לינה בבית האב במוצ"ש היא ברוב המקרים דבר בסיסי שעיקרו טובת הילד. בטח כאשר הילדים לנים אצל האב באמצע השבוע.
לצערנו, עדיין יש יותר מידי מקרים בהם האב צריך לעמוד על דעתו על מנת שכך יהיה.
בימים עברו, בשנות החמישים והשישים למאה הקודמת, נקודת המוצא לחלוקת זמני השהות נבעה מהעובדה שאמהות הן עקרות בית ולכן אחראיות על טיפול וגידול הילדים, בעוד האב טרוד בפרנסת הבית.
לכן התבקש שלאחר פרידה הילדים ישהו בעיקר עם אמם. האב לקח את הילדים לביקור לכמה שעות אחה"צ פעמיים בשבוע, ולסופ"ש קצר. ללא לינה בשבת.
מאז הגישה להורות בכלל, ולהורותו של האב בפרט, השתתנה, וכיום זמני השהות המקובלים הם רחבים, והכל כמובן בהתאם למייחד כל תא משפחתי. על הנושא ניתן לקרוא כאן.
לינה בבית האב במוצ"ש
במקרים רבים העו"ס תמליץ על חלוקת זמני שהות של 2 ימים הכוללים לינה באמצע השבוע וחלוקה שווה בחגים ובחופשות אחרות, מה שאומר כמובן שהילד ישן אצל האב מספר ימים ברצף, אך העו"סית לא תמליץ שהילד ישן בבית האב במוצ"ש.
כל עוד אין לכך סיבה מקצועית זהו מצב מיושן ואבסורדי.
להלן ציטוט מתוך תסקיר שהגישה עו"סית לסדרי דין:
מנסיוננו, אין כל יתרון ולא מוכר לנו כל יתרון בהסעת ילדים מבית האב אל בית האם במוצ"ש או במוצאי החג, למעט בנסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן, אשר כלל אינן מתקיימות במקרה זה. איננו מוצאים עילה או סיבה של ממש, שבגללה הילדים או האב יהיו מנועים לשהות יחד בסופ"ש ובחגים, בדיוק כפי שהדבר מתרחש עם האם ובביתה. יתרה מכך, הסעת הילדים מבית האב אל בית האם במוצ"ש ובמוצאי חג היא טרחה, היא מעבר נוסף מיותר, היא עשויה לקטוע ולגדוע פעילויות שעושים הילדים עם אביהם, היא חיכוך נוסף בין ההורים, ובעיקר מעבירה מסר לא רצוי ולא ממותך לגבי מעמדם ומקומם של ההורים ובתיהם בחיי ילדיהם. הצטערנו מאוד לשמוע את התנגדותה התקיפה והלא מנומקת לדעתנו של האם, אפילו להמלצה על שינוי קל זה, באשר לאמור בהסכם. התרשמנו כי התנגדותה של האם עשויה לנבוע מרצונה וממצבה, יותר מאשר ממצב ומצרכי הילדים.
ועוד החלטה נאה בנושא:
נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן חלות, למשל, כאשר ההורים גרים במרחק רב זה מזו, וטובת הילדים היא שלא לקום מוקדם במיוחד ולהיטלטל בדרכים לפני תחילת יום הלימודים, או כשהורה עובד במשמרות ולכן לא יהיה זמין לילדים אם בלילה, או בבוקר שלמחרת.
אלה, כאמור, מקרים ייחודיים, וכפי שציינו חזור וציין, חלוקת זמני השהות צריך שתותאם לתא המשפחתי המסוים.
המגרעות במעבר לבית האם במוצ"ש
- הפסקת פעילות ושבירת הזרימה הטבעית של היום כדי לעבור להורה האחר, במיוחד מאחר והמעבר הוא בשעות בהן כבר צריך להתארגן ולהתכנס לשינה.
- לא פעם עצם הצורך במעבר משפיע על כל ההתנהלות בשבת ומכניס מתח מיותר של להספיק/לא להספיק.
- מעברים שכאלה עלולים ליצור יש מאין קונפליקט בגלל איחור של אחד הצדדים, והמפגש בין ההורים מיותר לחלוטין אם עדיין קיימת טינה כלפי האחר.
- הצורך של הילד להיפרד מהורה אחד כדי לעבור להורה האחר מדגישה העובדה שההורים אינם חיים יחד.
- העובדה שהילדים צריכים לעבור לאמא במוצ"ש מורידה מערכו וממקומו של האב בחיי הילדים גם בלי שנאמרה מילה.
כמובן שככל שהילדים גדלים מעבר במוצאי שבת הופך להיות מופרך יותר. לא פעם התחושה של הילד והאב היא של "עונש".
