הורים וילדיהם

הורים וילדיהם הוא השם אותו בחר משרד המשפטים להצעת החוק שניסה לקדם בהתבסס על המלצות ועדת שניט.

  הצעת חוק "הורים וילדיהם"

הורים וילדיהם עדכונים:

10.07.2017 חברי הכנסת ממשיכים לריב, כיום הצעת החוק "הורים וילדיהם" כבר לא מקודמת ובמקומה מנסים לקדם הצעת חוק לצמצום גיל החזקה מגיל 6 לגיל 2. מיותר ולא נכון.

04.08.2016 מושב הקיץ הסתיים ודבר לא התקדם עם חוק הורים וילדיהם.

24.03.2016 מושב החורף של הכנסת הסתיים ותזכיר חוק "הורים וילדיהם" ממשלתי טרם עלה בוועדת שרים לחקיקה. מזה 4 שנים לא מצליח משרד המשפטים לקדם את חוק "הורים וילדים" בגלל ההתנגדות העזה של ארגוני הנשים וחברות הכנסת הנתונות להשפעתם.

המצב בקואליציה הוא כזה: השרה גמליאל פועלת בצורה אמיצה ומזה זמן לביטול מלא של החזקה ולשווין מגדרי בין ההורים הגרושים ובעמדתה תומך גם חבר הכנסת קיש. הבעיה העיקרית היא מפלגת כולנו בראשות ח"כ עזריה וח"כ בן ארי, וכן ח"כ שולי מועלם מהבית היהודי.

29.02.2016 סיעות הקואליציה לא מצליחות להגיע להסכמות והחוק תקוע.

04.01.2016 הצעת החוק הפרטית "הורים וילדיהם", התשע"ה – 2015 נפלה במליאת הכנסת. בשלב זה ממתינים להצעת החוק הממשלתית בחשש רב. ארגוני הנשים והחכיות מנסות לקדם מול שרת המשפטים את חזקת ההורה העיקרי/המטפל העיקרי.

אמנם בשלב זה אין כבר אין כל משמעות להצעת החוק הפרטית, אך מצורף קובץ השוואה בין הצעת החוק הממשלתית האחרונה (שעוד תתוקן) לבין הצעת החוק הפרטית של השרה גמליאל וח"כ קיש.

01.11.2015 – הצעת חוק הורים וילדיהם הפרטית (שהכנו בזמנו לח"כ גמליאל) שמובילים ח"כ קיש והשרה גמליאל אושרה בועדת שרים לחקיקה אך הוחלט שלאחר שהיא תאושר בקריאה טרומית (אמור לקרות עוד השבוע) היא תמתין חודשיים ועד אז משרד המשפטים יפרסם ויקדם את הצעת החוק הממשלתית.

הסבר:

יש שתי הצעות חוק שונות. אחת הממשלתית (החשובה יותר כמובן שכן רק היא תקבע מה יקודם) שלגביה אין עוד נוסח סופי כי שרת המשפטים טרם קיבלה החלטה בנושא. השניה היא הצעת חוק פרטית של ח"כ יואב קיש (במקור יחד עם השרה גמליאל).

הצעת החוק הפרטית מבוססת כמובן על הצעת החוק הממשלתית האחרונה, אך הכנסנו בה מספר תיקונים הכרחיים וחשובים. כמובן שאם חוק "הורים וילדיהם" יקודם, זה יהיה רק במסגרת הצעת החוק הממשלתית ואז יוכלו "להצמיד" (לצרף) את הצעת החוק הפרטית לממשלתית, אך שוב, חשוב להבין שהנוסח שיקודם יהיה רק מה שיציע משרד המשפטים (מטעם הממשלה) או שינויים שהוא יסכים להם בדיונים בוועדה שתקדם את הצעת החוק (אם וכאשר).

בשורה התחתונה זה עדיין לא משהו מעשי/אמיתי, אך תודה רבה לח"כ קיש ובעיקר לשרה גמליאל ועכשיו נמתין עוד חודשיים ואז הרגע המכריע: מה יהיה כתוב בנוסת הצעת החוק הממשלתית.

יוני 2015 שרת המשפטים החדשה איילת שקד עורכת פגישות עם גופים שונים מתוך מטרה לשמוע את עמדתם לגבי הצעת החוק הורים וילדיהם הממשלתית. הצגנו בפני השרה את עמדתנו המפורטת בהמשך.

