משמורת משותפת

גירושין - מידע מקיף להורים המתגרשים

משמורת משותפת

Print Friendly, PDF & Email

משמורת משותפת הינו המונח בו השתמשו בעבר על מנת לציין שהגדרתם ההורית של שני ההורים שווה היא, כפי שהיה כאשר היו נשואים. אמא ואבא, אבא ואמא. לרוב זה ניתן במקרים של זמני שהות רחבים או שווים.

כיום, לאחר פסק דינו הנהדר והחשוב של כבוד השופט שוחט מבית המשפט המחוזי תל אביב ותיקון תקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין) – 2020, בבתי המשפט למשפחה המגמה החדשה היא לא להשתמש כלל במונח "משמורת"! בבתי הדין הרבניים עדיין יש בו שימוש. נקווה שגם בבתי הדין הרבניים יפסיקו בעתיד להשתמש במונח משמורת הגורם לתחרות כה מיותרת בין ההורים. 

כמי שהסביר נושא מזה כל העשור האחרון (בהתאם להמלצות ועדת שניט כמובן) אני כמובן מאוד שמח שסוף סוף נפל האסימון.

ממשמורת משותפת לאחריות הורית משותפת

פסק הדין שהביא את השינוי המיוחל הוא של כב' השופט שאול שוחט בעמ"ש 13008-02-21 והוא מבוסס כמובן על המלצות ועדת שניט. פסק הדין ממחוזי תל אביב מהווה פסק דין מנחה לכל בתי המשפט למשפחה.

נדגיש:

  1. לטעמנו מדובר באחד מפסקי הדין החשובים שפורסמו בשנים האחרונות בראייה של טובת ילדי ההורים המתגרשים החדשים.
  2. לא מדובר על שינוי טרמינולוגיה כפי שחלק מהאנשים (בטעות כמובן) עדיין חושבים!
  3. לביטול השימוש במונח משמורת אין כל השפעה על חלוקת זמני השהות או נושא מזונות הילדים. השינוי המבורך קשור לסיום המאבק על ההגדרה עצמה, שמייצרת קונפליקטים ומלחמות מיותרות! לא עוד תחרות, מריבות ודיונים כה מיותרים על ההגדרה ההורית. כה פשוט, כה חכם.

עד לפסק דין זה, ההליך המשפטי – בלי קשר להחלטה בסוף ההליך המשפטי על הגדרות ההורים – גרם לנזק עצום! כל אחד מההורים, היה 'מחויב' להסביר מדוע ההורה השני לא מספיק טוב, להשמיצו, להאשימו, וזאת במטרה לזכות בהגדרה ההורית העודפת – מי יהיה ההורה המשמורן ומי יהיה ההורה המשני. במסגרת המלחמה בין ההורים על הגדרתם ההורים פתחו, לעיתים בעצת עורך דינם, במסכת האשמות, הכפשות, שיימינג, שפה אלימה, המשך הסכסוך וליבויו, התשה של ההורה האחר ולעיתים אף שימוש בצווי הרחקה ותלונות שווא. ההורים באו במצב 'מלחמתי' למפגשים ברווחה ולדיונים בבתי המשפט. התוצאות היו כמובן בהתאם, וניתן היה לראותן בשפה אלימה, מסוכסכת, מלבה קונפליקט, שהינה רחוקה מרחק רב מטובתם של ילדיהם.

צריך להבין, ברגע שהשופט קיבל מעורכי הדין של ההורים הסברים ארוכים ומפורטים מדוע ההורה האחר אינו כשיר מספיק לקבל הגדרה הורית שווה, כאשר השופט שלח את ההורים לקבלת תסקיר ברווחה על הגדרתם ההורית, השופט בעצמו הכריז על פתיחת 'המלחמה' ביניהם, משפטית ומשפחתית.

חשיבות השינוי – ממשמורת משותפת לאחריות הורית משותפת

השינוי החשוב והמבורך הוא שאת הדיונים והמלחמה על המונח "משמורת" מונעים כיום השופטים כבר בפתיחת ההליך המשפטי! לאחר שנים ארוכות בהן שופטי בתי המשפט למשפחה הם אלו אשר שלחו את ההורים למלחמה המיותרת מי מהם יזכה במונח "משמורן", ומי יפסיד בתחרות, השופטים שינו סוף סוף גישה. תפקיד העו"ד להסביר ולדאוג לזה כבר בהתחלה.

