב החברה כולה אשר מכירה רק את המונח "משמורן", הגדרות הוריות שונות יוצרות מעמדות הוריים שונים, והתוצאה בהתאם.
    • ההגדרה ההורית של האב לא נלקחת ממנו. הערך העצמי כאדם, כהורה, נשמר. זה כשלעצמו יכול למנוע מקרים של ניתוק קשר בין האב לילדו, ולהפחית מקרים של אי עמידה בזמני השהות. כמובן שלא מדובר על פתרון קסם, אך גם אם ההגדרה ההורית השווה תמנע חלק מהמקרים, הרי בראייה של טובת הילד עשינו את שלנו.
    • שינוי מען הילדים חייב להיעשות בהסכמת שני ההורים, בניגוד למצב בו הורה משמורן יחיד יכול לשנות את המען לבדו. ראו כאן. גם לכך יש השפעה על המשכיות הקשר של שני ההורים עם הילד.
    • כאשר ההורים גרים באותה רשות, שניהם זכאים להסעה עבור הילד לבית הספר. "הסעות תלמידים ועובדי הוראה למוסדות חינוך רשמיים".
    • בהתאם לחוזר מנכ"ל משרד החינוך, כאשר להורים משמורת משותפת, הילד יקבל שתי תעודות מקור, בעוד כאשר יש משמורן יחיד הילד יקבל עבורו תעודת מקור ובעבור ההורה הלא משמורן העתק. נציין שרוב המורות, בעיקר לאחר בקשה, לא פועלות בהתאם לסעיף מיושן זה.

    ההבדל בין הגדרה של אחריות הורית משותפת להגדרה של משמורת משותפת.

    ההבדלים בין הגדרה של "משמורת משותפת" לבין "אחריות הורית משותפת" לא משמעותיים. בשני המקרים מדובר על הגדרה הורית שווה, אך הציבור הרחב והגופים השונים כמו העירייה עדיין מכירים בעיקר את המונח משמורת משותפת.

    משמורת משותפת הוא המונח הישן והמוכר יותר. ראוי לציין שהמונח כלל לא מוזכר בחוק אלא הוא "תוצר" של המערכת המשפטית. תחת הגדרה זו שני ההורים הם משמורנים שווים לילד, כלומר הגדרתם ההורית, ללא קשר לחלוקת זמני השהות, שווה.

    בעקבות המלצות ועדת שניט נכנס לשיח המונח "אחריות הורית משותפת". מטרת המונח כפולה: להדגיש את האחריות המתמשכת שיש לשני ההורים על ילדיהם מחד, ולהדגיש שהילד אינו חפץ שמחזיקים בו מאידך. פסק דין עמ"ש 1472-02-17 דן בסוגיה זו ומסביר שהסדר של אחריות הורית משותפת הוא ברור מאליו לאור אפוטרופסות שני ההורים.

    גם כאשר נקבעת "אחריות הורית משותפת", שני ההורים בעלי הגדרה הורית שווה, ללא קשר לחלוקת זמני השהות, אך גם ללא כל צורך להשתמש במונח משמורת. כמוסבר לעיל, זה צריך להיות הצעד הבא.

    הגדרה הורית שווה זו אומרת למעשה שאין כל הורה המחזיק בילד. אין כל הגדרה הורית מלבד אמא ואבא. לאור זאת ששני ההורים תמיד אפוטרופסים לילדם, ניתן לקבוע הגדרה זו בכל מקרה ומקרה, ללא כל קשר לחלוקת זמני השהות, ולכן לעיתים היא נוחה יותר לשימוש במקרים בהם זמני השהות לא שווים (או קרובים לכך) או שההורים מתווכחים על נושא המשמורת המשותפת.

    מיתוסים שיש להפריך ומספר שאלות ותשובות:

     

    • בעבר הטיעון הנפוץ ביותר נגד מתן הגדרה של משמורת משותפת היה נושא המזונות, אשר מזה כשלוש שנים אינו רלוונטי עוד.