11.05.2015 הצעת חוק הורים וילדיהם, התשע"ה–2015 (פרטית) אשר נכתבה בשיתוף העמותה (הורות משותפת=טובת הילד) מונחת על שולחן הכנסת על ידי ח"כ גילה גמליאל ומצטרף אליה ח"כ יואב קיש. ההצעה באה לקדם אחריות הורית משותפת בהתאם להמלצות ועדת שניט ואין מדובר על הצעת חוק למשמורת משותפת. לאור המינוי של גמליאל לשרה הצעת החוק היא באופן רשמי רק של ח"כ קיש כיום, אך השרה גמליאל פועלת רבות לקדם את הנושא.

עמדתנו לנוסח הצעת החוק "הורים וילדיהם" המוצעת על ידי משרד המשפטים:

גולת הכותרת של הצעת החוק הממשלתית "הורים וילדיהם" (ראו כאן) היא אישור האמנה הבין לאומית לזכויות הילד בחוק ישראלי וקידום אחריות הורית משותפת. לא מדובר על הצעת חוק משמורת משותפת.

בשנת 1991 אישררה מדינת ישראל את האמנה, אך עד היום טרם אישרה והכניסה אותה לחוק. עד היום ההסתכלות היתה טובתו של כל ילד באופן פרטני, בכל מקרה ומקרה, אך לאחר אישור האמנה בחוק מדינת ישראל תצטרף למרבית מדינות המערב אשר הלכה למעשה הכניסו את עיקרון טובת הילד למערכת החוקים שלהן.

הצעת החוק "הורים וילדיהם":

סעיף 11(ג): "לא היה במכלול השיקולים לפי סעיף קטן (ב) כדי להכריע בעניין קביעת חלוקת זמן השהות והמגורים של ילדה או ילד עם כל אחד מהוריהם, יחליט בית המשפט בעניין זה תוך מתן משקל מכריע לצורך בשמירת היציבות בחייהם של הילדה או הילד ולאופן הטיפול ומידת הטיפול בילדה או בילד, על ידי כל אחד מהוריהם, עד למתן ההחלטה; ואולם בית המשפט לא יעשה כן אלא לאחר שבחן את טובתם של כל אחד מהילדים, בנפרד, ולאחר ששוכנע שאין בהחלטה כאמור כדי לפגוע בשיקול של שמירת הקשר של הילד עם שני הוריו ועידודם לשיתוף פעולה ביניהם (בסעיף זה – מתן משקל מכריע לשמירת היציבות)".

לטעמנו הסעיף מיותר ובעיקר מזיק שכן סעיף 11(ב) מונה את הקריטריונים על פיהם יקבע בית המשפט את חלוקת האחריות ההורית, ובכך נותן את כל הכלים הנחוצים גם במקרים של מחלוקות חריפות בין ההורים. הקריטריון השביעי כבר מדבר על הטיפול שהעניק כל אחד מההורים לילד כאחד משיקולי בית המשפט.

השאיפה (המוצהרת, לפחות) בחברה היא להביא לחלוקה שוויונית יותר של הנטל בין גברים ונשים. נשים לא מעטות יוצאות לשוק העבודה, אך לרוב גם כל נטל הבית נופל על כתפיהן. המטרה היא שגם הנטל הזה יחולק בין גברים ונשים.

שינוי חברתי

אולם, במקום לאפשר פתח לשינוי חברתי בו שני ההורים חולקים את האחריות על הילד, סעיף 11(ג) מקבע את המצב הקיים ביום הפרידה ולא מאפשר פתח לשינוי. מבחינת השהות עם הילד: מה שהיה הוא שיהיה.

לעמדתנו המטרה החברתית צריכה להיות כזו שגם אותם אבות שעבדו עד מאוחר ובאו הביתה רק לקלח ולהשכיב לישון (חלוקה שנבעה מהסכמה בין ההורים לפיה האב הוא המפרנס העיקרי ומשום כך האמא יותר זמינה בבית), עכשיו מששני ההורים מקיימים בתים נפרדים, הרי ראוי שגם אבות ישאו בנטל גידול הילדים, דהיינו יהיו יותר עם הילדים (לא בהכרח במידה שווה), כולל כל המטלות הנלוות, כשותפים מלאים לאחריות עליו.