ברגע שההורים יודעים מראש שאין ולא יהיה מאבק משפטי על הגדרתם ההורית, שהשופט כנראה ישלח אותם לתסקיר אך רק על נושאים כמו זמני שהות, חלוקת החגים וכו', ולא על ההגדרה ההורית עצמה, ההורים יהיו מראש רגועים יותר.

המונחים החדשים

המונח החדש "אחריות הורית משותפת" עליו המליצה ועדת שניט הוא למעשה מונח חליפי למונח "אפוטרופסות" הרשום בחוק. ברירת המחדל בחוק היא אפוטרופסות שווה ומשותפת לשני ההורים.

במונח "משמורת" כבר לא משתמשים בבתי המשפט למשפחה לאחר פסק דינו הנהדר של כבוד השופט שוחט. ולא, אין מונח חדש/אחר למונח "משמורת", פשוט שמו אותו 'בצד' בראייה של טובת הילד! 

זה אומר שעורכי הדין לא אמורים להגיש תביעות בנושא המשמורת (לעומת תביעות בנושא חלוקת זמני השהות), שלא יהיו בנושא המשמורת שום דיונים בבית המשפט, וכאשר השופטים מבקשים תסקיר ממחלקת הרווחה הוא לא יכלול יותר בקשה בנושא המשמורת. תפקיד העו"ד להסביר ולדאוג לזה כבר בהתחלה.

הרבה עורכי דין שואלים אותי "אז איך תגדיר מקרה בו האב בקושי נפגש עם הילדים?" והתשובה שלי היא כמובן שלא צריך להגדיר! בראייה שלנו המבוגרים – בטח אצל עורכי הדין שהתרגלו שנים ארוכות למאבקים הכה מיותרים מי ההורה שיוכתר כמנצח ומי ההורה שיוכתר כמפסיד – אנחנו רגילים להגדרות. מי המנצח?

אבל אם אנחנו באמת רוצים לקדם את טובת הילדים, על ידי כך שנמנע את התחרות ההורית הנוראית מי מהם יזכה בתואר ההורה המוצלח יותר, המשמורן, לעומת ההורה הנחות יותר, עלינו לזנוח את נושא ההגדרות המפלות, את התחרות, להימנע משימוש במונח "משמורת" או "משמורת משותפת" כפי שהסביר כה יפה כבוד השופט שוחט בהתאם להמלצות ועדת שניט.

מצורפת דוגמא בעייתית לנושא מפסק דין של כבוד השופט זגורי. ולא, אני לא מאשים את העו"ס שטרם הבינה, אני פונה לכבוד השופטת גורביץ' שאישרה המלצה שגויה זו.

"25. העו"ס המליצה בתסקיר על קביעת אחריות הורית זמנית על הקטינים בידי האם".

עו"ס נכבדה, אין כזה דבר להעניק אחריות הורית לאחד ההורים! המונח "אחריות הורית משותפת" הוא מונח חליפי למונח אפוטרופסות, לא למונח הישן משמורת. ולכן, כל עוד לא נשללה מאחד ההורים האפוטרופסות, האחריות ההורית היא תמיד משותפת. זה לא משהו שצריך לבחון או לפסוק לגביו!

חשוב לדעת: להגדרה ההורית השווה אין כל השפעה על מזונות הילדים. ראו הסבר בהמשך. גם לא על נושא ההטבות השונות (מלבד ארנונה). ראו כאן.

חשיבות המעבר לאחריות הורית משותפת

ברגע שכל שופטי בתי המשפט למשפחה יאמצו פסק דין מנחה זה, ומראש יבהירו להורים הניצים ועורכי דינם שאין יותר אפשרות להגיש בקשה בנושא המשמורת, ואין צורך להגיש הררי מסמכים בהם מוסבר מדוע יש לקחת מההורה האחר את הגדרתו, שאין בכוונת השופט לבקש מהרווחה המלצה בנושא המשמורת בתסקיר, שאין בכוונת השופט לדון בנושא המשמורת, הרי שאז תחלחל ההבנה לאנשי המקצוע ולהורים שתמה המלחמה הכה מיותרת על הגדרתם. כמובן שזה תהליך שייקח זמן.