    פסק הדין של בית המשפט העליון בבע"מ 919/15 קובע ברורות שאין כל קשר בין ההגדרה ההורית לשיעור המזונות!

    בפסקי דין שקדמו לבע"מ 919/15 נהגו חלק מהשופטים להפחית את סכום המזונות בשיעור של 25%-50% כאשר להורים נפסקה משמורת משותפת. הכוונה היתה להתחשב בהוצאות הישירות שהאב מוציא על הילדים כשהם שוהים אצלו, כלומר ההתייחסות היא לזמני השהות ולא להגדרה ההורית, אך מאחר ושני המושגים היו שלובים זה בזה, כך, באופן שגוי, זה נרשם. גם כיום רבים עדיין לא מבחינים בין שני המונחים.

    חשוב לציין שראינו ושמענו על אנשי מקצוע, כולל שופטים, המסבירים להורים הגרושים שמאחר ולהגדרה ההורית השווה אין כל השפעה על קביעת שיעור המזונות, אין יותר חשיבות להגדרה ההורית השווה. זאת כמובן טעות! כמוסבר לעיל להגדרה ההורית השווה השפעה עצומה על ההגדרה והתפיסה העצמית של כל אחד מההורים, ומתוך כך גם על הילדים המשותפים.

    כאשר הילדים מתחת לגיל 6, נקבעת במקרים המתאימים הפחתה בשיעור המזונות בהתאם לזמני השהות, ללא קשר להגדרה ההורית. ראו בדף מזונות ילדים.

    בבתי הדין הרבניים אין הפחתות בשיעור סכום המזונות בהתאם להגדרה ההורית. בהחלט יש הפחתה בהתאם לחלוקת זמני השהות.

    • יש הטוענים שבהסדר של משמורת משותפת האם, שבעבר הוגדרה משמורנית יחידה, מאבדת זכויות כספיות רבות. אין זה נכון!
    • בהתאם לחוק הביטוח הלאומי קצבת הילדים ומענק הלימודים מוענקים לאם, גם כאשר ההורים במשמורת משותפת. נציין שגם כאשר בפסק הדין נרשם שההורים יחלקו את קצבת הילד, אין זה אפשרי מעשית שכן הביטוח הלאומי לא מוכן לכך. חלק מאנשי המקצוע עדיין לא מודעים לנושא.
    • להגדרה משמורת משותפת אין שום השפעה על נקודות הזיכוי!
    • במקרים של משמורת משותפת, לעיתים ההנחה בארנונה מתחלקת בין שני ההורים. כל רשות פועלת בצורה שונה בנושא (הנחה מלאה לשני ההורים, חלוקת ההנחה בין ההורים או הנחה רק לאם). ההנחה לשני ההורים ניתנת על סמך ההגדרה "משמורת משותפת" ולא מחייבת זמני שהות שווים. ההורים יכולים לקבוע בהסכם הגירושין שלמרות ההגדרה ההורית השווה ההנחה תינתן רק לאחד ההורים.
    • סיוע בשכר דירה על ידי משרד השיכון: במקרים הספורים בהם שני ההורים עומדים בקריטריונים של משרד השיכון, שניהם פנו בבקשה למתן הנחה, ולהורים הגדרה של משמורת משותפת וזמני השהות שווים (7/7), באותם מקרים ההנחה תתחלק בין שני ההורים. כאשר זמני השהות אינם שווים, ההורה לו זמני שהות רחבים יותר יקבל את ההנחה. גם כאן, במקרים המתאימים בהם שני ההורים זכאים לסיוע, ההורים יכולים לקבוע בהסכם הגירושין מי מההורים יחתום להורה האחר על כתב ויתור, כפי שמשרד השיכון מאפשר.
    • האם הגדרה של משמורת משותפת אומרת בהכרח זמני שהות שווים או רחבים?

    כיום, ללא כל הגיון, לרוב התשובה היא כן. עדיין מקובל לחבר את שני המונחים השונים, הגדרה הורית וזמני שהות. חיבור בין שני המונחים הוא מיותר ולא נכון כמוסבר בהמשך.