סעיף 11(ג) יוצר מצב הפוך לחלוטין, הכובל את האם לבית ולילדים.

מאחר וסעיף 11(ג) חוזר ומדגיש את סעיף 11(ב)(7) כסעיף העומד בפני עצמו, הרי שיש בכך כדי לתת משקל יתר לסעיף זה והחששות בהתאם. תמיד יהיו גורמים (בעיקר עורכי דין) שידעו להביא להמשך מלחמות ההורים על חשבון הילד, גם אם לא זאת היתה כמובן כוונת הוועדה.

השארת סעיף זה יש בה כדאי להפוך לחלוטין את המלצות ועדת שניט אשר באות לקדם שינוי חברתי ומניעת קונפליקטים בין הורי הילד.  החשש הוא מגורמים אשר ישתמשו בסעיף 11ג' (לאחר אישור החוק) כדי לקדם הלכה למעשה את הגדרת חזקת ההורה העיקרי או סימון ההורה העיקרי, בניגוד לטובת הילד. בנושא זה אנו ממליצים לקרוא (מצורפת) את הסתייגותם של  חברי הוועדה פרופסור אבי שגיא, ד"ר תרצה יואלס ונציג משרד המשפטים ד"ר פרץ סגל המביעים חשש כבד מהשלכותיו של סעיף זה.

סעיף 11(ג) לא רק שהינו מיותר אלא הוא אף עלול לקבע ולהחמיר את המצב הנוכחי.

שורש הבעיה לסעיף 11(ג) הוא הדו"ח הסופי של ועדת שניט אשר כלל פשרה בה נכלל סעיף 9ג' בנוסח הצעת החוק (בנוסח החוק "הורים וילדיהם" מדובר על סעיף 11ג', כאשר 11ד' נוסף בועדת שרים לחקיקה כפשרה פוליטית לבקשת מפלגת יש עתיד (ח"כ עליזה לביא), זאת על מנת שיהיה אפשר לקדם את החוק).

במידה והשופט לא פסק לפי הקריטריונים בסעיף 11 ב' הוא עובר לסעיף 11 ג' המהווה את הגדרת ההורה העיקרי. סעיפים אלו ימשיכו ואף יחריפו את מאבקי ההורים, את ההתדינויות והכל על גבו של הילד וזאת בניגוד למחקרים עדכניים בתחום.

סעיף 11 ד': "על אף האמור בפסקאות (1) עד (7) של סעיף קטן (ב), החלטת בית המשפט בעניין חלוקת זמן השהות והמגורים של ילדה או ילד שטרם מלאו להם שנתיים, עם כל אחד מהוריהם, תתקבל תוך מתן משקל מכריע לשמירת היציבות".

הסעיף הינו סעיף פוליטי אשר הוכנס לנוסח הצעת החוק הממשלתית בגלל לחץ שהפעילה מפלגת יש עתיד. הסעיף מגדיר הורה עיקרי לילד מתחת לגיל שנתיים, אך ההגדרה ההורית אינה תלויית גיל! הורה הוא הורה מרגע לידתו של הילד והרי מטרת החוק החדש היא להגדיר את שני ההורים, תמיד, כהורים שווים ללא קשר לחלוקת זמני השהות. סעיף 11(ד) מיותר, לא נכון, סותר את האמנה לזכויות הילד, שכן זכותו כאדם שעניינו יבדק לגופו.

נציין שבדיוק כמו המצב כיום לגבי חזקת גיל הרך, שבחוק היא עד גיל 6 אך בפועל עד גיל 18, כך גם כאן – בגיל שנתיים ויום לא משתנה שום דבר באופן אוטומטי. במצב שכזה חלק ניכר מההורים יצטרכו להגיע פעם נוספת לפתחו של בית המשפט וזה כמובן מנוגד למטרת החוק, ובודאי שמנוגד לטובת הילד.

טל שחף חבר ועדת שניט מטעם עמותת "הורות שווה", תקציר – גישת המטפל העיקרי ומדוע אסור לקדמה.