נייר עמדה עם הסבר מלא על הנושא + החלטות חשובות של שופטי המשפחה: "שלום לך משמורת – ברוכה הבאה אחריות הורית משותפת".

נשמח כמובן אם תשלחו לנו החלטות נוספות.

חשוב: תיקון התקנות יחד עם פסקי דין אלו מהווים בסיס מקצועי לעורכי הדין לבקש עוד בראשית הדרך שההגדרה ההורית תהיה שווה – אחריות הורית משותפת – וגם אם השופט מחליט לשלוח את ההורים לתסקיר, לצערנו דבר די אוט', הבקשה בתסקיר תהיה להמלצה לחלוקת זמני השהות בלבד, ללא צורך להמלצה על ההגדרה ההורית. כך לא יהיה מאבק מיותר וכה אמוציונאלי בין ההורים אשר במקרים רבים פוגע בילדם המשותף.

פסקי דין

חלק מפרוטוקול דיון בבית המשפט המחוזי תל אביב בנושא. החלטה ראשונה. החלטה שנייה. החלטה שלישית. והנה החלטה בה העו"סית המליצה על משמורת משותפת וכבוד השופטת מיכל ברדנשטיין משנה, לבקשת העו"ד, למונח אחריות הורית משותפת.

ראו גם: תלה"מ 14303-06-19, פסק הדין בתלה"מ 25555-06-19, פסק הדין בעמ"ש 19292-11-20.

 

מכיוון שאנחנו רק בתחילת הדרך, ובבתי הדין עדיין משתמשים במונח "משמורת" אנחנו משאירים גם את ההסבר מדוע כה חשובה הגדרה הורית שווה:

חשיבותה של הגדרה הורית שווה ("משמורת משותפת" או "אחריות הורית משותפת")

מדובר על הסדר משפטי בו לשני ההורים המתגרשים הגדרה הורית שווה, כפי שהיה בזמן היותם נשואים. (הגדרה אשר אינה קשורה או משליכה על חלוקת זמני השהות ואינה משפיעה על גובה מזונות הילדים או ההטבות השונות).

הגדרתם של ההורים יסודה מעצם היותם הורים לילד, וכך היא צריכה להישאר – אמא ואבא, אבא ואמא. בהתאם להמלצות ועדת שניט ולמחקרים רבים בתחום, טובת הילד דורשת שלא תיווצר היררכיה בין ההורים בעקבות פרידתם, כלומר ששני ההורים יהיו במעמד הורי זהה.

חלק ניכר מהעו"סיות לסדרי דין, מגשרים, שופטים ודיינים, כבר אימצו את הגישה שמתן הגדרה הורית שווה – "אחריות הורית משותפת" – היא הדרך הנכונה להבהיר להורים, כבר בתחילת הדרך, ששניהם חשובים לילד, אחראים לו, ושהם נשארים הורים בתפקוד מלא גם אחרי הגירושין. בהמשך הדף פרסמנו מספר פסקי דין בנושא. ישנים אך חשובים.

חשיבות הצהרתית וחברתית:

  • ההגדרה ההורית היא בעלת חשיבות עצומה, הן לילד, שהוריו משמשים לו דוגמא ומודל, הרואה את שני הוריו במעמד הורי שווה, והן מבחינת ההורים עצמם, שכן היא מדגישה שאף אחד מההורים אינו בעל סמכות עליונה כלפי הילד או כלפי ההורה האחר. בכך יחסך מההורים הצורך להתייחס לילדיהם כאל 'פרס' שיש לזכות בו, וככלי למאבק בהורה האחר. כאשר שני ההורים מודעים לכך ששניהם אחראים לילד, הסיכוי שהם ישתפו פעולה ביניהם בדאגה לעניינים הקשורים לילד גבוה יותר.
  • הגדרה הורית לא שוויונית, מפלה, יוצרת מציאות המקשה על אחד ההורים, לרוב האב, לממש את חובותיו וזכויותיו ההוריות כלפי ילדו.
  • האיום על מעמדו של אחד ההורים מחד גיסא, ותחושת הניצחון או העליונות של אחד ההורים מאידך גיסא, יוצרים תחרות קשה בין ההורים במטרה לזכות בתואר הנכסף של ההורה המועדף, תחרות הגורמת לכל אחד מההורים להקצין את עמדותיו ולנסות לשלול את הורותו של ההורה האחר. מאבק שכזה נוגד את טובת הילד.
  • לאחר פרידת ההורים, ומעבר לצורך להתמודד עם עצם הפרידה, הילד לפתע "זוכה" בהורה מועדף, המוגדר משמורן, והורה נוסף – פחות נחשב, פחות משמעותי, פחות 'ראוי', הן בעיני החברה והן בעיני ההורה האחר. כיום, מובן לכל שהגדרה הורית שווה היא הכרזה בפני הילדים, המשפחה והחברה כולה, שגם לאחר הגירושין הורותם של שני ההורים חשובה ומשמעותית לילדים. אין היררכיה בין ההורים. שני ההורים ממשיכים בתפקודם ההורי תוך התאמה לתנאי החיים החדשים.