    הגדרה הורית היא נושא אחד, וחלוקת זמני השהות היא נושא אחר. האבחנה הזו מהותית לקידום השינוי. את חלוקת זמני השהות טוב שימשיכו לקבוע בתי המשפט והע"וסיות לסדרי דין בדיוק כפי שזה נעשה כיום, בהתאם למייחד כל תא משפחתי. למשל, כאשר מדובר על תינוק יונק כמובן שהוא ילון בשלב הראשון רק בבית האם.

    • מתן הגדרה הורית שווה רק כשזמני השהות שווים או כמעט שווים?

    אחת הטענות היא שהגדרה הורית שווה – "משמורת משותפת" או "אחריות הורית משותפת" – צריך שתינתן רק כאשר זמני השהות רחבים. כשמגיע. כאן שורש הבעיה. הורה הוא תמיד הורה, גם כשהזמן בו הוא נמצא עם הילד מצומצם, והדבר נכון גם כשבני הזוג עדיין יחד – למשל הורה המרבה בנסיעות, הורה העובד במשמרות וכו'. למרות זאת אותו הורה עדיין נחשב אב או אם, ואין שום סיבה לשנות זאת לאחר פרידת ההורים. ילד זקוק לידיעה ששני הוריו ממשיכים להיות הוריו גם לאחר הגירושים. הפיכת אחד ההורים למשני אינה מטיבה עם הילד.

    לאחרונה קראנו פסק דין הממחיש זאת היטב (פסקי דין נוספים המראים שגם כאשר זמני השהות מצומצמים ההגדרה ההורית חשובה ניתן למצוא בהמשך):

    למרות שהילד נמצא עם אביו רק יום אחד באמצע השבוע וכל סוף שבוע שני ללא לינה במוצאי השבת, נפסקה משמורת משותפת:

    "אנו [ההורים] מסכימים להצעת ביהמ"ש לפיה הצדדים יחלקו משמורת משותפת והסדרי השהות יתקיימו בשלב זה אחת לשבוע… ובנוסף יקח [האב] את הקטין כל סוף שבוע שני ביום ו' מהמסגרת החינוכית ויביאו לבית האם במוצ"ש…" (ההדגשות אינן במקור).

    • משמורת משותפת מחייבת תקשורת טובה

    תקשורת טובה בין ההורים תמיד פועלת לטובת הילד. אך המציאות מראה שלא תמיד ההורים מסוגלים לכך, בעיקר בשלבי הפרידה הראשונים המאופיינים ברגשות שליליים, שהליכים בבית המשפט רק מעצימים ומקצינים.

    בעבר היה מקובל לחשוב שבאין תקשורת טובה לא ניתן להעניק משמורת משותפת. כיום ניתן לתקשר באמצעות מיילים או מסרונים, אשר אינם מצריכים תקשורת ישירה בין ההורים ועדיין מהווים תקשורת. שופטים ועו"סיות מבינים שלא ניתן להעניק לצד אחד, האם, זכות וטו על ההגדרה ההורית בטענה של תקשורת לקויה. לכן, כיום מדברים על תקשורת פונקציונלית! הסבר מורחב על הנושא ניתן לקרוא כאן.

    • האם כאשר חלוקת זמני השהות היא שווה או קרובה לכך, למשל חלוקה של 7/7 או 8/6, באופן אוט' תהיה גם הגדרה של משמורת משותפת/אחריות הורית משותפת?

    לא. לכן חשוב מאוד לדאוג להסביר ולבקש שתהיה הגדרה שווה בפגישות ביחידת הסיוע, ברווחה, בגישור ובבית המשפט.

    • הגדרה הורית שווה מאיזה גיל?

    לטעמנו ההגדרה ההורית השווה, ככותרת להסכם הגירושין, צריכה להיות בכל גיל וגיל והיא אינה קשורה לחלוקת זמני השהות. בפועל, יש עדיין אנשי מקצוע רבים אשר יקשרו בין הדברים. לכן חשוב להסביר כמה ההגדרה ההורית חשובה, ובמקרה שיש התנגדות להגדרה של משמורת משותפת עקב זמני שהות מועטים לבקש הגדרה של אחריות הורית משותפת.