ביטול מוחלט של חזקת הגיל הרך

חשוב לציין: רבים חושבים בטעות שמדובר על השארת סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית המשפטית והאפוטרופסות (חוק חזקת הגיל הרך) וצמצום גיל 6 לגיל 2. לא כך הוא! בחוק כיום מדובר על כך שהילד יהיה בחזקת האם עד גיל 6 (בפועל זה עד גיל 18) על רקע מגדרי בלבד ללא בחינת טובתו של הילד. בהצעת החוק החדשה לא מדובר כמובן על הורדת גיל החזקה המגדרית מ 6 ל 2 כך שהילד יהיה רק אצל האם, אלא על כך שכאשר מדובר על ילד עד גיל שנתיים בחינת חלוקת האחריות ההורית תהיה חייבת להיות לפי סעיף 11ג' בחוק החדש, האומר שמירת יציבות ובחינה לפי מידת הטיפול. בהחלט ישנם מקרים בהם מדובר על האבא. הסעיף החדש אינו מגדרי.

סעיף 11 ה': אנחנו כמובן תומכים בסעיף זה האומר שחלוקת זמני השהות לא בהכרח תהיה שווה בכל מקרה ומקרה כברירת מחדל.

מעבר לכך, גם בהצעת החוק הזו יש חובה לקבוע מקום מגורים אחד לילד, דבר ששוב יעצים את מאבקי ההורים.

סעיפים נוספים בהצעת החוק האחרונה:

הוצאת דרכון חדש לילד או הארכת דרכון אינו מהווה יותר נושא מהותי המצריך את אישור שני הורי הילד.

כפי שכל הזמן דרשנו, להצעת החוק נוסף סעיף (14) בדבר מעבר מגורים בתוך הארץ. סעיף זה אינו מופיע בדו"ח ועדת שניט.

סעיפים 13 ו 14 מעבר מקום מגורים (הגירה ובארץ) הזויים:

סעיפים 13 ו 14 משאירים את המצב הנוכחי על כנו בכך שהורה יכול לבחור ולשנות את מקום מגוריו בצורה משמעותית (מעבר ללא הילדים, אך עדיין מעבר שיש לו השפעה ישירה על שמירת הקשר ועמידה בזמני השהות בין הילד לשני הוריו) ללא צורך בהסכמת או אישור ההורה השני ובעצם סותרים את המונח "אחריות הורית משותפת" אותו מקדמת הצעת החוק.

סעיפים 13 ו 14 בהצעת החוק הממשלתית מחייבים אישור לתוכנית הורות חדשה המותאמת למעבר מקום מגורים, לחו"ל או בארץ רק כאשר מעבר מקום המגורים הוא עם הילד. אין בחוק כל התייחסות למעבר מגורים ללא הילד!

מתוך מטרה לדאוג בראש ובראשונה לטובתו של הילד, הרי חשוב שבעקבות מעבר שכזה, שהשפעתו רבה ומשמעותית, ההורים יבנו, בעצמם או בעזרת בית המשפט, תוכנית הורות חדשה אשר תתאים לשינוי המגורים של אחד מההורים גם כאשר המעבר הוא ללא הילדים כדי לשמר את הקשר של ההורה העובר עם הילד, כחובה ולא כזכות, חובה החלה על שני ההורים כאחד.

בפגישה עם שרת המשפטים עלה גם נושא קביעת זמני שהות זמניים ומידיים כאשר ההורים נפרדים לאור זאת שבמקרים רבים ההורים מחליטים לפרק את החבילה והאמא עוברת על הילדים חזרה לבית ההורים (תקין כאשר המרחק אינו מהותי), אך בחלק מהמקרים מונעת מהאב מפגשים על הילדים (בגלל המרחק או סתם ללא סיבה). קיבלנו תשובה שהנושא אכן ראוי לטיפול, אך לא בהצעת החוק עצמה אלא בתקנות.

עדכונים ישנים יותר בנוגע לתזכיר החוק "הורים וילדיהם" המבוסס על המלצות ועדת שניט:

01.12.2014 הצעת החוק הממשלתית אמורה לעלות במליאת הכנסת לקריאה ראשונה. באותו הזמן נפגשים ראש הממשלה ושר האוצר על המשך קיום הממשלה. הפגישה מתפוצצת. מספר חברות כנסת ובראשן עליזה לביא פונות במליאת הכנסת לשרת המשפטים בבקשה לא להעלות את הצעת החוק לאישור. השרה מסכימה, מה שאומר שדבר לא קודם ועוברים, בתקווה, לממשלה הבאה.