חשיבות מעשית: 

  • הטיעון שאפוטרופסות היא ממילא של שני ההורים נכון, אך משפטי במהותו. הטיעון מובן לעורכי הדין ולשופטים, אך לא תמיד להורים. ההורים והמערכות השונות איתן הם באים במגע, לא מודעים להבדלים המשפטיים בין 'אפוטרופסות' לבין 'משמורת'. פעמים רבות ההורה המשמורן מתרגם את התואר שהוענק לו כמתן בעלות ואחריות עליונה על הילדים, כזכות להטלת וטו וכבעל המילה האחרונה וההחלטה הסופית. ניתן להמשיך ולטעון שהחוק יוצר הפרדה ברורה בין אפוטרופסות לבין משמורת, אך בפועל, בקרב ההורים הגרושים, בקרב החברה כולה אשר מכירה רק את המונח "משמורן", הגדרות הוריות שונות יוצרות מעמדות הוריים שונים, והתוצאה בהתאם.
  • ההגדרה ההורית של האב לא נלקחת ממנו. הערך העצמי כאדם, כהורה, נשמר. זה כשלעצמו יכול למנוע מקרים של ניתוק קשר בין האב לילדו, ולהפחית מקרים של אי עמידה בזמני השהות. כמובן שלא מדובר על פתרון קסם, אך גם אם ההגדרה ההורית השווה תמנע חלק מהמקרים, הרי בראייה של טובת הילד עשינו את שלנו.
  • שינוי מען הילדים חייב להיעשות בהסכמת שני ההורים, בניגוד למצב בו הורה משמורן יחיד יכול לשנות את המען לבדו. ראו כאן. גם לכך יש השפעה על המשכיות הקשר של שני ההורים עם הילד.
  • סעיף 2.8.3 "הסעות תלמידים ועובדי הוראה למוסדות חינוך רשמיים".
  • בהתאם לחוזר מנכ"ל משרד החינוך, כאשר להורים משמורת משותפת, הילד יקבל שתי תעודות מקור, בעוד כאשר יש משמורן יחיד הילד יקבל עבורו תעודת מקור ובעבור ההורה הלא משמורן העתק. נציין שרוב המורות, בעיקר לאחר בקשה, לא פועלות בהתאם לסעיף מיושן זה.

ההבדל בין הגדרה של אחריות הורית משותפת להגדרה של משמורת משותפת.

בעקבות המלצות ועדת שניט נכנס לשיח המונח "אחריות הורית משותפת". מטרת המונח כפולה: להדגיש את האחריות המתמשכת שיש לשני ההורים על ילדיהם מחד, ולהדגיש שהילד אינו חפץ שמחזיקים בו מאידך. פסק דין עמ"ש 1472-02-17 דן בסוגיה זו ומסביר שהסדר של אחריות הורית משותפת הוא ברור מאליו לאור אפוטרופסות שני ההורים.

גם כאשר נקבעת "אחריות הורית משותפת", שני ההורים בעלי הגדרה הורית שווה, ללא קשר לחלוקת זמני השהות, אך ללא כל צורך להשתמש במונח משמורת.

הגדרה הורית שווה זו אומרת למעשה שאין כל הורה המחזיק בילד. אין כל הגדרה הורית מלבד אמא ואבא. לאור זאת ששני ההורים תמיד אפוטרופסים לילדם, ניתן לקבוע הגדרה זו בכל מקרה ומקרה, ללא כל קשר לחלוקת זמני השהות, ולכן לעיתים היא נוחה יותר לשימוש במקרים בהם זמני השהות לא שווים (או קרובים לכך) או שההורים מתווכחים על נושא המשמורת המשותפת.