    • הגדרה הורית שווה כאשר קיים מרחק מגורים

    גם כאשר ההורים לא גרים בסמיכות, דבר אשר יש לו השפעה על חלוקת זמני השהות ובפועל היא לא קרובה לחלוקה שווה, אין סיבה לקחת לאחד ההורים את הגדרתו ההורית. מדובר על שני נושאים נפרדים.

    נציין שישנם שופטים אשר בראייה של טובת הילד קובעים הגדרה של משמורת משותפת/אחריות הורית משותפת גם "במקרי קיצון". לטעמנו, כמוסבר בהמשך, זאת הדרך לשמור על טובת הילד והקשר שלו עם שני הוריו! לנושא זה ראו למשל תלה"מ 9654-01-18 בו ילד עובר לגור עם האב במרחק מהותי מבית האם ונקבעת הגדרה של אחריות הורית משותפת על מנת לא לפגוע בקשר של האם והילד יותר מהנדרש.

    האם עדיין קיים צורך לסתור את החזקה?

    בעבר, כשהנושא היה חדש, שופטים פרסמו פסקי דין מרשימים בהם אמירות מנומקות לעמדתם מדוע כה חשובה ההגדרה משמורת משותפת, ללא קשר לגיל הילד. ראו פסקי דין בהמשך.

    איילת שקד, לשעבר שרת המשפטים, ביקשה בכנסת הקודמת משוב על עמדת השופטים לנושא החזקה. הדו"ח לא פורסם, אך שרת המשפטים ציינה מספר פעמים שרוב רובם של השופטים ציינו שבפועל הם פוסקים רק בהתאם לטובתו של הילד.

    כבוד השופט ארז שני ציטט מתוך רמ"ש ת"א 56347-11-12 (לא פורסם) בתלה"מ 29666-04-19 לגבי סתירת החזקה:

    "עוד בהקשר זה אומר כי, קביעת משמורת משותפת אינה מבטלת את חזקת הגיל הרך, שכן קביעה שכזו לא שוללת מן האם את המשמורת בקטין, שעודנה נותרת המשמורנית על הקטין, אך יחד עם האב".

    "קביעת משמורת משותפת אין בה כדי לקבוע או כדי להצביע על פגם ביכולותיה ההוריות של האם ומסוגלותה ההורית".

    כיום, כשהגדרה הורית שווה היא דרך המלך, באופן טבעי חלק מעורכי דין משקיעים פחות בהדגשת הנושא בכתבי טענות, בסברם שאין צורך להסביר את המובן מאליו.

    אבל, תמיד יש מקרים יוצאים מהכלל. לדוגמא, שופט שהחליט לאחרונה שבתיק מסויים לא תהיה משמורת משותפת למרות ובניגוד להמלצת העו"ס לסדרי דין, תוך הסתמכות על גילו של הילד, או שופט אחר שקבע זאת בגלל מרחק המגורים בין ההורים.

    לכן חשוב לנמק. ליתר בטחון. הסיכון בלא לבקש ולנמק, רק כדי לקבל החלטה מיושנת שכזו, לא שווה את עוגמת הנפש של הלקוח שלכם, ושלכם כאנשי מקצוע.

    המלצות ועדת שניט

    בשנת 2008 פורסם דו"ח הביניים של ועדת שניט, ובו המלצה חד משמעית לביטול חזקת הגיל הרך וביטול המונח "משמורן", ללא קביעת כל חזקה חלופית על הילד. בכך ביקשה הוועדה ליצור הפרדה מוחלטת בין ההגדרה ההורית שתמיד חייבת להיות שווה, לבין חלוקת זמני השהות אותה יש לקבוע בהתאם למייחד כל תא משפחתי. אחת ממטרותיה של תפיסה חדשה זו היא הפסקת מאבקי ההורים על ההגדרה ההורית.