26.11.2014 פורסמה הצעת החוק הממשלתית.

01.10.2014: משרד המשפטים סיים להכין את נוסח החוק ולפי התכנון כרגע הוא אמור לעלות לקריאה ראשונה במושב הכנסת הקרוב אשר מתחיל בחודש נובמבר.

30.07.2014 מושב הקיץ של הכנסת הסתיים. הצעת החוק "הורים וילדיהם" לא קודמה גם במושב זה.

24.06.2014: כרגע ממתינים שמשרדי הממשלה השונים יגיעו להבנות על מספר נושאים קטנים (לא קשורים לפעילות שלנו) הקשורים ללשון החוק. אנו מעריכים שהחוק כבר לא יקודם במושב הנוכחי של הכנסת אלא רק במושב הבא, אם בכלל, אך כמובן נשמח לטעות.

31.03.2014 תום מושב החורף של הכנסת: מושב החורף הסתיים ומשרדי הממשלה עדיין עוסקים בניסוח תזכיר החוק, בתקווה שיקודם לקריאה ראשונה במושב הקיץ הקרוב. לצערנו, ככל הידוע לנו בשלב זה, הוסכם להשאיר את גיל שנתיים בנוסח החוק. מדוע? זאת כבר פוליטיקה שלא קשורה לטובת הילד, אך ככל הידוע לנו: 1. שרת המשפטים החליטה בלחץ ארגוני הנשים על פשרה כך שהנוסח יקודם עם גיל שנתיים. 2. מפלגת יש עתיד (ח"כ עליזה לביא וח"כ קארין אלהרר אשר מייצגות את עמדת ארגוני הנשים ומתנגדות לביטולה המלא של החזקה הביאו לכך שגיל שנתיים ישאר בנוסח החוק בניגוד לעמדת ועדת שניט ואנשי המקצוע בחקר התפתחות הילד). מה נכון? כנראה שילוב של שני הדברים.

2013

22.12.2013 תזכיר החוק "הורים וילדיהם" עולה לוועדת שרים לחקיקה אשר מחליטה: השרים אישרו פה אחד: אחריות הורית משותפת וטובת הילד במקום חזקת הגיל הרך שתצומצם לגיל שנתיים.

הוסכם שינוסח תזכיר חוק בהתאם להחלטת ועדת שרים לחקיקה, אשר יוגש פעם נוספת לוועדה תוך 30 יום.

25.11.2013 "הצעת חוק "הורים וילדיהם" זהה להצעת החוק של ח"כ גמליאל מונחת על שולחן הכנסת גם על ידי ח"כ עדי קול.

04.11.2013 "הצעת חוק "הורים וילדיהם" (כאן) אשר קידמנו יחד עם ח"כ גילה גמליאל מונחת על שולחן הכנסת.

10.09.2013 פגישה עם יועצות שרת המשפטים: נייר עמדה מטעם עמותת הורות משותפת=טובת הילד בנושא ועדות שניט ושיפמן לקראת פגישה עם יועצת השרה.

06.09.2012 משרד המשפטים פרסם את תזכיר החוק "הורים וילדיהם" (כאן) אשר מתבסס על המלצות שתי ועדות ציבוריות בנושאים "הילד ומשפחתו" ו-"אחריות הורית בגירושין":

19.01.2012 שר המשפטים אישר את הפצת תזכיר חוק הורים וילדיהם, התשע"ב-2012, אשר מתבסס על המלצות שתי ועדות ציבוריות: הוועדה לנושא "הילד ומשפחתו" שעסקה באחריות ההורית למימוש זכויות הילד לפי אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, 1989. ועדה זו, בראשות ד"ר תמר מורג, פעלה במסגרת "הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד ומשפחתו ויישומם בחקיקה", בראשות השופטת סביונה רוטלוי. "הוועדה לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין", בראשות פרופ' דן שניט, שעסקה באחריות ההורית לילדם לאחר שההורים נפרדו.

תזכיר החוק "הורים וילדיהם" – מדובר על תזכיר החוק הראשון, לפני שהוסיפו לו את סעיף 10 ד' בועדת שרים לחקיקה ולפני תיקונים קטנים נוספים שנעשו לאחר מכן. התזכיר הסופי טרם פורסם.