מיתוסים שיש להפריך ומספר שאלות ותשובות:

בעבר הטיעון הנפוץ ביותר נגד מתן הגדרה של משמורת משותפת היה נושא המזונות, אשר מאז יולי 2017 אינו רלוונטי עוד.

פסק הדין של בית המשפט העליון בבע"מ 919/15 קובע ברורות שאין כל קשר בין ההגדרה ההורית לשיעור המזונות!

בפסקי דין שקדמו לבע"מ 919/15 נהגו חלק מהשופטים להפחית את סכום המזונות בשיעור של 25%-50% כאשר להורים נפסקה משמורת משותפת. הכוונה היתה להתחשב בהוצאות הישירות שהאב מוציא על הילדים כשהם שוהים אצלו, כלומר ההתייחסות היא לזמני השהות ולא להגדרה ההורית, אך מאחר ושני המושגים היו שלובים זה בזה, כך, באופן שגוי, זה נרשם. גם כיום רבים עדיין לא מבחינים בין שני המונחים.

חשוב לציין שראינו ושמענו על אנשי מקצוע, כולל שופטים, המסבירים להורים הגרושים שמאחר ולהגדרה ההורית השווה אין כל השפעה על קביעת שיעור המזונות, אין יותר חשיבות להגדרה ההורית השווה. זאת כמובן טעות! כמוסבר לעיל להגדרה ההורית השווה השפעה עצומה על ההגדרה והתפיסה העצמית של כל אחד מההורים, ומתוך כך גם על הילדים המשותפים.

כאשר הילדים מתחת לגיל 6, נקבעת במקרים המתאימים הפחתה בשיעור המזונות בהתאם לזמני השהות, ללא קשר להגדרה ההורית. ראו בדף מזונות ילדים.

בבתי הדין הרבניים אין הפחתות בשיעור סכום המזונות בהתאם להגדרה ההורית. בהחלט יש הפחתה בהתאם לחלוקת זמני השהות.

יש הטוענים שבהסדר של משמורת משותפת האם, שבעבר הוגדרה משמורנית יחידה, מאבדת זכויות כספיות רבות. אין זה נכון! ראו כאן.

האם הגדרה של משמורת משותפת אומרת בהכרח זמני שהות שווים או רחבים?

הגדרה הורית היא נושא אחד, וחלוקת זמני השהות היא נושא אחר. האבחנה הזו מהותית לקידום השינוי. את חלוקת זמני השהות טוב שימשיכו לקבוע בתי המשפט והע"וסיות לסדרי דין בדיוק כפי שזה נעשה כיום, בהתאם למייחד כל תא משפחתי. למשל, כאשר מדובר על תינוק יונק כמובן שהוא ילון בשלב הראשון רק בבית האם.

מתן הגדרה הורית שווה רק כשזמני השהות שווים או כמעט שווים?

אחת הטענות היא שהגדרה הורית שווה – "משמורת משותפת" או "אחריות הורית משותפת" – צריך שתינתן רק כאשר זמני השהות רחבים. כשמגיע. כאן שורש הבעיה. הורה הוא תמיד הורה, גם כשהזמן בו הוא נמצא עם הילד מצומצם, והדבר נכון גם כשבני הזוג עדיין יחד – למשל הורה המרבה בנסיעות, הורה העובד במשמרות וכו'. למרות זאת אותו הורה עדיין נחשב אב או אם, ואין שום סיבה לשנות זאת לאחר פרידת ההורים. ילד זקוק לידיעה ששני הוריו ממשיכים להיות הוריו גם לאחר הגירושים. הפיכת אחד ההורים למשני אינה מטיבה עם הילד.