    פרסום הדו"ח שינה את המצב בשטח מקצה לקצה. הוועדה העלתה למודעות של שופטים, עורכי דין, מגשרים וההורים המתגרשים, את העובדה שעל פי חוק האפוטרופסות, האחריות על הילדים חלה באופן זהה על שני ההורים, ללא קשר להגדרת המשמורת, וכי זמני השהות של הילדים עם כל הורה צריכים להיקבע ללא קשר להגדרת המשמורת, אלא בהתאם למייחד כל תא משפחתי. בדרך זו מתייתר למעשה הצורך להילחם על הגדרת המשמורת. בהתאם לזאת הוועדה המליצה על קביעת אחריות הורית משותפת תוך שהיא נמנעת במכוון מהגדרה של משמורת משותפת או קביעת כל חזקה חלופית.

    השינוי המתבקש

    הורים גרושים המגיעים לבתי המשפט ולרווחה כדי לקבל החלטה בנוגע לזמני השהות והמשמורת, יודעים שהם באים 'למאבק' על הגדרתם ההורית! ידיעה זו מכתיבה את דרך התנהלותם. זה שורש הבעיה למצב העגום כיום!

    השופט והעו"ס לסדרי דין אשר מטרתם לדאוג לתא המשפחתי, פוגשים את ההורים באחד הזמנים הקשים ביותר בחייהם – פירוק התא המשפחתי – ובמקום להשקיע את זמנם בדאגה לתא זה, הם צריכים, כמו במשפט שלמה, להכריע מי מההורים יזכה בהגדרה ההורית העודפת, דהיינו ההורה המשמורן, ומי יוגדר כהורה סוג ב'.

    נכון הוא שכיום בחלק ניכר מהתסקירים ופסקי הדין ההגדרה ההורית שווה, אך מדובר רק על חלק מהתסקירים, על חלק מפסקי הדין, ובכל מקרה הנזק כבר נעשה. ההורים עברו בבית המשפט וברווחה הליך שוחק, בו כל אחד מהם הבין – לרוב בעצת עורך דינו – שעליו להוכיח שהוא הורה טוב יותר, ראוי יותר, ובמילים אחרות, להילחם עד חורמה בהורה האחר, להכפיש, להשמיץ ולנסות לצמצם את הורותו ככל הניתן כדי לזכות בהגדרה הנכספת – כשהמאבק סובב סביב הילדים שמעולם לא ביקשו "להתגרש" ממי מההורים.

    והפתרון קיים. קל להשגה. רק מצריך חשיבה ורצון טוב: ביטול המונח "חזקה" והפסקת השימוש במונח "משמורן".

    ברגע ששני ההורים ידעו מראש שברירת המחדל היא "אחריות הורית משותפת", שהנושא אינו פתוח לדיון (אלא במקרים הנדירים בהם אפוטרופסותו של הורה על ילדיו נשללה), וששניהם ימשיכו לשאת בתוארם מימים ימימה: 'אמא' ו'אבא' – ולא מעבר לכך, נמנע מלחמות עקובות מדם, מריבות מיותרות של אגו, של חשש מצד ההורים לפגיעה בהורותם, בהגדרתם כהורה.

    ידיעה מראש שאין יותר דיון על ההגדרה ההורית, שאין תחרות מיותרת, שדנים רק על חלוקת זמני השהות ושאר הנושאים הקשורים לאחריות ההורית המשותפת, תפחית את הפחדים והחששות של הורים המגיעים לבתי המשפט ולרווחה – תביא לכך שנושא שעד היום היה הרה גורל להורים, גרם למתחים והאשמות הדדיות על מנת לזכות בתחרות מי מהם יזכה להגדרה ההורית העודפת, לא יתקיים יותר. ברגע שהעלמנו את המאבק על ההגדרה ההורית ניתן יהיה להתמקד בנושאים חשובים יותר הנוגעים לטובת הילד.