לינה בבית האב במוצ"ש – תסקיר עו"סית לסדרי דין:
במידה והומלצה שבת מקוצרת ללא סיבה הגיונית או מוצדקת, על האב לעמוד על דעתו, תוך שהוא מנמק מדוע טובת הילד דורשת לינה במוצ"ש.
באין הסכמה תמיד ניתן לבקש ועדת תסקירים לנושא. ראו כאן.
בהמשך הדרך כמובן שניתן לזמן את העוסית לבית המשפט להסביר את עמדתה.
כאשר האם מתנגדת ללינות ללא סיבה מוצדקת (בגיבוי עו"ס לסדרי דין שכותבת את ההמלצות בהתאם להתנגדות האם), הרי שחשוב לעשות הפרדה בין הקשיים של האם לבין טובת הילד, כמצוין בציטוט לעיל. בהחלט יש לתמוך בקשייה של האם, אבל זה לא תפקידם ולא על גבם של הילדים.
את כל הדברים האלה יש לומר לעוסית בנעימות, ברוגע, מתוך ביטחון שלינה במוצאי שבת אצל האב היא הדבר הנכון עבור הילדים.
אי לינה במוצאי השבת והשפעתה על סכום המזונות
כיום, ברוב המקרים, כאשר שופטי בתי המשפט למשפחה מחשבים את חלוקת זמני השהות עבור ילדים מעל גיל 6 אשר לא ישנים אצל האב במוצאי שבת, בכל פסקי הדין יש טעות בסיסית בכך שהם לא מחשיבים את יום השבת כלל, כלומר יום שבת נחשב לחישוב יום מלא אצל האם, למרות שהילד קם בבוקר אצל האב, נמצא איתו עד הערב, וביום שבת ההוצאות גדולות מיום רגיל.
אנו מקווים שזה ישתנה ועורכי הדין יסבירו נושא זה לשופטים.
פסקי דין לינה במוצ"ש בבית האב
כבוד השופט ארז שני, תמ"ש 31915-07-16, מתווה ברירת מחדל להוספת לינה במוצאי השבת אצל האב, מיום 19.10.2017.
להורים ילד אחד בן שבע וחצי. האם מתגוררת בתל אביב. האב גר במבשרת ציון, אך עבר לאחרונה לתל אביב ומבקש שהבן ישן אצלו גם במוצאי השבת. אין ויכוח בין ההורים על עצם הלינה, אלא רק מתי היא תתחיל.
פקידת הסעד ביקשה לראות את הילד בטרם תיתן את עמדה, ההורים לא חושבים שנכון לילד לראות עוד אנשי מקצוע.
בפסק הדין מספר אמירות חשובות של כבוד השופט ארז שני:
"נושאי משמורת צריכים להיות מוכרעים במהירות הרבה ביותר שניתן".
"לא דומה הליך של קשר בין קטין לבין הוריו להליך אזרחי שיינזק פחות אם יימשך שנים, שהרי בחייו של קטין כל תקופה קצרה יש לה לא מעט משמעות".
האם טענה שתהליך הוספת הלינה צריך להיות מדורג, שזה לא צריך להיות מיידי מאחר והילד רואה את אביו לא מעט והלינה כשלעצמה אינה נחוצה לשימור הקשר הטוב בין האב לקטין, ולכן היא מעדיפה להמתין לחוות דעתה של פקידת הסעד.
כבוד השופט שני מסביר מהי מבחינתו ברירת המחדל:
"כאשר חפץ הורה לשהות עם ילדו וגם להלינו בביתו ואין זה משנה האם מדובר באם או באב, זכותו לעשות כן. אדם אינו צריך להוכיח כי הלינות אצלו עולים בקנה אחד עם טובת הקטין. זה הסובר כי הלינות אינן עולות בקנה אחד עם טובת הקטין, עליו הנטל. אם תרצה, במילים אחרות, הכלל הוא שגם קטין המצוי במשמורת אמו לן אצל אביו, זולת אם תוכיח האם כי נשקף סיכון לקטין או שאותן עילות הסותרות את טובתו".
ומסכם כבוד השופט שני:
"ברור כי אם לא תצביע פקידת הסעד בתוך 30 ימים, במפורש על טעם בגינו ייפגע הקטין אם יוחל בלינות סוף השבוע – מן הסתם תצטרך היא לקבוע, לאור הכלל שציינתי לעיל, את תחילת הלינות".
"אין בדעתי להתערב בשיקול דעתה המקצועי של פקידת הסעד, אולם הבהרתי, כאמור, את ברירת המחדל למען תהא ברורה לכל. מצפה אני לכן מפקידת הסעד, גם לאור גילו של הקטין, להעלות את סדרי השהות על התלם הרגיל, תוך שבועות ולא יותר מחלוף (לצורך כילוי התהליך) שלושה חודשים מהיום."
לפסק הדין המלא של כבוד השופט שני.