לאחרונה קראנו פסק דין הממחיש זאת היטב (פסקי דין נוספים המראים שגם כאשר זמני השהות מצומצמים ההגדרה ההורית חשובה ניתן למצוא בהמשך):

למרות שהילד נמצא עם אביו רק יום אחד באמצע השבוע וכל סוף שבוע שני ללא לינה במוצאי השבת, נפסקה משמורת משותפת:

"אנו [ההורים] מסכימים להצעת ביהמ"ש לפיה הצדדים יחלקו משמורת משותפת והסדרי השהות יתקיימו בשלב זה אחת לשבוע… ובנוסף יקח [האב] את הקטין כל סוף שבוע שני ביום ו' מהמסגרת החינוכית ויביאו לבית האם במוצ"ש…" (ההדגשות אינן במקור).

משמורת משותפת מחייבת תקשורת טובה

תקשורת טובה בין ההורים תמיד פועלת לטובת הילד. אך המציאות מראה שלא תמיד ההורים מסוגלים לכך, בעיקר בשלבי הפרידה הראשונים המאופיינים ברגשות שליליים, שהליכים בבית המשפט רק מעצימים ומקצינים.

בעבר היה מקובל לחשוב שבאין תקשורת טובה לא ניתן להעניק משמורת משותפת. כיום ניתן לתקשר באמצעות מיילים או מסרונים, אשר אינם מצריכים תקשורת ישירה בין ההורים ועדיין מהווים תקשורת. שופטים ועו"סיות מבינים שלא ניתן להעניק לצד אחד, האם, זכות וטו על ההגדרה ההורית בטענה של תקשורת לקויה. לכן, כיום מדברים על תקשורת פונקציונלית! הסבר מורחב על הנושא ניתן לקרוא כאן.

האם כאשר חלוקת זמני השהות היא שווה או קרובה לכך, למשל חלוקה של 7/7 או 8/6, באופן אוט' תהיה גם הגדרה של משמורת משותפת/אחריות הורית משותפת?

לא. לכן חשוב מאוד לדאוג להסביר ולבקש שתהיה הגדרה שווה בפגישות ביחידת הסיוע, ברווחה, בגישור ובבית המשפט.

הגדרה הורית שווה מאיזה גיל?

לטעמנו ההגדרה ההורית השווה, ככותרת להסכם הגירושין, צריכה להיות בכל גיל וגיל והיא אינה קשורה לחלוקת זמני השהות. בפועל, יש עדיין אנשי מקצוע רבים אשר יקשרו בין הדברים. לכן חשוב להסביר כמה ההגדרה ההורית חשובה, ובמקרה שיש התנגדות להגדרה של משמורת משותפת עקב זמני שהות מועטים לבקש הגדרה של אחריות הורית משותפת.

הגדרה הורית שווה כאשר קיים מרחק מגורים

גם כאשר ההורים לא גרים בסמיכות, דבר אשר יש לו השפעה על חלוקת זמני השהות ובפועל היא לא קרובה לחלוקה שווה, אין סיבה לקחת לאחד ההורים את הגדרתו ההורית. מדובר על שני נושאים נפרדים.

נציין שישנם שופטים אשר בראייה של טובת הילד קובעים הגדרה של משמורת משותפת/אחריות הורית משותפת גם "במקרי קיצון". לטעמנו, כמוסבר בהמשך, זאת הדרך לשמור על טובת הילד והקשר שלו עם שני הוריו! לנושא זה ראו למשל תלה"מ 9654-01-18 בו ילד עובר לגור עם האב במרחק מהותי מבית האם ונקבעת הגדרה של אחריות הורית משותפת על מנת לא לפגוע בקשר של האם והילד יותר מהנדרש.

האם עדיין קיים צורך לסתור את החזקה?

בעבר, כשהנושא היה חדש, שופטים פרסמו פסקי דין מרשימים בהם אמירות מנומקות לעמדתם מדוע כה חשובה ההגדרה משמורת משותפת, ללא קשר לגיל הילד. ראו פסקי דין בהמשך.

איילת שקד, לשעבר שרת המשפטים, ביקשה בכנסת הקודמת משוב על עמדת השופטים לנושא החזקה. הדו"ח לא פורסם, אך שרת המשפטים ציינה מספר פעמים שרוב רובם של השופטים ציינו שבפועל הם פוסקים רק בהתאם לטובתו של הילד.

כבוד השופט ארז שני ציטט מתוך רמ"ש ת"א 56347-11-12 (לא פורסם) בתלה"מ 29666-04-19 לגבי סתירת החזקה:

"עוד בהקשר זה אומר כי, קביעת משמורת משותפת אינה מבטלת את חזקת הגיל הרך, שכן קביעה שכזו לא שוללת מן האם את המשמורת בקטין, שעודנה נותרת המשמורנית על הקטין, אך יחד עם האב".