    חשיבותה של הגדרה הורית שווה בבתי המשפט

    את חשיבותה של ההגדרה ההורית השווה ניתן לראות בפסקי דין רבים שיצאו מאז פרסום דו"ח הביניים של ועדת שניט. פסקי הדין ישנים יחסית, שכן כיום הגדרה שווה היא דבר שבשגרה והשופטים כבר לא מנמקים ומסבירים את הברור מאליו. בזמנו זה היה חדש:

    כבוד השופטת נאוה גדיש בתמ"ש 603-09-12 (ניתן ב- 10.04.2014):

    "לדידי, מינוחים כמו "מי יחזיק בקטין" ומה תהיינה זכויות ההורה האחר "לבוא עימו במגע" מעוררים אי נוחות מסוימת ודומה כי התאימו לשנות ה- 60 עת נחקק החוק. מונחים אלה כבר אינם תואמים את מציאות החיים של ישראל 2014, בה מקובל כי ההורים, שניהם, מגלים אחריות הורית מלאה ביחס לקטינים ובמקרים רבים, עדים אנו לילדים אשר שוהים חלק מהזמן בבית האם וחלק מהזמן בבית האב."

    פסק הדין המסביר בצורה המיטבית ביותר את עמדתנו, גם בגלל שהוא מקרה "הפוך", הוא תמ"ש 11657/03 של כבוד השופט ויצמן מיום 16.06.2011 (אז המונח היה עדיין הסדרי ראיה…).

    מדובר בשתי בנות, בנות 16 ו 12, שמשמורתן אצל האב. זמני השהות אצל האם הם פעמיים במהלך השבוע, אחת מהן בלבד עם לינה, וכל סופ"ש שני, עם לינה ביום שישי בלבד.

    בקריאת פסק הדין ברור כי מעייניו של כבוד השופט ויצמן בטובת הבנות ובמתן אפשרות נוחה להידוק וחיזוק הקשר שלהן עם אימן.

    "גם ל"תוית" ול"כותרת" יש את חשיבותן שלהן שעיקרה בתחושה שהיא מעניקה להורים ולקטין".

    "הכתרת מַתְכּוֹנֶת ההחזקה והסדרי הראיה עם הקטינים כ"משמורת משותפת" יש בה להעביר מסר מחנך לקטין באשר לנוכחותם של שני ההורים בחייו נוסף למתן תחושה נוחה יותר לכל אחד מההורים כי הורתו לא נפגמה או "הופקעה" על אף הפרידה מבן זוגו".

    כבוד השופט ויצמן מדגיש כי במתן משמורת משותפת ניתן מענה לצרכי כל הנוגעים בדבר:

    "במעשה זה נמצא כי כיבדנו בנדון שְנַיִים – הן את הקטינות שרצונן בכל הקשור למתכונת הסדרי הראיה וההחזקה והשהיה אצל הוריהם קוים במלואו והן את תחושת ההורות של האֵם אשר כעת תהא שלמה יותר. ובמה נפגע מכך האב ? – במאומה !"

    ובמיוחד ייטיב הדבר עם הקטינות:

    "מתן משמורת משותפת לשני ההורים בענין דנן, יש בו בכדי לרמוז לקטינות כי בכל עת שרצונן יהא בכך, הן תוכלנה להרחיב את הסדרי הראיה עם אמן וזאת מבלי שיש מי הלוחץ וכופה אותן לנהוג כך. הדבר יחליש או יעמם את קונפליקט הנאמנויות בו הן מצויות כיום ויש בו בכדי לחזק ולתמוך בקשר שנרקם עם האם מבלי לפגוע כהוא זה ברצונן, או באינטרס כזה או אחר של האב."

    כבוד השופטת ד"ר ורדה בן שחר כתבה באחד מפסקי הדין שלה (לא פורסם):

    "התחושה שלי היא שהמילה משמורת משותפת הפכה לאיזה שהוא מושג סמנטי שנלחמים עליו. כאשר מדובר בשני הורים טובים, מטיבים, ראויים, כאשר ממילא ישנם הסדרי ראיה נרחבים, כולל לינה, אינני רואה מדוע שלא לתת לשני ההורים את האפשרות לקחת אחריות משותפת לגבי הילדים".

