לינה בבית האב במוצאי השבת

    לינה בבית האב במוצאי השבת היא דבר בסיסי שעיקרו טובת הילד. לצערנו, עדיין ישנם מקרים בהם האב צריך לעמוד על דעתו על מנת שכך יהיה.

    בימים עברו, בשנות החמישים והשישים למאה הקודמת, נקודת המוצא לחלוקת זמני השהות נבעה מהעובדה שאמהות הן עקרות בית ולכן אחראיות על טיפול וגידול הילדים, בעוד האב טרוד בפרנסת הבית. לכן מתבקש שלאחר פרידה הילדים ישהו בעיקר עם אמם. האב לקח את הילדים לביקור לכמה שעות אחה"צ פעמיים בשבוע, ולסופ"ש קצר.

    מאז הגישה להורות בכלל, ולהורותו של האב בפרט, השתתנה, וכיום זמני השהות המקובלים הם 8/6. מידי שבועיים הילד ישן 6 ימים אצל האב ו 8 ימים אצל האם. כמובן שיש גם מקרים בהם חלוקת זמני השהות היא 7/7 ומקרים בהם היא פחותה מחלוקה של 8/6. הכל בהתאם למייחד כל תא משפחתי. על הנושא ניתן לקרוא כאן.

    להלן ציטוט מתוך תסקיר שהגישה עו"סית לסדרי דין:

     

    "מנסיוננו, אין כל יתרון ולא מוכר לנו כל יתרון בהסעת ילדים מבית האב אל בית האם במוצ"ש או במוצאי החג, למעט בנסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן, אשר כלל אינן מתקיימות במקרה זה. איננו מוצאים עילה או סיבה של ממש, שבגללה הילדים או האב יהיו מנועים לשהות יחד בסופ"ש ובחגים, בדיוק כפי שהדבר מתרחש עם האם ובביתה. יתרה מכך, הסעת הילדים מבית האב אל בית האם במוצ"ש ובמוצאי חג היא טרחה, היא מעבר נוסף מיותר, היא עשויה לקטוע ולגדוע פעילויות שעושים הילדים עם אביהם, היא חיכוך נוסף בין ההורים, ובעיקר מעבירה מסר לא רצוי ולא ממותך לגבי מעמדם ומקומם של ההורים ובתיהם בחיי ילדיהם. הצטערנו מאוד לשמוע את התנגדותה התקיפה והלא מנומקת לדעתנו של האם, אפילו להמלצה על שינוי קל זה, באשר לאמור בהסכם. התרשמנו כי התנגדותה של האם עשויה לנבוע מרצונה וממצבה, יותר מאשר ממצב ומצרכי הילדים."

     

    נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן חלות, למשל, כאשר ההורים גרים במרחק רב זה מזו, וטובת הילדים היא שלא לקום מוקדם במיוחד ולהיטלטל בדרכים לפני תחילת יום הלימודים, או כשהורה עובד במשמרות ולכן לא יהיה זמין לילדים אם בלילה, או בבוקר שלמחרת. אלה, כאמור, מקרים יחודיים, וכפי שציינו חזור וציין, חלוקת זמני השהות צריך שתותאם לתא המשפחתי המסויים.

    המגרעות במעבר לבית האם במוצאי השבת

    • הפסקת פעילות ושבירת הזרימה הטבעית של היום כדי לעבור להורה האחר, במיוחד מאחר והמעבר הוא בשעות בהן כבר צריך להתארגן ולהתכנס לשינה.
    • לא פעם עצם הצורך במעבר משפיע על כל ההתנהלות בשבת ומכניס מתח מיותר של להספיק/לא להספיק.
    • מעברים שכאלה עלולים ליצור יש מאין קונפליקט בגלל איחור של אחד הצדדים, והמפגש בין ההורים מיותר לחלוטין אם עדיין קיימת טינה כלפי האחר.
    • הצורך של הילד להיפרד מהורה אחד כדי לעבור להורה האחר מדגישה העובדה שההורים אינם חיים יחד.
    • העובדה שהילדים צריכים לעבור לאמא במוצ"ש מורידה מערכו וממקומו של האב בחיי הילדים גם בלי שנאמרה מילה.