"קביעת משמורת משותפת אין בה כדי לקבוע או כדי להצביע על פגם ביכולותיה ההוריות של האם ומסוגלותה ההורית".

כיום, כשהגדרה הורית שווה היא דרך המלך, באופן טבעי חלק מעורכי דין משקיעים פחות בהדגשת הנושא בכתבי טענות, בסברם שאין צורך להסביר את המובן מאליו.

אבל, תמיד יש מקרים יוצאים מהכלל. לדוגמא, שופט שהחליט לאחרונה שבתיק מסויים לא תהיה משמורת משותפת למרות ובניגוד להמלצת העו"ס לסדרי דין, תוך הסתמכות על גילו של הילד, או שופט אחר שקבע זאת בגלל מרחק המגורים בין ההורים.

לכן חשוב לנמק. ליתר בטחון. הסיכון בלא לבקש ולנמק, רק כדי לקבל החלטה מיושנת שכזו, לא שווה את עוגמת הנפש של הלקוח שלכם, ושלכם כאנשי מקצוע.

בית המשפט העליון קובע שהחזקה ניתנת לסתירה:

כבוד השופט מינץ ציין בתיק בע"מ 5557/21: "חזקת הגיל הרך כשמה כן היא – "חזקה" הניתנת לסתירה בהתקיים "סיבות מיוחדות" (סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962). החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה, כי במקרה זה אכן מתקיימות נסיבות המצדיקות סטייה מחזקה זו, אינן מצדיקות התערבות ב"גלגול שלישי"." ההחלטה בתיק בע"מ 5557/21.

אבולוציה מעניינת. עד שנת 2008 (פרסום מסקנות הביניים של ועדת שניט) חזקת הגיל הרך הייתה חזקה כמו קיר. מלבד מקרי קצה, לא היו מקרים בהם היא נסתרה. זה בכלל לא עלה לדיון. מאז, מזה יותר מעשור, בבתי המשפט קרנה הלך ודעך. השופטים הבינו שהיא מיושנת ובעיקר אינה תואמת את טובת הילד, והשימוש בה נעשה רק במקרים מאוד מיוחדים. והנה, אחרי עשור שכך פועלים בתי המשפט למשפחה (וגם בתי המשפט המחוזיים) מצטרף בית המשפט העליון וקובע שהחזקה ניתנת לסתירה, והחשוב הוא רק טובת הילד בכל מקרה ומקרה.

המלצות ועדת שניט

בשנת 2008 פורסם דו"ח הביניים של ועדת שניט, ובו המלצה חד משמעית לביטול חזקת הגיל הרך וביטול המונח "משמורן", ללא קביעת כל חזקה חלופית על הילד. בכך ביקשה הוועדה ליצור הפרדה מוחלטת בין ההגדרה ההורית שתמיד חייבת להיות שווה, לבין חלוקת זמני השהות אותה יש לקבוע בהתאם למייחד כל תא משפחתי. אחת ממטרותיה של תפיסה חדשה זו היא הפסקת מאבקי ההורים על ההגדרה ההורית.

פרסום הדו"ח שינה את המצב בשטח מקצה לקצה. הוועדה העלתה למודעות של שופטים, עורכי דין, מגשרים וההורים המתגרשים, את העובדה שעל פי חוק האפוטרופסות, האחריות על הילדים חלה באופן זהה על שני ההורים, ללא קשר להגדרת המשמורת, וכי זמני השהות של הילדים עם כל הורה צריכים להיקבע ללא קשר להגדרת המשמורת, אלא בהתאם למייחד כל תא משפחתי. בדרך זו מתייתר למעשה הצורך להילחם על הגדרת המשמורת. בהתאם לזאת הוועדה המליצה על קביעת אחריות הורית משותפת תוך שהיא נמנעת במכוון מהגדרה של משמורת משותפת או קביעת כל חזקה חלופית.

השינוי המתבקש

הורים גרושים המגיעים לבתי המשפט ולרווחה כדי לקבל החלטה בנוגע לזמני השהות והמשמורת, יודעים שהם באים 'למאבק' על הגדרתם ההורית! ידיעה זו מכתיבה את דרך התנהלותם. זה שורש הבעיה למצב העגום כיום!