    בפסק דין נוסף שלה (תמ"ש 53472-12-11), מציינת כבוד השופטת ורדה בן שחר (ניתן ב- 12.03.2014):

    "בשנים האחרונות החלה להתפתח גישה חדשה אשר מבקשת לדחוק את התפיסה המשפטית העוסקת בהחזקת קטינים ובקביעת הורה משמורן ובמקומה להנחיל עקרונות משפטיים חדשים אשר מתבססים על מודל של אחריות הורית, כשהשאיפה היא לאחריות הורית משותפת.

    מודל זה מתבסס על ממצאי מחקרים שהצביעו על חשיבות תפקידם של שני ההורים בהתפתחות ילדיהם. חשיבות שהופכת למשמעותית עוד יותר כאשר ההורים מתגרשים. מסקנותיהם של אותם מחקרים היו שככל שאבות היו מעורבים בחיי ילדיהם וניתנה להם הזדמנות להעניק (לילדים) תמיכה רגשית ובטחון והם סייעו במתן מענה לצרכיהם הלימודיים, התפקודיים והחברתיים, אותם קטינים תפקדו ברמה חברתית טובה יותר והסתגלו למצב שנוצר בעקבות הגירושין, טוב יותר מאלו שלא זכו בשני הורים תומכים ושותפים לגידולם.

    עוד נמצא שמתן עדיפות להורה אחד על פני האחר על ידי קביעתו כהורה המשמורן מעניקה לאותו הורה יתרונות ביכולת ההשפעה על הילדים, ביחס שלהם כלפי ההורה האחר עד כדי יצירת ניכור בין הילדים להורה האחר."

    כבוד השופטת תמר סנונית פורר כותבת בתמ"ש 4881-10-12 (ניתן ב-  10.02.2014):

    "לעיתים במסגרת ההליך ניכר היה כי זירת האגרוף המרכזית של ההורים הינה שלושת הילדים וכי תפיסתם את הסכסוך הינה כי מי "שיקבל" את הקטינים הוא שייזכה ב"פרס" ומי שלא ייקבלם משמע קיבל "עונש". לא למותר לציין כי רטוריקה כזו ותפיסה כזו הינה שגויה מן היסוד. הקטינים אינם "של" הוריהם. הם אינם חפץ ואינם כלי. שהותם עם הוריהם וחייהם איננה פרס או עונש. השיקול היחידי הרלוונטי בבואו של בית המשפט להכריע בגורלם של הקטינים הינו ניסיון לזקק מה היא טובת כל אחד מהקטינים ומה ישרת הכי טוב את צרכיו, רצונותיו וחייו".

    "בסופו של יום סברתי כי לאור התרשמותי מההורים לכל אורך הדיונים שבפניי ושמיעת פעמים רבות וכן בחינת הגורמים המקצועיים ושמיעת הקטינים עצמם – כי יש להעביר להורים מסר חד משמעי כי טובת שלושת ילדיהם הוא במשמורת משותפת ואחריות הורית משותפת לשניהם ומחוייבות הדדית משותפת לשניהם. לא מצאתי כל עילה לקבוע כי הורה אחד עדיף על פני משנהו לעניין המשמורת, על אף הניסיונות העיקשים של שני ההורים לשכנעני כך במסגרת ההליכים בפניי".

    כבוד השופט בנימין יזרעאלי בתמ"ש 22141-07-11 (ניתן ב- 22.01.2016):

    "במקרה בו מתרשם ביהמ"ש באופן חד משמעי כי המאבק סביב סוגיית המשמורת הפך להיות מאבק אישי בין ההורים, הרי שלא רק שאין מקום להכריע מיהו ההורה המשמורן, אלא דווקא ישנה חשיבות להימנע מ"להעניק" הגדרה זו לאחד מההורים, דווקא מתוך ראיית טובתם של ההורים ובעיקר את טובתם של ילדיהם".