    כמובן שככל שהילדים גדלים מעבר במוצאי שבת הופך להיות מופרך יותר. לא פעם התחושה של הילד והאב היא של "עונש".

    לינה בבית האב במוצאי השבת – תסקיר עו"סית לסדרי דין:

    במידה והומלצה שבת מקוצרת ללא סיבה הגיונית או מוצדקת, על האב לעמוד על דעתו, תוך שהוא מנמק מדוע טובת הילד דורשת לינה במוצ"ש.

    כאשר האם מתנגדת ללינות ללא סיבה מוצדקת (בגיבוי עו"ס לסדרי דין) שכותבת את ההמלצות בהתאם להתנגדות האם), הרי שחשוב לעשות הפרדה בין הקשיים של האם לבין טובת הילד כמצויין בציטוט לעיל. בהחלט יש לתמוך בקשייה של האם, אבל זה לא תפקידם ולא על גבם של הילדים.

    את כל הדברים האלה יש לומר לעוסית בנעימות, ברוגע, מתוך ביטחון שלינה במוצאי שבת אצל האב היא הדבר הנכון עבור הילדים.

    מתווה ברירת מחדל להוספת לינה במוצאי השבת אצל האב.

    כבוד השופט ארז שני, תמ"ש 31915-17-16, מתווה ברירת מחדל להוספת לינה במוצאי השבת אצל האב, מיום 19.10.2017.

    להורים ילד אחד בן שבע וחצי. האם מתגוררת בתל אביב. האב גר במבשרת ציון, אך עבר לאחרונה לתל אביב ומבקש שהבן ישן אצלו גם במוצאי השבת. אין ויכוח בין ההורים על עצם הלינה, אלא רק מתי היא תתחיל.

    פקידת הסעד ביקשה לראות את הילד בטרם תיתן את עמדה, ההורים לא חושבים שנכון לילד לראות עוד אנשי מקצוע.

    בפסק הדין מספר אמירות חשובות של כבוד השופט ארז שני:

    "נושאי משמורת צריכים להיות מוכרעים במהירות הרבה ביותר שניתן".

    "לא דומה הליך של קשר בין קטין לבין הוריו להליך אזרחי שיינזק פחות אם יימשך שנים, שהרי בחייו של קטין כל תקופה קצרה יש לה לא מעט משמעות".

    האם טענה שתהליך הוספת הלינה צריך להיות מדורג, שזה לא צריך להיות מיידי מאחר והילד רואה את אביו לא מעט והלינה כשלעצמה אינה נחוצה לשימור הקשר הטוב בין האב לקטין, ולכן היא מעדיפה להמתין לחוות דעתה של פקידת הסעד.

    כבוד השופט שני מסביר מהי מבחינתו ברירת המחדל:

    "כאשר חפץ הורה לשהות עם ילדו וגם להלינו בביתו ואין זה משנה האם מדובר באם או באב, זכותו לעשות כן. אדם אינו צריך להוכיח כי הלינות אצלו עולים בקנה אחד עם טובת הקטין. זה הסובר כי הלינות אינן עולות בקנה אחד עם טובת הקטין, עליו הנטל. אם תרצה, במילים אחרות, הכלל הוא שגם קטין המצוי במשמורת אמו לן אצל אביו, זולת אם תוכיח האם כי נשקף סיכון לקטין או שאותן עילות הסותרות את טובתו".

    ומסכם כבוד השופט שני:

    "ברור כי אם לא תצביע פקידת הסעד בתוך 30 ימים, במפורש על טעם בגינו ייפגע הקטין אם יוחל בלינות סוף השבוע – מן הסתם תצטרך היא לקבוע, לאור הכלל שציינתי לעיל, את תחילת הלינות".

    "אין בדעתי להתערב בשיקול דעתה המקצועי של פקידת הסעד, אולם הבהרתי, כאמור, את ברירת המחדל למען תהא ברורה לכל. מצפה אני לכן מפקידת הסעד, גם לאור גילו של הקטין, להעלות את סדרי השהות על התלם הרגיל, תוך שבועות ולא יותר מחלוף (לצורך כילוי התהליך) שלושה חודשים מהיום."

    לפסק הדין המלא של כבוד השופט שני.

    לינה בבית האב במוצאי השבת

    הירשמו לעידכונים