השופט והעו"ס לסדרי דין אשר מטרתם לדאוג לתא המשפחתי, פוגשים את ההורים באחד הזמנים הקשים ביותר בחייהם – פירוק התא המשפחתי – ובמקום להשקיע את זמנם בדאגה לתא זה, הם צריכים, כמו במשפט שלמה, להכריע מי מההורים יזכה בהגדרה ההורית העודפת, דהיינו ההורה המשמורן, ומי יוגדר כהורה סוג ב'.

נכון הוא שכיום בחלק ניכר מהתסקירים ופסקי הדין ההגדרה ההורית שווה, אך מדובר רק על חלק מהתסקירים, על חלק מפסקי הדין, ובכל מקרה הנזק כבר נעשה. ההורים עברו בבית המשפט וברווחה הליך שוחק, בו כל אחד מהם הבין – לרוב בעצת עורך דינו – שעליו להוכיח שהוא הורה טוב יותר, ראוי יותר, ובמילים אחרות, להילחם עד חורמה בהורה האחר, להכפיש, להשמיץ ולנסות לצמצם את הורותו ככל הניתן כדי לזכות בהגדרה הנכספת – כשהמאבק סובב סביב הילדים שמעולם לא ביקשו "להתגרש" ממי מההורים.

והפתרון קיים. קל להשגה. רק מצריך חשיבה ורצון טוב: ביטול המונח "חזקה" והפסקת השימוש במונח "משמורן".

ברגע ששני ההורים ידעו מראש שברירת המחדל היא "אחריות הורית משותפת", שהנושא אינו פתוח לדיון (אלא במקרים הנדירים בהם אפוטרופסותו של הורה על ילדיו נשללה), וששניהם ימשיכו לשאת בתוארם מימים ימימה: 'אמא' ו'אבא' – ולא מעבר לכך, נמנע מלחמות עקובות מדם, מריבות מיותרות של אגו, של חשש מצד ההורים לפגיעה בהורותם, בהגדרתם כהורה.

ידיעה מראש שאין יותר דיון על ההגדרה ההורית, שאין תחרות מיותרת, שדנים רק על חלוקת זמני השהות ושאר הנושאים הקשורים לאחריות ההורית המשותפת, תפחית את הפחדים והחששות של הורים המגיעים לבתי המשפט ולרווחה – תביא לכך שנושא שעד היום היה הרה גורל להורים, גרם למתחים והאשמות הדדיות על מנת לזכות בתחרות מי מהם יזכה להגדרה ההורית העודפת, לא יתקיים יותר. ברגע שהעלמנו את המאבק על ההגדרה ההורית ניתן יהיה להתמקד בנושאים חשובים יותר הנוגעים לטובת הילד.

נייר עמדה:

את חשיבותה של ההגדרה ההורית השווה ניתן לראות בפסקי דין רבים שיצאו מאז פרסום דו"ח הביניים של ועדת שניט. פסקי הדין ישנים יחסית, שכן כיום הגדרה שווה היא דבר שבשגרה ולרוב השופטים כבר לא מנמקים ומסבירים את הברור מאליו. בזמנו זה היה חדש:

טובים השניים מן האחד – הגדרה הורית שווה, הפרכת מיתוסים והשינוי המתבקש.

מאמרים וחומר נוסף בנושא משמורת משותפת

מחלקת המחקר של הכנסת: חזקת גיל הרך בישראל ובעולם

עתיד בית המשפט לענייני משפחה: פראדיגמות חדשות, תיקוני חקיקה ועוד, פיליפ מרכוס, שופט בדימוס, ינואר 2013.

מסמך לועדת רוטלוי עו"ד שמואל מורן חזקת גיל הרך"

מאמר של ד"ר דניאל גוטליב

משמורת משותפת

חפשו באתר:

חפשו מאמר לפי קטגוריה

הרשמה לעדכונים

במידה ואת/ה מקבל/ת את המיילים באופן שוטף אין צורך ברישום נוסף.
במידה ובוצע רישום והמיילים אינם מגיעים אליך ניתן לפנות למייל guyraveh04@gmail.com

אישור הרשמה לעדכונים

הרישום בוצע בהצלחה!