    כבוד השופטת רותם קודלר עיאש בתמ"ש 13620-07-12 (ניתן ב- 06.01.2015):

    "מצאתי לברר הסוגיות שבמחלוקת, מבלי להידרש להגדרות של "משמורת" ו"חזקה", אלא לחלק את האחריות ההורית בין ההורים, כמו גם את חלוקת זמני שהות הילדים אצל כל אחד מהוריהם, והכל מתוך תקווה להביא לסיום המאבק בין הצדדים, שכן למדתי מבירור התובענה בכלל ומפגש עם שתי בנותיהן הקטינות של הצדדים בפרט, כי הוא גורם לכל בני המשפחה קושי רב וצער גדול".

    "יש להביא בחשבון כי בשנים האחרונות התפתחה והתגבשה גישה חדשה אשר מבקשת לדחוק את התפיסה המשפטית העוסקת בהחזקת קטינים ובקביעת הורה משמורן ובמקומה להנחיל עקרונות משפטיים חדשים אשר מתבססים על מודל של אחריות הורית, על רקע שאיפה לאחריות הורית משותפת המביאה לידי ביטוי את האפוטרופסות המשותפת שנקבעה בחוק הישראלי. מודל זה מתבסס על ממצאי מחקרים שהצביעו על חשיבות תפקידם של שני ההורים בהתפתחות ילדיהם. חשיבות שהופכת למשמעותית עוד יותר כאשר ההורים מתגרשים. מסקנותיהם של אותם מחקרים היו שככל שאבות היו מעורבים בחיי ילדיהם וניתנה להם הזדמנות להעניק לילדים תמיכה רגשית ובטחון והם סייעו במתן מענה לצרכיהם הלימודיים, התפקודיים והחברתיים, אותם קטינים תפקדו ברמה חברתית טובה יותר והסתגלו למצב שנוצר בעקבות הגירושין, טוב יותר מאלו שלא זכו בשני הורים תומכים ושותפים לגידולם."

    כבוד השופט טל פפרני בתמ"ש 28124-07-12 (ניתן ב- 28.09.2014):

    "עוד נמצא שמתן עדיפות להורה אחד על פני האחר על ידי קביעתו כהורה המשמורן מעניקה לאותו הורה יתרונות ביכולת ההשפעה על הילדים, ביחס שלהם כלפי ההורה האחר עד כדי יצירת ניכור בין הילדים להורה האחר."

    "לפיכך, מצאתי לקבוע אחריות הורית משותפת, כפי שאף קובע החוק במדינת ישראל ובמקביל לקבוע חלוקת זמני שהות באופן שיביא לידי ביטוי את המורכבות המשפחתית, את רצונות הילדים והמצב בו מצויה נכון להיום המשפחה."

    "לאחר ששמעתי את עדותה של התובעת, אני סבור כי עמדתה למשמורת הקטינים, קשורה לרצונה לקבוע ולהחליט באופן בלעדי בענייני הקטינים, תוך שהיא מאמינה כי זהו תפקידה כאם. דומה כי האם מתקשה להכיר בחשיבות הקשר שבין האב לקטינים, ולזכותו של האב להיות שותף מלא בגידול הילדים וכן בקבלת החלטות מהותיות הקשורות בהם."

    פסק הדין נהדר לנושא משמורת משותפת פורסם גם על ידי בית הדין הרבני בחיפה:

    כבוד הדיין הרב יצחק אושינסקי — אב"ד, תיק ‏995674/8, משמורת משותפת לילד בן 3 למרות התנגדות האם, מיום 23.11.2016.

    מאמרים וחומר נוסף בנושא משמורת משותפת

    מחלקת המחקר של הכנסת: חזקת גיל הרך בישראל ובעולם

    עתיד בית המשפט לענייני משפחה: פראדיגמות חדשות, תיקוני חקיקה ועוד, פיליפ מרכוס, שופט בדימוס, ינואר 2013.

    מסמך לועדת רוטלוי עו"ד שמואל מורן חזקת גיל הרך"

    מאמר של ד"ר דניאל גוטליב

    משמורת משותפת

    הירשמו לעידכונים

      במידה ואת/ה מקבל/ת את המיילים באופן שוטף אין צורך ברישום נוסף.
      במידה ובוצע רישום והמיילים אינם מגיעים אליך ניתן לפנות למייל guyraveh04@gmail.com